נציגי המתנחלים הגיעו ללשכת היועץ המשפטי לממשלה בשמונה בבוקר, יום ראשון, 28.6. היועץ נאלץ לאחר כמעט בשעה לישיבת הממשלה שהחלה בתשע. התארכות המפגש עם אנשי יש"ע אינה תואמת כלל את תוצאותיו הדלות. משתתפי השיחה הגדירו אותה בדיעבד "מאכזבת", "מתסכלת", "כואבת", אפילו "מכוערת". בלשכת היועץ אומרים עליה: "פגישה המעידה על חוסר האמון השורר בחברה הישראלית על שסעיה". לא פחות. מבחינות רבות היתה זו נקודת שיא במשבר היחסים האופף את הטיפול שאינו מסתיים בהסדרת מעמדו של ערוץ 7.
אפילו על נושא השיחה לא הצליחו הצדדים להסכים: אנשי היועץ המשפטי ביקשו להציג פתרון שיאפשר פרסום מכרז לרדיו אזורי ביהודה ושומרון במסגרת חוק הרשות השנייה עם התאמות אחדות. נציגי המתנחלים ביקשו לדון בפתרון לערוץ 7. "רדיו אזורי ביש"ע" הוא מושג ערטילאי שאינו קיים לדידם, אופציה הפותחת פתח לחיסול ערוץ 7 במתכונתו היום: גורם חזק, יחיד בשטח, ארצי, מזוהה מאוד פוליטית, פרוץ לחלוטין ומשוחרר מכל מגבלות של פיקוח או תשלומים.
עמדת ערוץ 7 הוצגה בדיון על-ידי ארבעה: אהרון (דומפה) דומב, מזכ"ל יש"ע, אורי אריאל ראש מועצת בית-אל, עו"ד דוד רותם יועצם המשפטי, ויצחק רט, יועץ התקשורת של שר החינוך והתרבות יצחק לוי, השר המוביל את הדיונים על הסדרת מעמדו של הערוץ.
בשלב כלשהו התלהטו הרוחות. המתנחלים העלו מתהום הנשייה את מיכאל בן-יאיר, היועץ המשפטי הקודם, שכינה את מועצת יש"ע "גוף ממריד". דומב הזכיר כי בעבר, כל אימת שנכנס בשערי משרד המשפטים חש כ"חשוד". המסר היה: גם אתה, אליקים, נותן לנו להרגיש כחשודים. דומב אף ציין כי יש נתק בין לשכת היועץ המשפטי לציבור המתיישבים, והוא הגורם העיקרי להתנכלויות ולמכשולים הצצים כל הזמן בדרך לפתרון הבעיה. לוחמני מכולם היה אורי אריאל, הנחשב בדרך-כלל אדם רגוע. "מה אתם גיבורים כאלה גדולים", הטיח ברובינשטיין, "לא מספיקות הצרות של יואל צור (המנהל האדמיניסטרטיבי של הערוץ שאשתו ובנו נרצחו אשתקד בפעולת טרור; א"ה), אבי היתומים, שהוא צריך גם אתכם?". היועץ נפגע: "יואל צור לא קשור לעניין החקירה של ערוץ 7 וזה לא הוגן שאתם משרבבים את המקרה הטראגי שלו בהקשרים פוליטיים", אמר, והוסיף, "אני לא פחות רגיש מכם לשכול".
זו לא היתה הפעם הראשונה שבה נפנפו מול רובינשטיין במקרה הטראגי של משפחת צור מבית-אל. בחודשים האחרונים הוא נאלץ להתמודד עם סחטנות רגשית לא פשוטה. לא רק נציגים פוליטיים לוקחים בה חלק. אל משרד היועץ זרמו עשרות מכתבי תמיכה בערוץ 7 ובמנהיגיו, מתוך הקו הירוק ומחוצה לו, מאז החלה חקירת המשטרה.
למרבית הפניות עונה היועץ, בסיוע עוזריו, בנוסח אחיד שגיבש. הוא מנסה לשכנע את המתעניינים ביכולתו לעשות הפרדה מוחלטת בין יד ימינו - המסייעת מזה כשנה במציאת פתרון לסוגיית הרדיו האזורי ביהודה ושומרון, ליד שמאלו - המנחה ומגבה את המשטרה בחקירת ראשי ערוץ 7 בחשדות לעבירה על פקודות הטלגרף והאלחוט, חוק הבזק וחוק הרשות השנייה. "שלטון החוק מחייב אכיפה שוויונית", כותב בין היתר היועץ. "חופש הביטוי אינו מקנה את הזכות לפעולה שלא כדין... תושבי איו"ש זכאים לרדיו לפי רוחם וטעמם, באותה מידה שזכאים לכך אזרחי הארץ ותושביה המתגוררים בתחומי מדינת ישראל הריבונית באזורים השונים". אם לשפוט מתגובת נציגי המתנחלים - היועץ נכשל במשימת השכנוע.
לפחות פעמיים ענה היועץ באופן אישי ורגשי לשני מכתבים קשים. הראשון נשלח בידי בנותיו של יואל צור. הבנות מספרות בו על אבלן הכבד, ובהמשך קובלות על התנכלות היועץ לערוץ 7. גורם בלשכת היועץ: "מאוד לא היה נעים לקבל מכתב כזה". במכתב התשובה הביע היועץ המשפטי את צערו וכאבו על אובדן אמן והזכיר להן כי אביהן ביקר בלשכתו לאחר הרצח המזעזע. הוא אף סיפר להן על התכתובת שניהל עם ראש הממשלה והממשל האמריקאי על המצב המשפטי הנוגע להסגרת המחבלים. באשר לערוץ 7, כתב: "אני מצטער שהדברים נתפסים אצלכן כהתנכלות... לא ניתן לעשות איפה ואיפה באכיפת החוק. אין שום קשר בין חופש הביטוי לאכיפת החוק על הרדיו הפיראטי".
המכתב השני הגיע ממושב ניר-גלים. אשה מבוגרת חתומה עליו: "מאז שיצאתי מאושוויץ לא קרה לי דבר כל-כך נורא כמו הרדיפה של היועץ המשפטי אחרי ערוץ 7", היא כותבת. היועץ השיב לה שהמידע שיש בידה רחוק מהמציאות. שוב הביע צער על קשירת ערוץ 7 עם רקעה האישי.
האם ציפו נציגי המתנחלים שרובינשטיין, בהיותו חובש כיפה, ילך לקראתם גם נגד החוק? האם אכזבתם מהפגישה איתו והדברים הקשים שהטיחו בו הם תוצאה מהתנפצות הציפיות המופרזות הללו? אחד מנציגי המתנחלים מסביר: "לרובינשטיין יש מה שאני קורא בעיית הרברט סמואל, או אם תרצה, בעיית קיסינג'ר. מה עדיף - נציב יהודי או לא יהודי, מזכיר מדינה יהודי או לא יהודי? לפעמים עדיף הלא יהודי. על רובינשטיין כבר שמו תווית שהוא ימני ולא נוח לו עם זה. לכן מבחינתנו האכזבה גדולה מאוד".
נציגי המתנחלים הגיעו לפגישה מגובים בתמיכת ראש הממשלה ובצוות השרים שמונה לעסוק בערוץ 7 וחמושים בהצעה שנוסחה בידי צביה גרוס, היועצת המשפטית של מערכת הביטחון. מסמך זה הוא למעשה טיוטה של צו למכרז לתחנת רדיו נפרדת ביהודה ושומרון. הגוף המנהל והמפקח יורכב ברובו מאנשים פוליטיים - ראשי המועצות האזוריות והמקומיות היהודיות ונציגי משרדי הממשלה – בסך-הכול 15 במספר. היועץ המשפטי הסביר לנוכחים שההצעה מנוגדת לרוח חוק הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה, והבהיר שלא יסכים לתת ידו לצו התפור למידותיו של ערוץ 7. הוא עמד על כך שהזיכיון לרדיו אזורי ביהודה ושומרון יפורסם, כמו שאר התחנות האזוריות, על-ידי מועצת הרשות השנייה, וכי הקבוצה שתזכה תחויב באותם התנאים: פיקוח, איסור שידורי אקטואליה בעלי זיהוי פוליטי ברור, ותשלום תמלוגים.
כפשרה ניסה היועץ המשפטי למתן את חששות אנשי ערוץ 7 על-ידי הסכמה לצירוף שלושה מנציגיהם למועצת הרשות השנייה שתפקח על השידורים ביהודה ושומרון, ונציג נוסף של רשויות הביטחון. גם הצעה זו נדחתה על הסף. על אף שמעל לראשיהם ריחפה חקירה עם פוטנציאל גבוה להגשת כתבי-אישום נגד רבים מבכירי התחנה, סירבו להראות סימני הגמשה בעמדתם. בדיונים הפנימיים גברה הטינה לרובינשטיין והגיעה לכדי הצהרות מתלהמות מסוג זו של יעקב כץ, מנכ"ל התחנה: "אם היועץ לא שומע בקולנו - אז שראש הממשלה יקרא לו ויפטר אותו".
אולי היה זה דווקא איום ההרשעה בדין שחיזק את ההתנגדות למטרייה של מועצת הרשות השנייה. אחרי הכול, עד שיוצא מכרז יחלוף זמן, ובינתיים כתם של כתבי-אישום עלול למנוע מנציגי ערוץ 7 להתמודד עליו. נציגי המתנחלים טוענים שזו סיבה משנית, אם כי לא זניחה לחלוטין, ביחסם לרעיון החסות של הרשות השנייה. גם מחובת הפיקוח שתוחל עליהם אין הם נרתעים. לגרסתם, עיקר התנגדותם נובע מחשש לקונספירציה שמאלנית הנרקמת נגדם. מסביר עו"ד רותם: "אני קורא בעיתון שאדון אורי אבנרי רוצה להקים ערוץ. מי יתקע לידי שהוא לא רוצה להשתלט על הרדיו האזורי ביהודה ושומרון? אחרי הכול קולטים את זה גם בתל-אביב. יש מספיק אנשים בשמאל שמוכנים לשלם הרבה כסף רק בשביל לסגור את ערוץ 7".
זה לא קצת פרנואידי?
"נכון, אני פרנואיד. תראה לי עוד מקרה שהשב"כ עצר ילדים בגיל 12 והחזיק אותם שבועיים בחקירה? אז אני פרנואיד".
בסביבת היועץ המשפטי לא מסתירים את האכזבה מהתנהגות המתנחלים. גורם בלשכה: "מבחינתנו, אפשר היה להגיע להסדרה מזמן. התחושה היתה שאיכשהו נוח היה לאנשי ערוץ 7 עם המצב הקיים, כי עובדה שאף אחד לא נלחץ עד החקירה".
התנגדותו של רובינשטיין פתחה בפניו חזית מאבק נוספת: הממשלה וראש הממשלה. בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-1.7 קיבל צוות השרים המיוחד לעניין ערוץ 7 (הכולל את היו"ר יצחק לוי ואת השרים יצחק מרדכי, לימור ליבנת וצחי הנגבי) החלטה מנוגדת להנחיית היועץ המשפטי, שאימצה למעשה את עמדת המתנחלים. אחד השרים אף צוטט, אנונימית, ב"ידיעות אחרונות" כאומר: "אם רובינשטיין לא יגן על ההחלטה נמצא יועץ אחר שיגן עליה". גם ראש הממשלה לא הסתיר את מורת רוחו מרובינשטיין. בין השניים התקיימה פגישה בארבע עיניים שהוגדרה על-ידי מקורבי ראש הממשלה "קשה".
גם העיתונות החרדית מבכה את בגידתו של היועץ חובש הכיפה. כך נכתב במאמר המערכת של "המודיע" ב-18.6: "רובינשטיין אדם טוב וכלפי החילונים, וביותר כלפי מערכת המשפט והפרקליטות, הוא רוצה להיות אדם טוב מאוד. תמיד ביקשו כאלה להיות נחמדים יותר מנחמדים. פעם כינו הציונים את אנשי ה'גלות' כמתפרסים לרגלי אדוניהם (השגיאה במקור; א"ה). היום כשמגיע יהודי עם כיפה סרוגה לשררה במוסדות חילוניים הוא מוכרח להוכיח כי הוא חילוני-יותר-מחילוני. הוא 'שומר' על ה'גנבים' הדתיים יותר מהחילונים. הוא מקפיד על מילוי דייקני ומלא על הוראות החוק לגבי היהודים הדתיים יותר משפרקליטות המדינה ואנשי החילוניים הקפידו כשהיועץ המשפטי לממשלה היה חסר כיפה. כך נוהג שר האוצר, יעקב נאמן, עם הדתיים והחרדים".
הצורך להתמודד עם נציגי הימין לא בהכרח הקל על היועץ המשפטי בהשיבו למתקפות השמאל. ח"כ איתן כבל מהעבודה ליווה את ההתפתחויות בתכתובת ביקורתית וזועמת שהופנתה ללשכת היועץ המשפטי. במידה רבה שימשה העתירה לבג"ץ שהגיש כבל, ושדרשה לסגור את ערוץ 7, זרז לניהול החקירה נגד ראשי הערוץ, שנסחבה כמעט שנתיים בתואנות הרגילות של שיתוף פעולה צולע בין משרד התקשורת (האמור לדווח למשטרה על שידורים פיראטיים) לבין המשטרה, האמורה לפעול נגד מי שעובר על החוק.
כבל שלח ליועץ המשפטי מכתב ב-24.6 ובו הוא מאיים לפנות לבג"ץ בשנית בכל מקרה של ניסיון לעקם את החוק לצורך מציאת פתרון. בהמשך, ב-1 ביולי, בעקבות התכנסות ועדת השרים שקיבלה החלטה, בניגוד לעמדת היועץ, על הקמת רשות רדיו נפרדת למתנחלים, חוזר וכותב כבל לרובינשטיין ומאיים בפנייה לבג"ץ. כבל נענה כי המאמצים הנעשים בלשכת היועץ המשפטי אינם נוגעים להסדרת מעמדו של ערוץ 7 דווקא, אלא הם ניסיון לפתור את סוגיית הרדיו האזורי ביהודה ושומרון.
כבל אינו מסתיר את מורת רוחו מתפקוד היועץ המשפטי: "הלחצים הפוליטיים הקשים המופעלים על היועץ משפיעים עליו. אין זה מתפקידו לפשר בין המפעילים של ערוץ 7 לבין החוק והוא לא זה שצריך למצוא את הדרך להכשיר אותם. זה נראה לי לא תקין. במידה שהם פועלים בניגוד לחוק צריך לסגור אותם. חד וחלק".
בלשכת היועץ המשפטי דוחים את הטענות האלה בתוקף. גורם בלשכה קובל: "יש עשרות תחנות פיראטיות, אבל ח"כ כבל התלבש רק על ערוץ 7, כי הוא יודע שאם יפעל נגד התחנות של ש"ס אז יספיק טלפון אחד של הרב עובדיה יוסף לאהוד ברק כדי להוריד את העתירה. הפוליטיקאים התלבשו על ערוץ 7 ואנחנו יצאנו נפגעים מזה".
על הטענה כי רובינשטיין תופס את תפקידו כמפשר אומרים בלשכתו: "במסגרת מכלול תפקידיו של היועץ זה לא בלתי לגיטימי לתת ייעוץ לממשלה בעניין הזה. המלה מפשר אינה המלה המתאימה, אבל היועץ בהחלט מייעץ ומתגייס עם אנשיו בניסיון לפתור את סוגיית הרדיו האזורי באיו"ש".
בשולי התמונה נמצאת גם מועצת הרשות השנייה. בשוליים - כיון שטרם הובאה בפניה הצעה שלמה ומוסכמת לאישור. הפגישה הראשונה בין אנשי יש"ע לאנשי הרשות השנייה התקיימה בשעת לילה מאוחרת במלון "דן" בתל-אביב, כשבוע לפני שנועדו לשיחה הקשה עם היועץ. יו"ר המועצה פרופ' גדעון דורון, מנכ"ל הרשות נחמן שי, וכרמית פנטון היועצת המשפטית נפגשו עם יצחק לוי, עוזרו איציק רט, עו"ד דוד רותם ואהרון דומב. הישיבה הזו עברה על מי מנוחות, נציגי הרשות השנייה בעיקר הקשיבו.
פרופ' דורון התרשם מכנות טיעוני המתנחלים. "הם אמרו שהם מעדיפים לנהל בעצמם את שירותי הרדיו שלהם וביקשו פתרון ולא תחמון. אני מעריך את זה. הצגתי את העמדה הזאת בפני המועצה". בינתיים העלה היועץ המשפטי לממשלה את הצעת הפשרה שלו - רדיו אזורי עם נציגי מתנחלים במועצה - וזו היתה אמורה לעלות להצבעה במועצת הרשות. כאמור, ההצעה נדחתה בתוקף על-ידי המתנחלים וכינוס המועצה בוטל. פגישה נוספת התקיימה בין דורון, שי, ולוי יצחק הירושלמי, יו"ר ועדת הרדיו של הרשות השנייה עם דומב ורותם.
הירושלמי הוא הנוקשה מבין השלושה ומתנגד לכל הצעות הפשרה, ובכלל זה הצעתו של היועץ המשפטי לממשלה. לדעתו, "הצעות אלה הינן בגדר מתן פרס למי שבמשך שנים מפר חוק. בין תחנות הרדיו האזורי יש כבר שתיים סקטוריאליות: רדיו 2000 הערבי ורדיו קול-חי הדתי. מדוע הם לא דרשו מעולם צירוף נציגים משלהם למועצה?".
גורם ברשות השנייה מעלה טענה דומה לזו שהעלה ח"כ כבל: "היועץ עבד יותר מדי שנים בבירוקרטיה וכנראה הפנים יתר על המידה את הפשרנות של הבירוקרטיה, כלומר הישרדות המערכת. פתאום הוא הופך למתווך בין אינטרסים שונים, שכשלעצמם הם לגיטימיים לגמרי, אך נדמה לי שזה לא תפקידו. נדמה לי שהיה צריך להגיד מלכתחילה מה החוק מאפשר ומה לא. עכשיו אני בהחלט מזדהה עם המצוקה שאליה נקלע".
לנוכח התסבוכת אליה נקלעו הדיונים סביב ערוץ 7, והמרוץ נגד השעון לקראת הדיון שהיה צפוי בבג"ץ ב-24.8, הגיעה ועדת השרים (הפעם בהרכב מורחב, "הרכב חירום" שכינס ראש הממשלה) להצעה שלפיה ישונה חוק הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה באופן שיאפשר הקמת תחנות רדיו ארציות פרטיות. אחרי קבלת החלטה זו הצהיר השר יצחק לוי: "נתחיל מיד בהליך החקיקה", ויצא למסע בדרום אמריקה. לפיכך נכון לכתיבת שורות אלה לא חלה כל התקדמות בכיוון זה.
משמעות ההחלטה מרחיקת לכת והיא עשויה לשים קץ לרדיו האזורי במתכונתו הקיימת. רבות מהתחנות האזוריות הקיימות, שחלקן נקלעו לדרך ללא מוצא מבחינת תוכניהן ולמצוקה כלכלית, עשויות לברך על הכיוון הזה שיאפשר להן להרחיב את טווחי השידורים. הפרקליט ששכרו לאחרונה אנשי ערוץ 7, עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, מסביר: "אני העליתי את ההצעה לשנות את החקיקה הראשית, כיוון שלא יכולתי להגן משפטית על עמדת המתנחלים שלפיה 'צריך למצוא מקום לערוץ 7'. צריך ללכת על זכותן של תחנות פרטיות להיות ארציות במסגרת חופש הביטוי". ד"ר וינרוט אינו מסתיר את תקוותו כי הצעה זו תאפשר ביטול כתבי-האישום נגד אנשי הערוץ. "יכול להיות שהיועץ יחליט שאין בכתבי-האישום האלה עניין לציבור היות שהבעיה נפתרה", הוא אומר. בלשכת היועץ המשפטי מבהירים שהחקירה (שהסתיימה בינתיים) והדיונים על הגשת כתבי-אישום נפרדים לחלוטין משאלת החקיקה.
רעיון התחנות הארציות שתפנינה למגזרים מוגדרים באוכלוסייה אינו נוגד את רוח החוק, וגם מועצת הרשות קיבלה החלטה לפעול ברוח דומה; ובכל זאת, הרוויזיה שעליה מצהירים השרים ועו"ד וינרוט נראית מסובכת כקריעת ים סוף והתקוות לסיים את הליך החקיקה בתוך שלושה חודשים הן חלומות באספמיה. עד תום פגרת הכנסת בחודש אוקטובר לא ניתן לקדם הליכי חקיקה. מלבד זאת, יהיה על ההצעה לענות על שורה של שאלות מסובכות לפתרון: ראשית, על-פי אילו קריטריונים יוחלט לחלק תדרים לסקטורים? קיימת אפשרות לקריטריון פוליטי (קרי תחנה לימין, תחנה לשמאל, תחנה לש"ס, וכמובן קיימת אפשרות לפיצול גם בתוך המחנות), קריטריון חברתי (כלומר תחנה לנשים, תחנה להומוסקסואלים, תחנה לקשישים ועוד), קריטריון מקצועי (תחנה לבנאים, תחנה לימאים, תחנה לבעלי מקצועות חופשיים), ואפילו קריטריונים ספציפיים יותר (תחנה המשרתת את היוצאים והנכנסים לנתב"ג, תחנה לבורסה וכיו"ב).
שנית, מה יקרה אם כמות התדרים לא תספיק לכולם? איזו קבוצה תיאלץ להקריב את חופש הביטוי שלה? שלישית, כיצד ייראה הרכב הוועדה המפקחת? רביעית, כיצד יפוצו התחנות האזוריות הקיימות, שלא תצלחנה להשתלב בעידן החדש, על סכומי העתק שכבר הוציאו בהתאם לגרסה הקיימת של החוק? וישנן גם שאלות עקרוניות יותר: האם החוק המיועד אינו ביטוי נוסף להפרטה מופרזת של החברה הישראלית וחיסול שאריות הגורמים המאחדים שבה? כל השאלות הללו נותרות ללא מענה בשלב זה.
אבנר הופשטיין הוא כתב העיתון "ירושלים"
רדיו גל
לא רק תחנות הרדיו של ש"ס תובעות הסדרים שווים לאלה שתקבל תחנת המתנחלים בעידן השמים הפתוחים; החל מאמצע אוגוסט נכנס גם השמאל למשחק הפיראטי. קבוצה של אנשי רוח ועיתונאים, בהם ירון לונדון, נסים קלדרון ושמואל הספרי, מגובים בידי ח"כ דדי צוקר, החלה ליישם את תשובת-הנגד לערוץ 7 - "רדיו גל", שישדר בתדר 98.1 וגם משדריו יוצבו ליד בית-אל. ספינת השידור היא של ברוך בן-דוד, שהיה בעבר בעל תחנת שידור פיראטית שנסגרה בהוראת משרד התקשורת. התחנה תשדר מוסיקה, דרמה, תוכניות מלל ותוכניות אישיות, ותכוון גם לעולים מרוסיה. ח"כ צוקר אמר: "מה שיהיה טוב לערוץ 7, יהיה טוב גם לנו. או שיאפשרו לשתי התחנות לפעול או שיסגרו את שתיהן".
זה החל בתחקיר ב"מעריב"
חקירת המשטרה נגד ערוץ 7 נפתחה לפני כשנתיים בעקבות ממצאים שהועלו בכתבה במוסף סופשבוע של "מעריב", שהראו כי בניגוד להצהרת אנשי ערוץ 7, מועברים שידורי התחנה מתוך שטחי מדינת ישראל. בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, הפכה החקירה לגלויה באוגוסט 97', בעקבות ריבוי תלונות על פגיעה כלכלית של הערוץ בזכייניות החוקיות של הרשות השנייה, וכן תלונות על הפרעות במערכת הקשר של מגדל הפיקוח בנמל התעופה בן-גוריון. תוכננה פשיטה על מתקני התחנה, אך בהתערבות ראש השב"כ עמי איילון, שהתריע בפני סכנה לתגובה אלימה של גורמים קיצוניים בחוגי המתנחלים, נעצרה פעולת המשטרה.
באפריל השנה הגיש ח"כ איתן כבל עתירה לבג"ץ בתביעה להורות לשרים לבטחון פנים ולתקשורת להפעיל את סמכותם ולאכוף את החוק על התחנה הפיראטית. בעתירה, באמצעות עו"ד פיליפ קוסקס, תובע כבל לתפוס את הציוד המשמש לשידור הפיראטי ולהפסיק את תקציבי הפרסום שמקצה המדינה לערוץ.
במענה לעתירה הגישו אנשי הערוץ תצהיר ותצהיר משלים לבג"ץ, שבהם הכחישו את הטענות שהערוץ משדר בניגוד לחוק. עוד הצהירו שערוץ 7 מקפיד לשדר מחוץ למים הטריטוריאליים. ח"כ כבל הגיש תלונה במשטרה על הגשת תצהיר שקרי לבג"ץ.
בעקבות העתירה הוציא בג"ץ צו על תנאי הקורא לקיים את חקירת המשטרה תוך הימנעות מהשבתת שידורי הערוץ ומפעולות שעשויות למנוע שידורים אלה עד לקבלת החלטה בעתירה. הדיון בעתירה נקבע ל-24.8.
ב-17.6 פשטה המשטרה על משרדי ערוץ 7 ומתקניו בבית-אל, פסגות והר-ברכה, וכן על משרדי הפרסום של הערוץ ברחוב החשמונאים בתל-אביב. במהלך הפשיטה מצאו החוקרים אולפן שידור, אולפן הקלטות ומשדר בבית-אל, שני משדרים בפסגות ומשדר נוסף בהר-ברכה. ציוד רב הוחרם, ומנהלי הערוץ החלו להגיע לחקירה ביחידה הארצית לחקירת פשעים; רובם שמרו על זכות השתיקה.
החקירה הסתיימה לאחרונה והמשטרה העבירה לפרקליטות המדינה המלצות להעמיד לדין כמעט את כל בכירי יש"ע. ממשרד המשפטים נמסר כי במחלקה הפלילית בפרקליטות, בראשות שמעון דולן, כבר החלו ללמוד את החומר ובמידת הנדרש תבוצענה השלמות חקירה.
גיליון 16, ספטמבר 1998