מסגד בירדן (צילום: מתניה טאוסיג)
תג מחיר וד"ש מאפי
מציתי המסגד בכפר יאסוף השאירו אחריהם כתובת מרוחה על רצפת המקום. הכתובת נראית בתצלום המרכזי על שער "הארץ", וניתן לקרוא ממנה רק את המלים "תג מחיר". צמד המלים הזה חוזר בדיווחי כל העיתונים על ההצתה (התופסת כותרת ראשית ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות", וכותרת גדולה על שער "ישראל היום"), והוא משמש הוכחה לכך שההצתה נעשתה על-ידי יהודים על רקע לאומני. "תג מחיר" הוא המונח שטבעו אנשי ימין בהתנחלויות למעשי תגמול על הצרת צעדיהם.
הכותרת הראשית של "הארץ" היא "השב"כ חוקר את הצתת המסגד בשומרון; חשש מפעולת נקמה פלסטינית". לפי אפרת פורשר ב"ישראל היום", ההצתה גררה שורה של עימותים בין יהודים לערבים ביהודה ושומרון, וביניהם התפרעות בכפר יאסוף עצמו והיתקלות עם כוחות מג"ב. כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 7 היא ציטוט המובא במרכאות: "מחפשים דרכים לצאת לאינתיפאדה שלישית". הדוברים הם, כפי שניתן להבין מהידיעה, בכירים בפתח. הכותרת על שער העיתון המתייחסת להצתה היא מסר, סתמי ובנאלי, היוצא מהממשלה: "פרס, נתניהו וברק: ללכוד מציתי המסגד".
"מבעירים את השטח" היא הכותרת הדינמית של "ידיעות אחרונות", עם כותרת הגג המרוגשת: "החשש: הצתת המסגד היא רק הירייה הראשונה". כותרת המשנה ממוקמת בלב הקונסנזוס: "גינויים חריפים מימין ומשמאל להצתת המסגד בשומרון שעליה 'חתמו' פעילי כנופיית 'תג מחיר'". הטור שתמציתו מודפסת על השער הוא של חבר-הכנסת והעיתונאי לשעבר אורי אורבך, הכותב כי "זה מעליב שבכלל מבקשים" ממנו לגנות את ההצתה, אולם מגנה אותה בכל מקרה.
"מעריב", שאינו מתייחס להצתה על השער, ממקם אותה בכפולה הפותחת, ומנפק כותרת שהיא גוזמה פראית: "פיגוע דתי". אבישי בן-חיים כותב כי "הצתת המסגד איננו אירוע בודד", אלא חוליה בשרשרת תקיפות ערבים על רקע לאומני. ידיעה אחרת בכפולה מגלה צמד מלים נוסף מהכתובת שעל רצפת המסגד: "ד"ש מאפי". אפי הוא כנראה אפי חייקין, תלמיד ישיבה ביצהר שנעצר בחשד שניקב לפני שלושה שבועות צמיגי מכונית של מח"ט, כך על-פי רועי שרון.
עוד סיפור שהגיע לכותרות
בעוד הצתת המסגד וההשלכות הפוליטיות והבטחוניות שלה מגיעות לשער שלושה מארבעת היומונים, סיפור אחר מגיע לארבעתם, אף שלטווח ארוך חשיבותו משנית: ספינת משא בבעלות קפריסאית (או אפריקאית, או טורקית, תלוי איזה עיתון אתם קוראים) שהיתה בדרכה לנמל חיפה טבעה שלשום בלילה ליד חופי צור, וחיילי יחידת החילוץ של צה"ל הצליחו להציל חמישה ממלחיה מטביעה. מלח אחר ניצל על-ידי ספינת נאט"ו, שבעה עדיין נעדרים.
ב"מעריב" זו הכותרת הראשית, המובאת על רקע תמונה גדולה של אנשים מטושטשי פנים הנושאים אלונקה. הכותרת היא "חילוץ בים סוער". הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא "חילוץ נועז מהים הסוער", והתצלום הוא של הספינה שטבעה ועוד תצלום – של מסוק יסעור.
"ידיעות אחרונות" חוזר לגרסת הריאליטי
בתקופה הראשונה לכהונתו של העורך הראשי של "ידיעות אחרונות", שילה דה-בר, הירבה העיתון לספק עיתונות ריאליטי, כזו המתערבת במציאות באופן אקטיבי ולא רק מדווחת עליה. כך היה בסיקור המצב הקשה בשדרות לפני מבצע עופרת-יצוקה, כשהעיתון נרתם באופן אקטיבי לקידום עסקים במקום; כך היה בסיקור המהומות בעכו, כשהעיתון הפגיש בין הנהג הערבי שהצית את המהומות למשפחה יהודית שנפגעה במהומות; כך כשכתבת של העיתון בילתה ברחובות כהומלסית, כתבת אחרת התחזתה ליהודייה משיחית, ועוד כהנה וכהנה מבצעים – גדולים וקטנים, סנסציוניים יותר או פחות – של עיתונות אקטיביסטית.
היום, לאחר תקופה שבה נראה היה שהעיתון מרפה מהעניין, חוזרת הסוגה העיתונאית הזו לקדמת הבמה. הפניה בשער הראשי מתריסה: "זכות המחאה?", ולצדה החותמת "בדיקת 'ידיעות אחרונות'". ההפניה מובילה למוסף "24 שעות", שמקדיש את השער לכתבה האומרת: "'בישראל כבר אי-אפשר לצאת ולהפגין ברחוב בלי לחטוף מכות או להיעצר', טענו בפנינו אנשי האגודה לזכויות האזרח. הם בטח מגזימים, חשבנו, אבל החלטנו לבדוק את הטענה. חמושים בשלטים תמימים ובנימוס, יצאו כתבי '24 שעות' לעשר הפגנות שקטות ברחבי הארץ. לא חטפנו מכות, אבל מצאנו מאבטחים ושוטרים שיעשו הרבה כדי לסתום לכם את הפה".
הכתבה, שנפרשת על פני כמה עמודים במוסף ומלווה בטור של בעז אוקון, מאירת עיניים וחושפת באופן יסודי, בעבודת רגליים, מציאות מטרידה ומקוממת, שבה שוטרים ושוטרים פרטיים מתנכלים לאזרחים המעוניינים לעזוב את הכורסה ולפעול למען שינוי חברתי או פוליטי. ז'אנר עיתונות הריאליטי, המשמש פעמים רבות להעצמת הסנסציה וליצירת פרובוקציות, מופיע כאן בגדולתו.
אוקון קושר את התמונה העגומה המצטיירת מהתחקיר לכך שבישראל "מוקמת לאטה מערכת ריגול חסרת תקדים שמעטות כדוגמתה. יש לנו חוק המאגר הביומטרי, חוק המעקב אחרי סלולרי ואינטרנט והיתרים להאזנות סתר הניתנים ביד קלה וזריזה". והוא חותם: "לכן דווקא אצלנו למפגין היחיד ולשלט הקטן יש משמעות גדולה במאבק נגד ההפרה של זכויות חוקתיות, נגד האפרטהייד בשטחים, הפגיעה בעובדים זרים, הגזענות והפגיעה בחלשים".
אוקון אינו קושר את הממצאים לאירוע שנמצא היום בכותרות – המחאה הקיצונית האחרונה של אנשי ימין – ולא תוהה אם היד הקשה שבה מטפלת המדינה בהפגנות ומפגנים של המתנחלים והימין אינה אחד הגורמים לתופעות קיצוניות כמו הצתת מסגדים. הכתבים דווקא כן מתייחסים, במשפט הנחבא בעמ' 6: "לא קשה לנחש איזה יחס היינו מקבלים לו היינו קצת פחות נחמדים, או אילו היתה מונחת כיפה על ראשנו או כאפייה לצווארנו".
כיצד מסקרים שערוריית מין
במעלה שער "הארץ", ליד הלוגו, מודפסת צלמית קטנטנה של שער מוסף הספורט, שמופיע במהדורה מלאה בימי ראשון בלבד. ליד הצלמית מופיעות הפניות שהראשונה שבהן היא "טייגר וודס מנסה לבלום את ההידרדרות – ולוקח פסק זמן". תמונתו של וודס מודפסת לאורך שער המוסף, וכותרת המשנה קוראת: "הסודות התגלו, הנישואים כמעט התפרקו והתדמית הנקייה התנפצה לרסיסים. בניסיון נואש לשרוד את הצונאמי שפקד אותו, הודיע טייגר וודס, הגולפאי הטוב בעולם והספורטאי העשיר מכולם, כי הוא לוקח פסק זמן ממשחק. האם מדובר בסופה של אגדת הדשא או שעד המייג'ור הראשון באפריל זה יעבור".
מוסף הספורט של "הארץ" מתייחד בכך שהוא נותן מקום מכובד לענפי ספורט שאינם מקבלים מקום כזה, אם בכלל, במוספי העיתונים המתחרים (הווה אומר: ספורט שאינו כדורגל או כדורסל). לכן, תשומת הלב שמקדיש המוסף לספורטאי מתחום הגולף, שבארץ הוא זניח ממש, אינה נראית יוצאת דופן, הגם שברור כי היא ניתנה בשל שערוריית המין והכסף הגדול הכרוך בסוגיה, ולא בשל עניין ספורטיבי.
עיתון אחר שמקדיש מקום בשער לספורטאי הנואף הוא "ישראל היום", שהפניה לידיעה בנושא היא אחת מהשלוש המרכזיות על השער שלו. "טייגר וודס: הנפילה" היא הכותרת, וכותרת המשנה מתפעלת ומפרטת: "הכוכב העליון של הגולף העולמי והספורטאי שהרוויח יותר ממיליארד דולר הודיע: 'פורש מגולף: בינתיים'. הרקע: מדי יום צצה עוד אשה ומספרת על רומן שניהלה עימו".
ההפניה אינה מובילה לעמודי הספורט (הדלים), אלא לעמ' 11 שבעמודי החדשות, המוקדש כולו לפרשה. בעמוד שלושה אייטמים: ידיעה מרכזית אינפורמטיבית וקצרה (כרגיל ב"ישראל היום") מתורגמת מסוכנויות הידיעות, טור פרשנות של רונן דורפן, וטור צד בחתימת אלי לאון ובו תמצות ענייני המין מתוך הסיפור: אורגיות, זונות, ודיווח על סרט כחול שמופק בהשראת הפרשה. התצלום המצורף הוא של "כוכבת פורנו ששירתה את וודס" (המלה "שירתה" מובאת במרכאות, סימן הפיסוק האהוב על עורכי העיתון).
בארצות-הברית, שם וודס הוא כוכב עליון וגיבור תרבות, תפח העיסוק התקשורתי בפרשה לממדים עצומים ועורר ויכוח נוקב על הטיפול העיתונאי בשערוריות של מין וכסף. רפי מן כתב על כך ב"העין השביעית", בטור "עין בינלאומית" ("סדקים במותג"). ישי קיצ'לס, בטור "הכפר הגלובלי", סיפק קישורים למעוניינים לעקוב אחר הסיפור והדיונים על אודותיו במקור ("מה מוכר עיתונים").
ענייני תקשורת
אחת הכותרות על שער "עסקים" של "מעריב" היא "סקס בסלון". "ניסוי שקט של חברת הוט להעברת שידורי טלוויזיה דרך האינטרנט חושף את הצופה לכל מה שהרגולציה אוסרת עליו, כולל סקס בכל שעה. האם הכאוס האינטרנטי מגיע לסלון?", כך כותרת המשנה של הידיעה של טל שניידר.
ידיעה במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוכתרת בכותרת "שפה דלה?". יונתן לוי מביא מחקר קנדי הטוען כי "בניגוד למה שנוטים לחשוב, שימוש בקיצורי טקסט ובסלנג בזמן שליחת sms אינו משבש את שפתו התקינה של הדור הבא".
כפולת האמצע של המוסף מוקדשת לחגיגות ה-70 של העיתון, וכוללת ארבעה פריטים: כיצד עזר "ידיעות אחרונות" לחירשת; מתכון לסופגנייה שפורסם בעיתון ב-1969; אזכור של הידיעה הראשונה בעיתון על אודות הספר "הארי פוטר", וצילום של הדוגמנית מירי בוהדנה מחזיקה את גליון "ידיעות אחרונות" מיום לידתה.
"דה-מרקר" מקדיש חלק גדול מהגיליון לסיקור הנעשה בפסטיבל ראש-פינה לטלוויזיה. הנה הקישור לדף המרכז את הכתבות באתר (זהירות – פרסומת מטרידה ורעשנית נפתחת מאליה בתחתית הדף).