המועדון עשוי מעץ

הדי הראיון שהעניק עוזי ארד לנחום ברנע ושמעון שיפר נשמעים בבירור מרוב עיתוני הבוקר. "ידיעות אחרונות", העיתון שמעל דפיו גולל ארד את גרסתו להתנהלות בלשכת ראש הממשלה, מציב בראש שערו כותרת משומשת ("סערת ארד"), המפנה לעמ' 6 בעיתון – כולו מוקדש להמשך סיקור דבריו של ארד.

"הדברים שחשף עוזי ארד עוררו תגובות מכל קצות הקשת הפוליטית", נכתב מעל ידיעה מאת איתמר אייכנר ויובל קרני. מקריאת גוף הידיעה עולה כי לקשת הפוליטית בישראל שני צבעים: קדימה והליכוד. בידיעה ציטוט מזועזע מפי יו"ר האופוזיציה ציפי לבני (קדימה), ומיד לאחר מכן ציטוט מזועזע מאת ח"כ יוחנן פלסנר (קדימה). בהמשך מצוטט נתניהו, שהגיב לדברי ארד במשפט "לא תופסים אדם בשעת צערו".

"אדם נתפס על חולשת אופיו, על הבהלה שאוחזת בו כל פעם שרעייתו יוצאת מגדרה, על העדר מנהיגות, על צביעות וחוסר אמינות", מחדד ברנע את דברי התגובה של ראש הממשלה ומפנה אותם חזרה אליו ברשימה התופסת את מרבית עמ' 6.

ברנע חוזר על כמה מהטענות שהשמיע ארד בראיון, מדגיש את הבעייתיות ביחס בני הזוג נתניהו לחקירות מבקר המדינה, ומסיים בהודאה רפה בחולשותיו של ארד, ההופכת מיד לביקורת נוספת על ראש הממשלה: "עוזי ארד איננו אדם מושלם, זה בטוח. אבל נתניהו מינה אותו שלוש פעמים ליועצו ואיש סודו [...] הוא הילל ושיבח אותו כגיבור ישראל ומושיעה. ראש הממשלה יכול לעשות הרבה דברים, אבל הוא לא יכול לבלוע את המלים שאמר".

"ישראל היום", העיתון שמוציא לאור פטרונו של ראש הממשלה, אינו עומד מנגד. "ארד התנהג כאילו נתניהו כפוף אליו", מצוטטים "בכירים בלשכת נתניהו" בתחתית שער העיתון. כל עמ' 7 מוקדש לידיעה מאת שלמה צזנה, שמדווח מפמליית ראש הממשלה בקנדה על תגובות אנשי לשכתו.

אותם "בכירים" מהשער, שבכתבה עצמה הופכים ל"בכיר" אחד, מתארים את ההתנהגות הקלוקלת של ארד דווקא, הן בתקופת היותו היועץ לביטחון לאומי של נתניהו והן לאחר שהופרש מתפקידו. "ארד התנהג כמי שמבקש לנהל את כל הנושאים הבטחוניים מתוקף חוק המל"ל, והתנהג כאילו נתניהו כפוף אליו", נטען.

בהמשך נכתב כי מרוב תסכול על אי-קיום חוק המל"ל (כפי שהוא הבין זאת, מודגש), פנה ארד לאנשי מבקר המדינה "ומסר להם דו"ח בלי לעדכן את נתניהו". בעקבות פתיחת חקירה של המבקר, נדרש ארד עצמו, שבשלב זה כבר לא כיהן בלשכה, להשיב לשאלות. "ארד סיפק תשובות", נכתב, "אלא שבמשרד רה"מ נדהמו. חלקן היו מקצועיות, אך באחרות היו קטעים שלא היה אפשר להטמיע בשום אופן. לדברי אותו בכיר, היתה שם השתלחות ישירה ברה"מ וביועציו ובבכירים נוספים במערכת הביטחון, והשמצות כלפי גורמים שונים ללא כל בסיס".

לארד ניתנת זכות התגובה למתקפת הנגד של לשכת ראש הממשלה. באמצעות הדוברת תמי שינקמן הוא אומר ל"ישראל היום": "מבייש מאוד כי הדברים יצאו מפי דוברי משרד רה"מ. רמתם הנמוכה ואי-הבנתם את הנושאים המדוברים מגיעה לרמות שפל, שמשרד רה"מ חייב להתבייש בהם".

ידיעה נוספת בעמוד, אף היא מאת צזנה, מוקדשת לקביעה של לשכת ראש הממשלה כי בניגוד לטענות ארד, יש "שיתוף פעולה מלא" עם חקירות מבקר המדינה. עם או בלי קשר לכך, כמה עמודים בהמשך העיתון, עבור מי שפיספס את המסר, מופיעה ידיעה מאת עדנה אדטו ושלמה צזנה, הנושאת את הכותרת "נתניהו השיב לכל שאלות המבקר בנוגע לנסיעותיו לחו"ל".

"הארץ" מתעלם מארד בשערו, אך עמ' 3 בעיתון מוקדש כולו לסיקור הפרשה, שאך שלשום פרצה אל העולם בלבושה הנוכחי. "בחודשים האחרונים חלק ארד עם עיתונאים את רשמיו השליליים לידיעה, אך עדיין לא לפרסום, נוצר את צרורות העוזי למועד הולם", כותב אמיר אורן. חלק נכבד מרשימתו של אורן מוקדש לניתוח הרקע האישי והמוסדי לקרע בין ארד לנתניהו. את השוליים הוא מתבל בפלפולי לשון מוצלחים יותר ("מקורתיזם", מכנה אורן את התופעה של לחיפוש מקורות לידיעות עיתונאיות) ומוצלחים פחות (הביקורת על ארד בלשכת ראש הממשלה, כותב אורן, הפכה "סופר-טנקר לסופר-שטינקר").

בתחתית העמוד מדווח ברק רביד כי ארד מאיים לתבוע את המדינה אם לא יקבל התנצלות רשמית מראש ממשלת ישראל על העוול שנגרם לו. רביד, שלאחר פרסום הראיון המקיף עם ארד ב"ידיעות אחרונות" הביע את תסכולוב חשבון הטוויטר הפרטי שלו, נותן קרדיט לעיתון המתחרה ומצרף כמה ציטוטים שהעניק לו ארד בסוף השבוע ("אני לא מתכוון להרפות עד שהדברים יובהרו", לדוגמה).

חלק מדיווחו של רביד מוקדש לשינוי מגמה בתגובה של לשכת נתניהו למתקפה עליה. לפי הידיעה שלו, בלשכה החליטו להימנע מהסלמת העימות עם ארד, מחשש שיחריף את ביקורתו ויחשוף מידע מביך (עוד יותר) על בני הזוג נתניהו. תחילה הציגו את ארד כמי שהחליט "לשרוף את המועדון", כותב רביד על לשכת נתניהו. בהמשך הוחלט לפעול לכיוון "הפסקת אש". אם הלשכה מנמיכה את הלהבות, רביד מעצים אותן. בניגוד לתיאור המעודן יחסית של ברנע ושיפר את ארד, מרשה לעצמו רביד, שהפסיד את הראיון הנוקב, לתאר את ארד באור ביקורתי הרבה יותר.

"ארד אינו טלית שכולה תכלת", כותב רביד. "חלק גדול מהבור אליו נפל הוא חפר בשתי ידיו. מה שנתפס אצלו כמלחמה על הצדק הפך אותו בעיני רבים במערכת הביטחון [...] לאיש ריב ומדון. מי שמנסה כיום לצייר עצמו כדרייפוס מודרני התנהל לעתים בשנותיו בלשכת ראש הממשלה כשהיד או טייס קמיקזה. מרוב רצון להראות שהוא הכי צודק (הוא לפעמים צדק), הכי חכם (ארד הוא אדם מבריק לכל הדעות), הכי מעודכן והכי בשליטה – הוא פשוט שרף את המועדון". הנה, על אף נסיגת אנשי נתניהו מההאשמה, בסופו של דבר לא רק שהמועדון נשרף, ידו של ארד נמצאה אוחזת בגפרור.

את היחס המוזר ביותר לראיון של ברנע ושיפר עם ארד מציע עיתון "מעריב" – התעלמות כמעט גמורה. העיתון, שעורכו ניר חפץ היה קודם לכן הדובר הראשי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתייחס לדברי ארד, לתגובת לשכת ראש הממשלה ולסערה שהתחוללה בעקבות זאת במערכת הפוליטית (על שני גווניה) בידיעה קצרה בראש עמ' 3 בעיתון, שנושאת את הכותרת "החודש יפורסמו דו"חות המבקר על המרמרה והמל"ל".

אריק בנדר מדווח על תגובות ח"כ איתן כבל וח"כ ציפי לבני לדברי ארד ומביא בקיצור נמרץ את טענותיו של ארד ואת תגובתו של ראש הממשלה. פסקת הסיום בידיעה הקצרה סוגרת מעגל עקום עם הכותרת שלה ומוקדשת גם היא לכך שבמהלך החודש הקרוב יפרסם המבקר את הדו"חות על המרמרה והמל"ל. כותרת הגג "סערת עוזי ארד" נראית כמעט תלושה. אין טור פרשנות קרקסי מאת בן כספית; אין סיכום ראוי של האשמות ארד והשלכותיהן; אלי ברדנשטיין, המתלווה לפמליית ראש הממשלה בחו"ל ומספק בכפולה הפותחת ידיעה נרחבת על נתניהו, אינו מתייחס כלל לפרשה.

לו היה "מעריב" העיתון הנפוץ במדינה, אפשר היה לתרץ את ההתעלמות הזו בניסיון לא ראוי לשמור על מעמדו. כיוון שהעיתון כבר מזמן אינו כה נפוץ, ובעבר נהג לספק כיסוי המשך מקיף לדיווחים של כלי תקשורת אחרים על הנעשה בלשכת נתניהו ("ביביטורס" היא הדוגמה הבולטת, כמובן), התעלמות כמעט מוחלטת מהאשמותיו של ארד מדגישה את הפוטנציאל הבעייתי שבמינוי דוברו הראשי של ראש הממשלה לעורך עיתון יומי.

אני אהיה עוד רב-חובל

ברנע ואורן, שני הפרשנים הבכירים שמתייחסים הבוקר להאשמות ארד, עומדים על החשיבות של דבריו ביחס לסוגיית איראן.

"במהלך העבודה על הראיון המקיף עם ד"ר עוזי ארד [...] הטרידה את עמיתי שמעון שיפר ואותי בעיקר שאלה אחת", פותח ברנע את רשימתו. "האם נתניהו, כפי שהוא נחשף בראיון הזה, הוא האיש שבידיו יכולים הישראלים להפקיד את ההחלטה – האם לתקוף את איראן או לא לתקוף". לפי אורן, הראיון עם ארד מעלה שתי סוגיות מהותיות: "קבלת ההחלטות בנושאים בטחוניים גורליים – ובראשם מבצע צבאי אפשרי נגד איראן – וחקירות הדלפות ביוזמת ראשי ממשלה ובביצוע השב"כ". מדברי ארד, מתריע אורן, עולה כי מדינת ישראל "נמצאת בידיים שאין לבטוח בהן".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" מעלה את השאלה אם ניתן לבטוח בידיים של עורכי העיתון הנפוץ ביותר בישראל. "שיפסיקו, או שיותקפו", נכתב הבוקר במרכז שער "ישראל היום". מתחת לכותרת מוסבר כי "זה המסר העיקרי שמבקש נתניהו לסכם עם הנשיא האמריקאי בפגישתם המכרעת בנושא האיראני".

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מנסח שלמה צנזה את המסר העיקרי שנתניהו מבקש להעביר לנשיא ארה"ב באופן שנשמע פחות כמו טרוניותיו של ילד בגנון. "נתניהו יציע לאובמה 'להעמיד את האיראנים בפני החלטה'", כותב צזנה, "ולקבוע כי אם לא יעשו כן ובתוך זמן קצוב – תופעל האופציה הצבאית".

ידיעה נפרדת בכפולה הפותחת נושאת את הכותרת "רה"מ ורעייתו ציינו 21 שנות נישואים". צזנה מדווח כי "כבר במטוס הפתיע אותם צוות הדיילים בעוגה".

עוד מדווח בידיעה כי נתניהו העניק לראש ממשלת קנדה, סטיב הארפר, "הגדה של פסח מאת הצייר היהודי-אמריקאי ארתור שיק, שנמלט לארה"ב מפולין והפך לאמן נודע שנלחם בפשיזם ובהיטלר". רעייתו של נתניהו, שרה, העניקה לרעייתו של הארפר, לוריין, "זוג עגילים הדומים לאלה שנמצאו בחפירות בעיר-דוד". הארפר, לעומת זאת, "העניק לנתניהו זוג משוטים".

בעוד המתנות של בני הזוג נתניהו עמוסות מטען היסטורי, אין כל פירוט בידיעה בנוגע לסימבוליקה של השי שהעניק ראש ממשלת קנדה לראש ממשלת ישראל. אולי באמת אין צורך בכך. די לדעת שמי שעומד בראש מדינת ישראל, ואמור לקבל בקרוב הכרעה גורלית מאין כמותה, קיבל לידיו זוג כלים שמאפשרים לו לחתור בניגוד לכיוון הרוח.

נפט

הכותרות הראשיות של "הארץ" ו"מעריב" מוקדשות להמשך הזוועות המתרחשות בסוריה, ולתגובה האדישה של העולם המערבי ("אסד כבש את מעוז המורדים בחומס; עדויות על רצח המוני של אזרחים", ו"והעולם שותק").

ידיעה נרחבת, הנשענת על תרגומים מדיווחי "הגרדיאן" וסוכנויות הידיעות, פותחת את "הארץ". עולה ממנה כי למעלה מ-60 איש נהרגו אתמול בסוריה; למעלה מ-700 נהרגו בעיר חומס מתחילת החודש שעבר; מתרבים הדיווחים על "מעשי רצח, חטיפות ועינויים של אזרחים"; כל הנערים מעל גיל 11 בעיר חומס נעצרו ונלקחו למתקן חקירות; הפסקות חשמל תכופות ומחסור חריף במזון, במים וטיפול רפואי דנים את תושבי העיר למחלות ולמוות; כוחות אסד מנעו משיירה הומניטרית להגיע לנזקקים.

פול קונרוי, צלם העיתונות שנפצע בסוריה ונחלץ משם אך בקושי, מצוטט ב"הארץ", על סמך ראיון שהעניק לרשת סקיי הבריטית. "טבח מעל ומעבר לכל פרופורציה", אמר קונרוי. "אני לא יודע איך אנחנו מסוגלים לעמוד מהצד ולראות את זה. [...] אנחנו עוד נתבייש על ששוב ישבנו בחוסר מעש, כמו בסרברניצה, כמו ברואנדה. עדיין לא מאוחר מדי, אבל צריך שמישהו יתעשת".

"מעריב" מציע הבוקר את הסיקור הנרחב ביותר לנעשה בסוריה: כפולה אחת מוקדשת לדיווח מאת עמית כהן על ההתפתחויות האחרונות, וכן שני טורי דעה, מאת נדב איל ורפיק חלבי.

איל מאשים את העולם המערבי בצביעות וחמדנות. "הטבח בסוריה הגיע מזמן לממדים של פשעים נגד האנושות", הוא כותב. "[...] דרוש מנהיג שישבור את שתיקת הלילה וישבור את הבגידה של שתיקותיו שלו. [...] בגידתו של המערב תתנקם בו. [...] שוב ושוב ישאלו את מה שראוי להישאל כבר כעת: מדוע לוב זכתה במבצע צבאי מפואר שריסק את קדאפי – אביר זכויות האזרח לעומת אסד – בעוד הסורים נזרקים לגורלם האפל? רק מלה אחת תהדהד בתשובה אחרי כל ההסברים המנומקים על זכות הווטו של רוסיה – נפט. ושוב: נפט".

על פני שתי כפולות עמודים נוספות מתארת מרגרט דריסקול, כתבת "הסנדיי טיימס", את מסע התלאות של הצלם קונרוי אל מחוץ לסוריה. הכתבה מתמקדת בקונרוי, אך ניתן לקבל ממנה תמונה על מצבם של מי שאינם יכולים להיחלץ מהמדינה. ההחלטה להקדיש שתי כפולות בעיתון יומי לכתבת מגזין מפורטת (תוך הדגשה של כמה ממשפטי המפתח, בצורה אלגנטית יותר מזו שנוקט לאחרונה "הארץ") היא החלטה חריגה, אך במקרה הזה משתלמת.

ב"ישראל היום" ידיעה קצרה מאת דניאל סיריוטי על הנעשה בסוריה, לצד תצלום של שער מוסף "ישראל השבוע" משלשום. "אמש ציטט אתר האינטרנט של העיתון 'אל-קודס אל-ערבי' דברים שאמר בכיר ב'צבא סוריה החופשית' בראיון לבועז ביסמוט למוסף 'ישראל השבוע' שהתפרסם ביום שישי האחרון, ולפיהם 'גורלו של אסד תלוי בישראל'", מוסבר בידיעה.

זוטות

יוסי אלי מדווח ב"מעריב" על תוכנית להפוך את ירושלים "לבירת הספורט של המזרח התיכון". על-פי אלי, יש כוונה להקים מגרש להוקי קרח, היכל כדורסל וקומפלקס שחייה אולימפי ולהרחיב את אצטדיון טדי. עוד מדווח כי עיריית ירושלים מכנה את התוכנית "הכפר האולימפי", והיא "חלק מחזונו של ראש העייריה ניר ברקת, לאירוח קבוע של המכבייה בירושלים בשכונת מלחה". שני עמודים אחר-כך מתפרסם ראיון שערך אלי עם ברקת, במסגרת המדור "הראיון היומי".

יאיר אטינגר מדווח ב"הארץ" כי הוצאת הספרים החרדית הגדולה ביותר, פלדהיים, עומדת בפני פשיטת רגל. לפי דיווחו, ההוצאה וחברת ההפצה שלה נקלעו לחובות של כ-70 מיליון שקל.

צביקה ברוט מדווח ב"ידיעות אחרונות" על יוזמה חדשה של ח"כ דני דנון להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת התנהגותם של חברי-הכנסת מהסיעות הערביות. לפי הדיווח, "מטרת הוועדה היא לחקור את נסיעות הח"כים למדינות ערב, את התבטאויותיהם בנושאים שונים ואת החלטותיה של מערכת המשפט נגדם לאחר הגשת תלונה או כתב אישום".

ענייני תקשורת

מיה מנע מדווחת במוסף "עסקים" של "מעריב" כי חבר הוועד המנהל ברשות השידור יעקב בורובסקי מתח ביקורת על מתווה הרפורמה ברשות, טען כי היא אושרה שלא כחוק והזהיר מפני התרסקות כלכלית בעקבות מכירת הנדל"ן של הרשות.

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" על שינויים הצפויים בקרוב בלוח המשדרים של ערוץ 1. לפי דיווחה, נבחנת האפשרות לבטל את התוכניות המקדימות למהדורת החדשות המרכזית ולהחליפן ברצועת אקטואליה יומית שתשודר בין השעות חמש וחצי עד שבע. "מבט" תעבור לשעה שמונה. בהמשך מצוין כי המועמדת המועדפת להחלפת המגישים ינון מגל ומירב מילר היא גאולה אבן. אלון מזר, היום עורך "פוליטיקה", יתמנה לתפקיד חדש במהדורה – עורך ראשי.

אריק בנדר ועמרי מניב מדווחים ב"מעריב" כי מחר תובא לקריאה שנייה ושלישית הצעת החוק שתאסור על דוגמנים ודוגמניות בתת-משקל להופיע בפרסומת, ותחייב מפרסמים שעשו שימוש בתוכנת עריכה דיגיטלית לצורך הצרת ממדי גופה של דוגמנית לצרף כתובית המעידה על כך.

משה גורלי מביא ב"כלכליסט" את דבריהם של משתתפי כנס שנערך לרגל השקת ספרו של עו"ד דן חי, "נתוני תקשורת בישראל".

מוסף הספורט היומי של "ידיעות אחרונות" מגיע היום לסיומו בכתבה בת שני עמודים על אקדמיה לכדורגל בחולון. על הכתבה חתום עמוס שביט, שעזב לאחרונה את העיתון, הפך לדוברו של שר התחבורה, ולאחר שבוע בלבד פוטר.