טיל בג'ונגל
כתבת השער ב"24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות", עוסקת ב"חייל הדרוזי הבודד הראשון בתולדות צה"ל". שערי הטבלואידים עוסקים כולם במינוי, שכבר בושר עליו לעייפה, של מפקד חדש לחיל האוויר. "המוביל" היא הכותרת הראשית הדביקה של "ישראל היום", "השמים שלו" היא הכותרת העוד יותר דביקה במעלה שער "ידיעות אחרונות", "המפקד החדש של חיל האוויר: 'מודע לגודל האחריות" הוא הציטוט מההודעה לעיתונות שנבחר לכותרת הראשית של "מעריב".
מדוע מדווחים העיתונים בבולטות כזו על מינוי מפקד לאחד מחילות צה"ל? התשובה שיהיה מי שייחפז להשיב, כי ישראל היא מדינת צבא שעיתוניה משועבדים לסדר יום מיליטריסטי, אינה נכונה. עובדה: מינויים דומים לא זכו לסיקור מקיף כזה. העניין הבולט במינוי הנוכחי נבע מהעניין העיתונאי במתח שיש, או אין, בין מפקד הצבא לשר הביטחון (על רקע העניין העיתונאי העצום שעוררה מערכת היחסים בין השר למפקד הצבא הקודם), באפשרות שראש הממשלה יבחש במינוי (על רקע מועמדותו של מזכירו הצבאי של נתניהו), ובמידה מרובה עוד יותר – מהעניין העיתונאי באפשרות של תקיפה צבאית באיראן, תקיפה שתתבצע מן הסתם, לפחות ברובה הגדול, על-ידי חיל האוויר.
ואכן, תשומת הלב בדיווחים על מינויו של האלוף אמיר אשל למפקד החיל מתמקדת בהיבט האיראני. "ובינתיים: איום איראני ('נתקוף ראשונים') ואיום פקיסטני ('אם טהרן תותקף, נגיב')", נכתב בסיומת כותרת הביניים לראשית של "ישראל היום". "גנץ וברק הכריעו: האלוף אמיר אשל יוביל את החיל בתקופה שבה עשויה להתקבל החלטה על תקיפה באיראן", נכתב בזו של "מעריב". וב"ידיעות אחרונות": "אם תחליט ישראל לתקוף באיראן, תונח המשימה על כתפיו" (הכותרת מסתיימת כך: "אתמול צילצל לאמו ובישר: בעוד כמה דקות יתפרסם המינוי שלי". לא נמסר מה עוד עשה אשל אתמול).
ואמנם, מלבד עצם הקישור בין המינוי לסוגיה האיראנית, לא מוסיפים העיתונים שום מידע ממשי. טורי הפרשנות הרבים המתפרסמים היום בעיתונים נחלקים לאלו המתמקדים בשבחים, חנופה ורכילות מינויים שמעניינת רק כתבים צבאיים (יואב לימור ב"ישראל היום", אליעזר שקדי ואיתן הבר בטור מבולבל במיוחד ב"ידיעות אחרונות"), ואלו, כמו עפר שלח ב"מעריב" ודן מרגלית ב"ישראל היום", הטוענים כי מדובר במהומה על לא מאומה: העניין המוגבר במינוי נבע מאינסטינקטים עיתונאיים שגויים באשר לכוונותיהם של נתניהו וברק, התנהלותו של אשל בנוגע לסוגיה האיראנית תהיה כמו זו של מפקד מקצועי. מה זאת אומרת? זאת אומרת שתפקידו להעריך את הסיכויים והסיכונים ולעשות מה שאומרים לו. למה, אם כן, צריך לסקר את המינוי בכזו אריכות? לא צריך.
הדיווח של "הארץ" על המינוי (ידיעה לא ארוכה של גילי כהן בעמ' 5, ללא פרשנות) מזכיר כי לפני כשבועיים טרח הרמטכ"ל גנץ להתייחס באופן ספציפי למינוי הצפוי של מפקד חיל האוויר ולהזהיר מפני התערבות חיצונית בשיקוליו כמפקד הצבא. לאינסטינקטים העיתונאיים, אם כן, היה על מה לסמוך. גם באשר למשמעותו של המינוי ביחס לסוגיה האיראנית יש המביעים עמדה אחרת, כזו שהולמת יותר את תשומת הלב העיתונאית: "כאשר לגנץ יהיה מה לומר, אשל כנראה יצטרף אליו", טוען חנן גרינברג ב"מעריב". "יחדיו הם יכולים ללא ספק להיות משקל נגד במקרה והדרג המדיני ירצה לצאת לפעולה מורכבת ובעלת השלכות כבדות משקל".
אם כך, מה חושב אשל על האפשרות של תקיפה באיראן? על כך לא כותב אף אחד מהפרשנים הצבאיים המדופלמים. היחידה שמעניקה מידע רלבנטי היא כהן, הכתבת הצבאית החדשה של "הארץ". "הוא ממעט להתראיין", היא כותבת על אשל, "אף שבמהלך תדרוך לכתבים זרים לפני כחודש פירט את דעותיו ביחס לשתי סוגיות מרכזיות בסדר היום הצה"לי: איראן וסוריה. לדבריו, איראן גרעינית תיצור 'ג'ונגל גרעיני גלובלי', דבר שמחד יגדיל את מירוץ ההתחמשות באזור, אך גם יגביל את דרכי הפעולה הישראליות".
"כך נערכת המדינה לקראת האיום הבא", נכתב מעל הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המכריזה: "מאיימים על איראן, מקצצים בעורף". "בארבע השנים האחרונות קיצצה הממשלה 27 מיליון שקל – רבע מתקציב העורף", מוסרת כותרת המשנה. "אלוף פיקוד העורף אייל אייזנברג מזהיר במכתב לרמטכ"ל: הכנת האוכלוסייה למצב חירום נפגעה. השר וילנאי: המצב בשטח חמור עוד יותר". התקציב המקוצץ, אגב, עומד על כ-80 מיליון שקל.
"אובמה: ישראל עוד לא החליטה אם לתקוף", נכתב מתחת לכותרת הראשית של "ידיעות". "אובמה: ישראל טרם החליטה לתקוף באיראן", נכתב בכותרת על שער "הארץ", מתחת לכותרת "נפעל בתיאום", המובאת במרכאות. הדברים לקוחים מראיון שהעניק הנשיא האמריקאי לרשת NBC. "אובמה גם הדגיש כי יש לפתור את המשבר בדרכים דיפלומטיות, אך ציין כי איננו שולל שום אפשרות: 'אנו נעשה הכל כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני וליצור מירוץ חימוש גרעיני באזור נפיץ", נכתב בדיווח מרויטרס ב"הארץ". האם אובמה זכה לתדרוך מאשל?
"נתניהו הורה לשרים: תפסיקו כבר לפטפט", לשון ידיעה של אלי ברדנשטיין בעמ' 5 ב"מעריב". "גורמים מדיניים: הפטפטת הבלתי נשלטת של אנשי צבא ושרי ממשלה בנושא איראן תגרום לכך שישראל תיתפס כמי שגררה את ארה"ב למלחמה". "בכיר בטהרן קורא להנחית מכת מנע על ישראל", נכתב בכותרת דיווח של עמית כהן וסוכנויות הידיעות בעמ' 6.
"תהיה מלחמה. צריך לקרות נס כדי שלא תהיה", פותח סבר פלוצקר את טורו במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", העוסק במתח שבין ישראל לאיראן. "לפעמים כדורון שלג קטן שהתחיל להתגלגל במורד ההר הופך לכדור ענק, סוחף כל, שלא ניתן לעצור אותו", כותב אסף ל. מרעננה במדור המכתבים של "ידיעות אחרונות". "כך נראה לי שפועלים הפרסומים לגבי תקיפה באיראן. בסוף זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, בלי כל קשר לאיכות התוכן שלה".
מזרח תיכון חדש
"חמאס משקם את פעילות הארגון בגדה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". לפי עמוס הראל, "לאחר עסקת שליט מתחזק מעמד הארגון בגדה. צה"ל והשב"כ תפסו באחרונה סכומי כסף שפעילי הארגון ניסו להבריח ממדינות ערב". הכותרת הסמוכה מבשרת כי "המערב מגבש חזית נגד אסד שתעקוף את האו"ם". לא ברור מהדיווח מהי בדיוק אותה חזית ואם תפעל להחמיר את הסנקציות הכלכליות על המשטר הרצחני בסוריה או תנסה להניע מהלך צבאי.
"היטלר מת בגרמניה, אך קם לתחייה בסוריה", מצטט דן בילסקי ב"הארץ" סורי שנולד בגרמניה, חזר לסוריה, היה לחייל בצבא אסד וערק אחרי שחווה ירי על מפגינים ועינוי עצירים. אותה חזית ש"הארץ" מדווח עליה באה, כמובן, על רקע הטרפוד של רוסיה וסין את נסיונה של מועצת הביטחון לגנות את סוריה. עד כה רצח משטר אסד כ-7,000 אזרחים.
התחממות מקומית
"במאמר 'מרק לווינסקי' ('ידיעות אחרונות', 5.2) הובעה ביקורת על התנהלות עיריית תל-אביב והעומד בראשה בכל הקשור לאפריקאים בגינת לווינסקי", כותב גיל חריש, יו"ר עמותת לשובע, במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות". "בעניין זה, ומידיעה אישית", הוא ממשיך, "אבקש להביא כמה עובדות שאינן ידועות לציבור: העירייה יזמה את הגשת המרק והתה לאפריקאים בגינת לוינסקי; העירייה מחלקת שמיכות לאפריקאים הלנים בגינה; העירייה הציבה בגינה מכולה המשמשת כשירות חינם לשמירת חפצים".
"גל הקור הקיצוני שפוקד את מזרח אירופה בימים האחרונים, ומתפשט כעת בהדרגה גם למדינות מערב היבשת, הותיר אחריו לא רק מאות הרוגים, אלא גם כאוס ובהלה", כותב ניסן צור בכתבת השער של המוסף היומי של "מעריב". "עד למועד כתיבת שורות אלו נמנו 260 הרוגים ברחבי היבשת", הוא כותב עוד. במסגרת נפרדת כותבת עדי חשמונאי על החודש שעבר שהיה, באופן לגמרי בלתי צפוי, בעל "צפיפות הגשם" הגבוהה ביותר מאז קום המדינה. "קשה עדיין לקבוע בוודאות אם הקיצוניות שלה אנחנו עדים בשנים האחרונות היא חלק ממגמה גלובלית ונגרמת עקב התחממות כדור הארץ", אומר לה ד"ר עמיר גבעתי מרשות המים, "אבל זהו בהחלט הכיוון עליו מצביעים המודלים האקלימיים: נטייה לקיצוניות".
נפל עליו ומחץ אותו
"נתן אשל האריך את חופשתו כדי לאפשר מיצוי החקירה", מדווח נועם שרביט ב"מעריב". "נתן אשל האריך את חופשתו הכפויה בעוד עשרה ימים", מדווח תומר זרחין ב"הארץ".
"המצחיק הוא שדן עמל כל חייו לנפץ מסגרות והיה מרדן וחתרן גדול, גם בעניין המין והדיבור הפתוח – ודווקא הוא חוסל על-ידי המרדנות המינית", אומר מוטי קירשנבאום ליגאל סרנה לקראת סופה של סקירה מוכרת אך כתובה היטב על אודות דן בן-אמוץ במוסף היומי של "ידיעות", סקירה שהלייטמוטיב המוכר לא פחות שלה הוא "עלייתו ונפילתו" – עלייתו כאייקון תרבות ונפילתו כבועל קטינות. "על זה היתה תהילתו, ופתאום העניין הזה נפל עליו ומחץ אותו".
ענייני תקשורת
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסמים שני תצלומים של שערי עיתון: האחד שער של גיליון "ישראל היום" מה-26 בינואר, והאחר שער גליון "ידיעות אחרונות" שהתפרסם ב-31 בינואר. שני השערים מבשרים בכותרותיהם הראשיות על מינויו הצפוי של אשל למפקד חיל האוויר. הכיתוב מדגיש: הפרסום ב"ישראל היום" היה "פרסום ראשון", זה ב"ידיעות אחרונות" – לא. בכך מוכיחים ב"ישראל היום" כמה דברים: עיסוק בשטויות עומד בראש סדר היום של עורכי העיתון, המדידה של הישגים עיתונאיים ב"ישראל היום" נעשית על-פי הנהוג באתרי ספורט צהובים (אגב, גם שם מוביל "ידיעות אחרונות"), ב"ישראל היום" יודעים מה משמעותו של "פרסום ראשון" אבל עוד לא למדו מה הם "סטייל" ו"פסון".
אגב, ב-26 בינואר, היום שבו בישר "ישראל היום" לראשונה ובהבלטה יתרה את המידע בעל הערך העיתונאי הנמוך הזה (שהיה נחשף, כמובן, ממילא), עסקו כל העיתונים בפרשה שהסעירה את התקשורת הישראלית כולה: זו של נתן אשל, ראש לשכת ראש הממשלה. הכותרת הראשית של "ישראל היום" שעסקה באשל הלא נכון היתה מופת מגוחך במיוחד לפמפלטיות הביביסטית של העיתון, לא לסקופרים ש(לא) מועסקים בו.
כל העיתונים מדווחים כי ירון דקל, עיתונאי רשות השידור, מונה למפקד גלי צה"ל. דקל הוא עיתונאי מוערך, זוכה פרס סוקולוב, והחל את דרכו בתחנה הצבאית, מציינים הדיווחים. "מינויו של דקל לתפקיד התקבל בהפתעה, כיוון שהוא חסר ניסיון ניהולי", כותבת אמילי גרינצווייג ב"הארץ". הבחירה "הפתיעה רבים", כותבת מיה מנע ב"מעריב" לפני שהיא מזכירה כי ברק הדיח את המפקד הקודם, יצחק טוניק. בדיווחים שהתפרסמו אז נטען כי ברק מנסה לסרס את האפשרות של ביקורת עליו מצד התחנה. "עיתונאי דעתן", נכתב היום מתחת לתצלום של דקל ב"מעריב".
גם היום מכריז "הארץ" בשערו על המתכונת החדשה של העיתון. טיבם של שינויים הוא כי הם צורמים את העין ואחר-כך נעשים הרגל. כך יהיה מן הסתם גם עם השינוי הזה, שנבדק כנהוג לפי הכלים המקובלים היום. בכל זאת, כל עוד יש בכך חידוש, יש להעיר כי היה עדיף שלא לפתוח את העיתון (עמ' 2) עם העמוד שפעמים רבות הוא החלש ביותר בעיתון, מדור הדעות, עם הכותבים הקבועים שדעת רובם ידועה מראש ועם מאמר המערכת הטרחני ("הזירה", המאכלס כותבים אורחים, הוא פעמים רבות מעניין יותר).
כמו כן, ההחלטה לפתוח את החלק החדשותי (עמ' 3) עם כתבה היא מעניינת, אלא שביומיים האחרונים מודפסת שם ידיעה (ראויה בפני עצמה) כמו ידיעות אחרות במתכונת "הישנה". הניסיון לשוות לידיעה אופי של "כתבה" מכתיב הגדלה של פונט הכותרות, צביעה באדום של כמה מהמלים וריווח של העיצוב (בעיקר: חללים לבנים סביב הצילום). אם הכוונה היתה לשוות לקונטרס החדשות אופי רציני ומכובד יותר, "מגזיני", הרי שהתוצאה בפועל הפוכה.
ואגב, המרקור של קטעים מהטקסט – אולי תוסיפו גם קישוטים בשוליים? אני מציע פרחים במדור החוץ, פרפרים בבידור ופיות בספורט.