ערוץ הספורט הוא הגורם המסקרן ביותר במכרז שידורי ליגת-העל בכדורגל שיוצא בימים אלה לדרך ויהיה תקף לארבע השנים הבאות. לאחר שאיבדו את משחקי הליגה הספרדית, יש לצפות שבערוץ יגישו הצעה רצינית שתתחרה בכסף הגדול של צ'רלטון, הזכיינית כיום.
מינהלת ליגת-העל לא הסתפקה במכרז סטנדרטי, והניגשים למכרז ייאלצו לפשפש לא מעט בכליהם כדי לוודא שיוכלו לעמוד בתנאיו. המינהלת אף כינתה את סעיפי המכרז בשמות הלקוחים מעולם התוכן של לא פחות מערוץ הספורט. רמז פיפיות, אפשר לקרוא לבחירה הספרותית המעניינת הזאת: חוד אחד קורץ למועמד הוודאי, וחוד אחר מאותת על היד הארוכה שהמינהלת מתכננת לשלוח למעמקי שיקולי העריכה של הזוכה המאושר.
בידיעה שהתפרסמה בשבוע שעבר בספורט "הארץ" פורטו הדרישות החדשניות שניסחו כותבי המכרז. "סעיף אבי נמני", למשל, מבקש לשים סוף לתופעת סוכן השחקנים שמפרשן משחקים בצ'רלטון ולאחר מכן מופיע ב"שבת ביציע", ומלהטט בין שבחים לביקורת כשהצופים אינם יודעים אם הוא משרת את צרכיו העסקיים. "סעיף יציע העיתונות" יאסור התבטאויות בשפה וולגרית. הערוץ המשדר יתבקש להפקיד סכום כסף בקופת המינהלת, שיחולט במקרה שפרשנים ישתמשו במלים קשות מדי. כמה קשות? למשל "פח", "בושה לחלטורה", "קולקציה של אפסים", "כלום ושום דבר", "גנבי דעת".
נשמע מוכר? מדובר בעיקר בביטויים מהז'רגון הקאלטי של רון קופמן ("הכנה למוח" נחשב או לא?). במינהלת הסבירו לנו כי תנאיו החדשים של המכרז נועדו להבטיח שהשדרים והפרשנים יכבדו את המקצוע, את הצופים ואת הענף. במקום שנזיפות והכאות על חטא לא עזרו – יועילו אולי כמה קנסות שמנמנים.
ההיגיון שבבסיס ערכת התנאים החדשה של המכרז ידבר ללבו של כל צופה שנקעה נפשו מהאלימות המילולית שמומטרת עליו ממסך הטלוויזיה שלו. מצד שני, הדוגמאות שמספק המכרז לביטויים אסורים מעוררות חשד כבד שיותר משמדובר בניסיון לחנך את השדרים והפרשנים, יש כאן שאיפה להשתיק ביקורת ולהכתיב את צורת הסיקור ביחס למינהלת ולמוצר שהיא משווקת. האם המינהלת בדרך להפוך ל"פרבדה" של הכדורגל?
שיהיה ברור: הגיע הזמן שהפאנלים ישאפו להיות הרבה יותר ממעגל של גברים מתלהמים שחושבים שמשלמים להם בשביל לאבד את הפאסון ועל הדרך את דרך הארץ, ההעמקה והמתינות לטובת נביחות הדדיות שיורדות שוב ושוב לפסים אישיים ולשפת ביבים. אבל סעיף חנה בבלי שניסחה המינהלת עלול להיות מדרון חלקלק, שיוביל עד מהרה לסירוס ולסתימת פיות. הרגע שבו בעלת זכויות מנסה להפוך גם לעורכת ראשית של שידורים ותוכניהם הוא רגע מסוכן לתקשורת, שגם ככה רצועה בצווארה לקלגסים בעלי עניין, סמויים או גלויים.
יש לברך על הדרישה שלא להעסיק אינטרסנטים ובעלי עניין כפרשנים, אבל בכל הנוגע לאיסורים על הז'רגון, היה ראוי לדרוש תנאי סף כלליים ועקרוניים. למשל איסור לרדת לפסים אישיים ולתקוף אדם לגופו, ואפילו איסור על שליפות מצוצות מה-sms האחרון. אבל להפוך פרשן אחד, ומהמבריקים והידענים יותר שבמדיה, לדוגמה מייצגת, ולהתנות מכרז בסירוסו ובקשירת ידיו – זה תנאי שמריח מסגירת חשבון אישי ומאובדן חוש מידה.
ההתלהמות והפה המלוכלך לפרקים של כוכבי המסך הספורטיבי הם תוצאה של רוח-מפקד שמשדרת שוולגריות טובה לרייטינג. כשתתעדכן רוח המפקד ותפנים שהקהל מצפה וראוי לשידורים מקצועיים, ענייניים ומעמיקים, בלי מופעי קרקס מעושים וסטנד-אפים וולגריים מתוכננים היטב – מפלס הגידופים והביזויים יירד מאליו. עד אז מומלץ למינהלת להעביר את המכרז הכנה למוח קצת יותר חכם, ובעיקר רואה למרחוק וקשוב לגבול ההכרחי שבין תרבות לסתימת פיות.
השופטים לא נותנים סל
יום רביעי בערב (11.11.15), ערוץ one, הפועל ירושלים מול וולגוגראד הרוסית במסגרת היורוקאפ. על המיקרופון הפרשן מנוגד האינטרסים צביקה שרף עם השדר יורם ארבל, שסיפק שוב חומר לחובבי הקאלט. נעזוב את טעויות הזיהוי של ארבל, ואפילו נניח לאתנחתא הקומית שבה ביקש פעמיים-שלוש במהלך המשחק מ"צביקה פיק" – הלא הוא שדר הקווים דובי פיק – דיווחים מהספסל של ירושלים.
צביקה שרף ויורם ארבל בערוץ one (צילום מסך)
הבעיות המהותיות היו חוסר בקיאות או סתם שכחה. כך, למשל, כשירושלים החטיאה קליעה, לקחה ריבאונד ופתחה התקפה מחדש, השעון החל ספירה של 14 שניות, כחוק, אבל ארבל תהה למה השעון לא התאפס, כנראה מתוך מחשבה שהוא צריך להתחיל מ-24 שניות, כמקובל בהתקפה חדשה. ארבל חזר על הטענה הזו פעמיים-שלוש ואף שאל את שרף: "למה הוא לא התאפס? אתה יכול להסביר לי?". שרף גילה לו שהשעון דווקא כן התאפס, אבל ארבל לא השתכנע. מוזר שהשדר הוותיק אינו מכיר עניין כה אלמנטרי.
לשיאו הגיע ארבל בתיאור המהלך האחרון במשחק, שבו שחקן של וולגוגראד החטיא בשלומיאליות מתחת לסל: "לא נכנס! לא נכנס הכדור הזה, השופטים לא נותנים סל. הכדור לא נכנס ולא מאשרים כלום". צביקה שרף האיר לארבל את העובדות: "השופטים לא צריכים לתת כלום כי הכדור לא נכנס". ארבל, שהבין ששוב הפיל את עצמו לאיזה בור קטן, סיכם: "השופטים לא נותנים כלום, הזמן נגמר וירושלים מנצחת". לפעמים הוא גם יודע להיות משעשע.
גרסה מיותרת
שלומי ארבייטמן מהפועל באר-שבע כבש שער ניצחון יפה בבעיטת מיספרת. למחרת, בפינת הספורט של תוכנית הבוקר בגלי-צה"ל, ביקשו לפרגן, אבל יצא להם אייטם מתנשא וקטנוני.
אחרי שהשמיעו את ארבייטמן מספר על השער שלו ומתאר את הרגשתו, המגיש עידן קוולר הוסיף: "יש גם גרסה באנגלית לתגובה הזו", וטרח והביא ציטוט של השחקן מלפני כחמש שנים, בזמן ששיחק בבלגיה. ארבייטמן, שרואיין לטלוויזיה הבלגית, סיפק תשובות באנגלית בסיסית ועילגת והפך לבדיחת רשת. קוולר השמיע את הקטע וסיכם בסיפוק, תוך שהוא חוזר על דבריו של ארבייטמן: "זה המתכון, פאס פאס איט איס קאם".
בעברית פשוטה קוראים לזה הלבנת פנים. רגע לפני שבגל"צ ששים על ההזדמנות למחזר דאחקה עם זקן, כדאי שהמבוגר האחראי יספור עד עשר ויחשוב מי יוצא קטן מהסיפור הזה בעיני המאזינים. רמז: לא ארבייטמן.
התיקונים
ערוץ הספורט: ליאור אליהו בתמונה, אבל לא על המגרש
הדיווח הישיר באתר ערוץ הספורט ממשחקה של הפועל ירושלים מול וולגוגראד כלל תמונה של ליאור אליהו. אלא שאליהו הפצוע כלל לא שיחק. "דיווח חי" שלא חי את המציאות.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il