השבוע, עם הגשת כתב אישום נגד ראש ממשלה לשעבר, פתיחת משפטו של נשיא לשעבר וכניסתם למאסר של שני שרים לשעבר, זכה היועץ המשפטי לממשלה מנחם (מני) מזוז לגל של הערכה ומחמאות מעיתונאים ששלטון החוק נמצא בראש מעייניהם.
על רקע השבחים העכשוויים מאלף להיזכר בהערכות העיתונאיות שליוו את תחילת הקריירה של מזוז כיועץ משפטי ב-2004, עת תואר כבובה שייעודה סגירת תיקי החקירות של בכירי השלטון בישראל. "הפוליטיקאים שיעניקו הבוקר למזוז כתב-מינוי מצפים ממנו שיחוס על שרון בתוקף תפקידו כראש הממשלה וימזמז את התיק", כתב אז ב"הארץ" אמיר אורן. חודשים ספורים אחר כך, אחרי שמזוז החליט לסגור את תיק החקירה נגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון בפרשת "האי היווני", העריכו פרשנים כי ישראל צועדת במדרון אל עבר הכשרת קשרי הון-שלטון.
בבוקר היום בו כינס מזוז מסיבת עיתונאים כדי להכריז על סגירת התיק, כתבה חנה קים ב"הארץ": "שבועיים לאחר שנכנס לתפקידו הנוכחי – עוד לפני שנפגש עם שבעת הפרקליטים הבכירים שהמליצו על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, אמר מזוז בשיחה כזו כי תיק שרון הוא 'אפילו לא תיק גבולי' [...] ככל שצוות מזוז ניסה לבקוע בקיעים בכתב האישום, כך התחזק צוות ארבל בהמלצתו. הנחישות התערבבה במרירות, אכזבה וייאוש מפגישה לפגישה, כאילו 'הכל כבר סוכם מראש בלשכה של מני' [...] אם מזוז יסגור את תיק שרון, פרקליטות המדינה תיהפך ל'תביעה לענייני פריצות וגניבות מהסופרמרקט'".
בימים שלאחר ההכרזה הרשמית על סגירת התיק, התחזיות לגבי המשך כהונתו של מזוז היו חריפות אף יותר. "אתמול סיפק מזוז את הסחורה למי שנתנו בו מבטחם", כתב מרדכי גילת ב"ידיעות אחרונות", "הוא לקח מטאטא גדול, סילק כל מה שהפריע לו לטיהור שרון ובנו, ובהופעת בכורה כראש התביעה הכללית, נשא את נאום הסניגור. זה היה נאום שאיש מפרקליטי שרון לא היה מסוגל לשאת, ולא רק מחמת הבושה. זה היה נאום של מי שמוכן לשרוף את הבית. מזוז אכן שרף אותו, שפך אתמול עוד ועוד דלק למדורה, ואותת, למי שיודע לקרוא אותו, שהמלחמה בשחיתות השלטונית הסתיימה. שהוא לא עדנה ארבל ואפילו לא אליקים רובינשטיין, ושסדר היום של הפרקליטות ישתנה. הגנבים הקטנים יקבלו מעכשיו טיפול שורש".
היועץ המשפטי מני מזוז (משמאל), בכנס של המכון הישראלי לדמוקרטיה, יולי 2008 (צילום: אוליבייה פיטוסי)
"נראה, שהפעם מזוז דווקא הוא שקודם ירה את החץ ורק אחר כך סימן את המטרה: סגירת התיק לשרון", כתב נחמיה שטרסלר ב"הארץ". "מאז נכנס לתפקידו היה ברור מההדלפות הרבות, שהוא יסגור את התיק. הוא רצה לאותת לכל אנשי הפרקליטות, שבוס חדש הגיע, שמעכשיו יש לשנות את הגישה מקצה לקצה, כך שכתבי אישום נגד פוליטיקאים יוגשו רק במקרים נדירים, רק כשיהיה ברור כמעט בוודאות שהפוליטיקאי ייצא חייב בדין. יום חג לפוליטיקאים לא ישרים".
"חוות הדעת חושפת את מזוז כאיש, שעולם מושגיו על תקינות שלטונית נותן הכשר להתנהגות מושחתת, גם אם לא פלילית", הוסיף עוזי בנזימן באותו עיתון.
אמיר אורן פסק: "בהחלטתו שלא להגיש כתב אישום נגד שרון – ועוד יותר מההחלטה עצמה, בסגנונה ובהנמקתה – החזיר מזוז את ישראל לתקופה שלפני ברק. על מה ולמה כשל כוחו של שר השיכון בממשלת יצחק רבין, אברהם עופר, במקום להמתין עד שיבוא מזוז? מדוע נשבר בחקירה אשר ידלין? הם לא ידעו שאם רק יחזיקו מעמד כחצי יובל יוכלו להיעזר בנימוק המנצח של היועץ המשפטי, 'היסוד הנפשי', שהפך למעין פרופיל 21 של פוליטיקאים, המעניק פטור מהעמדה לדין".
ואילו חנה קים העריכה כי "כל ההחלטות האלה מצטרפות למה שנראה כפתיחה של עידן חדש. יש ביטוי צבאי שנקרא 'רוח המפקד'. בשבע השנים הקרובות, סיכם השבוע אחד הפרקליטים המעורבים בפרשיות שרון, רוח המפקד בלשכת היועץ המשפטי לממשלה, בפרקליטות ובמשטרה תהיה התמקדות בפשיעה של צווארון כחול ועניין מועט בכל מה שנוגע להון ושלטון. רוח המפקד של מזוז היא, שאת הקשר בין הון ושלטון צריך להשאיר למבחן הציבורי".