הכותרות הראשיות

ממשלת נתניהו הרביעית, היא ממשלת ישראל ה-34, עברה אתמול משוכה טכנית בדרך לכינונה הרשמי: הצבעה בקריאה ראשונה על תיקון לחוק-יסוד "הממשלה", שיאפשר לקואליציה למנות 20 שרים או יותר, ולא 18 כפי שקובע החוק במתכונתו הנוכחית. בהמשך השבוע, מדווחים העיתונים, תצביע הכנסת על ההצעה בקריאה שנייה ושלישית, ואישורה הסופי יאפשר להשביע ממשלה שהרכבה ישביע את רצונן של כל סיעות הקואליציה.

לאילו כיוונים כבר ניתן למתוח החלטה טכנית שכזו, שהתקבלה ללא קשיים נראים לעין? אל מול שני עיתונים, "הארץ" ו"מעריב", המגישים לקוראיהם דיווח אינפורמטיבי על ההצבעה, על הדיון שקדם לה ועל הצהרות שהופצו לאורך ההליך, ניצבים שני היומונים המוטים של ישראל, שעורכיהם מתעקשים להשתמש גם הבוקר בחדשות כקרדום להכות בו את היריבים.

ב"ישראל היום", עיתון החצר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מנצלים את ההליך החקיקתי של הקואליציה החדשה לאבחון מגרעותיה המוסריות של האופוזיציה. כפי שקורה לעתים קרובות בעיתון זה כשעורכיו מבליטים בעמוד השער נושא מהזירה הפוליטית, גם הבוקר הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא שימוש כבד-פה בעיתון כבשופר של סביבת ראש הממשלה.

"הליכוד: ההתנגדות להרחבה – 'צביעות'", גורס הליכוד, וגורסים עורכי "ישראל היום" בעקבותיו במרכז השער. העילה: נסיונה של האופוזיציה לסכל את המהלך, כלומר להצביע "נגד" במליאה. מבחינת "ישראל היום", כך נראה, החלטתם של נבחרי ציבור להצביע נגד הצעה שמקדמת הממשלה היא מהלך פסול, ולא, נאמר, חלק אינטגרלי מהליך דמוקרטי. "לא מקבלים את תוצאות הבחירות?", תוהה-מאשים עורך עמוד השער.

חיים שיין, מהפובליציסטים הבולטים של עיתון זה, מאשים את האופוזיציה בראשות יצחק הרצוג בביצוע "פוטש", ובד בבד מסגיר כי אינו יודע פוטש מהו – או לחלופין, כי הוא בוחר במודע להשתמש באופן מטעה בביטוי החריף. "במקום לעשות את המובן מאליו, יצחק הרצוג הודיע בשער בת רבים כי הוא מתכנן כבר בכנסת הזו חילופי שלטון שיעמידו אותו בראשות הממשלה" כותב שיין, הטוען כי מתנגדיו של נתניהו בפרלמנט הישראלי אינם מבינים את עקרונות הדמוקרטיה.

"מלבד העובדה שמדובר בבדיחה גרועה, יש בכך חוסר הבנה של מהות הדמוקרטיה וזלזול מופגן ברצון הבוחרים", הוא כותב. "אילו הציבור בישראל היה מעוניין לראות את הרצוג בראשו, הוא היה נותן לו יותר מנדטים. בלשון מקצועית, המהלך המתוכנן על-ידי הרצוג ושותפיו מכונה 'פוטש'".

האם המהלך שעליו מפנטז הרצוג אכן ראוי להיקרא "פוטש"? ממש לא בטוח, כלומר בטוח שממש לא. הרצוג הצהיר אתמול כי ינסה להקים ממשלה אלטרנטיבית בראשותו כבר בכנסת הנוכחית, ובמקביל ינסה לקדם בחירות חוזרות.

סיעתו של הרצוג חשפה אתמול את הנשק שבאמצעותו היא מתכוונת לממש את החזון הזה: הצעה לפיזור הכנסת. עד כה, ראוי לציין, לא דווח כי מגישי ההצעה נצפו מפטרלים מחוץ למשרד ראש הממשלה במדי הסוואה, רובים ובקבוקי מולוטוב, או לחלופין חמושים בשקים של דולרים וחיוך ערמומי. אלא שמבחינת "ישראל היום" נראה שכל ניסיון להקשות על תמרוניו הפוליטיים של נתניהו, גם כשהוא נעשה בכלים דמוקרטיים, הוא מעשה בלתי חוקי.

ב"ידיעות אחרונות", הנמסיס של "ישראל היום" ונתניהו, מנצלים את הניצחון הקטן של ראש הממשלה כדי ללעוג לאופן שבו הושג: "61:59", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה, ומעליה נפרש ההסבר: "על חודו של קול אישרה הכנסת את הרחבת הממשלה". המוטיב חוזר בשער עוד פעמיים: "הרוב הדחוק המחיש מה צפוי לקואליציה הצרה בהצבעות העתידיות בכנסת", נכתב בכותרת המשנה, ולצדה משובץ תצלום אגבי של נתניהו במליאת הכנסת כשהוא זוקר אצבע אחת – מעין אילוסטרציה לתוצאות ההצבעה.

בנימין נתניהו זוקר אצבע במליאת הכנסת, 11.5.15 (צילום: מרים אלסטר)

יצחק הרצוג, איתן כבל ויאיר לפיד במליאה, 11.5.15 (צילום: מרים אלסטר)

נפתלי בנט, איילת שקד, אביגדור ליברמן ואלי אלאלוף במליאה, 11.5.15 (צילום: מרים אלסטר)

מליאת הכנסת, אתמול (צילומים: מרים אלסטר)

ב"ידיעות אחרונות", באופן טבעי, לא מאשימים את האופוזיציה בצביעות או ברקימת פוטש נגד ראש הממשלה ובעלי-בריתו. אל מול שירותי השופרוּת הגסים שמעניק "ישראל היום" לליכוד מציבים עורכי "ידיעות אחרונות" גם היום שירות דומה הניתן לשר לשעבר אביגדור ליברמן, מהפוליטיקאים המועדפים על עיתון זה.

"ליברמן: 'נתניהו רימה את בוחריו'", מודיעה כותרתו של דיווח קצר הנדפס בכפולת העמודים הפותחת של העיתון. ליברמן, גורסים ב"ידיעות אחרונות", "יוצא להתקפה" ו"לא נותר חייב". "מעל יום העבודה העמוס של הקואליציה אתמול ריחפה המתקפה החריפה נגד ראש הממשלה מצד מי שהיה עד לאחרונה שותפו הבכיר", כותבים יובל קרני ועקיבא נוביק בפתיח הידיעה, ומצטטים מדבריו של השר לשעבר.

לצד הידיעה על דברי ליברמן, וידיעה ראשית ובה תמצית של אירועי אתמול במליאה, מקדישים עורכי "ידיעות אחרונות" שטח נרחב בצדה השמאלי של כפולת העמודים ל"הצעות המקוריות והמוזרות שהעלו באופוזיציה במטרה להתיש את הקואליציה" – מקבץ לא ברור של דחקות הכולל סעיפים דוגמת "להחליף את המלה 'ממשלה' המופיעה בחוק ל'החברה של ביבי'" ו"לחייב את סגן ראש הממשלה בחוק לשלוח לנתניהו פרחים מדי שבוע". ממעל נדפס תצלומו של ח"כ איציק שמולי מהמחנה-הציוני, ש"נערך אמש ללילה ארוך של קרבות בכנסת". מאחוריו ניתן להבחין בספה ועליה שמיכת צמר וכרית.

שחיתות

כל העיתונים מדווחים בהרחבה על ההתפתחויות היומיות בפרשת השחיתות שבמרכזה עומד עורך-הדין, איש הטלוויזיה והעיתונאי לשעבר רונאל פישר. על-פי הדיווחים, במחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש) מתכוונים להגיש עוד השבוע כתבי אישום נגד פישר ונגד החוקר המשטרתי ערן מלכה, החשוד בקבלת שוחד בתיווכו של עורך-הדין.

במעלה שער "הארץ" חולק יניב קובוביץ עם הקוראים הערכה של גורם אלמוני במח"ש המאשררת מידע שפורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות". בהמשך השבוע, לפי אותה הערכה, יוגש כתב אישום גם נגד רות דוד, פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר ושותפתו של פישר למשרד עורכי-הדין, ששימשה גם באת-כוחו ואשת סודו.

"דוד צפויה להיות מואשמת בתיווך לשוחד ובמתן וקבלת שוחד, לאחר שעל-פי החשד קיבלה שוחד מהקבלן יאיר ביטון תמורת מידע על החקירה נגדו, והעבירה חלק מהכספים למלכה", מפרט קובוביץ.

רונאל פישר מובא לבית-המשפט, 11.5.15 (צילום: יונתן זינדל)

רונאל פישר מובא לבית-המשפט, אתמול (צילום: יונתן זינדל)

בהמשך הידיעה מצטט כתב הפלילים של "הארץ" דברים שאמרה אתמול עו"ד נועה לימור, נציגת מח"ש, בדיון על הארכת מעצרם של פישר ומלכה: "ערן מלכה היה קצין משטרה מושחת שהיה אמון על חקירות רגישות ומסווגות ביותר שנוהלו על-ידי המשטרה. עורך-הדין רונאל פישר פעל באופן מניפולטיבי ליצירת קשרים עם מעורבים בחקירות, וסחט אותם ונתן להם מידע מתיקים, והכל בעד בצע כסף.

"המעשים המיוחסים למשיבים [פישר ומלכה] מאופיינים בתחכום, בתעוזה ובהעדר מעצורים באופן שאינו מאפשר ליתן בהם אמון כלשהו. השניים לא בחלו בשום אמצעים וביחד חצו את כל הגבולות האפשריים. דבר לא היווה תמרור עצור עבורם. ערן מלכה ורונאל פישר חד הם".

ב"ידיעות אחרונות" מדווח יורם ירקוני על הסתבכות נוספת של דוד, ששכרה "משרדי פאר", נמנעה מתשלום דמי שכירות, נתבעה, וחויבה על-ידי בית-המשפט לשלם למשכיר 56 אלף שקל. ירון דורון, באותו עיתון, כותב על בדיקה שעורכת מח"ש בעקבות מידע שהעביר לידי החוקרים ערן מלכה, הטוען כי "שני ניצבים ותת-ניצב מעורבים בפרשה".

"אתמול פשטו חוקרי מח"ש על נכסיו של עו"ד פישר והחרימו אותם, בחשד שאת הכספים הרוויח במסגרת העבירות הפליליות שביצע", מוסיף דורון. "בין היתר הוקפאו חשבון הבנק שלו והיאכטה הפרטית שלו".

הכותרת הראשית של "גלובס" מוקדשת לגילוי בלעדי של משה ליכטמן: תמלילים של שיחות שקיים פישר עם שוקי משעול, בכיר לשעבר ברשות המסים שנחשד בביצוע עבירות חמורות, בעת שייצג אותו עורך-הדין בדיונים מול רות דוד, פרקליטת המחוז דאז. "אתה מדבר איתי פורמליסטיקה ואני מדבר איתך פה על חברות, על יחסי אנוש, ביני לבין פרקליטת המחוז", נכתב בציטוט המשמש כותרת ראשית. כותרת המשנה מביאה ציטוט נוסף, הנראה כאקדח מעשן: "תן לי 20 אלף דולר ירוק לרותי ונסגור את הסיפור הפלילי".

הפניה בגודל בינוני בשער "גלובס" מוקדשת לספיח חדש של הפרשה: עו"ד יעקב בורובסקי, שלאחרונה נשכר להעניק שירותים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, תובע את רביב דרוקר, את עמיתו לשעבר לתוכנית "המקור" ח"כ מיקי רוזנטל ואת פישר בגין תחקיר שפורסם על אודותיו לפני כשלוש שנים.

לצד הטענה כי התחקיר הוציא דיבתו רעה, בורובסקי טוען גם כי "רוזנטל ודרוקר פעלו יחד עם פישר להקמת מעין 'בורסה' של כתבות ותחקירים, אשר פורסמו או לא פורסמו, לבקשת גורמים פרטיים, אנשי עסקים ואחרים, אשר שילמו להם אתנן, או במלים אחרות – שוחד", כהגדרת הכתבת אלה לוי-וינריב.

יעקב בורובסקי עם פרשן "ישראל היום" דן מרגלית, בשוליה של מסיבת עיתונאים מטעם נתניהו. תל-אביב, 17.2.15 (צילום: בן קלמר)

יעקב בורובסקי עם פרשן "ישראל היום" דן מרגלית, בשוליה של מסיבת עיתונאים מטעם נתניהו. תל-אביב, 17.2.15 (צילום: בן קלמר)

דרוקר, בתגובה המובאת בסוף הכתבה, טוען כי בורובסקי הוא שקרן ומושחת. "ככל שהשפעתי מגיעה בערוץ 10, אני אתעקש לנהל משפט עד הסוף על תפקודו המושחת של יעקב בורובסקי, שהגיע הזמן להסיר את המסכה מעל פניו, למי שעוד לא יודע על מה מדובר. מי שעבד בסיפור הזה בצד של רונאל פישר היה יעקב בורובסקי. לי לא היה שום קשר לרונאל פישר, והתחקיר על בורובסקי, שאני מזמין את כולם לראות אותו באינטרנט, נעשה ללא מעורבות של רונאל פישר".

ח"כ רוזנטל מסר ל"גלובס", בין היתר, כי "בורובסקי הוא אדם מושחת שניצל את קשריו במשרד מבקר המדינה כדי להשתיק חקירות. הוא זה ששיתף פעולה וקיבל כספים מעו"ד פישר והתנהל כאחרון הפושעים".

ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר מאמר דעה מאת בורובסקי, החולק עם הקוראים את אבחנותיו בנוגע לפרשת פישר. אם אכן היה קשר ישיר ופסול בינו לבין פישר, כפי שטוענים דרוקר ורוזנטל, בורובסקי נמנע מלהסגיר זאת בפני הקוראים. "הפרצות שפישר הצליח לפצח במנגנוני ההגנה של רשויות האכיפה הן רחבות, חוצות מעמד, חוצות מגזר, ומחייבות בדיקת עומק של כללי התנהגות חברתיים, מקצועיים, לכל מי שחשוף לחומרים רגישים", הוא כותב.

פישר ("מעריב")

ב"מעריב", שם כותב משה כהן על הטענות נגד "המקור", נטען בכותרת המשנה כי התביעה של בורובסקי "מסתמכת על חשיפת 'מעריב-סופהשבוע' כי תחקיר נגד איש העסקים משה בובליל מומן לכאורה בידי יריב עסקי שלו".

עורכי "מעריב" מפנים את קוראיהם לכתבה שפירסם קלמן ליבסקינד בעיתון לפני כשנה, אם כי מתרשלים בסיכום ממצאיה: בניגוד למה שנטען בכותרת המשנה, ליבסקינד לא טען שהכסף ששולם לפישר מידי אדם שכונה י' שימש למימון תחקיר "המקור", ואף ציין כי "חובה להדגיש כי אין כל ראיה למעורבותו של רוזנטל, היום חבר-כנסת מטעם מפלגת העבודה, במה שנסגר בין פישר לי'".

יאכטה בחדר הכביסה

"חוקרי מח"ש פשטו על ביתו של פישר והחרימו רכוש רב, כולל יאכטה" ("ישראל היום", עמוד השער).

מונופול הגז

"משרד האנרגיה נערך למחסור בגז טבעי ב-2018", מודיעה כותרת בולטת ב"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות". לפי דיווחם של עמיר בן-דוד וגד ליאור, במצוקה העתידית אשם אדם אחד: הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה, ש"מתבצר בעמדתו ומסרב לקבל את ההצעה למתווה תחרותי במשק הגז", כהגדרתם. "במשרד האנרגיה מבינים שהדחייה המתמשכת והאפשרות שהדיון יתגלגל בסופו של דבר לבתי-המשפט תביא לכך שבקרוב ישרור מחסור בגז".

הידיעה ב"ממון" מאמצת את הצד של משרד האנרגיה, שיחד עם משרדי ממשלה אחרים מנסה לקדם הסדר פשרה בנוגע למבנה האחזקות של מאגרי הגז הטבעי שהתגלו מול חופי ישראל. בגליון "גלובס" שחולק אמש למנויים מובלט בידודו של גילה מזווית אחרת: "מחלוקת פנימית ברשות ההגבלים סביב מתווה הפשרה למבנה משק הגז", נכתב בכותרתו של דיווח מאת הדי כהן, המבוסס על עמדתם של היועץ המשפטי והכלכלן הראשי של רשות ההגבלים העסקיים.

בטור פרשנות המתפרסם סמוך לידיעה מאגף עמירם ברקת את מבקריו של מתווה הפשרה מכיוון מפתיע. "כך פיספסנו את ההזדמנות האחרונה לתחרות במשק הגז", נכתב בכותרת הטור. "לא נכחתי בחדר שבו התקבלה ההחלטה על עתיד משק הגז, אבל אני משוכנע שאף אחד מהמחליטים לא היה מרוצה", כותב ברקת. "זו החלטה רעה, אבל כמו שאומרים על הדמוקרטיה, כל החלופות היו גרועות ממנה. המונופול יישאר איתנו ואולי אף יתחזק, אבל ההזדמנות היחידה שהיתה לישראל לשבור אותו הוחמצה בדיוק לפני שנה, לא מעט בזכות מי שתוקף היום את הממשלה על כניעתה למונופול".

ב"דה-מרקר", המאחז האחרון של גילה בעיתונות הכלכלית, לא אומרים נואש. אבי בר-אלי, כתב האנרגיה של היומון הכלכלי מקבוצת "הארץ", חתום הבוקר על ידיעה העוסקת בניסיון כושל לחשוף מידע על אופן גיבוש "המתווה המרוכך", כהגדרתו, בעקבות פנייה של התנועה לאיכות השלטון.

"משרד רה"מ: הפגישות עם מונופול הגז לא תועדו", נמסר בפשטות בכותרת. במשרד ראש הממשלה הסבירו כי משום שלא הוקם צוות רשמי שיעסוק בנושא, אין בנמצא מסמכים העשויים לשפוך אור על תוכן הדיונים. "מטבע הדברים, והואיל ומדובר בעבודת מטה, לא נערכו פרוטוקולים, אלא מסמכים פנימיים ותרשומות של התייעצויות פנימיות", מצטט בר-אלי הודעה מטעם משרדו של נתניהו. לדעתו, העמדה הרשמית של הגוף הממשלתי היא דוגמה להיתממות.

צרכנות

כתבת השער של "דה-מרקר" היא תחקיר שערכה רותי לוי על המועצה לצרכנות, גוף ממשלתי שנועד להגן ולקדם את האינטרס הרחב של ציבור הצרכנים. "בזבוז, חוסר יעילות, הישגים עלובים: כך מתנהל ארגון הצרכנים הממשלתי של ישראל", מסכמת הכותרת. אחד הממצאים האזוטריים של התחקיר המעניין הוא שמנכ"ל המועצה, אהוד פלג, נוהג לכתוב שירים בנושאי צרכנות, שאחד מהם אף הוגדר כ"הימנון" המועצה לצרכנות והופק במימון ציבורי.

יאיר לפיד, מאי 2014 (צילום: אמיל סלמן)

יאיר לפיד, מאי 2014 (צילום: אמיל סלמן)

כתבת השער של "כלכליסט" מוקדשת לכשלונו של מהלך שביצע שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. "המס על האלכוהול זינק, הגבייה צללה", נכתב בשער היומון הכלכלי מקבוצת "ידיעות אחרונות". לפי מתווה רב-שנתי שגובש ברשות המסים, כותב עמרי מילמן, המס על משקאות אלכוהוליים היה אמור לעלות באופן ניכר אך הדרגתי במשך ארבע שנים.

"המהלך היה אמור להגדיל את הכנסות המדינה ב-160 מיליון שקל בשנה לפי תחזיות האוצר וב-200 מיליון שקל לפי רשות המסים, אך בפועל הכנסותיה ממיסוי על אלכוהול ירדו בכ-80 מיליון שקל ב-2014 בהשוואה לשנה הקודמת", הוא כותב.

"כדי לאפשר ליבואנים וליצרנים להסתגל למציאות החדשה, ההעלאה של גובה המס היתה הדרגתית. ואולם, ביולי 2013 החליט שר האוצר דאז יאיר לפיד להגדיל ולהקדים את הפעימה האחרונה מינואר 2014 ולהעלות את המס מ-84 שקל לליטר כוהל, כפי שנקבע במתווה הראשוני בהמלצת רשות המסים ומשרד האוצר, ל-107 שקל לליטר כוהל – עלייה של כמעט 30%".

בהמשך הכתבה מקדישים מילמן ו"כלכליסט" כמה שורות כדי ללמד את שר האוצר לשעבר שיעור בכלכלה: "כל סטודנט לכלכלה מכיר את עקומת לאפר שקובעת נקודת מקסימום שממנה כל גידול בשיעור המס מקטין את ההכנסות ממנו משתי סיבות. ראשית, המחיר הגבוה מקטין את הביקוש, וזה אכן קרה – הצריכה של משקאות אלכוהוליים, בעיקר כאלה שמיוצרים בארץ, ירדה, ועימה ההכנסות ממסים על אלכוהול ב-2014 בהשוואה ל-2013. הצפי של משרד האוצר היה עלייה של 160 מיליון שקל, אבל בפועל נרשמה ירידה של כ-80 מיליון שקל. הסיבה השנייה היא עידוד המוטיבציה להעלמת מס".

השלכה נוספת של המהלך של לפיד, כותב מילמן בהמשך, היתה סגירה של מפעלי משקאות מקומיים שנקלעו למצוקה כלכלית בגלל הצניחה בביקוש.

שמועות

רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת היום ידיעה על "דיווחים" שלפיהם מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, חווה "סיבוך בריאותי בדמות שבץ או התקף לב". "על-פי הידיעות, שאמינותן אינה ברורה, מנהיג חיזבאללה מאושפז", נכתב בכותרת המשנה לדיווחו של רועי קייס, המתבסס על "אחד מכלי התקשורת במפרץ" (לא מצוין איזה כלי תקשורת ואיזה מפרץ), ולפיו "בנאומו האחרון נסראללה לא נראה בקו הבריאות ואף נאלץ לשתות מיץ במהלך הנאום".

נסראללה עצמו, נכתב בידיעה, הכחיש את השמועות, שדומות להן נפוצו כבר בעבר והופרכו. "יש לציין כי בתקופה האחרונה מופצות שמועות רבות בנוגע לחיזבאללה ולמשטר הסורי על רקע הנסיגה של כוחותיו של אסד בשדה הקרב", מציין קייס.

ענייני תקשורת

שער הצהובון הגרמני "בילד", 12.5.15

שער הצהובון הגרמני "בילד", 12.5.15

שת"פ. כל העיתונים מאזכרים היום בהבלטה את שנת היובל לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה. לרגל המאורע, ב"ידיעות אחרונות" מוקדש רוב התוכן המערכתי של מוסף "24 שעות" לשיתוף פעולה עם הצהובון הגרמני "בילד". בעמודי החדשות של העיתון נדפס טקסט קצר מאת הכתב בגרמניה, אלדד בק, ובו הוא מספר לקוראים על אופיו של העיתון הגרמני, המזכיר במידת מה גם את זה של "ידיעות אחרונות": "למרות סגנונו ה'צהוב', המתאפיין בכותרות צעקניות, בטקסטים קצרים ובתמונות ענק, הוא נחשב לכלי התקשורת המשפיע ביותר על סדר היום הציבורי והפוליטי בגרמניה".

בק אינו מציין אילו "תמונות ענק" נדפסות בעיתון האח. כשירות לקוראי "העין השביעית" מצורף כאן עמוד השער של ה"בילד" מהיום, שבו מככבים נשיא ישראל ראובן ריבלין, נשיא גרמניה יואכים גאוק וצעירה בלונדינית חשופת פטמות. זו האחרונה נחתכה החוצה מהשער של העיתון הגרמני שהוגש הבוקר לקוראי "ידיעות אחרונות".

ערוץ 10. "ערוץ 10 מתקרב לחתימה עם קבוצת RGE של המיליארדר הבריטי לן בלווטניק, אביב גלעדי ומשפחת רקנאטי", מדווח ב"גלובס" לי-אור אברבך. "על-פי המסתמן, יוסי מימן וארנון מילצ'ן יקבלו 70 מיליון שקל, ותמורת 120 מיליון שקל נוספים תועבר השליטה בערוץ לקבוצת RGE", נכתב בכותרת המשנה.

"ידיעות אחרונות". נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על נסיונותיו של מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, להתנער מהתדמית שהדביקו לו ראש הממשלה נתניהו ועורכי העיתון המתחרה, "ישראל היום", או כפי שנכתב בכותרת – "'ידיעות אחרונות' הפסיד בבחירות, וכעת קורץ ימינה".

מסמך פנימי של "ידיעות אחרונות" שהגיע לידי טוקר מעלה כי עובדי מחלקת המנויים של העיתון תודרכו לשמר את לקוחותיו באמצעות הדגשת מקומם של פובליציסטים ימניים ודתיים. הנימוק: "רק 'ידיעות אחרונות' מעניק פתחון פה אמיתי ונטול צנזורה לימין הלאומי, עם הטורים של חנוך דאום, סיון רהב-מאיר, יועז הנדל ובן-דרור ימיני".

"ידיעות אחרונות", 12.5.15

"ידיעות אחרונות", 12.5.15 (לחצו להגדלה)

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" נדפס היום ספיח מוזר למראה של מדור הרכילות היומי, "העלוקה", מעין הכלאה בין תיקון והתנצלות לאייטם סטנדרטי שנתלש ממדור האב והושתל במחוז לא לו.

העילה היא דיווח רכילותי משלשום, שבו הזכיר הכתב צחי קומה "בחור בלונדיני" שנראה לצד יאיר נתניהו "בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות האחרון", וגם בעת ביקור בבריכה תל-אביבית – אזכור שהצית חרושת שמועות בנוגע לבנו של ראש הממשלה.

ב"ידיעות אחרונות" לא מזכירים אילו שמועות בדיוק נכרכו באייטם ההוא ומה הוא כלל, ומסתפקים הבוקר במלל האניגמטי הבא: "ל'ידיעות אחרונות' נודע שליאיר נתניהו יש חברה חדשה, חיילת. רצינו להבהיר כי כל הפרשנויות שניתנו ברשתות החברתיות לאייטם שפורסם שלשום במדור 'העלוקה' אינן נכונות".