זו היתה מלכודת פתאים, מן הסוג שלא רק פוליטיקאים חייבים לדעת להישמר ממנה. המארב הוצב בחודש שעבר במסעדה הוושינגטונית קפה מילאנו. לצד השולחן ישבו רון שילר, סגן נשיא הרדיו הציבורי בארצות-הברית לענייני פיתוח ומגייס התרומות הראשי של הארגון, ועימו בטסי ליילי, האחראית על תרומות של ארגונים לרדיו. מולם ישבו שני מוסלמים, נציגי "המרכז לפעולה חינוכית מוסלמית". על סדר היום: הצעה לתרומה של חמישה מיליון דולר מטעם המרכז, המבקש לתת ביטוי לערכים מוסלמיים.
לימוזינה מפוארת נשלחה למשרדי הרדיו כדי להביא את שילר וליילי למסעדה. שני אנשי המרכז, אמיר מאליק ואבראהים קאסם, הסבירו כי ארגונם הוקם בין היתר על-ידי תומכי האחים-המוסלמים בארצות הברית. באתר האינטרנט שלהם, שפוברק כחלק מתרגיל העוקץ לאנשי הרדיו, נכתב, בין היתר, כי הם מבקשים לקדם את קבלת השריעה, ההלכה האסלאמית, ברחבי העולם. הארגון, כך הוסבר, תורם לשם כך לפרויקטים חינוכיים באמריקה וגם לאוניברסיטאות, במאמץ להתמודד עם הדימוי השלילי של האסלאם בעיני הציבור האמריקאי.
מאליק וקאסם הביעו בעת השיחה הערכה לקו של הרדיו הציבורי בארצות-הברית, אשר בניגוד למרבית אמצעי התקשורת שם, נותן ביטוי גם לצד הפלסטיני. זה חשוב, הסבירו, שיינתן ביטוי לא רק לעמדותיה של ישראל, אלא גם לנקודת המבט של חמאס וחיזבאללה. אצלנו, אמר אחד מהם, יש מי שאומרים ששמו של הרדיו הציבורי NPR הוא בעצם ראשי תיבות של "רדיו לאומי פלסטיני".
ליילי פרצה בצחוק: "זה טוב... אני אוהבת את זה". היא סיפרה כי בין התורמים לרדיו הציבורי יש יהודים, אשר לא תמיד מסכימים עם הנאמר בשידורים ביחס לישראל, אבל מבינים את הצורך ברדיו מסוג כזה, לא מסחרי. ארגונים יהודיים טענו זה מכבר כי הרדיו הציבורי הוא "המוטה נגד ישראל יותר מכל ארגון תקשורת מרכזי אחר בארצות-הברית". שילר אמר שהוא מזהה הטיה ציונית, פרו-ישראלית בעיתונים אמריקאיים – ורמז גם לבעלות יהודית על העיתונים.
מצלמה נסתרת שהוטמנה סמוך לשולחן תיעדה את השיחה. סרטון הווידיאו שהופץ בראשית השבוע באתרי אינטרנט שונים עורר מבוכה רבה ברדיו הציבורי. לא רק בשל עצם הפגישה עם קבוצה שמבקשת לקדם את ההלכה האסלאמית, אלא בשל דברים שנגעו ישירות בעצבים החשופים של הפוליטיקה האמריקאית. שילר תקף בחריפות את המפלגה הרפובליקאית, שנחטפה, לדבריו, בידי אנשי "מסיבת התה" האולטרה-שמרנים.
"הם לא רק שונאי מוסלמים, אלא באמת שונאי זרים [...] הם באמת מאמינים במין אמריקה לבנה, מנופפת באקדחים. זה מפחיד. הם באמת גזענים, אנשים גזעניים", הסביר שילר. הוא תיאר את אנשי "מסיבת התה" כאוונגליסטים שמבקשים לחדור לחייהם הפרטיים של אזרחי אמריקה. אם לא די בכך, שילר הוקלט וצולם כאשר הוא אומר לבני שיחו על הארגון שבו הוא עובד: "זה ברור לחלוטין שלטווח ארוך עדיף לנו לפעול ללא מימון פדרלי".
רון שילר אומר דברים שיתחרט עליהם (צילום מסך)
עיתוי המלכודת ופרסום הקלטת לא היה מקרי: בימים אלה אמור הקונגרס האמריקאי להחליט על הקצבת 430 מיליון דולר סיוע למימון הרדיו הציבורי והטלוויזיה הציבורית. מדובר אמנם רק בכ-15% מכלל תקציב השידורים הציבוריים, אבל מבחינת גופי שידור אלה, אובדן התמיכה הציבורית עלול להיות קטלני. הנשיא ברק אובמה תומך בתוקף בהמשך המימון, אבל הרפובליקאים, תומכי "מסיבת התה" ומי שמסתייגים מחבורה קיצונית זו, הם השולטים עתה בבית-הנבחרים, והם מעולם לא ראו בעין יפה את מעורבות השלטון בשוק התקשורת במדינה שבה העיתונים ותחנות השידור הם עסקים פרטיים לכל דבר.
למעט תחנות שידור המיועדות לחלקי עולם אחרים, כדוגמת קול-אמריקה, הרדיו הציבורי, כמו גם הטלוויזיה הציבורית, הוא התחום היחיד שבו משמש תקציב ממשלתי לקידום פרויקט תקשורת. 797 תחנות רדיו ציבורי פועלות ברחבי ארצות-הברית מאז 1970, ונהנות מסיוע ממשלתי הודות לחוק שאושר בקונגרס בשנת 1967, ביוזמת הנשיא לינדון ג'ונסון.
לצד מימון של הקונגרס מתקיימות תחנות הרדיו והטלוויזיה הציבוריות ברחבי אמריקה הודות לחסויות נדיבות של תאגידים ותרומות של צופים ומאזינים. בתמורה זוכים צרכני התקשורת בארצות-הברית לתחנות שאינן משתתפות במירוץ אחר הרייטינג, אלא מתמקדות בהפקות איכותיות בתחום האקטואליה, התרבות, המוזיקה ועוד.
העיתוי המביך גרר אחריו תגובה מהירה של הוועד המנהל של הרדיו הציבורי. נשיאת הארגון, ויוויאן שילר (אין קשר משפחתי לגיבור הקלטת), התבקשה בתוך יממה להגיש את התפטרותה. יו"ר הוועד המנהל הסביר שהגברת שילר לא היתה מעורבת ישירות באירוע, "אולם כמו כל נשיא של ארגון, האחריות מוטלת עליה".
שילר צריך היה לגלות רגישות רבה יותר. לא רק במה שאמר, אלא גם בעצם הפגישה. אין זו הפעם הראשונה שבה טומנים מלכודת כזו לגופים הנמצאים על הכוונת של הימין האמריקאי. בספטמבר 2009 שימשו צילומים במצלמה נסתרת כדי לסבך פעילים של ארגון-גג לסיוע לנזקקים בשם ACORN. הצילומים הציגו כיצד גבר שאליו נלוותה אשה שהתחזתה לפרוצה מקבל עצות במשרדים שונים של הארגון כיצד ניתן להסתיר את עברה הפלילי של האשה כדי לקבל משכנתא, להעלים מסים ולבצע עבירות שונות. בעקבות הצגת הקלטת החליט הקונגרס להפסיק את הסיוע התקציבי לארגון, והוא נאלץ להפסיק את פעילותו. במקרה אחר ארבו לחברים בארגונים התומכים בהפלות מלאכותיות וניסו להפילם באמצעות הקלטות בסתר.
גם לליברלים יש דעות קדומות
האיש העומד מאחורי המבצעים הללו הוא ג'יימס או'קיף, "תחקירן גרילה" או "פרובוקטור שמרני", תלוי את מי אתם שואלים. או'קיף, בן 26, הקים את "פרויקט וריטאס" (בעברית: "מיזם האמת"), המאמץ טקטיקות של תחקירי טלוויזיה כדי להפיל בפח אישים וארגונים המשתייכים למחנה הליברלי (בעברית: השמאלני) בחברה האמריקאית ובפוליטיקה הוושינגטונית.
בראיון עם הווארד קורץ, פרשן המדיה של "דיילי ביסט", הכחיש או'קיף כי הוא מבקש לקדם אג'נדה ימנית, אבל הודה שיש לו "תאווה עזה להיכנס למקומות שהמדיה הממוסדת מסרבת להגיע אליהם". לדברי קורץ, או'קיף מנהל את המערכה שלו באמצעות שקרים והטעיות, אבל "עד עכשיו זה היה אפקטיבי למדי".
או'קיף כבר הסתבך פעם אחת עם החוק בשל הטקטיקות השנויות במחלוקת שלו. היה זה כאשר ניסה לחדור למשרדה של סנטורית בניו-אורלינס יחד עם שני אנשים שהתחזו לטכנאי טלפון כדי לצלם ולהקליט שם. הוא נעצר, הועמד לדין והוטלו עליו עבודות שירות, קנס ועונש על תנאי למשך שלוש שנים. אבל זה לא מנע ממנו להמשיך בהטמנת מלכודות לליברלים.
באוקטובר האחרון הסתבך הרדיו הציבורי בשערורייה קודמת שעוררה הד תקשורתי נרחב. היה זה לאחר שחואן ויליאמס, אחד מפרשני הרדיו, אמר בראיון לרשת פוקס-ניוז כי הוא מתמלא חרדה בכל פעם שהוא עולה למטוס ומזהה בין הנוסעים מישהו בלבוש מוסלמי. גם אם מאז טראומת ה-11 בספטמבר אמריקאים רבים חשים כך, האמירה הפומבית הזו היתה בגדר חריגה בוטה מכללי התקינות הפוליטית. הביקורת ניתכה על הרדיו הציבורי הן משמאל והן מימין, למרות, ואולי דווקא משום, שהארגון מזוהה עם המחנה הליברלי, ובדברי ויליאמס היתה פגיעה בציבור מוסלמי גדול. במחנה השמרני התקבלו הדברים בסיפוק גלוי. הנה לכם, אמרו חברי קונגרס רפובליקאים, הדעות הקדומות כנגד מוסלמים אינן נחלת המחנה שלנו. גם ליברלים חושבים בדיוק כך.
ויליאמס נאלץ להיפרד מאולפני הרדיו הציבורי. יחד עימו נשלחה הביתה גם אלן וייס, מנהלת החדשות בארגון. מי שלחצה עליה אז לסיים את תפקידה היא האשה שבימים אלה אורזת את חפציה ונפרדת ממשרדה – הנשיאה ויוויאן שילר. בפרשת ויליאמס היא נאלצה לוותר על הבונוס השנתי שהובטח לה. עכשיו איבדה את משרתה. כל הטלטלות הללו השאירו את הרדיו הציבורי "כמו חיה פצועה", הודתה בשיחה עם מאזינים אליסיה שפרד, האומבודסמנית (נציבת הקבילות) של הארגון.
או'קיף טען השבוע כי פרשת ויליאמס היא שהובילה אותו להציב את המלכודת הנוכחית. "רציתי להעמיד למבחן את עמדותיהם ביחס למוסלמים", עקץ. הפעם הצליח יותר מאשר בכל מעלליו הקודמים: הרדיו הציבורי, שנתפס במשך השנים כארגון בעל סדר יום ליברלי, נקלע לסערה ציבורית ותקציבו, כאמור, עלול להיפגע.
כמה מהפרשנים בארצות-הברית רואים בתעלול התקשורתי של או'קיף לא רק מהלומה לרדיו הציבורי, אלא גם למפלגה הדמוקרטית בכלל ולנשיא אובמה בפרט. מדובר בהמשך נסיונות ההכפשה של אנשי ימין מבחירות 2008. עכשיו הם חוזרים שוב לנסות להעביר את המסר הזה, כתב מייקל שואו ב"הפינגטון פוסט". ליצור את הרושם כאילו הרדיו הציבורי אינו אלא שופרו התעמולתי של נשיא זר, מוסלמי, אוהד טרוריסטים.