הקריקטוריסט זאב צייר פעם קריקטורה שנושאה היה תחנת הרדיו גלי צה"ל, השוכבת, בדמות חייל צעיר, על מיטת הפסיכולוג. הדוקטור בוחן, ומאבחן: "הירגע, בחור, אתה שפוי". אם אותו פסיכולוג היה מאבחן את גלי צה"ל בימינו, סביר להניח שהיה משנה את האיבחון, מ"שפוי" ל"סובל מפיצול אישיות קשה". ייעודה המקורי של גלי־צה"ל היה להיות תחנת שידור צבאית. בפועל הפכה התחנה להיות כזו המשדרת לאזרחים, ומעסיקה לא מעט מהם - על חשבון תקציב הביטחון. פיצול האישיות הזה רודף את גלי צה"ל שנים ארוכות, ומשמש תדיר עילה לדרוש את סגירתה בפי אנשי צבא ותקשורת כאחד.

במקום להכריע בסוגיה - תחנה אזרחית או צבאית - מתנהל בזמן האחרון דיון הפוך. כך, למשל, ח"כ דני יתום הציע לכנסת לתקן את פקודת התעבורה, כך שעשרים אחוזים מאגרת הרדיו הנגבית לטובת רשות השידור תועבר לידי גלי צה"ל. "התחנה היא חלק מהשירות הציבורי במדינת ישראל", טען יתום.

אם התחנה היא שירות ציבורי, מדוע לא לאזרח אותה? או ההחלטה של הכנסת להתיר בגלי צה"ל שידור פרסומות של חברות מסחריות, המשרתות מטרות מוגדרות. אם עד כה הודגם היותה של התחנה צבאית ולא מסחרית בכך שהיא לא שיחקה את משחק השוק, ולא הסתבכה בערבוב של אינטרסים מסחריים בגלי האתר הצבאיים, הרי שאחד המחסומים האחרונים בפני פיצול האישיות הוסר.

הסכיזופרניה הזו בגלי צה"ל חייבת להיפסק. בית המחוקקים, ולא התקשורת כפי שסבור נחום ברנע, חייב להכריע בין שתי חלופות: תחנת שידור צבאית המסתמכת על תקציב הביטחון בלבד ומשדרת לחיילים - או תחנה שתאוזרח לחלוטין, תממן את עצמה מפרסומות, אולי גם מאגרת הרדיו, ותספק מקומות תעסוקה נוספים לבוגרי בתי־הספר לתקשורת במקום לנוער בגיל גיוס. ומי יודע, לאורך השנים, אם תתבטל ההגמוניה הגל"צניקית בכלי התקשורת האלקטרונית, אולי נזכה לראות גיוון אמיתי בקהילת התקשורת עצמה?

ניב ליליאן הוא עיתונאי ועורך אתר ביקורת התרבות והחברה "נביאים אחרונים"

גיליון 67, מרץ 2007