בשנים האחרונות, וזאת אפשר לקבוע בביטחון, נכנעה העיתונות הכלכלית הישראלית לשיח הניו-אייג'י. השיח הזה קובע, בין השאר, שמה שחשוב הוא לא מדוע ועל סמך מה קיבלת החלטה ניהולית, אלא "איך זה מרגיש לך". העיתונות הכלכלית החדשה מחפשת ומדגישה את הצדדים הרכים של מושאי הסיקור שלה מתוך הנחה שניתן ללמוד דברים עמוקים על המנכ"ל המצליח אם רק נדע שבשעות הפנאי הוא הולך לחוג להכנת לחם, ושהוא חובב רכיבה על אופניים (10 ק"מ בכל בוקר, 20 ק"מ בשבת) ושירה יוונית מודרנית.

על הרקע הזה, פרויקט מדהים מהסוג שהתפרסם ביום חמישי שעבר ב-"G", המוסף השבועי של "גלובס", הוא עניין טבעי לגמרי. הפרויקט, של הכתבת יעל בן ישראל, בדק "מה אפשר ללמוד מסגנון הלבוש של עשירי העולם על הדרך שבה הם עושים עסקים". לא פחות ולא יותר.

הנה רק שלוש דוגמאות: ביל גייטס מזוהה כבר שלושה עשורים עם "מראה הגיק-שיק, שמשרת את התדמית היורמית התמימה, האמינה והנחמדה שהוא מבקש להעביר. אלא שבפועל, מתחת למשקפיים העבים, לסריגי הקשמיר הנצחיים בגווני הפסטל ולצווארון המחויט שמבצבץ מהם, מסתתרת דמות כוחנית, דורסנית ואגרסיבית [...] אם גייטס יכול למכור את תדמיתו הגיקית כאייקון אופנתי, הוא יכול למכור כל דבר".

לארי אליסון: "עם השנים הפך סגנון הלבוש שלו לסימן היכר: חולצות גולף שחורות עם ז'קט. הערך האופנתי העיקרי שלו הוא יוהרה ותחכום. גם כשאינו מעונב, בעזרת נימה אישית ועיצוב אלגנטי ומתוחכם הוא מתמזג היטב עם האסטרטגיה הכוללת של אורקל – בניית אימפריה תוכנה באמצעות רכישות ענק, שיאפשרו לה להציע את המגוון הרחב ביותר של פתרונות ממוחשבים".

סטיב ג'ובס: "את סטיב ג'ובס קשה לתפוס בלבוש אחר מלבד חליפת העסקים המסורתית שלו – מכנסי ג'ינס, סוודר שחור ונעלי ספורט (ניו-בלנס) להשלמת המראה [...] ג'ובס לא מבלף במראה שלו, בדיוק כפי שהוא לא מבלף בעבודה. אין לו צורך במראה חנוט וראוותני של מיליונר, כפי שהמוצר שהוא מוכר, בין אם הוא אייפון או אייפוד, מעוצב מבחוץ במינימליזם מוקפד".

אפשר להמשיך כך עוד ועוד עם מייסד גוגל, סרגיי ברין (במקור "סרגי גרין"), שנוהג להתלבש "נוח" כיוון שלבוש פורמלי אינו נוח; מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, שזכה לכינוי "המורד"; וורן באפט, שהוא "הדוד מאמריקה", וכן הלאה.

אם זה נראה לכם מגוחך, זה פשוט מפני שאתם לא מחוברים לג'ורג'יו ארמני שבכם. אתם אולי מסתכלים על גרף המניה של אורקל, על הכנסות, הוצאות ושאר עניינים משמימים. ב"G", לעומת זאת, מסתכלים על חולצות גולף שחורות עם ז'קט ומיד רואים אסטרטגיה תאגידית המבוססת על רכישות ענק. הם גם רואים דרך הסוודר השחור של ג'ובס. זה לא שהוא אובססיבי, הולך על בטוח, עמוס באמונות טפלות או סתם שמרן. לא. הוא מינימליסט!

אם זו היתה פרודיה זה היה ממש משעשע. לוקחים את החבורה העסקית המפורסמת בתבל, כזו שאנו מכירים כל קמט בפניה, ומנתחים את האסטרטגיה הניהולית שלה, המוכרת וטחונה עד זרא, על-פי לבושה. ותראו איזה פלא – זה מתאים בול! הרי ברור שהסוודר של גייטס לא תמים, וברור לחלוטין שהחולצות המחויטות של אליסון מצביעות על יהירות. זה לא חס וחלילה משום שאנחנו יודעים שגייטס לא תמים ואליסון יהיר. לא! אנחנו מאבחנים את זה בגלל שזה מה שהלבוש שלהם משדר. זה עניין מדעי.

אין סיבה לעצור בניתוח הסריג. אני מציע ניתוח קולינרי שיצביע באופן מדויק על תכונות האופי של אישי ציבור. נתחיל באהוד ברק. הוא חובב מאכלי ים ואוכל יפני. זה לא מפתיע אותנו. ההתנשאות הקולינרית הזו מתיישבת היטב עם דמותו של ברק כמי שמנותק מהעם, מתגורר במגדל יוקרתי ומעסיק פיליפינית, שמן הסתם מבשלת לו את האוכל היפני.

בעצם, מעדכנים אותי שהוא אוהב סטייקים בשרניים. זה לא מפתיע אותנו. ברק תמיד אהב לראות את הקורבנות שלו מדממים מולו בעודו נוגס בבשרם בחוסר אכפתיות. ברק אוהב להחזיק את הסכין ועדיף שתהיה חדה אך חלודה.

סליחה. אני ממש מתנצל, אבל מעדכנים אותי שברק בכלל צמחוני. זה לא מפתיע אותנו. בשנים האחרונות לא ניכר בברק אותו "קילר אינסטינקט" שנדרש ממנהיג המבקש להיות ראש ממשלה. תחת זאת, ברק מעדיף חסה וקיש: טעים, מזין, אך בנאלי ולא תוקפני. זה מתכון בטוח לאיבוד השלטון.

בעצם, הרגע הדליף לי יועץ התקשורת של ברק שהוא פצח בדיאטה על טהרת הפטרוזיליה. זה לא מפתיע אותנו. רק אדם מורכב, חידתי ובעל רצון של ברזל, נגן הפסנתר, מפקד סיירת מטכ"ל והאיש שהשתלט על סבנה יכול להחליט שמעתה הוא חי רק על פטרוזיליה.

שנמשיך הלאה? מה דעתכם שהכתבים הצבאיים ינתחו את אסטרטגיות הלחימה של אלופי המטכ"ל על-פי סוג הקפה שהם שותים ("אלוף פיקוד צפון שותה קפה בוץ. כן, הוא מתכונן לעוד חורף בגזרה"), או שכתבי הספורט ינתחו את סיכוייהם של המשתתפים בריצה למרחק 100 מטר לפי סוג הרכב שבו הם נוהגים ("בחירתו של טייסון גיי בפז'ו ממחישה מדוע הוא לא יצליח לנצח את יוסין בולט").

לסיום, אני מציע שהדס שטייף, כתבת הפלילים של גלי-צה"ל, תנתח את משפחות הפשע בישראל על-פי סוג הסיגריות שהם מעשנים: "לפתע הגיח רוזנשטיין והדליק קאמל. אין פלא שלכולם היה ברור מי הבוס החדש. שיהיה יום שקט, ובעיקר בטוח".