העיתונאי יגאל סרנה נפרד הבוקר מקוראי ב"ידיעות אחרונות". סרנה מקדיש את טורו האחרון ב"מוסף לשבת" למבט אל עבר שלושים השנים שכתב בעיתון ולהפניית אצבע מאשימה לעבר ראש הממשלה בנימין נתניהו, בטענה כי הוא זה שהביא לכך שנאלץ לעזוב את "ידיעות אחרונות".

"חברים, סקרנים וקוראים עוצרים אותי לשאול אם לבי מר על הליכתי מן העיתון. אני עונה: רק על הדרך שבה זה קרה", כתב סרנה בטור הפרידה שלו. כמה שורות לפני כן הוא מתייחס לראיון שקיים עם נתניהו לפני כשלושה עשורים, ומציין: "זה האיש שבסופו של דבר יצמח להיות השליט הכי מאריך ימים של הארץ. שיילחם בתקשורת העצמאית בכל כוחו הרב, ושבו אני רואה בסופו של דבר, אף אם לא במישרין, את מי שהמיט גם את קץ כתיבתי לעיתון".

לפני כחודש דווח ב"עין השביעית" כי בעקבות הפסדו של סרנה בתביעת הדיבה המתוקשרת שהגישו נגדו בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, "ידיעות אחרונות" הפסיק לפרסם את טורו. "אני נמצא עכשיו בסוג של חופשה-לוכסן-השעיה", אמר אז סרנה ל"העין השביעית", "אנחנו נמצאים באיזה בירור של מערכת היחסים בינינו". כעת, כך נראה, הבירור הסתיים בפרידה סופית.

"איך נפרדים מאהובה, ממולדת, מעיתון שהיה בית שני שבו התגוררת שנים כה רבות?", כתב סרנה בטורו האחרון. "ממקום בלי מקום. כי ככתב מוסף לא ישבתי ממש בעיתון, לא אכלתי בו. יותר שלחתי אליו. נשלחתי מטעמו, ביקרתי בו. הכרתי דרכו שותפי שטח נהדרים, שטופי תאוות שטח כמוני [...] תמיד האמנתי כי הספרות והעיתונות הן קרובות משפחה שיש להפגישן בכל שבוע. למרבה המזל הייתי כתב מוספי שבת וראיתי עצמי כסופר זריז וכעיתונאי איטי. מרוחק דדליין. מאושר. היה לי זמן שאין לכותב היומי. אורך הנשימה הוא זכות יתר של כתב המוסף, היכולת להתרומם מעל לאירוע ולנסות ללכוד את מלוא פרטי המתרחש. מה אכן קרה שם בחדר המדרגות, בשדה שבו נורה הנער. לב הסיפור, לא אביזריו. זכות היתר שהפכה את שנותי בעיתון לשמחות. רצתי מרתון בקצב שלי".

סרנה גם התייחס בטור למאורעות שהביאו לכך שפוטר מהעיתון: "'אתה חייב לכתוב ספר על השנה האחרונה', אומרים לי הקוראים, 'כל מה שקרה מאז שהעלית את הפוסט בפייסבוק על השיירה שנעצרת או לא נעצרת בלילה, דרך תביעת ראש הממשלה, המשפט, עדותו של ראש הממשלה שלא רצה והגיע עם רעייתו בעל כורחו על-פי החלטת השופט לאולם 6 ושם הושבע לומר אמת ונחקר על-ידי פרקליטי, ואף אמר כי הוא 'משתדל' לכתוב אמת בפייס. וכל אותו מראה מדהים של המון מאבטחי רה"מ, שניצבו חמושים לאורך הקירות. שומריו שהם בה בעת גם עדי, הכבולים בשבועת שתיקתם. כל זה ועד החלטת שופט השלום להטיל עלי את העונש על לשון הרע. ומיד, בעקבות החלטתו, גם סיום עבודתי פה".