מדינת ישראל טוענת כי חוק חופש המידע אינו חל בשטחי הגדה המערבית, כך עולה מעתירה שהגישו עמותת יש-דין וארגון עמק-שווה לבית-המשפט המחוזי בירושלים. בתגובה לעתירה טענה המדינה כי חוק חופש המידע אינו חל במלואו באזור שמעבר לקו הירוק וזאת בשל "הנסיבות הייחודיות של האזור". טענה זו, כך מתברר, הועלתה לראשונה על-ידי המדינה כבר בשנת 2013, במסגרת ערעור שהגישה על פסיקה בעניין עתירת חופש מידע אחרת.
לפני כשנה וחצי עתרו עמותת יש-דין וארגון עמק-שווה נגד המינהל האזרחי ביהודה ושומרון ונגד קצין מטה הארכיאולוגיה במינהל, בדרישה כי בית-המשפט יורה להם להעביר מידע על חפירות ארכיאולוגיות בשטחי הגדה המערבית. בין היתר ביקשו העותרים לדעת על אזורי החפירות, הממצאים הארכיאולוגים שהתגלו, מממני החפירות והמקום שבו מאוחסנים הממצאים. לאחר שבקשה שהגישו לפי חוק חופש המידע נדחתה, עתרה העמותה יחד עם הארגון עמק-שווה לבית-המשפט, באמצעות עורכי-הדין ישי שנידור וכרמל פומרנץ.
המדינה, באמצעות עו"ד אחוה ברמן מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), טענה כי אין מקום להיענות לעתירה, בין היתר משום ש"חוק חופש המידע לא הוחל במישרין באזור".
על-פי המדינה, "כעניין של סבירות מינהלית, הממשל הצבאי מכפיף עצמו לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי הישראלי, ובכללם עקרונות חוק חופש המידע, תוך בחינת השאלה האם לחשוף מידע בהתאם לרשימת הסייגים שבחוק. אולם הכפפה זו לנורמות מינהליות אין משמעה התכנסות לדל"ת אמות החקיקה הנוגעת בדבר, על שלל הוראותיה וסייגיה, אלא עמידה מודעת ועקבית ברוח העקרונות הכלליים של החקיקה, בדרך הגשמת תכליתו העקרונית של החוק, להבדיל מכפיפות דווקנית לסעיפיו הפרטניים, אשר עלולה להביא לאי-התחשבות בנסיבותיו המיוחדות של האזור והאוכלוסיה המקומית, ושליטת הממשל הצבאי בו".
עוד הוסיפה המדינה כי "המבחנים והסייגים שבחוק חופש המידע, כפי שפורטו בפסיקת בתי המשפט, לא נקבעו מתוך ראיית המאפיינים המיוחדים של האזור לנגד עיני בית-המשפט, והם אינם בהכרח מתאימים לאזור – שהמצב בו מעלה רגישויות ומורכבויות שונות מאלה הקיימות בישראל, עובדתית ומשפטית".
המדינה אף הפנתה את בית-המשפט לעמדה דומה מטעמה בערעור שהגישה בשנת 2013 לבית-המשפט העליון על פסיקה בעתירת חופש מידע מטעם עמותת רגבים נגד המינהל האזרחי. עתירה זו התקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי שחייב את המינהל לאפשר לעמותה לעיין ברישומי הטאבו של עשרות חלקות באזור הכפר אל-בירה.
בערעור לעליון טענה המדינה, באמצעות עו"ד אורי קידר, סגן בכיר בפרקליטות המדינה, כי בית-המשפט המחוזי שגה, "שכן בעת שבחן את המקרה שבפניו, התעלם מן הנסיבות המיוחדות של האזור, והחיל את חוק חופש המידע כלשונו". המדינה הוסיפה כי בית-המשפט שגה גם משום ש"בחן את בקשת העותרת כאילו היתה בקשה המוגשת בישראל, ואשר חלות עליה במישרין הוראות חוק חופש המידע".
נשיא בית-המשפט העליון בזמנו, השופט אשר גרוניס, פסק כי יש למחוק את הערעור כשטענות הצדדים שמורות להם, שכן המפקד הצבאי ביהודה ושומרון חתם בינתיים על צו שעיגן את מדיניות המינהל האזרחי בכל הנוגע לעיון ברישומי מקרקעין. הסוגיה העקרונית, של תחולת חוק חופש המידע בשטחים שמעבר לקו הירוק, לא הובררה.
בעתירה הנוכחית, שהוגשה מטעם יש-דין, שבה המדינה לטעון נגד החלת חוק חופש המידע בשטחי יהודה ושומרון.
אותו תפקיד, שקיפות שונה
"ברור שאין כל מקום לאבחנה במידת השקיפות כלפי הציבור בין פעולות רשות העתיקות בתחומי הקו הירוק לבין פעולות נציגה קמ"ט עתיקות במינהל האזרחי", טוענת בתגובה עמותת יש-דין בפני בית-המשפט המחוזי. "כך, באופן אבסורדי, קיים פער קיצוני בין רמת השקיפות לה כפופה הפעילות של בעל אותו תפקיד ממשלתי ברשות העתיקות: ארכיאולוג מרחב בתחומי הקו הירוק פועל באופן שקוף כלפי הציבור, ואילו עמיתו קמ"ט ארכיאולוגיה, שהוא ארכיאולוג ל'מרחב' הגדה המערבית, פועל במחשכים, ואפילו פניות והתראות לפני הגשת תביעה זו אינן מביאות לגילוי מידע כלשהו".
לפי באי-כוח יש-דין, "אם בכלל, לאור מעמדה המיוחד של הגדה המערבית כשטח מוחזק, וחובתן של כל רשויות המדינה לנהוג בשטח זה כנאמן הציבור ויתר החובות הנובעות מהמשפט הבינ"ל והמקומי, והרגישות הציבורית והפוליטית, מוצדקת מידת פיקוח מוגברת על הפעלת הסמכויות השלטוניות בגדה המערבית, ומכל מקום בוודאי שלא פיקוח מופחת".
בשיחה עם "העין השביעית" טוען עו"ד שנידור כי במשך שנים ארוכות הוגשו בקשות חופש מידע רבות למינהל האזרחי מבלי שאי-פעם נטען כי החוק לא חל באזור יהודה ושומרון. לדבריו, הוא עצמו ניהל תיקים שלמים מול אותם הפרקליטים שמייצגים כעת את המינהל, ומעולם לא שמע את הטיעון עד לעתירה האחרונה.
"כמו שחוק חופש המידע חל על שגרירות ישראל בארצות-הברית, כך הוא חל גם על המינהל, זה ההיגיון המשפטי שלי", אומר עו"ד שנידור. "מקובל עלי שכאשר המדינה צריכה להחליט האם מסירת מידע מסוים תקשה עליה לנהל את ענייניה, היא תיקח בחשבון שבאזור יש באמת נסיבות מיוחדות, אבל לא במובן שהחוק לא חל".
"בעיני", מוסיף עו"ד שנידור, "יש משהו חמור בכך שהמדינה אומרת שדווקא בשטחים החוק לא חל, יש משהו חמור בכך שלא מספיק שהם מתנהלים תחת משטר חקיקתי אחר, הם גם מכריזים 'אנחנו לא כפופים לדבר הבסיסי הזה של חוק חופש המידע'".
37527-07-14
עע"מ 6234/13