עיסוק כפייתי בתקשורת

רז שכניק שואל במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" את שי גולדן "מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?". גולדן משיב: "שאני יאיר לפיד קטן".

בשער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום של יאיר לפיד הגדול כשהוא מסדר את עניבתו, כאילו הרגע אמרו לו "אדוני ראש הממשלה, הם מוכנים לקראתך". בפנים המוסף תצלום נוסף של לפיד (שניהם מאת טל שחר), כשהוא מקפל את שרוולי חולצתו, כמו מתכונן לגשת לעבודה או להחטיף למישהו אגרוף. שני התצלומים מבוימים באופן גלוי, כלומר שקריים במופגן, במטרה לשדר מסר מנוסח מראש שיסייע לפוליטיקאי שהיה פעם פובליציסט. במילים אחרות, שניהם תצלומים של יאיר לפיד שמתפרסמים ב"ידיעות אחרונות".

לפיד העניק לנבו זיו "ראיון מיוחד" לרגל צאת ספרו "מסע אל העתיד - מבט אל עתידה של מדינת ישראל". הספר, שרואה אור בימים אלה בהוצאת "ידיעות אחרונות", מורכב בעיקר מנאומים ומאמרים שכתב לפיד בשנים האחרונות. כמו אסופת טורי המקרר שהוציא לפיד תחת כובעו העיתונאי, רק בהתאמה לתפקיד שהוא מגלם כיום – ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל.

"ידיעות אחרונות", שהעניק ללפיד סיקור אוהד במיוחד כשעשה את המעבר מהעמודים הפותחים של "7 ימים" לכסא סביב שולחן ממשלת ישראל, נהנה בתקופה שבה כיהנו חברי הכנסת של יש-עתיד בממשלה מתקציבי מיליונים שהוזרמו באמצעות מיזמי פרסום סמוי. כעת, כשלפיד מחוץ לממשלה ויציבות שלטונו של ראש הממשלה נתניהו מעט מתערערת, שב העיתון לשרת את פוליטיקאי הבית שלו. כדי להבהיר למי שעוד היה לו ספק של"ידיעות אחרונות" וללפיד אין טיפת בושה בדם נשאל הפוליטיקאי בראיון על יחסי שלטון-עיתון פסולים שנחשפו לאחרונה ומשיב כי הוא מזועזע.

"גדלת בתקשורת, יצאת ממנה לפוליטיקה", אומר לו זיו. "לאור חשיפת שיחות נתניהו עם ראשי 'ישראל היום', כמה שיחות היו לך כשר בממשלה עם עורכים ובעלים ב'ידיעות אחרונות' וב'חדשות 2', שבהם עבדת בעבר?".

"אין פוליטיקאי בכיר שלא מדבר עם עורכים ראשיים, כולל עם 'ישראל היום'", משיב לפיד. "כשר הייתי מדבר עם עורכים פעם בחודש או חודשיים. זה חלק מהעבודה, ואני עוד מכיר את כולם מקודם. עם בעלי 'ידיעות אחרונות' או עם עורכים הייתי מדבר פעם בחודשיים־שלושה, ובדרך כלל מתבכיין ששתו לי, לא הייתי מתעסק בפועלי המבורך למען המולדת. אבל חמש פעמים ביום? זה עיסוק לגמרי כפייתי בתקשורת. זה ראש ממשלה, מתי יש לו זמן לזה? המספרים שפורסמו נראים לי מטורפים. לדבר חמש פעמים ביום עם עורך ראשי של עיתון? עם ליהיא לא יוצא לי לדבר חמש פעמים ביום".

הראיון עם לפיד "מיוחד" לא רק בשל הספר החדש שיוצא לאור אלא גם משום שהוא חוגג את פסיקת בג"ץ המבטלת את חוק הגיוס שפוטר תלמידי ישיבות משירות בצה"ל. "ואם זה יקדם דווקא חוק עוקף בג"ץ, הפעם בשיתוף החרדים?", שואל זיו, ולפיד משיב: "כחלון הודיע שלא ייתן לזה לקרות. אני לא מאמין שהם יצליחו לשבור אותו בעניין הזה, זו תהיה התקפלות המאה אם הוא יחזור בו. אם יהיה ניסיון לפגיעה כזו בבג"ץ, אנחנו נציף את הרחובות. זה ייהרג ובל יעבור".

הכותרות הראשיות

"בנט ושקד: חוק יסוד נגד בג"ץ", "הבית היהודי מציגים: מסלול עוקף בג"ץ", "בנט ושקד מציגים: התוכנית החוקתית להגבלת בג"ץ", הן הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום", בהתאמה.

שרת המשפטים ויו"ר הבית היהודי הודיעו אמש על כוונתם להגיש לכנסת את "חוק יסוד – החקיקה" שיאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוקים שבג"ץ פסל. כותרת הידיעה בעמוד 2 של "ידיעות אחרונות" קוראת "המדינה נגד בג"ץ". טובה צימוקי מציינת כי הצעת החוק עשויה להיתקל בהתנגדות מצד יו"ר כולנו, שר האוצר משה כחלון, אשר לו זכות וטו על חקיקה הפוגעת בעצמאות בית-המשפט העליון. צימוקי מוסיפה בתיבה נפרדת ציטוט ביקורתי מאת נשיא בית-המשפט העליון לשעבר ומחולל המהפכה החוקתית בישראל, השופט בדימוס אהרן ברק: "גלולת רעל שתשמיד את חוקי היסוד". העובדה כי הציטוט הזה נאמר לפני כשנתיים גלויה רק למי שייקרא את הפיסקה השנייה בטקסט.

ב"מעריב" מדווח יניר קוזין כי לא רק מפלגת כולנו, גם ראש הממשלה עשוי להתנגד להצעת החוק שכן נתניהו "יכול לפרש צעד כזה כ'גניבת קרדיט' לחוק הלאום". קוזין מוסיף כי "העובדה שההודעה הגיעה אמש, בעת שנתניהו נמצא בביקור עבודה באמריקה, אינה מוסיפה לסיכויו לעבור".

ב"ישראל היום", העיתון היחיד בישראל שמצהיר כל בוקר מחדש שאחד מעקרונותיו הוא "לתמוך בשלטון החוק", תומכים בגלוי בתוכנית של בנט ושקד. בידיעה המרכזית מאת מתי טוכפלד, שמתפרסמת הבוקר בכפולה הפותחת של 450 אלף עותקי חינם, לא נמצא מקום לאזכור ההתנגדויות לתוכנית בנט ושקד. לא של ציפי לבני, גם לא של השופטת אסתר חיות, הנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, שהתבטאה אמש באופן נדיר.

שני מאמרי פרשנות שנלווים לידיעה של טוכפלד, אחד מאת טוכפלד עצמו והאחר מאת חיים שיין, תומכים ביוזמה. "לא בטוח שהיוזמה של בנט ושקד תציל לגמרי את המצב, אבל זו בהחלט התחלה", כותב טוכפלד. ושיין מסביר: "הצורך להגדיר מחדש את מערכת היחסים בין הרשויות בישראל אינו פגיעה בדמוקרטיה או בשלטון החוק".

אגב, לא תמיד היו אלה העמדות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום". כשאהוד אולמרט היה ראש ממשלה ודניאל פרידמן שר משפטים תמך "ידיעות אחרונות" ביוזמות השר להגבלת כוחו של בית-המשפט העליון. אחת היוזמות הבולטות והשנויות ביותר במחלוקת שקידם השר פרידמן היתה דומה להפליא ליוזמה הנוכחית של בנט ושקד. ומי התנגד לה?

הנה כך נראתה כפולת העמודים השלישית בגיליון "ישראל היום" שיצא לאור החודש לפני תשע שנים. ממשלת אולמרט על סף פירוק, ראש הממשלה המכהן חשוד בשוחד, וממש ביום שבו המשטרה ממליצה להעמידו לדין מאשרת ממשלת אולמרט את הצעת שר המשפטים פרידמן לקדם את "חוק יסוד – השפיטה", הצעת חוק שסעיפה השנוי ביותר במחלוקת מאפשר לכנסת לבטל החלטה של בג"ץ ברוב של 61 חברי-כנסת. "החוק בא לחזק את מעמדו של בית המשפט העליון ושומר על האיזון הנכון בין המחוקק לשופט", טען אז פרידמן, אך הרוח שנשבה במסדרונות "ישראל היום" היתה נגדית.

"יום כיפור לדמוקרטיה", קראה הכותרת ב"ישראל היום". בלב הידיעה פורטו שמות כל התומכים ביוזמה של השר פרידמן, כדי ששמם ייזכר לדיראון עולם. לבני, שהבוקר לא נמצא מקום לציטוט עמדתה כלפי החוק, צוטטה אז בידיעה המרכזית שפורסמה ב"ישראל היום" כמי שאומרת ש"ההצעה לא שומרת על איזון ומחריפה את הגבלת העליון". גם מתנגדים רבים אחרים זכו שציטוטיהם יופיעו ב"ישראל היום". בתיבת צד הובאו תגובותיהם של האגודה לזכויות האזרח, המכון הישראלי לדמוקרטיה וראש לשכת עורכי-הדין, כולם התנגדו ליוזמה. בטור מהצד שכנגד הובאו "התגובות" במערכת הפוליטית. שבע תגובות, כולן ביקורתיות. אחת מהן, מפי איש האופוזיציה והמועמד לרשת את אולמרט בתפקיד ראש הממשלה, ח"כ בנימין נתניהו: "יש להיזהר מפגיעה בבג"ץ שהוא מאושיות הדמוקרטיה. ניתן לדון ברפורמות במערכת המשפט, אך בהידברות ובהסכמה".

אז, כהיום, שני מאמרי דעה ליוו את הידיעה של "ישראל היום" על היוזמה. אז, כהיום, שני המאמרים הביעו עמדה אחת. אולם בשונה מהיום, המאמרים דווקא ביקרו את היוזמה. "ממשלתו הגוססת של אולמרט מנצלת את ימיה האחרונים למחטף שמתחפש למהפכה חוקתית", כתב ד"ר אביעד הכהן. "[...] ייקח זמן רב לתיקון הנזק המתמשך שגורמות הצעותמעין אלה לתדמית מערכת המשפט ובית המשפט העליון". פרופ' יצחק זמיר, במאמר קצר פרי עטו, תיאר את החלטת הממשלה כ"שערורייה". "זו הפעם הראשונה בתולדות ישראל שממשלה מבקשת לקצץ בסמכויות בית המשפט, ושר המשפטים עוד אומר שההצעה למעשה מחזקת אותו", כתב זמיר. הנה הגענו לפעם השניה.

עוד כותרת ראשית אחת

"משרד החינוך שוקל להטיל על הורים לממן לימודים בתיכון", מדווח אור קשתי בכותרת הראשית של "הארץ", היחיד מבין עיתונאי הבוקר שדוחק את הצעת בנט ושקד אל מחוץ למשבצת הראשית, אולי מתוך הערכה/תקווה כי לא ייצא ממנה דבר. קשתי מדווח כי בכירי משרד החינוך "שוקלים להוריד את מספר שעות הלימוד המחייבות בכיתות י'־י"ב מתחת לסף השעות הנדרש לתעודת בגרות מינימלית — ולהשלים את הפער באמצעות תשלומי הורים, העלולים להגיע לכ–1,300 שקלים בשנה לפחות". מי שהוריו לא יוכלו לעמוד בתשלומים צפוי ללמוד כשש שעות פחות בשבוע.

הבשורה על פי הרב שפירא

ב"בשבע" מתפרסם ראיון בלעדי עם הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת "עוד יוסף חי" ומחבר הספר "תורת המלך". המראיינת, חגית רוזנבאום, מתארת אדם בעל דיבור "שקט, מתון ושקול" אשר "גם שלא ברצונו, הוא מוצא את עצמו בשנים האחרונות בעימותים מול רשויות השלטון בישראל". עד היום לא התראיין הרב שפירא לתקשורת, ובשיחה עם רוזנבאום הוא מסביר כי הפעם ניאות משום שבהתייעצות עם רבו, הרב יצחק גינזבורג, הורה לו זה להתראיין ו"להגיד שיש בשורה לעם ישראל".

מהי הבשורה? אולי מה שטוען הרב שפירא לקראת סיום הראיון, כי "הנטייה יכולה להתהפך". כלומר, שמטופלים שבאים לקליניקה שלו לאחר שגילו כי לקו ב"נטייה הפוכה", יכולים להתהפך חזרה. ובחילונית: הוא הופך הומואים לסטרייטים.

אולי הבשורה של הרב שפירא היא ש"ההחרפה במעשי תג מחיר, ואולי גם פרשת דומא - אם יהודים עשו את זה, זה תוצאה ישירה של סגירת הישיבה". הרב שפירא מסביר כי לא החינוך שקיבלו תלמידי הישיבה הוא שהביא למעשי הטרור המכונים "תג מחיר", אלא הפסקת החינוך הזה. "לקחו את הדמויות שמהוות הנהגה בעיני הרבה אנשים שממורמרים על המצב במדינה - האינתיפאדות שהיו אז, ההפגנות נגד מדיניות הממשלה יצאו מבית המדרש של 'עוד יוסף חי' - והפכו אותם לאויב המדינה, אויב היהודים, רוצחי תינוקות ושותי דם גויים", אומר הרב שפירא. "ברגע ששברת לאנשים את ההנהגה, לא פלא שהם הפכו להיות כצאן אשר אין להם רועה".

רוטציה

במדור הכלכלי של יהודה שרוני ב"מעריב" מעניקים את זכות הביטוי שבוע אחד לנשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין ושבוע אחד לנשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש. השבוע ברוש.

הגאון מדליה

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מתפרסם ראיון מקיף של נצחיה יעקב עם שר התקשורת איוב קרא. יעקב וקרא מספקים את הסחורה. היא מניחה בפניו פחים והוא נופל אליהם בששון, טומן לעצמו כמה משלו וקופץ גם לתוכם.

"בעיניי – אני יהודי", אומר השר קרא כבר בפתח הראיון, ומשם זה רק משתפר. "יהיה מי שיכנה אותך ערבי", אומרת לו יעקב. "זה נכון", משיב קרא, "אבל יהודים אומרים עלי, יותר מאשר בכל מגזר אחר, שאני יכול להיות ראש ממשלת ישראל".

בהמשך מוזכר כי אחיו הצעיר אלי (חדר) מת בלבנון בשנת 1985 ואחיו הבכור וג'יה מת ב-1989 מפצעים שספג בתקרית עם מחבלים בלבנון כמה שנים קודם לכן. "כשאחי הצעיר נהרג, אבא נכנס לטראומה", אומר קרא. "אבל כשאחי הבכור מת - זה שבר אותו לגמרי. הוא ואמא נכנסו לצער גדול, לא אכלו, ולא יכולנו להאכיל אותם בכוח. הם פשוט מתו מולנו, ולא יכולנו להציל אותם. אבא סימן מטרה והלך איתה עד הסוף". לפי הכתבה, האב עיזאת מת בשנת 2007, כלומר 18 שנים לאחר שמות בנו בכורו הכניס אותו לצער גדול, 18 שנים לאחר שסימן לעצמו מטרה והלך איתה עד הסוף.

ההתבטאויות המטופשות של קרא הפכו כבר לשם דבר, וזוכות לתשומת לב בראיון. בעבר טען שרעידת אדמה באיטליה היא עונש מאלוהים על החלטת אונסק"ו השוללת קשר בין הר הבית לעם היהודי ושצה"ל פיתח רובוט מיוחד שיחסל את ראשי חמאס ומנהיג חיזבאללה. "אני אומר דברים בהומור, מדבר בגובה העם", מסביר קרא. "אם התקשורת לא מבינה את ההומור שלי, הם יעשו הכל כדי להוציא אותי מטומטם. אולי בגלל שהציפייה היא שאדבר רק בצורה רצינית, בצורה אינטלקטואלית גבוהה. אבל אני בא מהעם, חי את העם, בשפה שכל אחד מבין. מדבר רגיל ובמלוא הצניעות".

"אתה חושב שזה קורה בגלל העמדות הגזעניות של התקשורת?", שואלת אותו יעקב וקרא משיב: "במובן מסוים כן. זה לא נאמר במפורש, אבל הסאבטקסט הוא גזעני". העם, מדגיש שר התקשורת, דווקא אוהב אותו. "אומרים עלי שאני אחד האנשים החכמים והפיקחים שיש בליכוד. אנשים מפרגנים, מכנים אותי 'הגאון מדליה' [...] ברחוב הדרוזי הפכתי סמל לחיקוי בדיוק כמו נלסון מנדלה".

אשר לעמדותיו כשר התקשורת ("התפקיד הכי רגיש", כפי שהוא עצמו מגדיר זאת), לקרא יש התבטאויות חותכות. את "אל-ג'זירה" הוא רוצה לסגור, גם אם לשכת העיתונות הממשלתית מתנגדת לכך. "אמרתי לניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, שההתנגדות שלו לא מקובלת עלי ושאני לא מקבל את ההחלטות שלו", אומר קרא.

גם את התאגיד רוצה שר התקשורת לסגור ("אני מאוכזב מהם מאוד. לא מבין איך אפשר לקבל 750 מיליון שקלים בשביל לקבל 2% רייטינג. אין כלום. זה שווה 750 מיליון שקלים? מה, אי אפשר לראות ערוץ 2 וערוץ 10? חייבים לעשות שם משהו. אני בהחלט רוצה לבדוק את הדברים לעומק"), ולדעתו אפשר להסתפק במקומו בטלוויזיה החינוכית ("יש שם תכנים ראויים של חינוך, של חברה, של ישראליות, של היסטוריה. אני לא מבין בשביל מה צריך עוד ערוץ. אנחנו נעצים אותם, נוסיף תקציבים ונהפוך אותם לערוץ הציבורי. ניתן להם עוד 50 מיליון שקלים, ונחזיר לקופת המדינה 700 מיליון שקלים)".

בלי קשר לאמירות של קרא, הראיון איתו הוא בשורה טובה. דומה כי יש בטקסט הזה קמצוץ מהחומר שנעדר לחלוטין מ"ישראל היום" בעשר שנות עמוס רגב, הומור.

גזור ושמור

תפוח בדבש

"שמעת על השערורייה סביב בנו של ראש הממשלה נתניהו, שהפיץ קריקטורה של ג'ורג' סורוס שולט במתנגדיו?", שואל אורי פסובסקי את סבסטיאן גורקה, ממפוטרי הבית הלבן של טראמפ, לקראת סיום ראיון עמו שמתפרסם במוסף "כלכליסט". "הבן של ראש הממשלה?" מוודא גורקה. "כן", מבהיר פסובסקי, ומפרט: "סורוס שולט ברפטיליאנים ששולטים באילומינטי ששולטים במתנגדי ראש הממשלה". על כך מגיב גורקה במילים "או מיי גאד".

"מהמקום שאליו עף התפוח לא רואים עוד את העץ", כותב ב"מעריב" קלמן ליבסקינד על יאיר נתניהו, בהקדמה לקטע בטורו שבו הוא תוקף את הצביעות של מבקרי נתניהו הבן.

גם רענן שקד מתייחס בטורו, שבמוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", לבנו של ראש הממשלה. "אני קצת נחרד להבין שהתפוח, נו, מה זה משנה אם הוא בכלל נפל, או עדיין לא נפל אלא גר עם ההורים, קרוב או רחוק מהעץ; התפוח הזה קצת רקוב מלכתחילה, ונראה שלא קיבל מספיק השקיה", כותב שקד.

לדעת יואב קרני, שכותב על יאיר נתניהו במוסף G של "גלובס", "יאיר נתניהו כבר לא יהיה ראש הממשלה, בניגוד לתקווה המיוחסת לאמו", וזאת בשל התנהגותו חסרת המעצורים. קרני מזכיר שגם וינסטון צ'רצ'יל, דמות החיקוי החביבה על נתניהו האב, דחף את בנו כדי שזה יירש יום אחד את מקומו, אך תחת זאת הפך אותו לאלכוהוליסט "שחרצובות לשונו משניאות אותו על כל המתבוננים". עם זאת, כדאי לזכור שאנו כבר לא חיים בזמנו של צ'רצ'יל האב ואף לא של הבן, ושמי שעומד בראש המעצמה החזקה בעולם הוא אדם שלשונו נטולת כל חרצובה, עד כדי כך שהקריירה הפוליטית שלו הוספדה אין ספור פעמים על סמך הדברים המזעזעים שאמר ושיתף וצייץ. ובכל זאת הוא נעשה לנשיא ארה"ב.

אגב, גם קרני תורם את שלו לדימוי העץ והתפוח. כרגיל, אצלו המילים מסתדרות בחן שאין שני לו: "יאיר נתניהו אינו התפוח שנפל הרחק מן העץ. אדרבא, העץ מתכופף ומרים אותו".

בשולי החדשות

לובי. שי ניב ממשיך לעקוב ב"גלובס" אחר פועלה של חברת השדלנות "פוליסי". מומלץ גם למי שלא מתעניין בפוליטיקה אלא רק בתקשורת ותוהה, לדוגמה, איך קרה שבשבועות האחרונים התרבו פתאום המאמרים הקוראים להפחתת שווי המס עבור השימוש ברכב צמוד ממקום העבודה.

דוגמה מייצגת. אם אי פעם יידרש מישהו לבחור מאמר לדוגמה מכתבי אמנון לורד בשבח בנימין נתניהו ובגנות התקשורת בישראל, הוא מוזמן לבחור את המאמר שרואה אור הבוקר במוסף הפוליטי של "ישראל היום". יש בו הכל. "אני לא מכיר בעולם תופעה של תקשורת אחידה המצטופפת באחדות שורות שלא נראתה כמוה מאז ימי 'פראבדה'", לדוגמה. אבל זו רק אחת. הנה נוספת: "השנאה שתוחזקה לאורך כל השנים נגד נתניהו דומה ליערות הכרמל אחרי שלושה חורפים שחונים". תענוג.

ענייני תקשורת

לייבש את הים. מדורו של נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" נפתח בראיון קצר עם תא"ל ליאור כרמלי, מפקד אוגדת יהודה ושומרון היוצא. "כרמלי הוא סרבן ראיונות מושבע: הפעם נעתר", מציין ברנע, אך לא מנצל את הראיון הנדיר עם הריבון בשטח הכבוש כדי לשאול אותו על החלטותיו לסגור כלי תקשורת "מסיתים". דווקא כרמלי הוא מי שמעלה את הנושא.

"כל גל שונה מקודמו", אומר לברנע מפקד האוגדה היוצא. "מכיוון שמדובר בטרור בהשראה, בטרור שחלק גדול ממנו נולד ברשתות החברתיות, אנחנו צריכים לעבוד בגזרה מאוד רחבה. את האוכלוסייה הפלסטינית אני מחלק לשלושה חלקים: אדישים, מורתעים ומפגעים. אני לא רוצה שתהיה נדידה מימין לשמאל, ממחנה הבלתי מעורבים למחנה המפגעים; אני רוצה שתהיה נדידה משמאל לימין. לגבי המורתעים פיתחנו את מה שאנחנו קוראים 'תפיסת הסיכול המרחיבה'. אנחנו פועלים בכוח נגד הסתה בבתי דפוס, בתחנות שידור ובאתרים ברשת. אנחנו עוצרים את הבעלים ומחרימים משדרים ומכונות דפוס".

כאן, בשלב זה, יכול היה ברנע להקשות על הצורך בסגירת כלי תקשורת, לשאול על האופן שבו צה"ל פועל נגד עיתונאים המזוהים עם האופוזיציה לרשות הפלסטינית, שלא לדבר על הבעת סולידריות כלשהי עם עמיתיו שמעבר לקו הירוק, כתבים ושדרים שמאבדים את פרנסתם הדלה ממילא כי במקום להעמיד לדין אדם כזה או אחר באשמת הסתה הצבא הישראלי סוגר את כל כלי התקשורת הנחשד בהסתה, בלי הליך משפטי ראוי ובלי להבחין בין שלל עובדיו. ברנע לא עושה זאת.

סיגלר. ב"הארץ" מתפרסם ראיון שערך הילו גלזר עם יובל סיגלר, מו"ל "גלובס". בין היתר נטען בכתבה כי סיגלר סבל בעבר או סובל בהווה מרגשי נחיתות אל מול "התל אביבים", וכי זה חלק מהכוח המניע אותו. הוא עצמו מכחיש, לפחות לגבי ההווה. עוד עולה מהראיון כי סיגלר אוהב לשלוט בכל הפרטים הקטנים של העיתונים שלו, ובעיקר בענייני כספים. כך, לדוגמה, מוזכר כי בתור מו"ל "טיים אאוט" היה מזמין בראשית כל חודש את העורך ולעתים את המפיקה של השבועון כדי לקבוע את שכרם של הפרילנסרים. פעמים רבות, כך נכתב, קיצץ בתעריף שקיבל העיתונאי. בסוגריים ניתנת דוגמה: "75 שקל לידיעה שהתעריף הרגיל שלה הוא 100 שקל". המדהים בסיפור הזה אינו רק סגנון הניהול של סיגלר אלא העובדה שעיתונאים ב"טיים אאוט", ככל הנראה בעשור הראשון של שנות האלפיים, נהגו לקבל עשרות שקלים בודדים לידיעה.

למהדורה המקוונת של הראיון נוסף פרק נפרד שלא הצליח להגיע לדפוס, ומוקדש לפרסום הסמוי ("תוכן שיווקי") שהלך ותפס עם השנים עוד ועוד מקום ב"טיים אאוט". "חשוב להבדיל בין מגזין שעוסק בעולמות תוכן של תרבות, לילה ואוכל, שהשפעתו בהם נוגעת רוב הזמן לזיהוי עוגות הגבינה הטובות בעיר, למסיבות השוות בסוף השבוע ולבחירה בצלם האופנה והברמן היצירתי של השנה — לבין עיתון כלכלי־יומי רב תפוצה, בעל השפעה מסוג אחר בעולמות תוכן אחרים לגמרי", אומר סיגלר לגלזר כשהוא נדרש להתייחס לסוגיה. "יש חשיבות ומשקל סגולי גם ל'טיים אאוט' ולגם ל'גלובס', כל אחד בעולמו, אבל נדמה לי שרמת הטהרנות הנדרשת היא קצת אחרת".

זו אמירה מעודדת, אם היא כנה, במיוחד לאור העובדה שגיליון סוף השבוע הראשון של "גלובס" שראה אור בתקופתו של סיגלר כמו"ל כלל בין עמודי החדשות שלו עמוד שלם של פרסום סמוי שלווה בגילוי המאוד בלתי-נאות "מדור אינפורמטיבי". מאז, יש לציין, לא חזרה על עצמה הבושה.

ללא גילוי נאות. בפתח "בשבע" מתפרסמת כפולת עמודים שכולה פרסום סמוי בלא כל גילוי נאות. אפילו לא רמז. עמוד שלם מוקדש לידיעה על נעליים שישפרו לך את איכות החיים. בעמוד הנוסף מתפרסמות שתי "ידיעות" המקדמות את עמותת "יד לאחים".

בתעשיית הפרסום הסמוי מקובל לדרוש תשלום גבוה יותר ככל שהגילוי הנאות קטן יותר. ההיגיון פשוט: כדי שהפרסום יעבוד, בין אם הוא מסחרי או תעמולתי, נדרש הקורא להתעלם מהעובדה שמדובר בתוכן ממומן, שניזום על ידי גורמים חיצוניים והתפרסם בלא עבודה עיתונאית מערכתית. ככל שהגילוי נאות יותר ההתעלמות קשה יותר. ככל שהגילוי קטן יותר, ההונאה אפקטיבית יותר. במקרה של "בשבע" אין כל גילוי, בוודאי לא נאות.

תקשורת פסולה. ב"הפלס" מתפרסמת ידיעה מאת י. שכטר תחת הכותרת "הבג"ץ מביע הערכה לתקשורת הפסולה שמעודדת את הגיוס". בידיעה מוזכר כי בתשובת המדינה שהוגשה בשנה שעברה לבג"ץ נגד חוק הגיוס "דווח כיצד רתם השלטון את התקשורת הפסולה לצורך עידוד מגמת הגיוס". הידיעה מצטטת מתוך תשובת המדינה את השורות הבאות: "הצבא אף נוקט בצעדים שונים להגברת הגיוס. בין אלה ניתן למנות הפעלתה של תכנית תקשורתית חכמה ורגישה באמצעות פרסום במדיה מותאמת. תכנית זו כוללת פרסומים מטעם משרד הביטחון באתרי האינטרנט החדשותיים הרלוונטיים. כך, לדוגמא, באתר 'כיכר השבת' קיים פורטל ייעודי המספק מידע אודות הגיוס ('חרדים במדים')".