לפני כחודש פורסם באתר זה טור שבדק מה כתב בזמן אמת הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, על "הנפקת החברים" של נוחי דנקנר. כזכור, ב-2012 הוביל דנקנר, אז יו"ר אי.די.בי ומי שנחשב ל"איש החזק במשק", הנפקה שנועדה להציל את שליטתו בתאגיד. בתחילת יולי השנה הורשע דנקנר בעבירות תרמית בגין אותה הנפקה בדיוק, ופלוצקר קבע ב"ידיעות אחרונות" כי מדובר היה בתרמית כה שערורייתית עד כי לא היה ספק שתתגלה, וכי רק אדם שיצא מדעתו ולוקה ב"תערובת מסוכנת של יהירות וייאוש" היה מבצע אותה.
אלא שבדיקה בארכיון "ידיעות אחרונות" העלתה כי פלוצקר כלל לא התייחס להנפקה יוצאת הדופן בזמן שאירעה בפועל, וזאת בשונה למשל מעמיתיו ב"דה-מרקר".
העיתונאי אסי חיים, סגן עורך המוסף הכלכלי "ממון" של "ידיעות אחרונות", הגיב לטור וכתב: "בקיצור – חשבתם שיש לכם סיפור. חיפשתם חיפשתם ולא מצאתם כלום. בשלב זה כל עורך ראוי היה יורד מהידיעה אבל למה להרוס כותרת טובה". החלטנו לקחת לתשומת לבנו את הערתו של סגן עורך "ממון" ולצאת לנבירה חוזרת, מעמיקה יותר, בארכיון "ידיעות אחרונות", כדי למצוא כיצד בכל זאת התייחס פלוצקר לאי.די.בי בחודשים שלאחר ההנפקה.
"הנפקת החברים", שסיבכה את דנקנר עם רשות ניירות ערך הביאה להרשעתו ועלולה אף להובילו למאסר בפועל, התרחשה בפברואר 2012. בדיקה בארכיון מעלה כי לפרשן "ידיעות אחרונות" לקח זמן להבין כי ההנפקה הגורלית ראויה בכלל להתייחסות. בהמשך השנה התייחס פלוצקר כמה פעמים לדנקנר ולצרות שפקדו את אי.די.בי, אך בלי לכתוב על ההנפקה אותה יתאר שנים אחר-כך בצבעים כה עזים.
בספטמבר 2012, למשל, בטור שנשא את הכותרת "נוחי והטעויות", יצא להגנת איש העסקים. "דנקנר לא 'התעשר' על חשבון אף אחד", כתב. "לא קיבל מתנות מהמדינה, לא נראה במסדרונות משרדי הממשלה ולא אצל דודים עשירים באמריקה. לא דרס מתחרים. העובדים 'אצל דנקנר' קיבלו תמיד שכר הוגן והמנהלים תוגמלו ביד (יותר מדי) נדיבה. הוא קידם את הפריפריה ותרם לה. מהרבה בחינות, הוא בעיני הישראלי היפה. אך תסביך איקרוס היכה גם בו: מי שסבור כי הצלחותיו בעסקים הצמיחו לו כנפיים שאיתן יגיע עד השמש, מוצא את עצמו פצוע וחבול על הארץ".
על הנפקת החברים עצמה כתב פלוצקר רק בנובמבר אותה שנה, לאחר שאי.די.בי דיווחה לבורסה על חקירת רשות ניירות ערך. "להגיע לאמת – ומהר", קראה כותרת טורו של פלוצקר ב-28 בנובמבר. בטורו תהה הפרשן "הייתכן שדנקנר טיפש עד כדי כך?". פלוצקר כתב: "הייתכן שיו"ר אחד התאגידים הפרטיים הגדולים לא ידע שרשות ניירות ערך מפעילה בשוק ההון בתל-אביב את אחת מתוכנות המעקב המשוכללות בעולם, המקפיצות בשבריר שנייה של זמן אמת כל פעילות חריגה בכל מניה – לא כל שכן ערב ההנפקה? או שמא היתה המאכלת כה קרובה לצווארו הפיננסי עד שהוא התעלם מהאזהרות ובחר להסתכן בפלילים (לכאורה) ולא להסתכן בחדלות פירעון ובאובדן השליטה באי.די.בי?".
כעבור יומיים חזר פלוצקר על שאלות דומות בטור נרחב שפורסם במהדורת שישי של "ממון", והפעם גם סיפק תשובה: "מתישהו בשנתיים שחלפו חצה דנקנר את קו הגבול הבלתי נראה בין להיות אדון למעשיו ובין להיות עבד להם. הוא 'איבד את הראש'; איבד את חופש הבחירה והפעיל את מנגנון ההרס העצמי שסופו לוט בערפל סמיך".
עם זאת, פלוצקר עדיין הביע הערכה בשלב זה, או לפחות תקווה, כי דנקנר ייצא זכאי. "יהיו אשר יהיו תוצאות החקירה", כתב, "פרק אי.די.בי בקריירה שלו הסתיים, לפחות עד להודעת הזיכוי". בהמשך הטור הוסיף פלוצקר: "אני מאמין – וזהו רק עניין של אמונה – שדנקנר לא הסתבך עם החוק. אפשר שכן הסתבך עם פרשנות לחוק".
כאמור, בטור שפרסם פלוצקר לאחר ההרשעה שינה את עמדתו, לאור הראיות שנחשפו במשפט. "זהו מקרה קלאסי, מובהק, מספר לימוד, של ניסיון להשפיע על שערה של מניה בדרכי תרמית. מקרה ברור של הרצת מניות פלילית", כתב. כל הראיות, הוסיף, "הצביעו לכיוונו של דנקנר כאחראי לעבירת ההרצה".
חזרה לשנת 2012. לקראת סוף חודש דצמבר סיכם פלוצקר את השנה הכלכלית והתייחס בין היתר גם להסתבכות של דנקנר. לפי פלוצקר של דצמבר 2012, "דנקנר לא נענש על חטא היוהרה; הוא לא אדם יהיר. אבל האם הוא אדם זהיר? זו השאלה שתעמוד במרכז הפרשה המפתיעה הנושאת את שמו, והיא רק התחילה".
מאז השתנתה דעתו של פלוצקר גם בנוגע לאופיו של דנקנר. את הטור שפרסם בעקבות ההרשעה של דנקנר סיכם במלים "תערובת אישית מסוכנת של יהירות וייאוש טישטשה את חוש המציאות שלו. והיא שהפילה אותו".