אני רוצה לפתוח בהתנצלות. שלחתי את הטור שלי למערכת "העין השביעית" מעט באיחור כיוון שעד לפני כמה שעות הייתי במקלט. למעשה, אני עדיין חוכך בדעתי אם עלי לחזור לשם אחרי שאקבל אישור שהטור הגיע ליעדו. נכנסתי למקלט ביום שישי בצהריים, זמן קצר אחרי שהתחלתי לעיין במהדורת סוף-השבוע של העיתון "מעריב".
דיפדפתי בעיתון, קראתי מה קרה במשחק הכדורסל, עיינתי בכותרות המזוויעות המספרות על התאונה ואז פתחתי את "מוספשבת", המוסף המדיני של "מעריב". הכפולה הראשונה, כמו תמיד, רשומה על שמו של הפרשן הבכיר של העיתון, בן כספית.
כספית סיפר על ביקורו של שר התמ"ת, בנימין (פואד) בן-אליעזר, בשבוע שעבר בבריסל. הוא כתב שבפגישה פרטית שמע פואד מבכיר באיגוד האירופי (מן הסתם הכוונה ל"איחוד האירופי") כי "ישראל נמצאת במצב הכי קשה שהיתה מול העולם, פשוט שונאים אתכם". למעשה, זו כותרת המשנה של הקטע הזה: "פשוט שנואים".
כספית מספר שגם בשיחות נוספות שקיים פואד עם בכירים המזוהים כידידי ישראל הועבר מסר דומה: השונאים מתרבים. כספית מספר שפואד לקח ללב את הדברים. גם אני לקחתי ללב את הדברים, איך אפשר שלא?
כאשר אומרים לי שלא אוהבים את ישראל, אני מיד נותן את התשובה שפלטה אמא של ג'רי סיינפלד כאשר שמעה שמישהו לא אוהב את בנה. "איך אפשר לא לאהוב אותו?", שאלה בתדהמה. אבל אנחנו פשוט שנואים, ואני הרגשתי איך זיעה קרה שוטפת אותי.
התיישבתי, שתיתי כוס מים ודיפדפתי כמה עמודים קדימה. בעמ' 6 מופיע טקסט של בן-דרור ימיני. הוא נפתח כך: "ה'נכבה' – סיפורם של הפליטים הפלסטינים, הוא ההצלחה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העת החדשה. הצלחה שכולה הונאה". על פני כפולת עמודים מעביר ימיני שיעור מקוצר (לא ממש מקוצר – בכל זאת, כפולה) בהיסטוריה של האזור. "הם הפכו למגורשים היחידים עלי ארצות וסכסוכים. ואין שקר גדול מזה", הוא קובע.
מדהים. מסתבר שיש פה קבוצה לא מבוטלת של אנשים שיש להם נראטיב שונה מזה של היהודים. את הכפולה מלווה תמונתו של חאג' אמין אל-חוסייני "עם פטרונו היטלר". למי שלא הבין, הפלסטינים הם נאצים, או לכל הפחות תומכים בנאצים. זה לא אני אומר, זה ימיני אומר. "הם [הפלסטינים] שכחו שהם אלה שהעדיפו לתמוך בציר הרשע הנאצי [...] הם אלה שהכריזו על השמדה".
אם זכרוני אינו מטעני, גם בעיני הגרמנים, הפולנים, ואפילו בעיני כמה צרפתים ואיטלקים היטלר צדק, אבל אנחנו משתדלים לסלוח להם 65 שנים אחרי המלחמה. לא ימיני. עכשיו אני כבר ממש בלחץ. מילא בכיר באיגוד או באיחוד האירופי שונא אותנו, אבל שהפלסטינים ישנאו אותנו? אותנו?! איך אפשר לא לאהוב אותנו?!
מדוכדך אני מדפדף לכתבה הבאה. במרכזה אותה חותמת אדומה שהופיעה גם בכפולה של ימיני: "מחסום 48'". מסתבר שנקלעתי לפרויקט. לא ברור מה הסיבה לפרויקט, מהו "מחסום 48'", אבל יש פרויקט. בכתבה זו מראיין שלום ירושלמי את עיסאם מח'ול, אחיו של אמיר מח'ול, שנעצר על-ידי השב"כ בגין חשד לריגול ומגע עם סוכן חיזבאללה. מח'ול האח קובע: "אם אתה אומר שישראל היא מדינה יהודית אתה גזען, כי אתה מתכחש למיעוט הערבי". ירושלמי מזועזע.
במהלך הטקסט קובע ירושלמי כי "עיסאם מח'ול לא ניתן לשכנוע. נסיונות לוויכוח נידונים לכישלון מוקדם ומתנפצים על חומות של אידיאולוגיה קומוניסטית נוקשה [...] האמת של מח'ול לא ניתנת לערעור בידי אחרים, גם אם היא בנויה על הרבה אי-דיוקים ומשאלות לב". גם מח'ול, מסתבר, שונא אותנו. די, כמה אפשר?
אחרי שלושה עמודים של שנאה יוקדת מבית מח'ול, מגיע קלמן ליבסקינד. רק זה היה חסר לי. מדי שבוע ליבסקינד מאתר, מנתח, מעלה על המוקד, צולה ואז תולה, בדיוק של כירורג עיוור, את העיתונות הסמולנית. הפעם זה יאיר לפיד שהלך לדבר עם מתנחלים ויותם פלדמן מ"הארץ" שנטל חלק "בהפגנה בלתי חוקית של פלסטינים ואנרכיסטים ליד הכפר דיר-ניזאם שבנפת רמאללה, ממש כאילו היה בשר מבשרם". נבלה סרוחה.
התקדמתי לעבר המקלט ופתחתי את הדלת. אני כבר לא עומד בזה. האיחוד האירופי, הפלסטינים, עיסאם מח'ול, יותם פלדמן, כמה אפשר? אני מדפדף הלאה ונתקל בכתבתו של רותם סלע, שמסביר שגם בוויקיפדיה שונאים אותנו.
מסתבר שכמה פלסטינים משנים ערכים בוויקיפדיה באנגלית ומכניסים טענות ש"חלקן מופרך, חלקן מעורר מחלוקת בלשון המעטה, והן אינן פרי של חיפוש אחר האמת האמור להיות נר לרגליהם של הוויקיפדים". אנטישמים. כל הוויקיפדים האלו אנטישמים.
"דוגמאות לא חסרות", קובע סלע ומספר בהלם כיצד בערך "רמת הגולן" באנגלית הופיע בעבר השם העברי "רמת הגולן" לפני השם הערבי, אבל איזה ויקיפד ערבי התעקש שהשם הערבי, הכתוב בפונטים ערביים, צריך להופיע לפני השם בעברית. "בסופו של דבר, הכריע אחד ממפעילי המערכת כי השם הערבי יישאר לפני השם העברי, כיוון שעל פי סדר האלף-בית ערבית (Arabic) באה לפני עברית (Hebrew)".
זהו. זה הקש ששבר את גב הגמל. מילא האיחוד האירופי, ממילא כולם שם פדופילים; מילא הפלסטינים, ממילא כולם עושים לנו פיפי בחומוס; מילא עיסאם מח'ול, ממילא אחיו מרגל; מילא יותם פלדמן, ממילא הוא עובד ב"הארץ", אבל ויקיפדיה?!
נכנסתי למקלט, סגרתי את הדלת והשארתי פתק לבני משפחתי: "קראו לי כאשר יפסיקו לשנוא אותנו". כשהבת שלי בת העשר חזרה הביתה מהצופים היא קראה בשמי והסברתי לה דרך דלת הברזל המוגפת מדוע אני במקלט. "אבל אבא", ענתה, "קראת 'מעריב'". ילדה נבונה.