עו"ד יעקב בורובסקי הוסיף לכתב התביעה טענה מכפישה בעקבות הסתבכותו של עו"ד רונאל פישר בפלילים, טוענים ערוץ 10, העיתונאי רביב דרוקר וח"כ מיקי רוזנטל בכתב הגנה שהגישו בשבוע שעבר בתגובה לתביעת דיבה נגדם. התובע, בורובסקי, טען כי גורם חיצוני העביר לרוזנטל תשלום, באמצעות פישר, עבור התחקיר שהכין דרוקר על בורובסקי בתוכנית "המקור" בערוץ 10.
לפני כארבע שנים שידרה "המקור", תוכנית התחקירים של ערוץ 10 כשעדיין הוגשה על-ידי דרוקר ורוזנטל, כתבת תחקיר שבמרכזה עמד עו"ד יעקב בורובסקי, ניצב בדימוס ויועצו לשעבר של מבקר המדינה למלחמה בשחיתות. במרכז הכתבה עמדה הטענה כי בורובסקי הפך להיות מאכער המציע ללקוחותיו סיוע בעבודה מול משרד המבקר בזכות קשריו שם.
לפני כחצי שנה, שלוש שנים וחצי אחרי פרסום התחקיר ועם הסתבכותו של פישר בפלילים, הגיש בורובסקי, יחד עם שותפתו למשרד עו"ד שולמית אשבול, תביעת דיבה נגד ערוץ 10, דרוקר ורוזנטל, וכן נגד עו"ד רונאל פישר. בורובסקי דרש, באמצעות עו"ד רון אביב, פיצוי בסך חצי מיליון שקל. נוסף לטענות להוצאת דיבה, כלל כתב התביעה של בורובסקי טענות בדבר הקשר לכאורה בין כתבה זו לבין התנהלות פסולה של פישר, שבינתיים הועמד לדין בשל שוחד ועבירות אחרות.
לטענת בורובסקי, פישר "היה שותף לדרכו המקצועית של הנתבע רוזנטל במשך שנים, ושימש כזרועם הארוכה [של רוזנטל ודרוקר] לשם גביית כספים בגין שידור כתבות תחקיר נגד 'יריבים' של הגורם המשלם, או לחלופין לשם חזרה מתחקירים שבוצעו אודות המשלם".
פרק נרחב בכתב התביעה הוקדש למה שהתובעים כינו "הסיבה האמיתית לעריכת 'התחקיר'".
בעבר, ציינו עורכי-הדין בורובסקי ואשבול, הם ייצגו איש עסקים המכונה בכתב התביעה י"ז [ככל הנראה יגאל זילכה] במאבק שהיה לו נגד שותפו דאז משה בובליל. בשלב מסוים נפגשו התובעים במשרדו של י"ז עם רוזנטל ופישר "אגב רקיחת כתבה בנושא".
לפי כתב התביעה, "הגם שהתובעים לא ייחסו חשיבות לדברים בעת התרחשותם אלא רק בדיעבד, יובהר כי בשלב מסוים יצאו מן החדר לקוחם י"ז והנתבע פישר לשיחה פרטית, ומששבו לחדר כחלוף מספר דקות, התווה הנתבע רונאל פישר מחוות 'סע' כלפי הנתבע רוזנטל".
בהמשך אכן שודרה כתבה בתוכנית "המקור" על בובליל, שהגיש תביעת דיבה בסך 4 מיליון שקל שהסתיימה בהסכם פשרה. "תוכנו של הסכם הפשרה לא פורסם מעולם, אך נודע כי זה כלל הן פרסום התנצלות והן תשלום פיצוי כספי", נטען בתביעת בורובסקי. "ב'צירוף מקרים מוזר', קיבל הסכם הפשרה בתיק זה תוקף של פסק דין ביום 11.1.12, קרי יום אחד בלבד לאחר שידור התוכנית נשוא תביעתנו דכאן, שבה שודרה הכתבה בעניינם של התובעים".
עוד מפנה בורובסקי בתביעתו לכתבה מאת העיתונאי קלמן ליבסקינד שפורסמה ב"מעריב" ולפיה הכתבה נגד בובליל בוצעה "לפי הזמנה של יריב עסקי", ששילם לעו"ד פישר יותר מ-200 אלף שקל.
לטענת בורובסקי, ערוץ 10 נקלע למצוקה אל מול תביעת המיליונים של בובליל, ועל כן "חלק מהאתנן שנתנו הנתבעים לבובליל, על מנת שיסיר מעל ראשם את חרב התביעה, [...] היה בהבטחתם 'להביא לו את ראשו' של מי שהגיש בשעתו, בשם שולחו י"ז דלעיל, את התלונות החמורות כנגד בובליל", כלומר בורובסקי.
"הנתבעים או מי מהם", הוסיף בורובסקי בכתב התביעה, "לא הסתפקו בשכר שקיבלו בעד פעולתם בהפקת התוכנית ובהגשתה, אלא שעשו את מעמדם 'כעיתונאים חוקרים' קרדום לחפור בו רווחים אישיים צדדיים, קרי שניהלו באמצעות הנתבע פישר ובסיועו האקטיבי מעין בורסה של כתבות, שבה מתבצע סחר-מכר בשמו הטוב – או בשמו הרע – של אדם, ואף קיבלו אתנן של ממש על מנת לנהל ולשדר תחקירים ו/או להימנע מניהול ושידור תחקירים ו/או להתנצל בשידור אודות תחקירים ששודרו זה מכבר... בין עיתונאות כנה ואמיצה לבין 'מדפסת כספים זו' אין ולא כלום".
רביב דרוקר בתחקיר על יעקב בורובסקי בתוכנית "המקור" בערוץ 10 (צילום מסך)
בשבוע שעבר הגישו ערוץ 10, דרוקר ורוזנטל כתב הגנה מטעמם לבית-משפט השלום בחיפה (כתב הגנה מטעם עו"ד פישר טרם הוגש).
"התחקיר בעניינו של בורובסקי הינו תחקיר עיתונאי יסודי ומקיף, אשר נערך על-ידי צוות מיומן של מערכת תוכנית 'המקור' והעיתונאי דרוקר, אשר ממצאיו נבדקו ואומתו בכלים עיתונאיים מקצועיים לפני פרסומם", טוענים הנתבעים באמצעות עו"ד עיינה נוימן ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון ושות'. "בניגוד מוחלט לנטען בכתב התביעה בעלמא, הנתבעים לא קיבלו כל תשלום בגין עריכתו ופרסומו של תחקיר זה. נראה כי מקורן של האשמות מופרכות אלו בניסיון של התובעים להתמודד עם ממצאיו העובדתיים המוחלטים של התחקיר שפורסם, כאשר אין באמתחתם כל יכולת לסתור את התחקיר מבחינה עניינית".
לטענת דרוקר ורוזנטל, חודשים אחדים לפני פרסום הכתבה על בורובסקי, "וללא קשר אליה", אכן שודרה ב"המקור" כתבה אחרת שעסקה בקשרים בין מרכז ההשקעות של משרד התמ"ת לבין איש העסקים בובליל – אולם הכתבה האחרת "הוכנה על-ידי רוזנטל, שלא היתה לו כל נגיעה להכנת הכתבה נשוא הליך זה, מלבד הגשת התוכנית".
לעצם הטענות בדבר אתנן לכאורה, טוענים הנתבעים כי אלה "אינן מבוססות על מאום". "לא בכדי לא צורף על-ידי התובעים ולו מסמך אשר יש בו להוות ראשית ראיה כדי לתמוך לכאורה בטענותיהם", נכתב בכתב ההגנה, ובהמשך נטען כי גם ההישענות על כתבתו של ליבסקינד בעייתית, שכן "למיטב ידיעת רוזנטל, בורובסקי עצמו מסר את המידע שפורסם בכתבה לעיתונאי ליבסקינד, לא לפני שניסה לעניין עיתונאים נוספים בדיוק באותו המידע ולאחר שאחרים החליטו שלא לפרסם מידע זה".
"בניגוד לנטען", מוסיפים הנתבעים, "המקור העיתונאי לכתבה האחרת שהוכנה על-ידי רוזנטל [כלומר הכתבה על בובליל] כלל לא היה עו"ד פישר. בעובדה זו כשלעצמה יש כדי להפיל את כל מגדל הקלפים שנבנה בכתב התביעה".
הנתבעים אף מציינים כי שבועות אחדים לפני הגשת התביעה קיבלו לידיהם "טיוטת כתב תביעה" שממנה נעדר הפרק על "הסיבה האמיתית לעריכת 'התחקיר'". "פרק זה אודות עו"ד פישר התווסף לכתב התביעה רק לאחר פרסום פרשת עו"ד רונאל פישר באמצעי התקשורת והחשדות נגדו, ככל הנראה משום שהתובעים סברו כי העלאת תיאוריה קונספירטיבית זו, בשרבוב שמו של החשוד עו"ד רונאל פישר, עשויה לחזק את טענותיהם. ברי כי אין בכך מאום".
עיקר כתב ההגנה מוקדש להבהרה כי על העובדות שהוצגו בכתבה, ולפיהן בורובסקי ייצג לקוחות מול משרד מבקר המדינה לאחר פרישתו מהמשרד, אין כל מחלוקת. המחלוקת היחידה, מדגישים הנתבעים, היא על המשמעות של העובדות: האם מדובר בהתנהלות בעייתית או לא.
16717-05-15