כמשורר שלא רק כותב שירים אלא גם בונה תוכנות שבעצמן מייצרות טקסטים, יוצא לי מדי פעם להיקלע לפסטיבל רב-משתתפים או לראיון בפינת תרבות של תוכנית טלוויזיה, אבל בפרויקט ויראלי לא דמיינתי שאשתתף. יום אחד פנה אלי נמרוד שפירא, יוצר מוכשר וידוע, וסיפר לי שהוא רוצה לכתוב שיר שייבנה כולו באמצעות בינה מלאכותית, ושיזכה באירוויזיון. הוא קרא על קורס שירה חישובית שלימדתי, הדביק אותי בהתלהבות ושִכנע אותי לכתוב תוכנת למידת מכונה שתייצר את מילות השיר.

הפרויקט נפל וקם כמה פעמים. היו לכך שתי סיבות עיקריות: כמה חברות הציעו לממן את הפרויקט, אבל לא בתנאים של נמרוד, ואז נסוגו; והמלחינה החישובית היחידה שהתחברנו אליה היתה יקרה מדי.

זמן רב לאחר תום המועד להגשת שירים לאירוויזיון פנה אלי נמרוד ואמר שמצא פתרון לתוכנה שתייצר את הלחן: חברת Oracle. מבין החברות הגדולות, אורקל היתה תמיד החביבה עלי. בעבר עבדתי עבורה כיועץ חיצוני, ואף העברתי מטעמה קורס אקדמי באוניברסיטת תל-אביב, והיה כיף. חלוקת העבודה היתה כזו: אני אכתוב ואריץ את תוכנת הטקסט שתיצור בתי שיר, חברת אורקל תריץ את תוכנת המוזיקה שתיצור בתים מוזיקליים, ונבחרת של יוצרים אנושיים – אמיר שינפלד, אבשלום אריאל (המפיק המוזיקלי הנערץ) ובן שפלן – תשדך בין השניים.

כשבוע וחצי לפני האירוויזיון סימס לי נמרוד שנמצא זמר לפרויקט, יזהר כהן, ושאבשלום מקליט אותו באולפני ג'אפה סאונד. הגעתי ושלפתי ספרים כדי להעניק לחברי החדשים. לאבשלום כבר היה עותק, אז הנחתי אותו לידי, ובחור שישב בקצה האולפן החל לעיין בו. הצגתי את עצמי כמי שכתב את תוכנת המלים, והוא הציג את עצמו ככתב חדשות 12 לירון זייד. הוא היה נחמד, הופתע מנוכחותי ושאל אותי אם אני עובד של אורקל. לא, אני משורר עצמאי, השבתי, והוא מיד קרא לצלם וביקש שאספר לו על תהליך העבודה. הוא אמר שהוא מבין בתרבות אך לא בטכנולוגיה, אז שאדייק – אך גם שאחשוב שאני מדבר אל הוריו.

בשבוע האירוויזיון, ביום ראשון בתשע בערב, שודרה הכתבה שהשיקה את השיר. היא היתה מצוינת, ערוכה היטב ובקצב הנכון. היו בה כמה אי-דיוקים, אבל הנחתי שהם נובעים מהסברים לקויים של המשתתפים הנרגשים. בכל מקרה, העניין הגדול היה יציאתו לאור של השיר. זה היה מדהים. הכתבות התחילו לזרום, רבבות צפיות, שיתופים, ביקורות באתר reddit, ראיונות של נמרוד, הודעות לעיתונות – בכולן הוזכרתי כראוי, וכולם התעניינו "מה זה משורר דיגיטלי".

חלפו שלושה ימים, ובליל חמישי שמתי לב ששירות ההתראות של גוגל כבר מזמן לא איתר עבורי כתבות חדשות שבהן מופיע שמי. חיפוש זריז העלה שכתבות דווקא היו, רק ששמי נפקד מהן. הנחתי שההודעה לעיתונות הכילה את שמי, אך אי שם בדרך נערכתי החוצה מחמת חוסר חשיבות. משורר אמריקאי אמר לי פעם: "גם אם תהיה המשורר הטוב בעולם, זה יהיה כמו להיות שחקן הבדמינטון הטוב בעולם. אף אחד לא יידע מזה...".

את בוקר שישי פתחתי בחיפוש השיר. התוצאה הראשונה היתה מאתר Bloomberg שפורסמה יומיים לפני כן, וכשקראתי אותה חשכו עיני. בתור קורא, קיבלתי רושם שקיימת מערכת בינה מלאכותית של אורקל שיצרה בעצמה שיר לאירוויזיון, את הלחן ואת המלים גם יחד, כלומר בלעדי.

צפיתי שוב בכתבה של חדשות 12 והבנתי שלא היתה שום טעות. מערך יחסי-הציבור של אורקל, כמו בכל חברה גדולה, הוא מכונת תעמולה שאינה מבחינה בי, היוצר העצמאי

המשך החיפוש גילה עשרות כתבות נוספות: שכפולים של הכתבה מבלומברג, וגם פרשנויות ותגובות של כתבים שקראו את הדיווח המקורי של בלומברג וקיבלו את המידע שנכלל בו כעובדה מוגמרת. את הפרסום המקורי אפשר אולי לתקן, אך איך אוכל לרדוף אחרי כתבות מסדר שני ושלישי?!

רגע אחד, אמרתי לעצמי, תחשוב בדמינטון! זה האגו שלך שמדבר. הוּשמטת ועוד תושמט. עצמי השיב לי: זה לא עניין של אגו; מי שחושבים שאני לא ראוי – זכותם. אך לקיחת קרדיט על יצירה שלי והצגתה כשל אחרים – זה עניין אחר. זו הפרת זכות מוסרית. חשבתי קצת, ועניתי לעצמי: אגו! בדמינטון!

פניתי לנמרוד. "גם אותך הם השמיטו?", השיב נמרוד, "כבר יומיים אני עסוק בהשמטות הקרדיט של יוצרי הווידיאו-קליפ שלנו, קרני ושאול מ-SulkyBunny". בדמינטון! "אבל זו לא השמטה, החלק שלי מופיע, הוא רק מיוחס למישהו אחר", אמרתי. נמרוד הסכים. ניסחנו יחד הודעה: הוא ציין שהדגיש בפני הכתבת של בלומברג שהטקסט נוצר באמצעות התוכנה שלי, ושהלחן נוצר באמצעות התוכנה של אורקל. ההודעה נשלחה.

בשבת, בחלוף יממה, בדקתי את בלומברג, אך הכתבה לא תוקנה. צפיתי שוב בכתבה של חדשות 12 והבנתי שלא היתה שום טעות. מערך יחסי-הציבור של אורקל, כמו בכל חברה גדולה, הוא מכונת תעמולה שאינה מבחינה בי, היוצר העצמאי. בייאושי כתבתי לאיש הקשר באורקל: "אני חש שנעשה לי עוול כשאתם מנסים להציג את השיר כפרויקט שלכם. הכי קל, אמיתי וגם שיווקי להציג את הפרויקט כשיתוף פעולה של ענק התוכנה אורקל עם המשורר הדיגיטלי ערן הדס. באמת שכל רצוני הוא לקבל את הקרדיט המגיע לי. אנא, אל תעשו עלי סיבוב".

החלטתי לכתוב מייל זועם לכתבת של בלומברג. פייק ניוז! צוותי יח"צ משנים את המציאות! לחיי עיתונות חופשית! תוך פחות משעה תוקנה הכתבה לשביעות רצוני. ניצחתי!

חזרתי לכתבות מהיומיים הראשונים כדי לוודא שלפחות מהן לא נושלתי. אחת מהן היתה הודעה לעיתונות של משרד הפרסום ובית הקונספטים אלנבי, של האירוויזיונאי הוותיק גיאגיא אסיף, שתמך בפרויקט. חיפשתי את שמי, אבל הוא נעלם. פניתי לגיאגיא והוא התנצל ומיד תיקן. אולי מישהו העביר גרסה חדשה מאורקל, וכולם היו עייפים מכדי לקרוא. כי כמה כבר אפשר להילחם במכונה?

החלטתי לכתוב מייל זועם לכתבת של בלומברג. פייק ניוז! צוותי יח"צ משנים את המציאות! לחיי עיתונות חופשית! תוך פחות משעה תוקנה הכתבה לשביעות רצוני. ניצחתי! התחלתי להיכנס לכל מדורי התיקונים בכל הכתבות, פניתי לייעוץ משפטי, לאתר "העין השביעית" ואפילו להליכה בטיילת, שנחסמה לרגל האירוויזיון. אבל נראה שחוץ מבלומברג (ו"העין השביעית") אף אחד לא מצא לנכון להתייחס. גם לא הנציג של אורקל.

ואז קיבלתי התראת טוויטר על עוקב חדש. הוא שיתף סרטון קידום עצמי שאורקל פרסמו, שממנו אני מודר, ולפיו מומחים יצרו את השיר תוך שימוש בלעדי בטכנולוגיה של אורקל. מובן שלא נגעתי בשום כלי של אורקל במהלך הפרויקט. מובן גם שהם יעשו כל מה שהם רוצים, ואני אשאר חסר אונים.

התראה נוספת גילתה שתויגתי על-ידי אדם שהבהיר שאני חיברתי את האלגוריתם בשיתוף עם ענקית התוכנה אורקל. לרגע שמחתי שמישהו משתף את העובדות כפי שהן. כשהקלקתי על הפרופיל שלו וגיליתי שזהו האחראי על תרבות דיגיטלית במשרד החוץ, הבנתי שגם מי שנאבק על זכויותי עושה זאת מתוך אינטרס מערכתי.

מסקנה: הכי טוב בדמינטון.

ערן הדס הוא משורר ותוכניתן, מרצה בתוכנית למדיה דיגיטלית באוניברסיטת תל-אביב וממקימי הוצאת הספרים העצמאית ברחש