"מעריב", עמוד השער, 27.12.12
הכותרת הראשית הבלעדית אתמול (חמישי, 27.12.12) ב"מעריב" היתה מפחידה באמת: "בתוך 30 שנה: גידול של 56 אחוז בתחלואה בסרטן". כותרת המשנה פירטה עוד: "נתוני משרד הבריאות: בשנת 2009 חלו 26,599 ישראלים בסרטן לעומת 9,477 ב-1980. מדובר בעלייה של עשרות אחוזים ביחס לצמיחת האוכלוסייה. בכירה במרכז הלאומי לבקרת מחלות: 'הזינוק – בשל אורח החיים המערבי'".
בגוף הכתבה הסביר הכתב, ארי גלהר, כי "על אף שבשלושים השנים האחרונים [הטעות במקור] האוכלוסייה בישראל הכפילה את עצמה, מספר חולי הסרטן עלה פי שלושה [...]. אם מבודדים את העלייה הנובעת מעצם הגידול באוכלוסייה, מגלים כי חלה עלייה של למעלה מחמישים אחוזים במספר החולים". כתבתו של גלהר מתפרסמת לצד טקסט מאת כתב הספורט הוותיק של "מעריב", יונתן הללי, שכותרתו "תעשיית הסרטן". באמצעה מופיעה סטמפה אדומה ובה הכיתוב "המגפה".
בהמשך כתבתו של גלהר מרואיינת ד"ר ליטל קינן-בוקר, סגנית מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות והממונה על הרישום הלאומי לסרטן במשרד הבריאות (היא ה"בכירה במשרד הבריאות" שהוזכרה בעמוד השער), שהסבירה לכתב כי העלייה בשיעור התחלואה בסרטן נובעת, בין היתר, מהשמנה, אכילת מזון מתועש, שתיית משקאות חריפים ועישון.
אם כן, מתברר שאנו מצויים בעיצומה של מגפת סרטן עצומת ממדים, הנגרמת "בשל אורח החיים המערבי". הכיצד לא ידענו? היאך היינו שאננים כל-כך? וכיצד ייתכן שרק ב"מעריב" יודעים את האמת?
כדי להוסיף על התמיהה, בכתבה מופיעה פסקה הנראית כסותרת לחלוטין את תופי הטם-טם של הכתב והעורך. "עם זאת", נכתב בה, "הנתונים החדשים מסמנים ירידה קלה במספר החולים בישראל. לפני נתוני משרד הבריאות, חלה התייצבות ואפילו ירידה קלה בשיעור חולי הסרטן בשנים האחרונות". רגע, אז מספר חולי הסרטן בישראל עלה או ירד? מה קורה כאן, לכל הרוחות?
ובכן, האמת היא שלא היה ולא נברא. כתבת השער ב"מעריב" היא מופת של עיתונות הפחדה חסרת אחריות, המעוותת את המציאות ככל העולה על רוחם של הכתב ושל העורך. ראשית, בניגוד לרושם שיוצרת הכתבה, לא מדובר כאן בשום "נתונים חדשים" של איזה מחקר עלום ש"הגיע לידי 'מעריב'"; הנתונים שעליהם מדובר נאספים זה שנים רבות על-ידי משרד הבריאות, מפורסמים כעניין שבשגרה, ופתוחים לציבור הרחב באתר האינטרנט של הרישום הלאומי לסרטן.
שנית, כדי להבין כיאות את הנתונים הפומביים הללו, ראוי לדעת ולהדגיש כי האוכלוסייה בישראל הולכת וגדלה בהתמדה, וכן כי הרכב הגיל של האוכלוסייה משתנה אף הוא. במלים אחרות, שיעור הקשישים באוכלוסייה עולה, וקשישים נוטים יותר לחלות בסרטן (מי שיעלה בידיו לעבור את גיל 80, יחלה בסוג כלשהו של סרטן כמעט בוודאות).
"תעשיית הסרטן", "המגפה", בעמודים 6–7 ב"מעריב", 27.12.12
גלהר, שהתחשב אמנם בגידול האוכלוסייה, שכח כי יש להתחשב גם בשינוי בהרכב הגילים, ולכן הגיע למסקנה המופרכת שיש "עלייה של עשרות אחוזים" בתחלואה בסרטן, וכן שהגידול הזה נובע מ"אורח החיים המערבי". הגרף המוצג לצד הכתבה, ובו נראית עלייה תלולה במספרם של חולי הסרטן (גברים לעומת נשים) בישראל בשנים 1980–2010, הוא ביטוי מובהק של טקטיקת ההפחדה, משום שלמספרים מוחלטים (שאינם לוקחים בחשבון את גידול האוכלוסייה) אין בהקשר זה שום משמעות.
מי שיתבונן בגרף שפירסם משרד הבריאות יגלה כי בין שנות ה-80 לשנת 2000 היתה אמנם עלייה בשיעור חולי הסרטן (אכן, עלייה המאפיינת את העולם המערבי כולו), אך בעשור האחרון העלייה נבלמה וחלה התייצבות – ואולי אף ירידה מסוימת – בשיעורים אלו (עם זאת, נכון גם כי בקרב האוכלוסייה הערבית חלה עלייה משמעותית יותר בשיעורי התחלואה בסרטן). ראוי להתייחס לכך ברצינות, אבל ודאי שאין מדובר ב"מגפה". על רקע זה, הכותרות והכתבה ב"מעריב" נראות כאילו לא נועדו אלא כדי לזרוע בהלה ופחד.
באופן יוצא דופן, עינב שימרון-גרינבוים, דוברת משרד הבריאות, הביעה את מורת רוחה לנוכח הכתבה ב"מעריב" במכתב שהפיצה לכתבי הבריאות. שימרון-גרינבוים הזכירה במכתב כתבה קודמת של גלהר, על הקמתו של מרכז גמילה מקנביס רפואי שהוקם בבית-החולים שיבא כשלוחה של משרד הבריאות, שלטענתה היתה מצוצה מן האצבע, והתייחסה בהרחבה לכתבת השער על אודות נתוני התחלואה בסרטן. נוסף לפרכות שפורטו לעיל, כתבה הדוברת גם כי "הוסבר לכתב כי הסיבה העיקרית היא העלייה בתוחלת החיים וההזדקנות, אחר-כך העישון ואחר-כך אורח החיים".
בתגובה לפניית "העין השביעית" אמרה שימרון-גרינבוים כי "הכתב שוחח עם ד"ר ליטל קינן, והוסבר לו שהמספרים חסרי משמעות כאשר הם מנותקים מהגידול באוכלוסייה ומהרכב האוכלוסייה".
שימרון-גרינבוים כועסת במיוחד לנוכח התגובות שהתקבלו במשרד הבריאות עם פרסום הכתבה. "מדובר בכותרת ראשית של עיתון גדול, חשוב ומכובד. קיבלנו פניות מכתבים רבים שעוקבים שנים אחרי הנושא ולא הבינו את הנתונים. קיבלנו גם פניות מאזרחים, מעובדי המשרד וממנהלים במערכת הבריאות שהביעו פליאה, בהלה וגם כעס". הכתב, ארי גלהר, סירב להגיב.