בבת־אחת ירדה לאסתי לוי אבן גדולה מהלב. ולאבן הזאת גם נמצא שימוש – היא הושלכה מיד על המטרה: אילנה דיין. זמן קצר לאחר שהודיעה המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים כי התיק נגד ניצב־משנה יורם לוי נסגר מחוסר אשמה, עלתה רעייתו לשידור בגלי־צה"ל – התחנה שבה משדרת גם אילנה דיין – ולא עצרה את התרגשותה. היא סיפרה על התקופה הקשה שעברו בני משפחתה לאחר התחקיר של "עובדה" וחקירת מח"ש שבאה בעקבותיו, על הקושי להוכיח "שאין לך אחות", ובלהט הדברים תקפה את דיין במלים חריפות.
כמה חודשים לפני כן פרסמה התוכנית "עובדה" בערוץ 2 תחקיר, שממנו עולה כי לנצ"מ יורם לוי, מפקד היחידה המרכזית במחוז הדרום, היו קשרים לא ראויים, ואפילו פליליים, עם גורמים עבריינים בדרום. בחלק הראשון של התחקיר, בחודש פברואר, נאמר כי על אף שורה של חשדות ובדיקת פוליגרף שתוצאותיה אינן חד־משמעיות, קודם לוי לתפקיד ראש הימ"ר על־ידי מפקד המחוז הדרומי דאז, והמפכ"ל היום, משה קראדי.
בחלק השני של התחקיר, בחודש אפריל, היו החשדות שפורסמו ממוקדים יותר – עדויות של שני עבריינים שסיפרו כי במקום מפגש מוסכם זרקו מעטפות מלאות כסף לתוך מכוניתו של יורם לוי, ובתמורה דאג זה לספק להם הגנה וביטחון מפני פשיטות של המשטרה על בתי הקזינו שלהם: "...אני זרקתי פעם מעטפה לקצין יורם לוי מאוטו לאוטו. מעטפה סגורה. לא היה בה ניירת, היה בה כסף, אני ראיתי. ראיתי לפני כן מה יש במעטפה – כסף, כסף, כסף... אני, מה שאני יכול להגיד חד־משמעית, זה שיורם מקבל כסף. יורם היה הגב של הקזינו...".
יורם לוי נחקר באזהרה במחלקה לחקירות שוטרים. אנשי מח"ש חקרו וגבו עדויות מעשרות אנשים ובהם גם קציני משטרה בכירים. נחקר גם אחד העדים שצוטטו ב"עובדה". העד השני לא אותר.
ב־10 במאי פרסם דובר משרד המשפטים הודעה, כי לאחר בחינת החומר שנאסף, הגיעו חוקרי מח"ש למסקנה, שבהתחשב במהות הראיות ובמשקלן יש לסגור את התיק מחוסר אשמה. יחד עם זאת המליצה מח"ש להעמיד את נצ"מ לוי לדין משמעתי בתוך המשטרה, משום שלצורך עבודת המודיעין נפגש עם מקורות בביתו ולא במקום ניטרלי – בניגוד להוראות (בקשה של דוברות המטה הארצי של המשטרה לדובר משרד המשפטים, להשמיט מהודעתו את ההחלטה על העמדה לדין המשמעתי, נענתה בשלילה).
בחינה מדוקדקת של הממצאים שהעלתה חקירת מח"ש מגלה פער עצום מול הממצאים שהעלה תחקיר "עובדה": מכל עשרות העבריינים וקציני המשטרה שנחקרו נמצא רק אדם אחד שסיפר שראה במו עיניו את יורם לוי לוקח כספי שוחד – העד המרכזי שצוטט בתחקיר "עובדה", עבריין שהיה לו אינטרס להפליל את הקצין הבכיר.
גורמים במח"ש מספרים כי בתחילה טען העבריין שיש בידיו תיעוד בסרט וידיאו של עסקת השוחד, אבל סירב בעקביות להראות אותו לחוקרים, גם לאחר שהבהירו לו שיסתפקו בצילום יחיד מתוך הסרט. לאחר שהתגלו סתירות מהותיות בעדויות שמסר לחוקרים, הוחלט לשלוח את העד לבדיקת פוליגרף. הבדיקה הראתה באופן חד־משמעי כי הוא דובר שקר.
ראיות אחרות שהיו בידי מח"ש היו עדויות שמיעה רחוקות: עבריינים שסיפרו כי שמעו מעבריינים אחרים שיורם לוי לוקח מהם שוחד. החוקרים הגיעו לעבריינים שעמדו בסוף השרשרת, אך לא מצאו ולו בדל של ראיה (יתרה מכך, בכמה מקרים גילו החוקרים כי מדובר בהמצאה של העבריינים כדי להעלות את מעמדם בעולם התחתון). במח"ש חקרו גם קציני משטרה בכירים, אך גם הם לא סיפקו עדות ישירה על מעשים פליליים שעשה לכאורה יורם לוי. הם דיברו על תחושות בטן, על חשדות שקיננו בלבם, אבל לא יותר מכך (בשלב מסוים עלה בצוות החקירה ספק בדבר אמינות עדותם של כמה מהקצינים, על רקע מערכת יחסים עכורה במיוחד עם יורם לוי).
לחוקרים אמנם היה ברור מנסיונם שהכל אפשרי: שוטרים יכולים להיות גנבים, וגנבים יכולים להיות שוטרים, אך עוד בשלבים הראשונים של החקירה נדלקו אצלם נורות אדומות לגבי ההיגיון שמאחורי התיאורים שעמדו במרכז החשדות נגד הקצין הבכיר: בתחקיר "עובדה" נטען, למשל, כי בני משפחת פרי־פריניאן, שהפעילו על־פי החשד קזינו במושב הודיה והעבירו אותו לאחרים, המליצו ליורשיהם להשתמש בשירותיו של הקצין המעניק "גב משטרתי" ונוהג לקבל כספים הנזרקים למכוניתו בצומת מרכזי.
החוקרים תהו: כיצד הסכימו בני המשפחה "לשרוף" מקור בכיר שיש להם בשורות המשטרה? מדוע הסכים הקצין הבכיר להיחשף בפני עבריינים אחרים? ומדוע בוצעו חילופי הכספים בצומת מרכזי ולא בביתו של הקצין, שם נהג להיפגש עם בני אותה משפחה לצורך עבודת המודיעין?
במח"ש טוענים כי החקירה התנהלה באינטנסיביות: החוקרים לא השאירו אבן אחת שלא הפכו, ולא היה מידע שלא נבדק. אנשי צוות החקירה, שהתבקשו לסכם את החקירה בפני מנהל מח"ש, הרצל שבירו, אמרו לו חד־משמעית: אין בתיק החקירה אפילו תשתית מינימלית של ראיות. לפיכך הוחלט לסגור את התיק נגד יורם לוי מחוסר אשמה. במלים אחרות, מבחינת מח"ש יורם לוי חף מפשע לחלוטין. אין עשן בלי אש? במח"ש אומרים כי בחקירה לא התגלה אפילו עשן.
אילנה דיין, ועורך "עובדה" דורון גלעזר, מסרבים להתרשם מהמסקנות הנחרצות שאליהן הגיעו חוקרי מח"ש, ושניהם עומדים לחלוטין מאחורי כל פרטי התחקיר. דיין חתומה על כל הכתבות והתחקירים שמכינים הכתבים והתחקירנים בתוכנית, ונוטלת אחריות מוחלטת גם על תחקירים שלא היתה מעורבת ישירות בהכנתם. בתחקיר על נצ"מ יורם לוי עשתה אילנה דיין חלק גדול מהתחקיר בעצמה, ונעזרה בתחקירנים איתי ורד ואסף לוי.
לא בקלות ראש פורסם התחקיר: במערכת התוכנית נקטו צעדים שהניחו את דעתם באשר לאמינות העדויות של העבריינים, אך לא הסתפקו רק בהן: לשם בדיקת העדויות האלה נעשה מאמץ גדול לראיין גם קציני משטרה – ובהם כאלה שלא היו מסוכסכים עם לוי – שסיפרו על קשריו עם העבריינים.
העדויות הצטלבו, וחיזוק נוסף נמצא גם בתוצאותיה של בדיקת הפוליגרף שנעשתה ללוי במעבדת המשטרה לפני שקודם לתפקידו. תוצאותיה לא היו חד־משמעיות, ובודק הפוליגרף אמר שאיבחן התנהגות בלתי שגרתית ויוצאת דופן של הקצין (התנשפויות, תנועות גוף), אם כי הוא לא ידע לומר בוודאות שהיה זה ניסיון להכשיל את הבדיקה; יורם לוי סירב לבוא לבדיקה חוזרת. כל הנתונים האלה הביאו את מערכת "עובדה" למסקנה, כי "האמת העיתונאית" שבידה נבדקה כראוי ומצדיקה את פרסום התחקיר.
לאחר סגירת התיק במח"ש, למערכת "עובדה" אין היסוס או חרטה באשר לפרסום; להפך: ב"עובדה" מעלים כמה סימני שאלה לגבי התנהלותו של לוי וחקירת מח"ש. מתברר כי גם בבדיקת הפוליגרף שנעשתה ללוי במח"ש לא הצליחו החוקרים להגיע לממצאים חד־משמעיים (לוי נמצא דובר אמת רק בבדיקה שעשה באופן פרטי), אך בהודעה של מח"ש על סגירת התיק לא מופיע הנתון הזה, אלא מצוין רק כשלונו בפוליגרף של העד שנתן לכאורה שוחד.
ב"עובדה" אומרים כי יש בידיהם עדות שגורם בכיר במח"ש אמר כי הפוליגרף איננו מכשיר אמין. עוד מתברר, כי חוקרי מח"ש החליטו לא לערוך עימות בין העד המרכזי לבין יורם לוי, וסגרו את התיק, למרות שרק יום קודם לכן קיבלו לידיהם עדות מפורטת מאוד מקצין משטרה על התנהלותו הבעייתית של יורם לוי.
מדוע נסגר התיק מחוסר אשמה ולא מחוסר ראיות מספיקות, תוהים ב"עובדה"? איך אפשר לבטל לחלוטין כמה עדויות של אנשים שאינם קשורים זה בזה? ב"עובדה" סבורים כי ההחלטה להעמיד את יורם לוי לדין משמעתי, על שנפגש בביתו עם בני משפחת פרי־פרניאן, מאששת חלק מהטענות שהועלו בתחקיר.
שלושה פריטי מידע בתחקיר חיזקו לכאורה את העדויות: ראשית, אחד העדים סיפר כי זרק את המעטפה עם הכסף למכונית פז'ו 205; שנית, יורם לוי החזיר סקאנר (מכשיר המאפשר האזנה לרשתות הקשר המשטרתיות) לאחד מבני משפחת פרי־פרניאן, אחרי שהוחרם ממנו; שלישית, בשנת 2000 פשט כוח של מרחב לכיש על בית קזינו במושב הודיה, שעל־פי החשד היה בבעלות בני משפחת פרי־פרניאן. מי שהיה שם באותה עת נתן למפקד הכוח להבין, שיש להם "גב משטרתי".
מפקד הכוח חשד ביורם לוי וחיבר דו"ח מיוחד על האירוע. גם על פריטי המידע האלה ניטש ויכוח: אסתי לוי, רעייתו של הקצין, טוענת בלהט כי הדברים אינם נכונים, ותומכת את דבריה במסמכים ובבדיקה שעשה גם עיתון "הארץ": הקזינו שמדובר עליו נהרס עד היסוד, יורם לוי מעולם לא היה בעליה של פז'ו 205 והסקאנר נמצא עדיין בתחנת המשטרה. ב"עובדה" אומרים, לעומת זאת, כי היו שני סקאנרים, ובאשר לבעלות על הפז'ו – בידיהם נתונים המוכיחים אחרת.
ביום שבו הודיעה מח"ש על סגירת התיק אמרה מערכת "עובדה" בהודעה לעיתונות, כי את הסיפור המלא ניתן יהיה לבדוק רק כאשר יוסר צו איסור הפרסום מחקירות של מקרי רצח חמורים הקשורים לפרשה הזאת. "לתחקיר שנעשה היתה חשיבות ציבורית נעלה. תפקידה של החשיפה העיתונאית הוא להביא את המידע הרלבנטי לציבור ולרשויות; אין זה מתפקידה לקבוע אם לממצאים יש משמעות פלילית או ציבורית", נאמר בהודעה.
אכן אי־אפשר לשפוט תחקיר עיתונאי בכלים משפטיים, ולא נכון לדרוש מעיתונאי אותה רמת ראיות הדרושה להרשעה בבית־משפט, אבל פרסום חשדות פליליים חמורים מאוד כנגד קצין משטרה בכיר מחייב משנה זהירות. ההבדלים הגדולים בין ממצאי חקירת מח"ש לממצאי התחקיר הטלוויזיוני מטרידים, במיוחד על רקע העובדה ששניהם בדקו בדיוק את אותם המקורות, ובכל זאת הגיעו למסקנות הפוכות לחלוטין.
החלטת מח"ש – הגוף המוסמך לבדוק חשדות פליליים נגד שוטרים – לסגור את תיק החקירה נגד יורם לוי מחוסר אשמה, ולא מחוסר ראיות, מחלישה מאוד את טענות התחקיר של "עובדה". עמוקים ככל שהיו איסוף העדויות והבדיקות לקראת הפרסום, בשידור עצמו צוטטו רק עדויותיהם של העבריינים. מעדויות כאלה צריך להיזהר, וצריך להתייחס אליהן בעירבון מוגבל מאוד, גם משום שברור האינטרס של העבריינים להפליל איש חוק (אנשי משטרה, המעורים ברזי העולם התחתון, יודעים לספר כי עבריינים אוהבים להצהיר שאנשי משטרה עובדים בעבורם – זה נחשב "סמל סטטוס").
בהתחשב בתפקידו ובמעמדו של הקצין הנחשד בפלילים, ובהתחשב בבעייתיות הרבה שיש בעדויות ובעדים שצוטטו, היה מקום מצד "עובדה" לתימוכין נוספים: בתחקיר חשוב כל־כך אין להסתפק בהסתמכות על עדויות של עבריינים מפוקפקים ויריבים חשדנים. חסרה בו ראיה אחרת, חיצונית, כבדת משקל.
מצד שני, קשה מאוד להוכיח טענת שוחד: לעתים רחוקות נמצאות הראיות תחת הפנס, לעתים קרובות הן לא נמצאות בכלל. בהעדר ראיה חותכת, תתבסס הטענה העיתונאית על עדויות נסיבתיות משכנעות המסוגלות לעמוד גם במבחן בדיקת הרשויות המוסמכות.
כך, למשל, כשפרסמה השנה "עובדה" תחקיר ובו עדויות של נהגי מוניות על פקידים במשרד התחבורה שלוקחים שוחד בתמורה לאישור קווים למוניות שירות, התלונן דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה, בפני מועצת העיתונות, ומחה שהעדויות לא הוכחו ולא נתמכו בשום ראיה עובדתית. המשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות, עו"ד יעל גרוסמן, דחתה את תלונתו: "צפיתי בכתבה ומצאתי כי מובאת בה תגובת משרד התחבורה. ההאשמות בדבר שחיתויות מובאות בשם אומרן, לעתים בצורה ישירה ולעתים בצורה מוסווה. על פניו, אין פגמים ממשיים בעבודה העיתונאית שנעשתה לצורך הכנת הכתבה".
"עובדה" היא תוכנית התחקירים הרצינית היחידה בטלוויזיה, ומכאן גם חשיבותה הרבה. בתוך כל הבליל המטופש של השעשועונים ותוכניות המציאות, שודרו במסגרת התוכנית מאות תחקירים במשך 12 שנה, ולרצינותה של התוכנית תורם הדימוי הסמכותי והאמין שיש לאילנה דיין בציבור. זה כוח אדיר: למעמד של "עובדה", ולחשיפה הנרחבת שמקבלים תחקירים בלעדיים שמשודרים בה, יש השלכות מרחיקות לכת על מושאי התחקירים, בד בבד עם השפעות על דעת הקהל.
אמנם, אילנה דיין הקפידה לומר בשידור על נצ"מ לוי שמדובר בחשדות בלבד, וש"עובדה" אינה מתיימרת לקבוע באופן ודאי שהם נכונים, אבל הדרך הדרמטית שבה הוצג התחקיר שידרה לצופים מסר אחר. בדרך לצופה בסלון, היטשטש הגבול בין חשדות לעובדות (כמה ימים אחר־כך, בתוכניתו של אלי יצפאן, אפילו ניצב אלברט אפללו כבר הפך למושחת).
לצוות "עובדה" נהיר כי למעמד שיש לתוכנית יש גם מחיר: הצופים והמבקרים שופטים את התוכנית ואת אילנה דיין בחומרה יתרה, ותמיד יהיה מי שיחגוג ויעשה כותרות מכל טעות (התחקיר על יורם לוי בא כמה שבועות לאחר שידור הכתבה על האירוע במוצב גירית, שבו נחשד סרן ר' בווידוא הריגה בילדה פלסטינית. דוברת צה"ל האשימה את אילנה דיין בעריכה מגמתית ויצירת רושם מוטעה בקרב הצופים על מהלך האירועים במוצב. דיין טענה כי בתום לב ובשוגג לא הודבקה המלה "אילוסטרציה" לכמה תמונות).
בינתיים הגיש ניצב־משנה יורם לוי תלונה במשטרה נגד אילנה דיין בטענה של הוצאת לשון הרע. הוא גם הודיע על כוונתו להגיש נגדה תביעה אזרחית על הוצאת דיבה. אם אכן תוגש, זו תהיה תביעת הדיבה הראשונה בתולדות "עובדה".
רן בנימיני הוא כתב לענייני משטרה של קול־ישראל
גיליון 57, יולי 2005