כמה ימים חלפו כבר מאז הבליח שר החינוך לרגע, הרב רפי פרץ, בטענה שניתן לבצע טיפולי המרה בהומואים ולסביות – והסערה אינה שוככת. פוליטיקאים, אנשי חינוך, מדענים, התקשורת והרשתות החברתיות, כולם רועשים וגועשים בעקבות האמירה האומללה, שפרץ כבר הספיק להתנצל עליה. השטות שפלט סיפקה לפרץ את יחסי-הציבור שהוא כל-כך זקוק להם לפני הבחירות, והתקשורת לא החמיצה הזדמנות להרוויח עוד רייטינג. הומואים זה הרי נושא מאוד פופולרי, מה עוד שרבים מאתנו מאיישים את גופי התקשורת המרכזיים.

אין צורך להתדיין עם תוכן דבריו של פרץ. הם באמת לא שווים התייחסות. הרי כל בר דעת יודע כבר שנטייה מינית היא לא דבר שאפשר לשנותו. אפשר לדכא אותו, אפשר להתעלם ממנו ולהתכחש אליו, אבל לא לשנות אותו. פרץ הרי גם לא שִכנע אף אחד כך או אחרת, הוא פונה לקהל היעד שלו, הדתי-ימני-לאומי, שמאמין ממילא שהומו-לסביוּת אינה יכולה להיות דרך חיים.

זו אותה תפיסה שבוטאה לפני 23 שנה על-ידי שר החינוך דאז זבולון המר, שנחשב להרבה יותר ליברל מפרץ, כאשר פסל את תוכנית הנוער "קלפים פתוחים" שעסקה בהומוסקסואליות. גם אז קמה צעקה נגדו מהצד הנאור, השמאלני וההומו-לסבי בציבור. אלא שאז זו היתה זעקה צודקת, כי המאבק הלהט"בי היה בחיתוליו, לא כל כותרת שנייה בעיתון עסקה בו ולא היו עדיין מצעדי גאווה של מאות אלפי אנשים בכל פינה רעננה.

כיום מדובר בתגובה אימפולסיבית שלא מסמנת כוח של הציבור הלהט"בי אלא חולשה ורגישות יתר. לכן אני חושב שצריך לעצור, לנשום עמוק ולחשוב לפני שמגיבים בכזאת עוצמה לכל אמירה מטופשת של רב זה או אחר, משום שהדבר רק מלבה ומקדם תפיסות קיצוניות כאלו. מבחינת אמצעי התקשורת, האינטרס לעורר שיח בנושא אקזוטי ושנוי במחלוקת עולה על האינטרס הציבורי משום שהוא מושך תשומת לב ומכניס כסף. לא חייבים לשתף פעולה.

ד"ר יואב קניאס הוא חוקר ומרצה לתקשורת ותרבות ומלמד באוניברסיטה הפתוחה