החל מחודש נובמבר הקרוב ואחרי כמעט שלוש שנים וחצי ב"ידיעות אחרונות", אני עוזב. הצעד הזה, שהשלכותיו הכלכליות לא מבוטלות, מכניס אותי לדילמה שממנה חמקתי זמן רב: מאז תחילת העשור נחתו מדי בוקר על מפתן ביתי עיתונים לרוב, אבל כעת, כאשר מקום העבודה שלי יפסיק לממן אותם למעני, אאלץ להחליט אם לעשות מנוי על עיתון, ואם כן, על איזה.

כילד גדלתי בבית שאליו הגיע עיתון כל בוקר; עיתון "דבר". גם כבוגר דאגתי לעשות מנוי לפחות על עיתון אחד. אלא שבעשור האחרון קרו כמה דברים, אחד מהם נקרא "האינטרנט". האם בעידן שבו החדשות מתפרסמות תוך כמה שניות בכל אתרי החדשות יש הצדקה לרכוש את הנייר שמשאיר שחור על האצבעות?

אני האדם הלא נכון לשאול אותו את השאלה הזו; אני מכור לעיתונים. אני מתקשה לאכול ארוחת בוקר בלי עיתון. ועדיין, משיקולים כלכליים, אני נאלץ לשאול את עצמי אם אוכל להיגמל מההתמכרות, ואם לא, באיזה עיתון לבחור?

אפשרות אחת היא לעשות מנוי על "ידיעות אחרונות". כך אוכל לעקוב אחר חברי שאני משאיר מאחור. מצד שני, אני חושב לעצמי, אולי זו הזדמנות להתרענן. כיוון שלא היה לי מנוי על "מעריב" בעשור האחרון, אני לא מכיר אותו לעומק. מספרים לי שקורים בו דברים מעניינים מאז שנכנסו אליו העורכים החדשים. אולי כדאי להכיר אותו רגע לפני שהבעלים מתחלפים? אולי.

"ישראל היום" הוא לא ממש אופציה, כי הוא לא מכיר את המקום שאני גר בו כמקום שראוי לשנע אליו עיתון. בשנים האחרונות למדתי לחבב את "גלובס". דווקא כי הוא מגיע בערב, דווקא כי הוא עוסק בענייני עסקים. הבעיה עם "גלובס" היא שהחלק הכי טוב שלו מגיע רק אחת לשבוע. קוראים לו "G". האם בשביל מוסף סוף השבוע כדאי לעשות מנוי על עיתון שלם? ומה באשר ל"הארץ"? ככתב "הארץ" לשעבר יש לי חיבה מיוחדת לעיתון, אבל זה לא סוד שמנוי על "הארץ" הוא עניין יקר במיוחד, ואני הרי במגמת חיסכון. חוץ מזה, את "הארץ" אפשר לקרוא באינטרנט. אז זהו, שכבר לא.

ידיעה שפורסמה בשבוע שעבר ב"אייס" מספרת כי ברחוב שוקן החליטו להוריד את מהדורת האינטרנט שאיפשרה לקרוא באתר את כל העיתון. הסיבה שבגינה "הארץ" החליטו את שהחליטו – אם אכן כך החליטו – היא אני.

כן, בגללי "הארץ" החליטו להוריד את המהדורה המקוונת שלהם. טוב, לא באמת בגללי. יותר נכון, בגלל אנשים כמוני, אנשים שאומרים לעצמם: "ממילא אפשר לקרוא את 'הארץ' ברשת, אז בשביל מה לשלם?". כעת, אומרים ב"הארץ", לא תהיה לכם ברירה, תהיו חייבים לשלם.

ובכן, לא ממש.

ב"הארץ" צריכים לקחת בחשבון שתמיד יש ברירה. הברירה היא לא לשלם ולא לקרוא את "הארץ". העיתון נהנה בשנים האחרונות מכך שהיה מקוון, עובדה שאיפשרה לפתח סביבו שיחה מקוונת ערה, שיחה שהפכה את כתבי "הארץ" למוכרים ואת תוכני "הארץ" לנקראים ומשפיעים. העיתונים האחרים לא נהנים מיתרון שכזה. הבעיה, יגידו לכם אנשי הכספים ב"הארץ", ששיחה היא לא משהו שאפשר ללכת איתו למכולת. עם הכנסות ממנויים דווקא אפשר.

קשה לדעת אם המהלך של "הארץ" יצדיק את עצמו. בעולם יש דוגמאות סותרות להצלחות כמו גם לכשלונות של מהלכים מעין אלה. לא מן הנמנע ש"הארץ" הציץ לעבר הצהרותיו של רופרט מרדוק, בעליו של ה"וול-סטריט ג'ורנל", שהודיע באחרונה שהוא זונח את התוכנית שלו להציע את תוכני העיתון בחינם באינטרנט; זאת, אף שבעבר טען שאם יעשה זאת, תגדל התנועה לאתר פי 15.

מרדוק, שוקן ומו"לים אחרים בוחנים את הנתונים וחושבים שאם הם לא יציעו את תוכני העיתון ברשת בחינם, אנשים יגיעו אל דוכני העיתונים כדי לרכוש את עיתון בכסף. נתוני סקרי TGI מהשנים האחרונות לא ממש תומכים בתיזה הזו. הייתכן שיש סיבות נוספות שבגינן אנשים מפסיקים לרכוש עיתונים?

מה שמחזיר אותי אל השאלה, "האם לעשות מנוי לעיתון, ואם כן, לאיזה?".

שאלה טובה.