פלסטיק הוא צרה צרורה. תהליך הייצור שלו גורם לזיהום אוויר, זיהום מקורות מים וזיהום קרקע. הוא גורר פליטות מסוכנות של גזי חממה, התחממות גלובלית והכחדת מינים. הוא לא הרסני רק בשלב הייצור שלו אלא גם בשלב השימוש, וכמובן כשמשליכים אותו – ומגלים שקשה מאוד להיפטר ממנו. בכל העולם מחוקקים חוקים במטרה להפחית את השימוש בפלסטיק. את הנזקים ספק אם יהיה אפשר לתקן.
אבל כל זה קורה בעולם שלנו, לא בעולם של "כרמל אולפינים", מפעל ייצור הפלסטיק של בתי-הזיקוק לנפט – בז"ן (סליחה, "בז"ן החדשה"!), ולא ב"כלכליסט", העיתון הכלכלי מבית "ידיעות אחרונות", שמעניק את בימתו לטובת מסע יחסי-הציבור של החברה המזהמת, בכיכובה של ד"ר רותם שמש, מנהלת המחקר והפיתוח של המפעל, ש"מאוהבת בפלסטיק".
ב"כרמל אולפינים" לבית "בז"ן החדשה", כך לפי "כלכליסט", מציגים עולם אחר שבו "יתרונות הפלסטיק עולים על חסרונותיו". כי יש לפלסטיק חסרונות, כמובן. ב"כלכליסט" לא מסתירים. הכתבת סופי שולמן מספרת לקוראים בכמה מלים על הזיהום, על העלייה העולמית בשימוש בפלסטיק ועל הזינוק בכמות פסולת הפלסטיק בים (רק בכמה מלים מועטות). אבל את הקפיצה הלוגית הפשוטה אל ההכרח להפחית את השימוש בחומר הפופולרי והמזיק כל-כך שוכחים לעשות ב"כלכליסט".
תאמרו שאם אנחנו כבר משתמשים בפלסטיק, אז שיהיה שימוש חכם יותר, למשל עטיפה של פלסטיק שתסייע בשימור המזון, או תוסף פלסטיק שיסייע בשמירה על טמפרטורה במטליות קוסמטיות, שמפתחים במעבדה ("הסודית"!) של ד"ר שמש ב"כרמל אולפינים". אבל מה עם שאריות החומרים מהפלסטיק שיכולות להגיע למזון שלנו יחד עם חומר השימור, סוגיה מאוד בעייתית וכאובה כבר כיום? ומה עם ההשפעה של הפלסטיק שבמטליות על הפנים שלנו? ב"כלכליסט" לא יודעים לשאול, וד"ר שמש לא עונה.
ראיון של סופי שולמן עם ד"ר רותם שמש, מנהלת המחקר והפיתוח של חברת ייצור הפלסטיק "כרמל אולפינים". "כלכליסט", 8.8.2019
אבל הכתבה הזאת עושה עוד מעשה שלא ייעשה, כי היא לא רק מכבסת את השימוש בפלסטיק, אלא גם מנסה לכבס את התדמית של "כרמל אולפינים" מקבוצת בז"ן, ולא בצדק. ברור הרי שבבז"ן יעדיפו שידברו איתם על לחם ומסיכות לפנים ולא על זיקוק דלק, ואם אין ברירה – בואו נדבר על מִחזור, כי הרי החברה קיבלה זה עתה כסף גדול מרשות החדשנות כדי לפתח פתרונות למִחזור פלסטיק. העיקר: בלי אף מלה על הפחתה במקור או על המחיר הסביבתי, השימוש במשאבים והפליטות בתהליך המִחזור עצמו.
כך, למרות שכבר בתחילת הכתבה מצוינות הבעיות הגלובליות והמקומיות של תעשיית הפלסטיק ככלל ושל "כרמל אולפינים" בפרט, לרבות זיהום האוויר, ההליכים המשפטים כנגד בז"ן ודו"חות מבקר המדינה בנוגע לכל אלה, הכתבה מבקשת לעשות הפרדה בין בז"ן המזהמת ל"כרמל אולפינים" החדשנית, ש"לנצח תהיה כבולה בשלשלאות ייחוסה המשפחתי הבעייתי".
ב"כלכליסט" שוכחים לעדכן את הקוראים ש"כרמל אולפינים" היא אחת החברות המזהמות בישראל, ולא רק כחלק מקבוצת בז"ן, אלא היא עצמה, לבדה ובנפרד. "כרמל אולפינים" מדורגת דרך קבע בין חמשת המפעלים עם הפוטנציאל הגבוה ביותר לפגיעה בסביבה בישראל בדירוג של המשרד להגנת הסביבה, ומתנהלים נגדה הליכים משפטיים מתוקף חוק אוויר נקי. היא גם זו שאחראית לרבות מהתקלות שגורמות לבעירה בלפידים בבז"ן, שמטרתם לשרוף את הכימיקלים שנפלטים בעת תקלה כדי שלפחות חלק מהם לא ישתחררו לאוויר.
ב"כלכליסט" שוכחים לעדכן את הקוראים ש"כרמל אולפינים" היא אחת החברות המזהמות בישראל, ולא רק כחלק מקבוצת בז"ן, אלא היא עצמה, לבדה ובנפרד
לא נראה שהכביסה שב"כלכליסט" עושים למפעל הפלסטיק של בז"ן היא מקרית. בימים אלה מתקיים מאבק איתנים בנוגע להמשך פעילותה של קבוצת בז"ן, לרבות "כרמל אולפינים", במפרץ חיפה. תוכנית של רשות מקרקעי ישראל ודו"ח שהכינה חברת מקינזי למועצה הלאומית לכלכלה ממליצים על פינוי התעשייה המזהמת והמזיקה מהמפרץ. במקביל, המדינה מקדמת חזון של ייצור חשמל והנעת רכבים המבוססים על גז טבעי, דבר שמייתר את הצורך בבית-הזיקוק לנפט במפרץ.
התשובה של קבוצת בז"ן, המנסה לשדר עסקים כרגיל, היא שהחברה תעביר את מוקד הפעילות שלה ממכירת תזקיקים למכירת חומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה, או לייצור פלסטיק לשוק המזון והרכב. בדיוק המסר שמעבירה הכתבה ב"כלכליסט". הרי ב"מעבדה המיוחדת" של ד"ר שמש עוסקים "בעתיד של הפלסטיק" כדי ש"הציבור יאהב אותו מבלי לחשוש". אבל האם הבעיה הענקית היא לא שאנחנו מאוהבים כבר בפלסטיק? אהבה נואשת, מסוכנת וקטסטרופלית? והאם אנחנו באמת חוששים ממנו? כי בהחלט יש ממה לחשוש!
הרי לפני ואחרי הכל, הבעיה היא שלנו, של כל אחת ואחד מאיתנו, שמכירים כבר ואפילו מבינים את ההשפעות וההשלכות של השימוש בפלסטיק – וממשיכים בשלנו. ולמה לא? הנה, בעיתון ריאיינו דוקטור שאומרת שהכל בסדר.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)