בשבוע שעבר הונח על שולחנו של ראש הממשלה דו"ח מומחיות ליציאה ממשבר הקורונה מטעם ויצו, בחתימת עשרות מומחיות, חוקרות, ראשות ארגונים ואקטיביסטיות בעלות ניסיון וידע רב. זאת לאחר שהמל"ל (המועצה לביטחון לאומי) לא כלל בין שורותיו ולו אישה אחת, מומחית בתחומה, בדיונים ליצירת אסטרטגיית התמודדות עם המשבר ויציאה ממנו. הדו"ח נשלח לכל שרי ממשלת המעבר הנושאים באחריות לניהול המדינה בימים האלה, במטרה למלא את החוסר הברור באסטרטגיית התאוששות - כזו שתפגע מעט ככל האפשר בכלל האוכלוסייה ותשמר את חוסנה של החברה הישראלית.
ההמלצות עוסקות בשאלות מפתח; באילו כלים להיעזר כדי להתמודד עם האיום הכלכלי על ידי תוכניות סיוע ממוקדות עסקים וקיצור והגמשת שבוע העבודה. כיצד לפתוח את מערכת החינוך באופן מדורג ואחראי, בין השאר בעזרת הרשויות המקומיות ומערכת החינוך הבלתי פורמאלי. כיצד להתייחס לקבוצה ההטרוגנית של המבוגרים על ידי מדיניות מבוססת נתונים שתאפשר צמצום פגיעה בעובדות ובעובדים המבוגרים ותעודד שגרת חיים חלקית, הפגת הבדידות ופעילות ספורטיבית ללא סכנה בריאותית.
כיצד לקדם הסברה באוכלוסיה הערבית במיוחד בתוך חודש הרמדאן, כיצד להגן על ארגוני החברה האזרחית שעומדים בשעה זו בהתנדבות ומכלים את מעט מאגרי התקציב שנותרו להם במלאם תפקיד קריטי בסיוע לכלל האוכלוסייה. כיצד להיערך לריבוי נפגעי נפש במעגלי החברה השונים, לחזק הגנה וסיוע לנערות וילדים בסיכון, ולהגן מפני פגיעה מתמשכת ומתגברת בעת הזו בנשים וילדים החשופים לאלימות במשפחה.
ההחלטה להוציא דו"ח מקצועי ומוסכם בתוך ימים ספורים נועדה למנוע שיח גברי מוקצן השולט בצמרת המדינה וצמרת התקשורת, ומתחזק בשעת משבר, גם כאשר מדובר במשבר חברתי מובהק. חשיבותו של פרסום הדו"ח באמצעי התקשורת כפולה; האחת ליישם הלכה למעשה שותפות של נשים בכירות בשיח הציבורי, ולהעשיר את השיחה בתובנות שאינן קיימות כאשר נשים אינן נוכחות בחדר. הפעולה השנייה היא סיוע מעשי במציאת דרך מתוכננת ומתונה להתמודדות לאומית עם משבר אזרחי, רחב היקף, שפגיעתו נוגעת לכלל האוכלוסיה שנשים הן 51% בה.
הגשת הדו"ח התקבלה בשתיקה רועמת לא רק אצל מקבלי ההחלטות אלא גם באמצעי התקשורת. כתבים, עורכים ומובילי תוכניות אקטואליה קיבלו פניות לסקר את סדרת ההמלצות. אבל, ללא הועיל. ההגמוניה הגברית השלטת בצמרת ענף התקשורת בודדה את הנשים, כך שהציבור לא הצליח לשמוע את דעתן.
יצירת חדשות היא תהליך סלקטיבי. בכירי עולם התקשורת וקובעי תרבות התקשורת הם ברובם גברים. בתהליכי יצירת ה"חדשות" ערוצי התקשורת ניזונים זה מזה. גופי הדוברות ממיינים ודוחפים לאולפנים בעיקר מומחים גברים שמצטיירים כרציניים וחשובים יותר. גם אופי המקורות של העיתונאים קשור קשר הדוק לאופי סדר היום החדשותי. עורכים, כתבים ועיתונאים נמצאים בסיכון לדבוק בסט ערכים חדשותיים אשר משוקעות בהם דעות קדומות, מבלי משים, כחלק מן החברה שבתוכה הם פועלים.
הבנת המימד המגדרי של סיקור תקשורתי חדשותי, חיונית כדי להרחיב את מגוון הדעות המיוצג. התקשורת מרבה לסקר אירועים שליליים שקשורים לנשים. הסיקור השלילי זוכה לתגובות חזקות יותר לאחר מכן באתרים וברשתות החברתיות. נשים מופיעות בתקשורת פעמים רבות בהקשרים של עיסוק במראה חיצוני, או במסגרת חיי המשפחה וגידול הילדים. מומחיות נשים מרואיינות לרוב בנושאים שקשורים לטיפוח, בישול, טיפול, חינוך והורות.
לעומת זאת, קשה למצוא ציטוטים איכותיים מקצועיים של נשים מומחיות. הדבר נכון גם בשידור המסחרי ובשידור הציבורי. אי נראות כזו של נשים בחדשות מחלישה את קולן. אם אין להן קול הסוגיות המעסיקות אותן לא יכולות להישמע. שבירת תקרת הזכוכית בענף התקשורת במיוחד כלפי נשים בכירות, מומחיות ופוליטיקאיות תגרום ליותר נשים ממגוון גילאים להפסיק לחשוש ולהשתתף במשחק הפוליטי, כבעלות דעה, וכנושאות תפקיד ציבורי.
בכירים בענף התקשורת ובעיקר עורכים הם בעלי תפקיד משמעותי ביצירת תרבות פוליטית שבה הדרת נשים מהמרחב הציבורי תיחשב בלתי לגיטימית. שנת 2020 היא שנה מיוחדת שבה עשויים להשתנות דפוסי חיים והיא מציבה בפנינו אתגר והזדמנות לשינוי משמעותי בהצבת נשים בעמדות בכירות; סביב שולחן קבלת ההחלטות, כמו גם במערכות המסקרות אותו.
עו"ד אבישם שחם חדד היא מנהלת קשרי ממשל, קידום מדיניות וחקיקה בויצו ישראל; יעל גוראון היא מרצה ויועצת אסטרטגית בחינוך, שינוי חברתי, מגדר וכן חברה במועצת הנשים לביטחון לאומי. לשעבר מפמ"ר אזרחות במשרד החינוך
* * *
דו"ח מומחיות ליציאה ממשבר הקורונה מטעם ויצו