קראתי את אבנר גבריהו, ואני מודה ששפשפתי את העיניים. הוא מצא שכתבתי על אחד, ערן אפרתי, שהוא איש שוברים-שתיקה, ומתברר שהוא כבר לא היה שם. והוא מצא שכתבתי על סיורים בעזה כשלמעשה מדובר בסיורים בחברון. בשני המקרים תיקנתי מיד. זו דרכי. נכון, טעויות שוליות, חסרות משמעות לחלוטין. הן אפילו לא עכבר מול הר הטענות שיש לי נגד שוברים-שתיקה. העיקר שהוא מצא משהו.

כך שכדאי אכן לבדוק מי משקר. מי נאבק נגד הכיבוש. מי משרת את הנצחת הכיבוש. מי תומך בקמפיינים מתועבים נגד ישראל. אבל עוד לפני זה, אני חייב לומר שאני גאה לחיות במדינה שבה יש ארגוני חברה אזרחית שעוסקים בביקורת, גם ביקורת נוקבת. הבעיה היא שאין קשר בין הזכות הדמוקרטית לביקורת לבין הפעילות של שוברים-שתיקה.

אפשר גם להניח שחלק מהעדויות שפורסמו על-ידי שוברים-שתיקה נכונות. חריגות יש בכל צבא. הבעיה נמצאת בשני מישורים אחרים. ראשית, כאשר לוקחים את החריגות וטוענים שזה הצבא הישראלי – עושים מניפולציה שהופכת את ישראל למפלצת. ושנית, עדויות ופעולות של ראשי הארגון דווקא כן נבדקו. התוצאות מפחידות. להלן דוגמאות אחדות.

- יהודה שאול סיפר לקבוצת עיתונאים זרים על "הרעלה של כל מערכת המים" בכפר פלסטיני. לא היה ולא נברא. הוא הוסיף וסיפר על "הכפר שהתפנה מתושביו למשך שנים". לא היה ולא נברא. הסיפור הזה התגלגל והתגלגל, והגיע לנאום הרעלת הבארות של אבו-מאזן באו"ם. אבו-מאזן חזר בו. לא ידוע לי שיהודה שאול חזר בו.

- אותו יהודה שאול, שבמשך שנים היה הדובר הבולט ביותר של שוברים-שתיקה, היה בסיור באירלנד. הביקור היה בחסות Trocaire, שתומך ב-BDS. אפשר להניח שהוא אמר שם דברים דומים לאלה שהוא אומר בישראל. ואלה הדברים שאמר חבר הפרלמנט האירי ריצ'רד בויד-בארט בעקבות אותו ביקור: "יש כאן משטר אפרטהייד טרוריסטי, שברשעות רצחנית הורג חפים מפשע. היו לנו כאן חיילים לשעבר משוברים-שתיקה. צריך לקרוא את הספר שלהם [העורך הוא אבנר גבריהו] כדי שנבין שכל מה שישראל עושה הוא רצח בזדון".

- נדב וימן סיפר על מעצר של מחבל פלסטיני שהובל על תקן של מגן אנושי. לא רק חבריו של וימן ליחידה העידו שלא היה ולא נברא, אלא שגם לפי תיאור האירוע עצמו, על-ידי וימן, לא היה שום שימוש בפלסטיני כמגן אנושי.

- אבנר גבריהו מסר עדות באו"ם על הביזה שחיילי צה"ל מבצעים בפלסטינים. האם ייתכן שהיו אירועים בודדים של ביזה? יכול להיות. אבל גבריהו יצר את הרושם שזה הסיפור של צה"ל. חבריו של גבריהו הפריכו שוב ושוב את ה"עדויות" שלו. את הדברים שלו אמר גבריהו מול נציגי מדינות חשוכות שהזמינו אותו. הם נהנו מכל רגע.

- וחמור מזה, בסיור מודרך שהעביר גבריהו לעיתונאים, לדיפלומטים ולאורחים מחו"ל הוא סיפר על חיילי צה"ל שיורים, עם מכונות ירייה, על אוכלוסייה אזרחית, כמו במשחקי וידיאו. נכון או לא נכון? חבריו של גבריהו ליחידה הפריכו את הסיפור. בשיא האינתיפאדה, ב-2002, היו אירועים בודדים של ירי עם תת-מקלע לכיוון שכונת אבו-סנינא מחברון, שממנה נורו יריות מדי לילה לכיוון השכונות היהודיות. זו לא היתה שגרה. זה לא היה משחק וידיאו. לא היה נפגע אחד מהירי של חיילי צה"ל. אבל שוברים-שתיקה יוצרים רושם הפוך, של פשע מלחמה.

האם יש חריגות? בוודאי שיש. האם יש סדיסטים בצה"ל? בוודאי שיש. האם חלק מהעדויות נכונות? בוודאי שכן. הבעיה היא בכך שפעילי שוברים-שתיקה מסתובבים בעולם ויוצרים את הרושם שזהו צה"ל

- אותו גבריהו הציג באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק מסגד שצה"ל פגע בו. לרוע מזלו נכח באולם ג'ונתן אייס, סטודנט אמריקאי, ששירת ב"צוק איתן". הוא אמר לו – אני הייתי שם. פגענו במסגד הזה רק בגלל שהוא שימש את המחבלים, ושני חברים שלי ליחידה נהרגו. גבריהו נותר נבוך ומלמל משהו.

- דין יששכרוף, הדובר לשעבר של שוברים-שתיקה, הציג עדות על כך שהוא התעלל בפלסטיני אזוק, מול עיני חייליו. חבריו ליחידה, כולם או כמעט כולם, טענו שהוא משקר. בהמשך התקיימה חקירה. הפרקליטות קבעה שמדובר בשקר. יששכרוף שינה גרסה, וטען שמדובר בפלסטיני אחר, עם חיילים אחרים. שוב התקיימה חקירה. הסיפור החדש לא התאים לעדות הראשונה שלו. ובעיקר, שלושה מחיילי היחידה, שהיו באירוע החדש, הבהירו שיששכרוף ממשיך לשקר.

- שני רבנים, ברנט רוזן ובריאן ואלט, ביקרו בשטחים. שניהם זכו להדרכה מאותו מדריך, יהודה שאול משוברים-שתיקה. שניהם היו ציונים. שניהם הפסיקו להיות ציונים. הם הפכו לרועים הרוחניים של JVP ("קול יהודי לשלום"), ארגון שעומד בראש החץ של ה-BDS והמאבק האנטי-ציוני בארצות-הברית. שניהם סיפרו על ההשפעה המעצבת של שוברים-שתיקה על המעבר שלהם מ"ציונות ליברלית" לאנטי-ציונות.

- התוכנית "המקור" של ערוץ 10, שלא הסתירה את האהדה שלה לשוברים-שתיקה, הצליחה לוודא רק שתי עדויות – שתיים מתוך עשר – שפורסמו על-ידי שוברים-שתיקה. תוכנית נוספת של "המקור" ניסתה לבדוק את הסיפור של דין יששכרוף. בניגוד למה שטען רביב דרוקר, התחקיר דווקא הוכיח שיששכרוף שיקר.

* * *

האם יש חריגות? בוודאי שיש. האם יש סדיסטים בצה"ל? בוודאי שיש. האם חלק מהעדויות נכונות? בוודאי שכן. הבעיה היא בכך שפעילי שוברים-שתיקה מסתובבים בעולם ויוצרים את הרושם שזהו צה"ל. צבא של קלגסים וסדיסטים. זה בדיוק מה שטוען נעם חיות. הוא פרסם מאמר תחת הכותרת "חריג הוא מי שלא מוכן להרוג אזרחים". חיות הוא אחד משלושת חברי הדירקטוריון של שוברים-שתיקה. הוא המתון שבהם. יש עוד שניים. עוד נגיע אליהם.

מה התפקיד של גופים כמו שוברים-שתיקה במאבק למען השלום? הם תורמים לו או מרחיקים אותו? הם מחזקים את הדמוניזציה, או שהם מחזקים את הסיכויים לפיוס?

מותר לנהל מאבק פוליטי לשינוי המצב. צריך לנהל מאבק. אבל כדי לנהל את המאבק הזה אין צורך לשקר. כדי לנהל את המאבק הזה אין צורך לומר שרוב חיילי צה"ל מוכנים להרוג אזרחים. כדי לנהל את המאבק הזה אין צורך ליצור את הרושם שחיילי צה"ל יורים במכונות ירייה על אזרחים כמו במשחקי וידיאו.

עכשיו לוויכוח ישן שלי עם הארגון, האם זה כן או לא BDS. יש משהו מאוד מיתמם בשאלה הזאת, משום ששורה של קרנות תומכות ב-BDS או בגופים שתומכים ב-BDS תומכות גם בשוברים-שתיקה. הרשימה ידועה. מדובר ב-Misereor מגרמניה וב-AECID מספרד וב-Trocaire מאירלנד וב-ICCO מהולנד וב-Broederlijk Delen מבלגיה, והחברה הפתוחה של ג'ורג' סורוס, וקרן רוקפלר, ועוד.

מי שתומך ב-BDS באופן מוצהר, או בגופים שתומכים ב-BDS, ובאותו זמן מעביר כספים גם לשוברים-שתיקה, יודע בדיוק מה הוא עושה. הוא משרת את האינטרסים של ה-BDS. כל ההכחשות בעניין הזה נראות לי קצת כמו לעג לרש.

זה לא הכל. בנוסף לחיות יש עוד שני חברי דירקטוריון. מיקי קרצמן ואבי מוגרבי. סורפרייז-סורפרייז. שניהם תומכים בסנקציות בינלאומיות נגד ישראל. הם חתומים על קריאה שבה מופיעים כל כוכבי השמאל האנטי-ציוני. אפשר גם לקרוא את המאמר של המנכ"לית היוצאת, יולי נובק, "מפלצת ה-BDS". היא מעניקה הכשר לקמפיין הזה, בלי אף מלה על העובדה שמדובר בגוף שראשיו אומרים, שוב ושוב, שהם נגד עצם קיומה של ישראל.

כשהולכים עוד קצת אחורה מוצאים בהנהלה גם את נורית פלד-אלחנן. זה לא רק שהיא תומכת בחרם על ישראל. מדובר באחת הדוברות הבודדות ששקועות עמוק ברטוריקה אנטישמית: הנה ציטוט שלה: "כל התכונות המבחילות שמייחס העולם האנטישמי ליהודים מתקיימות במנהיגי מדינת ישראל: תרמית, הונאה, רצח ילדים ובצע כסף". BDS קטן עליה. היא כבר עמוק במרחבי האנטישמיות. איך, לעזאזל, התעמולה האנטישמית הזאת עוזרת לשלום, לפיוס, להבנה בין העמים?

ובעיקר: מה התפקיד של גופים כמו שוברים-שתיקה במאבק למען השלום? הם תורמים לו או מרחיקים אותו? הם מחזקים את הדמוניזציה, או שהם מחזקים את הסיכויים לפיוס? הם מחזקים את הפלסטינים שמוכנים להסדר שלום, או שהם מחזקים את תומכי ה-BDS שלא רוצים פיוס? התשובה ברורה. ארגון שוברים-שתיקה הוא נכס לימין הקיצוני, הישראלי כמו הפלסטיני. הוא מחזק את הסרבנות הפלסטינית. הוא מגדיל את הניכור. הוא הופך את מה שהיה פעם מחנה השלום למחנה שמטפח את שנאת ישראל.

האם אפשר גם אחרת? בוודאי שאפשר. ניקח גוף כמו מתווה ז'נבה. הם עושים בדיוק את ההפך משוברים-שתיקה. הם לא יוצאים בקמפיין בינלאומי שהופך את הישראלים למפלצות. הם לא טוענים שהחריג הוא מי שלא רוצה להרוג אזרחים. להפך. הם מפגישים ישראלים ופלסטינים, דווקא מדרגי הביניים, ומראים לכל צד שאנשי הצד השני הם בני אדם. לא מפלצות.

אחת הטענות המרתקות של שוברים-שתיקה היא שהם יצאו לחו"ל בגלל שלא נתנו להם לדבר בישראל. אין שקר גדול מזה. האמת הפוכה. ברגע שהתחילו להתברר ממדי התעמולה של שוברים-שתיקה בעולם, וברגע שהתברר שהם מגזימים, מסלפים, מנפחים ומשקרים – התגברה הביקורת בישראל. משום שמי שמקבל תמיכה מגופים שתומכים ב-BDS – משרת את ה-BDS. לא את השלום. לא את הפיוס. לא את אחוות העמים. ונגד קמפיין השנאה הזה צריך לצאת כל אדם שפוי. בעיקר אם הוא בעד שלום ופיוס.

בן-דרור ימיני הוא פובליציסט ובעל טור בעיתון "ידיעות אחרונות". מאמר זה הוא תגובה למאמר מאת מנכ"ל שוברים-שתיקה, אבנר גבריהו