אולי באמת ראוי לשנות את שמו של בנק הפועלים לבנק הטורטלים, כפי שהציעו בהברקה גאונית הטאלנטים של "ארץ נהדרת" שנשכרו לשעשע את עובדי בנק הפועלים. הטורטלים הרי ידועים בעיקרון מוסרי יחיד שמנחה אותם – כסף קונה הכל. ואכן בנק הטורטלים מוכיח שהוא מאמץ את העיקרון המוסרי הזה וקונה בכסף את מי שנמצא בצד שמותח ביקורת על הבנק ועל התנהלותו, או אפילו עלול להתגלות ככזה.

מי שייכנס ללשכת מנכ"ל בנק הטורטלים אריק פינטו, שמככב במערכון לצד שחקני התכנית עלמה זק ואסי כהן, ימצא שם מגוון נאה של עיתונאים כלכליים לשעבר – הן כאלה שניצלו את הבמה התקשורתית כדי להרעיף עליו, ובעיקר על מנהליו, דברי חנופה, והן עיתונאים שביצעו עבודה עיתונאית ביקורתית בסיקורו. המודל העסקי לכאורה ברור: את אלה יש לתגמל על שירותם, ואת האחרים צריך להשתיק, ואת הכל קונה הכסף.

האשראי שנותנים הבנקים ללווים הגדולים במשק מאפשר לטייקונים לרכוש עיתונים וערוצי טלוויזיה. זו עסקה סיבובית משתלמת לשני הצדדים: משפחת ורטהיים, משפחת תשובה, משפחת עופר ועוד אנשי עסקים בולטים שולטים ברשת ובקשת, וניתן לשער כי אלו האחרונות יודעות במי מותר ובמי אסור לגעת.

באופן פרדוקסלי, בטלוויזיה המסחרית בישראל קל יותר לערוך תחקיר נוקב על נתניהו או על הצבא, נניח, מאשר על אחד הבנקים הגדולים או אנשי העסקים המובילים במשק. אל תטרחו להוגיע את מוחכם, כי לא תצליחו להיזכר בתחקיר הטלוויזיוני שחשף איך הבנקים – מפרסמים כבדים בערוצים – פיזרו על חשבון הציבור אשראי מופקר לאנשי עסקים כאליעזר פישמן ונוחי דנקנר – מפרסמים כבדים אחרים לשעבר.

נו, אז אם תחקירים לא, לפחות נצחק קצת. ובכן, כמה מערכונים נוקבים – ובאמת אמיצים – על הבנקים ותאגידי הענק שודרו לאורך השנים ב"ארץ נהדרת"? נדמה שלא צריך לגייס הרבה יותר מאצבעות יד אחת, אולי אפילו לא את כולן. לפחות עכשיו צוחקים גיבורי התוכנית – עלינו, מהמקפצה. אם זה לא היה עצוב, ובעיקר כה מקומם, אולי גם אנחנו היינו צוחקים מהמערכון השנון לתפארת בנק הפועלים.

נפתח עוד את היריעה: בלשכת המנכ"ל נמצאים גם בוגרי משרדים ממשלתיים והשירות הציבורי, שעד לפני זמן קצר הגנו על האזרחים ועל כספם מפני שלל התכסיסים שהתאגידים הפיננסיים נוקטים לשם מקסום רווחיהם, לא תמיד באופן הוגן. הדבר משדר לקולגות שלהם שעדיין בתפקיד את המסר הברור שלא כדאי להתאמץ, שעדיף לשתוק, כי הבנק מתגמל יותר מהציבור.

ומה באשר לפיקוח על הבנקים? בשלושים השנים האחרונות כל המפקחים על הבנקים למעט אחד גויסו בתום משמרתם למערכת הבנקאית. נדרשת בסך הכל שנת צינון אחת כדי לעבור מהגוף המפקח לגוף המפוקח. מה הפלא שבסרטון של בנק הטורטלים מורה מנכ"ל הפועלים – בחוסר מודעות עצמית שלא ייאמן – שלא להעביר לו שיחה מחדוה בר, המפקחת על הבנקים? הרי הפיקוח הוא מטרד, והס מלהזכיר את הכבוד הראוי לשומרי הסף של הכסף של הציבור. הרי סטטיסטית, "אריק" כזה או אחר עוד יהיה הבוס שלה בעתיד. ואם המפקחת תחזור לבנק לאומי, גם לא נורא מבחינתו: כך או כך העובדים בפיקוח על הבנקים יבינו היכן מרוחה החמאה בסיום תפקידם. ולמי מהם שבכל זאת מתקשה, אבא טורטל מסביר לאט ובמלים פשוטות.

מסע הקניות של בנק הטורטלים נמשך גם לתוך האקדמיה. כאשר ועדת החקירה הממשלתית לכשל האשראי לטייקונים ביקשה לאסוף מומחים לטובת החקירה, התברר שבנק הטורטלים קנה כבר כמעט את כולם קודם.

לכן ראוי להתבונן בקניית הסאטיריקנים שלנו לא רק כאירוע יחידני, מטריד ככל שיהיה, אלא כעוד צעד בקניית כל מי שיכול לבקר ולפעול להקטנת כוחם של הבנקים, או לחלופין יכול לסייע להם בהעצמת כוחם על חשבון ההגינות והתחרותיות. בנק הטורטלים – כדוגמה מייצגת מובהקת – מוכיח שכסף אכן קונה הכל. הבעיה היא שזה הכסף שלנו, והוא קונה אותנו.

ד"ר הראל פרימק וברק גונן הם יושבי ראש משותפים של עמותת צדק-פיננסי, שנאבקת בריכוזיות במערכת הבנקאית