בית-המשפט דחה את ערעורו של איש העסקים וולטר סוריאנו על ההחלטה שלא לדון בישראל בתביעה שהגיש נגד הבלוגר האמריקאי ריצ'רד סילברסטיין, שעסק בטענת מפכ"ל המשטרה בדבר האזנות לקציני משטרה. השופטת אביגיל כהן מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו פסקה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום, והטילה על סוריאנו תשלום הוצאות.

בין היתר קבעה השופטת כי "לא קיים שיקול ציבורי ישראלי לברר את תביעת הדיבה של אזרח בריטי נגד אזרח אמריקאי דווקא בישראל, כאשר בתי-המשפט בישראל אינם מחוסרי עבודה, בלשון המעטה, וכאשר נשוא הסכסוך איננו מהותי ואקוטי לציבוריות הישראלית". סוריאנו, איש עסקים בריטי, מנהל במקביל תביעה נגד רביב דרוקר בקשר לאותה פרשת האזנות. סוריאנו מנהל תביעה נוספת נגד דרוקר, "העין השביעית", עורך האתר שוקי טאוסיג והחתום לעיל, בשל סיקור תביעתו הקודמת. לתביעה זו הצטרף עורך-דינו, אילן בומבך, כתובע.

בערעור טען סוריאנו באמצעות עו"ד בומבך כי בית-משפט השלום שגה כשקבע כי בית-המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לנהל בו את התביעה נגד סילברסטיין.

התביעה נגד סילברסטיין הוגשה אחרי שפרסם פוסט ובו תואר סוריאנו כ"בריון של ביבי", זאת על רקע דיווחים בדבר חקירות ראש הממשלה, בנימין נתניהו. סילברסטיין הסתמך בכתיבתו על תחקיר שפורסם בתאגיד השידור הישראלי, אך סוריאנו טען כי הבלוגר סילף את ממצאי התחקיר והכפיש את שמו. באמצעות עורכי-הדין אילן בומבך ואסף אברהם דרש סוריאנו לחייב את סילברסטיין לפצותו ב-300 אלף שקל.

סילברסטיין טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין שלומי זכריה ומיכל זיו, כי כלל אין מקום לדון בתביעה של סוריאנו בבית-משפט ישראלי. בין היתר טען כי לתביעה יש סממנים של תביעת השתקה, כגון פער הכוחות בין סוריאנו, איש עסקים אמיד, לסילברסטיין, בלוגר עצמאי. לאחר חילופי טענות קיבל השופט משה סובל את עמדת סילברסטיין בכל הקשור לפורום הראוי לניהול התביעה.

ריצ'רד סילברסטיין: "תושב בריטניה מבקש לתבוע אזרח ארצות-הברית במדינת ישראל, וזאת בגין פרסום באנגלית אשר נעשה בארצות-הברית על גבי האינטרנט"

על החלטה זו הגיש סוריאנו בקשת רשות ערעור. לדבריו, ההחלטה התבססה "על קביעות עובדתיות חסרות בסיס, שאין להן זכר בחומר הראיות, ואף מנוגדות לו", כגון הקביעה כי הוא אינו אזרח ישראלי. עוד טוען סוריאנו בבקשתו לערעור כי בית-משפט השלום שגה כשקבע כי "נושא הסכסוך איננו מהותי ואקוטי לציבוריות הישראלית". לטענת סוריאנו, "ענייננו הוא למעשה נגזרת רחוקה, אגב הדיון בחקירות ראש הממשלה, בנימין נתניהו".

בתגובה טען סילברסטיין כי אין מקום לקבל את הערעור, שכן כל טענות סוריאנו כבר הושמעו בפני בית-משפט השלום ונדחו. "תושב בריטניה מבקש לתבוע אזרח ארצות-הברית במדינת ישראל, וזאת בגין פרסום באנגלית אשר נעשה בארצות-הברית על גבי האינטרנט", הדגיש סילברסטיין. לדבריו, סוריאנו "מנסה ליישם את תופעת תיירות הדיבה, מקרה פרטי של התופעה הפסולה של Forum Shopping, לבחור לעצמו את הפורום הנוח לו, וזאת על-ידי המצאת טענות וזיקות קלושות עד לא קיימות".

גם אם נפלו אי-דיוקים בהחלטת בית-משפט השלום, טען סילברסטיין, הרי שהללו טכניים ושוליים ולא די בהם כדי להפוך את ההחלטה. סוריאנו הוא אמנם אזרח ישראלי, הוסיף סילברסטיין, אך הוא תושב בריטניה – והתושבות רלבנטית יותר לעניין הפורום הנאות מאשר האזרחות.

סילברסטיין טען כי סוריאנו פעל בחוסר תום לב במסגרת ההליך בבית-משפט השלום, בין היתר משום שהגיש תצהיר בניגוד להוראות הדין, ושוב פעל בחוסר תום לב מול בית-המשפט המחוזי, בין היתר כשהרחיב את החזית וייחס לסילברסטיין קנוניה מתוכננת לפגוע בו. סילברסטיין דרש מבית-המשפט להתחשב בכך כשיבוא לחייב את סוריאנו בהוצאותיו ובשכר טרחת עורכי-דינו.

השופטת כהן קיבלה את בקשתו של סוריאנו לערער על החלטת בית-משפט השלום, אך דחתה את הערעור עצמו. היא הזכירה את המבחנים שלפיהם יש לקבוע מהו הפורום הנאות לדיון בתובענה, וציינה כי בית-משפט השלום בחן את הסוגיה לפי כל אחד מהמבחנים הללו לפני שהגיע למסקנה כי בית-המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות.

"בית-משפט קמא נימק את פסק דינו. נימוקיו מקובלים עלי ופסק הדין תואם להוראות הדין", כתבה השופטת כהן, והטילה על סוריאנו לשלם לסילברסטיין הוצאות ושכר טרחת עורכי-דין בסך 10,000 שקל.

54630-05-18
38104-03-19

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 252KB)