איור: יגאל באום
חוות לגידול חזירים אינן תחום סיקור מבוקש במיוחד בקרב עיתונאים, אפילו לא בארצות שבהן זו תעשייה משגשגת. הרבה יותר נוח ונעים להסתובב בטרקליני השלטון, במסדרונות הפרלמנט ובאולמות בתי המשפט מאשר להריח את צחנת הביבים ואגמי הפסולת ולהאזין לנאקותיהם של חזירים מפוטמים. ובכל זאת, במדינת צפון קרוליינה שבארצות-הברית יש מי שמסקר את התחום הזה, ומצליח גם להפיק משם לא רק "סיפורים" טובים אלא אפילו את פרס פוליצר היוקרתי.
תעודת פרס הפוליצר מקשטת עכשיו את קירות משרדיהם של פאט סטית וג'ובי ווריק, שני כתבים של ה"ניוז אנד אובזרבר" המתפרסם בצפון קרוליינה. השניים החלו לנבור בחוות החזירים בעקבות טיפ על משהו מסריח בממלכת החזירים, בלי שיהיה להם מושג על מה בדיוק יעלו. בסופם של שבעה חודשי תחקיר העלו שורה של ממצאים מתועדים היטב לא רק על פוליטיקאים ואנשי עסקים מושחתים, אלא גם על נזקים חמורים ביותר לאיכות הסביבה.
התחקיר המקיף – ונזכיר רק את 400 המרואיינים שעמם נפגשו התחקירנים ואת אלפי המסמכים שעברו תחת ידיהם – לא היה מעורר תשומת לב מקצועית רבה כל כך, אלמלא הפך מיד עם פרסומו לדוגמה מובהקת ליתרונות הטמונים בטכניקת עבודה חדשה, ההופכת למלת הקסם בתקשורת האמריקאית: איסוף מידע באמצעות מחשב, או CAR – ראשי התיבות באנגלית של המונח Computer-Assisted-Reporting.
איך נוצר הקשר בין החזירים למחשבים? עורכי התחקיר קיבלו לידיהם, בין היתר, אלפי דו"חות של האגף לאיכות הסביבה של צפון קרוליינה על מצב זיהום הנחלים ברחבי המדינה, ואספו במקביל נתונים משורה ארוכה של מקורות מידע אחרים על מיקומן של חוות לגידול חזירים. המחשב איפשר להם למיין את הדו"חות, לנתח את הנתונים, ולהגיע למסקנות על הקשר הישיר בין חוות החזירים ובין איכות המים במדינה, נתון שהרשויות העדיפו, כמובן, להעלים מן הציבור.
בדרך דומה ערכו הכתבים הצלבות באמצעות מחשב של נתונים בדבר בעלי עסקים גדולים – חוות גידול ובתי מטבחיים, ותרומות למועמדים לתפקידים פוליטיים. מחוללי יישומים וגיליונות חישוב חוללו את הפלא, והגישו לידיהם ממצאים מרשימים ועגומים: דווקא באזורים שבהם מזהם גידול החזירים את הסביבה בצורה חמורה, מעדיפים הפוליטיקאים להימנע מהטלת הגבלות, המקובלות בחלקים אחרים של ארצות-הברית והמיועדות להגן על בריאות הציבור.
וכך, הקשרים בין הזיהום והנזק הבריאותי ובין שפכי חוות החזירים, בין הכסף הגדול של מגדלי הבהמות ובין הפוליטיקאים תועדו בדרך כמעט מדעית, בצורה שלא נעשתה קודם לכן באזורים החקלאיים של ארצות-הברית.
פאט סטית, הרוח החיה מאחורי התחקיר, הוא אחד העיתונאים הבולטים בארצות הברית, הפועלים להחדרת ה-CAR לתודעה המקצועית של ארגוני תקשורת אמריקאיים. הוא היה בעבר מנהל אגודת התחקירנים האמריקאית (הקרויה IRE, "כתבים ועורכים חוקרים"), ומרבה להדגיש את התרומה הרבה שיש לשימוש במחשב לא רק לעבודה שוטפת של עיתונאים ועיתונים, אלא בעיקר לתחקירים מעמיקים.
מחשבים נמצאים בחדרי המערכות הללו זה שנים רבות, אבל הם משמשים בדרך כלל לעיבוד תמלילים, עריכה, עימוד וגרפיקה. ה-CAR מבשר שימוש נרחב יותר במחשבים כחלק בלתי נפרד מטכניקות איסוף המידע וניתוחו.
ה-CAR נולד באמצע העשור הקודם, אך רק בראשית שנות התשעים החל לחדור ברצינות ליותר ויותר אמצעי תקשורת בארצות-הברית. מכון פוינטר האמריקאי עורך מדי שנה סמינרים, שבהם הוא מציג לכתבים ולעורכים טכניקות חדשות לניצול המחשב, ולא פחות מכך את הדרכים לשילובן במערכות עיתונים ואמצעי תקשורת נוספים.
מאז ראשית שנות התשעים גם מונו בעיתונים רבים "מנהלי CAR", שתפקידם לסייע לכתבים לעשות שימוש במחשב. תחת המטרייה הזו כוללים איסוף מידע מן האינטרנט, ניצול מאגרי מידע על גבי תקליטורים ומאגרי מידע מקוונים (on-line), וכן שימוש בגיליונות חישוב אלקטרוניים לניתוח נתונים ועיבודם – בקצרה, כל מה שמאפשר לנצל את הכלים הטמונים במחשב ובעידן "אוטוסטרדת המידע" לשיפור עבודת העיתון.
באתרים של מכון פוינטר ושל המכון הלאומי לאיסוף מידע באמצעות מחשב (NICAR) ניתן למצוא לקט של שאלות ותשובות ועצות למי שמבקש לאמץ את הטכניקות החדשות הללו. על השאלה אם גם בעידן של קשיים כלכליים חשוב שעיתונים ישקיעו בתוכנה ובחומרה נוספים לחדרי המערכת, משיבים מומחי ה-CAR בהחלטיות: "זה לא חשוב, זה חיוני... מעבר ליכולתם של מחשבים לנהל ולטפל בכמויות גדולות של מידע, זהו אמצעי תקשורת, האמצעי הגדל ומתפתח בקצב המהיר ביותר... בפעם הראשונה בהיסטוריה, מידע באותה איכות ובאותה כמות עומד עכשיו לרשות ארגוני תקשורת גדולים וקטנים כאחד".
המחשבים מסייעים לא רק לחפור טוב יותר בביבי החזירים, אלא גם לנבור באופן מקצועי יותר בתקציביהם של גופים ממשלתיים וציבוריים. כך, למשל, חשפה כתבת של העיתון "פילדלפיה אינקוויירר", רנה סינגר, באמצעות המחשב כיצד הציגו פקידים באחד הרבעים של העיר במשך שנים תקציבים מזויפים, והעלימו בכך מעיני הציבור גרעונות עצומים. בניגוד לעבר, כאשר הגיעה בשנה שעברה הכתבת לראיין את הפקידים, היתה מצוידת במידע רב על מבנה התקציב, לאחר שניתחה אותו בדקדקנות באמצעות גיליון חישוב אלקטרוני.
עורך בכיר בשבועון "יו.אס ניוז אנד וורלד ריפורט" מדגיש, שעידן איסוף המידע הממוחשב לא רק מעמיד לרשות העיתונים חומר רב יותר, אלא אף מאפשר להם לייצר תחקירים איכותיים, עם ממצאים "באיכות כמעט של ראיות לבית משפט". בראיון ל"אמריקן ג'ורנליזם ריוויו" הוא מדגיש, שלמרות ההוצאות הכרוכות ברכישת ציוד ובאחזקתו, כמו גם בהכשרת עיתונאי-מחשב מיומנים, הרווח המקצועי הוא אדיר, ומסייע להחזרת אמון הציבור האמריקאי בעיתונות.
האינטרנט הוא אחד מתחומי ה-CAR הפופולריים ביותר – לקבלת מידע לרקע, מאמרים ואיסוף נתונים. בעבר, כאשר נדרש כתב להכין כתבת רקע, נניח על איי קומורו בהקשר של התרסקות מטוס שם, היה עליו להיעזר בקטעי עיתונות ישנים מן הארכיון או באלמנך מודפס, שלעיתים אינו מעודכן כבר ברגע שיצא מבית הדפוס. היום הוא יכול להגיע למידע מעודכן לאחר חיפוש באינטרנט, אם הוא איננו טובע, כמובן, בים המידע שלתוכו הוא צולל. השפע וחוסר הסדר אינם הבעיות היחידות באינטרנט: מומחית ה-CAR נורה פאול, שחיברה כמה ספרי הדרכה בנושא זה בארצות-הברית, מדגישה שחשוב לזהות מי עומד מאחורי האתר בטרם נעשה שימוש עיתונאי במידע המופץ ברשת. דרך פעולתה של הרשת מאפשרת כמעט לכל אחד להחדיר לתוכה חומר, גם מסולף, במסווה של מידע אמין ומוסמך. וגם הדואר האלקטרוני הוא חלק מן הטכניקות החדשות החודרות לעיתונות לאיסוף מידע.
אדם מילר, מומחה CAR בתחנת השידור WDIV במישיגן, סיפר לאחרונה על כתבה מקיפה שערכה התחנה על גניבות רכב, ובה נכללו גם "עצות מקצועיות" של גנבי רכב על הדרכים למאבק יעיל בתופעה. התחנה פנתה לשם כך למאות גנבי רכב שנלכדו, הועמדו לדין ונשלחו לבתי כלא, וביקשה מהם לענות על שורה של שאלות באשר לדרכי עבודתם. את המידע על זהותם של גנבי הרכב השיגה התחנה באמצעות ניתוח ממוחשב של רשימת המורשעים שנשלחו במרוצת השנה האחרונה לבתי הכלא במדינת מישיגן.
אפשר לקנא בעיתונאים האמריקאים: מאגרי מידע כאלה, כמו שמות האסירים, עומדים לרשותם בכל אשר יפנו. כמעט כל רשות שלטונית אמריקאית, במישור הלאומי, במדינות או בערים, מוסרת לכתבים מאגרי מידע כאלה, על פי "חוק חופש המידע" (המחייב רשויות למסור מידע לכל המעוניין, אלא אם כן יש בכך חשיפת סודות בטחוניים או פגיעה בפרטיות). חלק ניכר מן העבודה באמצעות מחשב, המעמיקה לחדור למערכות העיתונים, מתבסס על הגישה הנוחה למאגרי המידע הרשמיים. בעבר היה צורך לפשפש בתיקי מסמכים, והיום המיון והניתוח של המידע נעשים בקלות רבה באמצעות המחשב.
לכך נוספים מאגרי מידע מסחריים, המעמידים לרשות העיתונאים גישה למידע רב, על גבי תקליטורים או בצורה מקוונת, תמורת תשלום. בישראל יש רק ניצנים ראשונים של הפצת מידע כזה, בין היתר באתר חדש באינטרנט שפתחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אבל עדיין רחוקה הדרך עד שכל משרדי הממשלה יפיצו לציבור מידע ממוחשב ומפורט על תחומי פעילותם.
גיליון 7, פברואר 1997