"מקור ראשון" הוציא את דיבתו של אריה רוטר, כך קבע לפני ימים אחדים השופט אביים ברקאי מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו. רוטר, ששימש כיועץ בכיר למבקר המדינה וקודם לכן כראש האגף המשפטי בשב"כ, עמד במוקד כתבה שפרסמה פזית רבינא במוסף "יומן" של "מקור ראשון" בשנת 2012.
הכתבה, שפורסמה תחת הכותרת "מגן ולא ייחקר", עסקה בחקירת מבקר המדינה את הדחתו של ראש המועצה לביטחון לאומי עוזי ארד וחקירתו בידי השב"כ. לפי הכתבה של רבינא, היה טעם לפגם בכך שהחקירה של מבקר המדינה בוצעה בידי רוטר, שכן הוא עצמו יוצא שב"כ.
"גורמים משפטיים ובכירי שב"כ: מעורבותו של אריה רוטר בחקירת עוזי ארד בעייתית", נכתב בקדימון לכתבה של רבינא. בכותרת המשנה לכתבה נטען כי "התנהלותו של רוטר בגלגולה הקודם של הפרשה מוסיפה לחשש שהוא יטרפד את גילוי האמת". כותרת משנה בכתבה קראה "סוס טרויאני של השב"כ".
בגוף הכתבה נטען, בין היתר, כי החקירה של המבקר "נתקעת משום שמעורב בה עוזרו הבכיר של המבקר, אריה רוטר". בכיר לשעבר בשב"כ צוטט כמי שטוען כי נוצר "ניגוד עניינים חמור, שלא לומר אבסורדי, שבו היועץ המשפטי לשעבר של השב"כ חוקר את השב"כ". עוד נטען בגוף הכתבה כי היה מי שהשווה בין המעורבות של רוטר בחקירת השב"כ למעורבות של יוסי גנוסר בחקירת פרשת קו 300.
רוטר פנה לבית-המשפט ודרש פיצוי בסך 400 אלף שקל מחברת מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ, שפורקה מאז; מעורך "מקור ראשון" באותה תקופה שלמה בן-צבי, שהיה גם בעל השליטה בעיתון, אך מאז מכר אותו; ומרבינא עצמה, שממשיכה לכתוב ב"מקור ראשון" תחת הבעלות החדשה.
בתביעה טען רוטר, באמצעות בא-כוחו עו"ד יאיר בן-דוד, כי "הכתבה הרצופה שקרים במעטפת של 'עובדות', כוללת השמצות קשות, חסרות כל בסיס עובדתי כלפי התובע, שפגעו אנושות בשמו הטוב". רוטר טען, בין היתר, כי בעיתון לא פנו אליו קודם לפרסום, ולאחר שדרש מהם התנצלות ופיצוי פרסמו כתבה נוספת תחת הכותרת "לא ראוי שרוטר יחקור את פרשת עוזי ארד והשב"כ", ובה, לדבריו, חזרו על לשון הרע מהכתבה הראשונה. ובכלל, טען רוטר, במשרד מבקר המדינה לא התנהלה כל חקירה רשמית בעניין ארד, ולכן ממילא הוא לא יכול היה לקחת בה חלק.
ב"מקור ראשון" טענו להגנתם, באמצעות עו"ד מתנאל מזור (בהמשך ייצג את הנתבעים עו"ד לוטן טייטלר), כי הכתבה התבססה על תחקיר יסודי שערכה רבינא. עוד נטען כי רוטר אכן מונה לחקור את השב"כ וכי ממילא התביעה נגדם אינה מתמקדת בעובדות שמוזכרות בכתבה, אלא בפרשנות שהובעה על-ידי המרואיינים לכתבה.
כל האמירות שנגדן יוצא רוטר, הוסיפו, "נאמרו ישירות מפי גורמים המכירים את הפרשה היטב ואין בהן כדי להשמיץ את התובע". עוד טענו בעיתון כי פנו בבקשת תגובה למשרד מבקר המדינה, הכתובת הראויה לפניות לפני פרסום כתבה שכזו. לפיכך טענו בעיתון כי עומדות להם הגנות "אמת דיברתי" והגנת תום הלב. באשר לכתבת ההמשך, בעיתון טענו כי זו פורסמה ללא כל אמירה אישית כלפי רוטר וכללה דווקא ציטוטים שהחמיאו לו.
השופט ברקאי קבע כי ראשית לכל ייקבע האם רבינא ו"מקור ראשון" הוציאו את דיברתו של רוטר, ורק בהמשך יתקיים דיון על היקף הנזק והפיצוי. לגבי כתבת ההמשך פסק השופט כי אכן לא היתה בה לשון הרע כלפי רוטר, אולם לדבריו הכתבה הראשונה כללה כלפיו לשון הרע.
הכינוי "סוס טרויאני", הבהיר השופט ברקאי, אינו, כפי שטענו ב"מקור ראשון", מחמאה המשווה את רוטר ל"כוח עילית נבחר המבצע פעולה בחשאי"
השופט ברקאי קבע בפסק דינו כי בניגוד לטענת "מקור ראשון", הכתבה הראשונה אכן מתמקדת ברוטר אישית ואינה עוסקת באופן כללי בניגודי עניינים במשרד מבקר המדינה. הקדימון לכתבה והכתבה עצמה, הוסיף, אכן מהווים פרסום לשון הרע כלפי רוטר, שכן הם כוללים ביטויים מכפישים. הכינוי "סוס טרויאני", הבהיר השופט ברקאי, אינו, כפי שטענו ב"מקור ראשון", מחמאה המשווה את רוטר ל"כוח עילית נבחר המבצע פעולה בחשאי". כינוי זה משווה את רוטר לאדם שמציג מצג שווא שקרני ובוגד. גם ההשוואה של פעילותו של רוטר בחקירה זו למעשי יוסי גנוסר בחקירת פרשת קו 300 היא הכפשה ועלבון, פסק השופט ברקאי.
הגנת "אמת דיברתי" לא עומדת לזכות רבינא, בן-צבי ו"מקור ראשון", פסק השופט ברקאי. "האשמת התובע בכך שלא גילה על כך שהוא נמצא בניגוד עניינים שכן הוא חוקר את הארגון שממנו יצא היא במלוא הכבוד האשמה חסרת שחר ותלושה מהמציאות", כתב השופט ברקאי בפסק הדין.
"חסר שחר לטעון שעל התובע היה למסור שהוא 'יוצא השב"כ', כאילו מדובר בפרט עלום ולא ידוע למבקר המדינה. תלוש מהמציאות לטעון שהתובע הסתיר ממבקר המדינה את עברו בשב"כ – ודוק, אלמלא אותו עבר בשב"כ כלל לא היה מגיע התובע למשרתו במשרד מבקר המדינה". לפי השופט, רוטר אף הצליח להוכיח כי כלל לא מונה לחקור את פרשת ארד, אלא רק ביצע בדיקה ראשונית שלה.
גם הגנת תום הלב אינה עומדת לזכות הנתבעים, פסק השופט ברקאי. "הנתבעים אכן פנו לדובר משרד מבקר המדינה", ציין השופט בפסק הדין, "אך בפנייה לא היה אפילו רמז לקיתונות ההכפשה שהוטחו בתובע במסגרת הכתבה". בנוסף הדגיש השופט כי ב"מקור ראשון" לא טרחו לפרסם את מכתב התגובה ששלח רוטר לאחר הפרסום הראשון.
"אופן ניסוח הכתבה, הכותרות המודגשות, כינוי התובע כסוס טרויאני וככזה שיטרפד החקירה, וכל צבר ההכפשות שהובא ללא שום איזון, מלמד כשלעצמו על חוסר תום לב מצד הנתבעים"
"זאת ועוד – אופן ניסוח הכתבה, הכותרות המודגשות, כינוי התובע כסוס טרויאני וככזה שיטרפד החקירה, וכל צבר ההכפשות שהובא ללא שום איזון, מלמד כשלעצמו על חוסר תום לב מצד הנתבעים", פסק השופט ברקאי. "אין מדובר באמירה אחת המהווה ציטוט ומנגד באמירות מאזנות, אין מדובר אפילו בהצגה אובייקטיבית של חשש מפני ניגוד עניינים. הכתבה כולה מתחילה בנקודת הבסיס שלפיה התובע הוא כזה המטרפד חקירות, ומנקודת התחלה זו ממשיכה הכתבה בסדרת הכפשות המעבות את ההנחה הבסיסית, שהוצגה כעובדה, ביחס לתובע".
בהיעדר ההגנות מצא השופט ברקאי כי רבינא, בן-צבי ו"מקור ראשון" אחראים לפרסום לשון הרע כלפי רוטר. כעת יחל השלב השני במשפט, ובו ידונו הצדדים בהיקף הנזק שנגרם והפיצוי שישלמו לרוטר.
45718-11-12