עם פרוץ המערכה האחרונה של חקירות נתניהו וחתימת הסכם עד המדינה עם ארי הרו התרחשו שני דברים עיקריים, אשר מאמר זה מבקש להראות כי יש ביניהם קשר הדוק שנעלם מעינינו.
לפי מה שפורסם על עדותו של הרו, יחד עם דברים שהודלפו מחקירת אדלסון, נראה כי הראיות בתיק 2000, העוסק בעבירת השוחד לכאורה של ראש הממשלה ושל מו"ל "ידיעות אחרונות", התחזקו באופן משמעותי. ואולם, במקביל לכך "משדרי המסרים" של ראש הממשלה (החל משרים וחברי-כנסת וכלה במתקראים עיתונאים, כגון ערוץ 20) חוזרים ומזמרים את הניגון שלפיו "ראש ממשלה מחליפים בקלפי ולא בחקירות ובבית-המשפט".
טחו עיניהם של אלו, וגם של פרשנים אובייקטיביים, מלראות כי אם אכן יש ממש בחשד לשוחד בתיק 2000, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי גם הקלפיות שבהן זכה נתניהו בבחירות מאז שנת 2010 – הושחתו. על כן לא רק שוחד כעבירה פלילית היה כאן, אלא הטיה חמורה של הבחירות ופגיעה בעקרון השוויון. במלים אחרות, אותו ראש ממשלה (וחבורת מזמרי הניגונים שלו) שטוען כי יש להחליפו רק בקלפי הוא-הוא שגרם להשחתה לא רק של העיתונות, אלא גם של עקרון השוויון בבחירות, וזכה בבחירות בדרך שאינה שוויונית.
עוד בשנת 1969, שנים לפני "המהפכה החוקתית", בבג"ץ ברגמן נגד שר האוצר (בג"צ 98/69), פסלו שופטי בית-המשפט העליון לראשונה חוק של הכנסת. החוק קבע חלוקה לא שוויונית של מימון מפלגות לצורכי תעמולה בין המפלגות השונות. בית-המשפט קבע כי שוויון הסיכויים שבין המפלגות הוא חלק מעיקרון השוויון בבחירות, המעוגן בסעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, שקובע כי הבחירות תהיינה שוות.
לפי עמדת בית-המשפט בבג"ץ ברגמן, השוויון אינו אמור להתבטא רק דרך הכלל של "לכל אחד קול אחד", אלא גם בשוויון בסיכויים להיבחר של כל רשימה, ושהענקת מימון לא שווה (באופן יחסי) תיצור פגיעה בעקרון השוויון.
הכותרת הראשית של "ישראל היום", 14.8.07
שנים עברו וחלפו להן מאז בג"ץ ברגמן ועד שהגיע "ישראל היום". בסמוך לבחירות האחרונות הגשתי ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית עתירה שלפיה יש לראות ב"ישראל היום" תעמולת בחירות לטובת המועמד נתניהו. בניגוד לעמדתם של היועץ המשפטי לממשלה, של "ישראל היום" ושל תנועת הליכוד קיבל השופט ג'ובראן את עמדת העותר, וקבע כי "עיתון שלם" אכן יכול להיחשב כתעמולה אם מתקיימים שלושה תנאים – התוכן בעיתון מוטה לטובת המועמד, יש קשר ארגוני מהותי בין המועמד לבין העיתון, ואין לעיתון כל מודל כלכלי עסקי.
העתירה לגופה נדחתה אף שהוכח כי התוכן בעיתון מוטה לטובת נתניהו, נוכח אי-הוכחת הקשר הארגוני. השופט ג'ובראן מתח ביקורת על "ישראל היום" משום שלא הציג כל ראיה בקשר למודל העסקי שלו אלא הסתפק רק בהכחשה כללית וגורפת.
עוד כמה שנים חלפו עד שהגיעו עדויותיהם של ארי הרו ושל שלדון אדלסון (שסיפר, לפי הפרסומים, כי נתניהו אכן פנה אליו כדי לברר אם יוכל לקיים את מה שהציע למוזס במסגרת הדיל שנרקם ביניהם). אם יש ממש במה שפורסם בקשר לשני אלו, יחד עם תמלילי השיחות בין נתניהו למוזס שפורסמו, הרי שהדבר מבסס באופן משמעותי את קיומם של שני התנאים הנוספים שחסרו בעתירה זו – קיומו של קשר ארגוני והיעדר מודל כלכלי.
אם אכן, לפי החשדות שפורסמו, בידי נתניהו היה הכוח לבקש מאת המוציא לאור (אפילו אם לא הצליח בכך) שינויים בהיקף התפוצה של "ישראל היום" בימי שישי, הדבר מבסס ברמה משמעותית את יתרת התנאים להוכחה של האמת הפשוטה הידועה לנו, אך הדורשת כמובן הוכחה ברמה המשפטית – "ישראל היום" אינו עיתון אלא פלטפורמת תעמולה לטובת נתניהו, המתחזה לעיתון.
אם עברנו את המדרגה הזו, הרי שאנו נכנסים ישר לתחום מימון המפלגות האסור. לפי מידע שפירסם הכתב אורי בלאו, הפסדיו המצטברים של "ישראל היום" מהקמתו ב-2007 ועד 2014 עמדו על 730 מיליון שקל. במלים אחרות, למועמד נתניהו ולמפלגת הליכוד ניתנו החל משנת 2007 "תרומה אסורה" ומימון מפלגות לא חוקי בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים.
מנקודת המבט של ההלכה העולה מבג"ץ ברגמן, המסקנה ברורה ועגומה מאין כמוה. כל נצחונותיו של נתניהו בקלפי מאז שנת 2007 הושגו תוך פגיעה חמורה בעקרון השוויון, שכן הוא – נתניהו – זכה למימון עודף, לא חוקי כמובן, בסכומים אדירים, שאף מועמד אחר לא זכה לקבל. בכך הופר בכל מערכת בחירות עקרון שוויון הסיכויים למועמדים. ובפשטות: נתניהו זכה במציאות שבה היתה לו האפשרות להפיץ תעמולת בחירות לא חוקית בהיקף העולה פי כמה וכמה על מה שניתן לכל שאר המועמדים.
אם נחזור למזמור שמזמרים לנו דוברי ראש הממשלה, הרי שיש לומר להם בפשטות: אותה קלפי שבה אתם טוענים שיש להחליף ראש ממשלה הושחתה זה מכבר על-ידי אותו ראש ממשלה. ולכן, גם מבחינת הצדק הפואטי, אין צודק מכך שראש הממשלה יודח בגין ההשחתה. לא רק של העיתונות ולא רק בגלל עבירת השוחד שבוצעה לכאורה, לפי הנטען, אלא גם של עקרון השוויון בבחירות.