בשבוע שעבר התפטרה לילך אשר-טופילסקי מניהול בנק דיסקונט. העילה שניתנה: המגבלות שהוטלו על חברות ציבוריות פיננסיות, שריסנו במעט את חגיגות המיליונים של המנכ"לים, שכעת יכולים לקחת איתם הביתה כל שנה רק 2.5 מיליון שקל (או, רחמנא ליצלן, להעלות את השכר לעובדים הזוטרים ביותר, וכך להגדיל את תקרת השכר למנכ"לים).

ההתפטרות הוציאה שוב ממחבואם את הטוענים כי הגבלת שכר הבכירים היא גחמה פוליטית שתגרום לנו לאבד מנהלים מוכשרים שלא יסתפקו במיליונים בודדים כשכר שנתי. הגדיל לעשות הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר, שכתב בטורו ב"הארץ": "חברי-הכנסת המרקסיסטים מרוצים מאוד. הם הצליחו לסלק עוד מנהלת מוצלחת. מדובר במנהלים מוכשרים, בשיא הקריירה שלהם, שפורשים מהבנקים ומחברות הביטוח עקב מגבלת השכר – ומשאירים את הזירה למנהלים סוג ד'".

קביעתו הנחרצת של שטרסלר היא סיבה מצוינת לצאת למסע חזרה במנהרת הזמן, לפני חקיקת ההגבלה על שכר הבכירים, כדי להתענג על תקופת הנפילים האחרונים, המנכ"לים סוג א' ששום מגבלת שכר לא עמדה בדרכם כדי להיות אות ומופת ניהוליים.

ראש וראשון – דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים. ב-2007 הרוויח כ-8 מיליון שקל. ב-2009 הודח בבושת פנים על-ידי בנק ישראל, ובהמשך הורשע בפלילים בשל הפרת אמונים, פגיעה בניהול התקין של הבנק ועוד. דנקנר קיבל עונש של שנה מאסר בכלא וקנס של מיליון שקל (בהמשך הורשע שוב בפלילים, בפרשת הולילנד).

מי שהחליף את דנקנר היה יאיר סרוסי, שנהנה גם הוא משכר של כ-8 מיליון שקל בשנה. הוא נאלץ לעזוב את תפקידו הבכיר בבנק בטרם עת אחרי שנחשד כי הסתיר מהדירקטוריון והרגולטור פרשיית השתקה של הטרדה מינית מצד בכיר בבנק. אותו בכיר הוא ציון קינן, המנכ"ל שגרף בבנק הפועלים 66.6 מיליון שקל. מורשתו: הצליח להיחלץ משתי פרשיות של חשדות פליליים, האחת של סיוע לדנקנר בפרשה שהורשע בה והאחרת בגין טענות להטרדה מינית של עובדת הבנק.

אז נעזוב את בנק הפועלים. שטרסלר אולי מתגעגע למנכ"לית המיתולוגית של בנק לאומי, גליה מאור, עם שכר כולל של 104 מיליון שקל על עבודתה כמשנה למנכ"ל וכמנכ"ל. מאור מונתה לתפקיד לאחר כשלים חמורים שהתגלו בתפקודה כמפקחת על הבנקים בפרשת ויסות המניות בשנות ה-80.

הודות לכשרונה הרב הפעיל בנק לאומי רשת עבריינית מתוחכמת שסייעה ללקוחות אמריקאים להלבין הון ולהעלים מסים במשך למעלה מעשור. זה עלה לבנק, כלומר לנו, קרוב ל-2 מיליארד שקל ששולמו לרשויות האמריקאיות כקנס וכשכר טרחה לעורכי-הדין. מאור היא ללא ספק מנהלת מוכשרת – היא הצליחה לצאת מהפרשה ללא תיק פלילי. ובכל נשכח את מחליפתה, רקפת רוסק-עמינח, עם שכר בעלות של 8.1 מיליון שקל בשנה, שכמעט מחקה לנוחי דנקנר את הלוואות העתק שלו.

אם נמשיך לנוע במנהרת הזמן נגיע לאלדד פרשר, מנכ"ל בנק המזרחי, שמתחת לאפו קמה רשת עבריינית שעסקה בסיוע לאזרחים אמריקאים להעלים מס. פרשר, במקום לקחת אחריות ולהתפטר, לקח אחריות וסיכם עם הרשויות האמריקאיות שהבנק ישלם מהונו קנס בסך 195 מיליון דולר כדי לכסות על מחדלי הניהול שלו.

ומה עם המנהל של פרשר, היו"ר משה וידמן? מתברר שגם הוא בעצמו כשל בסיכול אותו סוג עבירות בבנק לאומי בעת שכיהן שם כדירקטור וכחבר ועדת הביקורת של הדירקטוריון בשנים 2004–2010. זה לא מנע ממנו כמובן להתקדם ולהיות יו"ר הבנק השלישי בגודלו בארץ ב-2012. כמה קל לעשות את זה כשאין מגבלת שכר.

אפשר להמשיך לנוע במנהרה ולהגיע גם למנהלי בנק אגוד מסוג "פרימיום" שסיפקו הלוואות למהמר אליעזר פישמן בהיקף של כ-11% מהונו העצמי של הבנק. אפשר להמשיך ולדבר גם על מנהלי המוסדיים הכשרוניים, שנתנו ללב לבייב ולשורה ארוכה של אנשי עסקים הלוואות במאות מיליונים כדי שישקיעו בשטחים עלומים ברומניה, אבל נפסיק כאן. אולי זה הזמן להגיד שבמערכת מונופוליסטית סגורה עם מינויים תמוהים לתפקידי מפתח, בשילוב רגולטור חלש ומערכת משפט רפה, אין באמת משמעות לגובה השכר של המנהלים, ובמלים אחרות: אז... שלא יעבדו עליכם!