האם ניר חפץ, יועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו שהפך עד מדינה נגדו, שוחח עימו על דרישותיו של איל ההון ובעל השליטה בבזק שאול אלוביץ', או שמא לא שוחח איתו? לעובדה זו יש משמעות בתוך פרשיית ההון-שלטון-עיתון הידועה בשם "תיק 4000". לפי המשטרה והפרקליטות, נתניהו ואלוביץ' קיימו ביניהם מערכת יחסים שוחדית, במסגרתה נתניהו העניק הקלות רגולטוריות שונות לאלוביץ', בשווי של מאות מיליוני שקלים, ואילו אלוביץ' לחץ על מנכ"ל אתר החדשות "וואלה" שבשליטת בזק, להיענות לדרישות משפחת נתניהו - להעניק להם סיקור אוהד, לגנוז סיקור שלילי וליזום פרסומים נגד פוליטיקאים מהימין שנתניהו חפץ ברעתם.
ל"ישראל היום" ולכתב עקיבא ביגמן יש היום חשיפה בעניין: ביגמן, מומחה אובייקטיבי לסיקור נתניהו ומי שפירסם את הספר הנייטרלי "כיצד הפך נתניהו את ישראל לאימפריה", חושף ב"ישראל היום" תמלילי חקירה של חפץ במשטרה שטרם פורסמו, ובהם נראה בבירור כיצד חפץ מצליח פתאום להתגבר על "מחלת השכחה" שפקדה אותו ולהיזכר שדווקא כן שוחח עם נתניהו על דרישתו של אלוביץ' לפטר את מנכ"ל משרד התקשורת אבי ברגר, שעמד להוביל רפורמה שתוזיל את מחירי השיחות ותפגע בשורת הרווח של בזק:
כך הוא אומר בחקירתו ב־6 למארס 2018: חפץ: 'בשלב הזה של ההיכרות שלי עם שאול, הוא כבר חש בנוח גם סתם לשתף אותי... מתי כבר ביבי יפטר את ברגר'. חוקר: 'אתה מבין שיש הבדל...'. חפץ: 'לא שלח אותי לדבר על זה עם ביבי'. חוקר: 'או. קיי'. חפץ: 'לא דיברתי על הפיטורים. מעולם לא דיברתי עם ביבי על הפיטורים של ברגר, לא לפני ולא אחרי. לעולם לא'. למחרת, חפץ חוזר בו, ומעיד כי הוא כן דיבר על כך עם נתניהו: חוקר: 'אתמול אמרת שלא דיברת עם ביבי על פיטורי ברגר'? חפץ: 'נכון'. חוקר: 'ואילו כיום אתה מציין שכן דיברת איתו וביתר שאת, תסביר את הפער בבקשה'. חפץ: 'תוך... תוך כדי ה... ה... החקירה עכשיו באחת מהשאלות שאתם שאלתם אותי זה הבליח לי בזיכרון אבל... אבל הבליח כזיכרון כללי'".
חשיפה מעניינת, אך באופן מעניין לא פחות, ב"ישראל היום" מציגים אותה באופן הפוך לגמרי. "בחדשות 12 פורסם כי שינויים במשרד התקשורת נעשו לבקשתו של אלוביץ'. אלא שהתמלילים המלאים חושפים: למרות הלחצים של אלוביץ' - חפץ כלל לא דיבר על כך עם נתניהו". אם כך, לסיכום העניינים עד כה: "ישראל היום", העיתון שראשיו מסתייגים ונעלבים כבר 12 שנה מהכינוי ביביתון, מפרסם כיצד ניר חפץ חוזר בו מעדותו שלא דיבר עם נתניהו על אלוביץ', אך מעניק לחשיפה כותרת עם המסר ההפוך לגמרי.
הפרסום ב"ישראל היום": גוף הידיעה מול הכותרת
ויש עוד סוגיה מעניינת הקשורה לפרסום של ביגמן ב"ישראל היום". תמלילי החקירה שביגמן מפרסם אינם גלויים לעין כל באתר האינטרנט של משטרת ישראל. נגישות לתמלילים אלו יכולה לקרות רק באמצעות הדלפה. נתניהו, הוא עצמו ובאמצעות מקורביו ועיתונאיו, הפכו את נושא ההדלפות לאחד המרכזיים במלחמתו של נתניהו בתיקיו הפליליים השונים, למרות שמדובר בסופו של דבר בטיעון אווירה בלבד (הדלפות אינן משנות כהוא זה לגבי אשמתו או חפותו של חשוד).
עיתונאים המכסים את מערכת אכיפת החוק הנשאלים על מקורן של ההדלפות בתחום, מעידים בדרך כלל כי רובן ככולן לא מגיעות מצוות החקירה או הפרקליטים, אלא מהחשודים עצמם, סביבתם או עורכי דינם. אך נתניהו ותומכיו חוזרים שוב ושוב על הטענה כי הפרקליטות היא המדליפה וכי יש לחקור את הנושא. לאחרונה התייחס לכך גם שר המשפטים אמיר אוחנה בנאום התקיפה שלו את מערכת המשפט, וטען כי הפרקליטות משתמשת בהדלפות כנשק מגמתי נגד חשודים ספציפיים.
"לעצור את ההדלפות", כותרת ראשית ב"ישראל היום"
גישה זו להדלפות מצאה לה בית נאמן ב"ישראל היום", למרות שכעיתון חדשות היה אמור לאמץ גישה מתונה יותר, אם לא הופכית, לסוגיית ההדלפות והחיסיון העיתונאי. אחרי הכל, הדלפות הן צינור הנשימה של עיתונות באשר היא עיתונות. רק עיתונים מפלגתיים או פמפלטים מטעם אינם נזקקים להדלפות, משום שהם ממילא מדבררים באופן ישיר את הפוליטיקאים השולטים בהם. למרות זאת ב"ישראל היום" נלחמים בעוז בנגע ההדלפות:
"במדינת ישראל קיימת מכת הדלפות בתחומים הרגישים ביותר של חיינו", נכתב בכותרת טור של חיים שיין, מהבולטים בפובליציסטים של "ישראל היום", מאוקטובר 2017, בכותבו על חקירות נתניהו, "חובה על היועץ המשפטי לברר מיהו המדליף ולהעמידו לדין". הטור זכה להפנייה מהכותרת הראשית של העיתון, שנוסחה "לעצור את ההדלפות". לשיין הצטרפו גם הכתב הפרלמנטרי גדעון אלון ("שיטפון הדלפות מהמשטרה ומהפרקליטות"), העסקן מאיר אינדור ("גל הדלפות בלתי חוקיות מתיקי נתניהו), יועץ רה"מ אריאל בולשטיין ("מגפת ההדלפות היא מכה אנושה לאמון הציבור במערכות החקירה ואכיפת החוק") ועוד ועוד. אך בהקשר שלנו מעניינת דעתו של כותב אחר, עקיבא ביגמן, שפירסם בשנה שעברה כתבה שכל כולה קריאה למבקר המדינה לחקור הדלפות.
מה יגיד העיתונאי המצליף עקיבא ביגמן על העיתונאי החוקר עקיבא ביגמן? יתכן שיצטט את עצמו: "השימוש העיתונאי בהדלפות הוא לא פעם מבורך וחיוני", קבע בפתח דבריו בעד חקירת הדלפות. המפתח, אם כך, פשוט: הדלפות שאינן נוחות לשלטון יש לחקור מיד, הדלפות המשרתות את השלטון יש להוקיר ולכבד בשם חופש העיתונות, הביטוי והצביעות.