האיראנים
אחרי שבועות וחודשים של התרעות והפחדות, פרשנויות מפולפלות וסיסמאות נחרצות, נראה שהגיעה השעה. עוד שעה. סבב המשא-ומתן על עתידה של תוכנית הגרעין האיראנית, עוד סבב משא-ומתן, מתקרב כעת לרגע שבו יכריעו הצדדים אם ואיזה סיכום ייחתם ביניהם, בדרך לסיכום הבא, הסופי – עד הסיכום הבא. עיתוני ישראל, שהקדישו לסוגיה כותרות גדולות וזועקות – לעתים קרובות בלי קשר של ממש לתוכן, שהיה דל ועמום – מקבלים כעת הזדמנות נדירה במושגיהם: סוף-סוף מתחיל להתברר על מה הם מדברים שם, האיראנים עם האמריקאים, והרוסים והסינים, וגם הגרמנים, הצרפתים והבריטים.
בחודשים האחרונים, ככל שהתקדם השיח על טיבו של הסכם הביניים וזה שיבוא אחריו, סיקרה התקשורת הישראלית את הסוגיה בעיקר דרך המשקפיים שביקשו להרכיב לה בעלי עניין: הממשל הישראלי בהובלת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצטייר כמי שבכוונתו לבלום כל הסכם מכל סוג – ומנגד הממשל האמריקאי, המקדם את ההסכם במרץ.
שתי הגישות הללו נדמות הפוכות, והן אכן כאלה, אך לפחות באופן שבו סוקרו בישראל היה להן מכנה משותף בולט: בשני המקרים הדיווחים שנמסרו לציבור הישראלי לא כללו כמעט פרטים על טיבו של ההסכם המתגבש ועל החלופות האפשריות, על הסוגיות שבמחלוקת ועל תוכנית הגרעין האיראנית בכלל (מי מהקוראים יודע מה בדיוק עושה צנטריפוגה?).
במקום פרטים, הקוראים התבקשו להבין שמדובר בהסכם "רע" או "טוב", וזאת אף לפני שגובש. השלכותיו סוקרו בעיקר דרך השפעותיו האפשריות על היחסים שבין הממשל האמריקאי לזה הישראלי: נאומו של ראש ממשלת ישראל בקונגרס, ומנגד הטענות האמריקאיות שישראל ריגלה אחריה בניסיון לדלות פרטים על המגעים עם האיראנים. ההסכם עצמו, טוב או רע, נותר בצד, כאילו לפרטים שייכללו בו אין באמת חשיבות, ואולי מתוך הנחה מתנשאת שלפיה הקוראים ממילא לא יבינו.
בימים האחרונים, עם התקדמות השיחות, המצב הזה הלך והשתנה. דיונים על הסכמים, מעצם טיבם, כוללים פרטים. הרבה פרטים. הרבה מעבר למה שניתן לכלול בדיווח עיתונאי סטנדרטי. כעת, כשהפרטים הללו מוגשים להם על מגש, ניתן לבחון אילו מהעיתונים מתנהלים כאילו כל תכליתם היא להשתמש במשא-ומתן כחומר גלם למלחמות התדמית הקבועות שלהם ואילו מתמקדים בהגשת המידע לקוראים ופירושו.
"מו"מ לילי בלוזאן: המעצמות איימו לנטוש את השיחות", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", שכמו כותרותיהם של שאר העיתונים, אינה מוקדשת להסכם עצמו כי אם למהמורות במשא-ומתן. הכתב המדיני ברק רביד, שליח העיתון לשווייץ, מוסר לקוראים כי לאחר שבוע של "דיונים אינטנסיביים", לא הצליחו שש המעצמות להגיע להסכם מסגרת עם איראן. אשר על כן הוארכו הדיונים.
בין הצהרותיהם של הדיפלומטים המאיימים בפיצוץ השיחות להסברים בלשון כללית שלפיהם "השיחות נמשכות ומתקדמות, אולם הן קשות ומורכבות ביותר", מוצא רביד מקום גם לפרטים עצמם. "דיפלומטים מערביים ציינו שנציגי איראן משכו זמן וסירבו להתפשר בסוגיות שנותרו במחלוקת, כמו מספר השנים שהסכם הגרעין יישאר בתוקף, לוח הזמנים להסרת הסנקציות, עתיד פעילות המחקר והפיתוח שאיראן מבצעת בצנטריפוגות מתקדמות ועוד", הוא כותב. האם ההסכם טוב? האם הוא רע? כתב "הארץ" נמנע מלהביע דעה.
"הסכם הוויתורים". סמליל סיקור שיחות הגרעין, "ישראל היום"
ב"ישראל היום", עיתון שהוא חלק אינטגרלי במתקפה ההסברתית של לשכת נתניהו נגד המשא-ומתן עם איראן, ממשיכים לומר לקוראים כיצד עליהם לחוש כלפי ההסכם לפני שייגשו לקרוא את הדיווח עליו. "שוק פרסי בלוזאן", קוראת הכותרת הראשית בשער העיתון, שעורכיו מקוננים על "כיפוף ידיים ומשחקי הונאה" ובאופן טבעי מוצאים לנכון גם להבליט את עמדתו של נתניהו בנושא, התואמת כמובן את עמדת העיתון ("ההסכם המתגבש סולל את הדרך לאיראן גרעינית").
על הדיווח מלוזאן חתום עורך חדשות החוץ בועז ביסמוט, שאולי בגלל גודל המאורע שכח לשלב בדיווחו תצלום הממחיש לקוראים כי הוא אכן בחו"ל, ולא, נאמר, בצימר בגליל העליון. ביחס לעיתון שהחליט לשים את הסוגיה האיראנית בצמרת טבלת מושאי הסיקור, הדיווח העיתונאי ב"ישראל היום" מעט מעליב: הבוקר הוא כולל הרבה אווירה וקריאות אזהרה, אך מעט פרטים.
ביסמוט, שמאמרו תופס את רוב כפולת העמודים הפותחת של החינמון, חוזר בשם עצמו על המסר של נתניהו שלפיו משא-ומתן עם איראן משמעו הסכנה עם איראן ("של האייתוללות") גרעינית, ומפחיד את הקוראים באמצעות תיאור של דרישות הפתיחה של האיראנים.
"האיראנים", הוא כותב, "הגיעו ללוזאן עם סל דרישות רציני במיוחד: גם הסרת כל הסנקציות אחרי הסכם הקבע שייחתם אם וכאשר ב-30 ביוני, וגם שימור האורניום המועשר ברמה נמוכה – כמות של שמונה טונות שנמצאת כבר בידיהם – שאם תועשר לרמה גבוהה של 90 אחוז, תספיק לשש פצצות אטום".
"האיראנים גם תובעים לעצמם את הזכות להמשך הפיתוח והמחקר בתחום הגרעין, כולל של צנטריפוגות מתקדמות מהדור החדש", מוסיף ביסמוט. "ולסיום, הם גם שואפים כי משך הזמן של ההסכם יהיה קצר יותר מדרישת המעצמות. לא יותר מעשר שנים, ואחרי זה הם הופכים למדינה נורמלית. ברור גם לאיראנים שלא חלה עליהם החובה מבחינתם לחשוף את ההיבטים הצבאיים של תוכנית הגרעין שלהם", הוא טוען.
האם המעצמות הסכימו לדרישות הללו? מהו סל הדרישות שלהן? היכן התגמשו האיראנים, ומהן הסוגיות שעדיין נתונות במחלוקת? על כך לא משחית ביסמוט מלים, הגם שאלו השאלות שהתשובות עליהן עומדות כעת במרכז סדר היום. איראן, הוא כותב, "מרגישה את חולשת המתדיינים, או אם תרצו את חולשת המערב. ככה זה כששיחות הגרעין נראות כמו בזאר פרסי, כשהאיראנים יודעים שהלקוח רוצה מהם הסכם, אז למה להוריד את המחיר?".
טורו של ביסמוט נחתם בליקוק. "ישראל לא משתתפת בשיחות, אבל העיתונאים האיראנים הרבו להזכיר את נתניהו אתמול בחדר העיתונות בלוזאן", הוא כותב. "'אם הוא לא היה עושה את כל הרעש הזה – כבר מזמן היה הסכם', אמרה לי פרוואני, כתבת איראנית שכועסת על ראש ממשלת ישראל שלא מתחשב באיראנים...".
קורא של "ישראל היום" שירצה לגרד מידע על ההסכם המסתמן יצטרך לחפש אותו בידיעה שכותרתה "נתניהו בביקורת מרומזת על אובאמה: לא עמד ביעדי ההסכם" (שלמה צזנה וגדעון אלון). ראש ממשלת ישראל, נכתב שם, טוען כי ההסכם המסתמן "ישאיר בידי איראן מתקנים תת-קרקעיים, את הכור הגרעיני באראק, צנטריפוגות מתקדמות – כל אותם דברים שרק לפני כמה חודשים נאמר לנו, בצדק, שהם אינם חיוניים לתוכנית גרעין שמיועדת לצורכי שלום".
מה רע במתקנים תת-קרקעיים? מה עושים בכור הגרעיני באראק? ומה ההבדל בין "צנטריפוגות מתקדמות" לסתם צנטריפוגות? נתניהו ועורכי "ישראל היום" אינם מפרטים, ומסתפקים בהפצת המסר. עוד יום במפעל התעמולה.
מול הדיווח החסר ב"ישראל היום" בולט המתחרה "ידיעות אחרונות", ששלח ללוזאן את הכתב באנגליה יניב חלילי וזכה לדיווח המפורט ביותר מבין אלו המתפרסמים הבוקר בארבעת העיתונים. "אתמול נודע כי השיחות עוסקות גם בארסנל הטילים ארוכי הטווח של איראן, שיכולים לשאת נשק גרעיני", מודיעה כותרת המשנה לדיווחו של חלילי. האיראנים, הוא כותב, אמנם ביקשו להסיר לאלתר את רוב הסנקציות (ולא את כולן, כפי שטען ביסמוט) – אך נתקלו בסירוב תקיף מצד האמריקאים. "גורם אמריקאי הדגיש כי הסרת הסנקציות האוסרות על איראן לרכוש רכיבים העשויים לשמש להעשרת אורניום 'לא נמצאת כרגע על הפרק'", כותב חלילי.
מטפורת הבזאר הפרסי של ביסמוט מ"ישראל היום" נחשפת ב"ידיעות אחרונות" כחלק מתדרוך של אחד מצדדי המשא-ומתן, המזוהה כ"גורם במשלחת הבריטית לשיחות". כמו ביסמוט, גם חלילי מציין שהאיראנים דרשו הסכם לעשר שנים. בניגוד לביסמוט, חלילי מציין גם את תשובתן של המעצמות: הסכם ל-15 שנה, "כאשר בעשר השנים הראשונות יהיה פיקוח הדוק על כל תחומי המחקר והפיתוח הגרעיני, ובחמש השנים הבאות יתמקד הפיקוח בצנטריפוגות להעשרת אורניום".
מול טענתו של ביסמוט כי האיראנים מבקשים לשמור בידיהם את כל מצבור האורניום המועשר שלהם מציין חלילי כי "נראה כי הצדדים הגיעו להבנות" בנוגע ל"העברת מצבור האורניום המועשר שבידי איראן לרוסיה". עוד מציין כתב "ידיעות אחרונות" כי "אחד הסעיפים שבהם כבר הושגה הסכמה הוא צמצום מספר הצנטריפוגות מעשרת אלפים ל-6,000, מספר גבוה מזה שארה"ב שאפה אליו בתחילת המשא-ומתן. ככל הידוע, הצדדים הסכימו גם שהאיראנים [יוכלו] להמשיך ולהפעיל את המתקן הגרעיני התת-קרקעי בפורדו כ'מתקן למחקר ופיקוח'. על-פי הערכות, במתקן זה תורשה איראן להפעיל 500 צנטריפוגות נוספות".
לטענת חלילי, אחת מסוגיות המחלוקת העכשוויות היא דרישתן של המעצמות לקבל מידע על "מערכות הנשק הרקטי ועל ההתחמשות של איראן בטילים המגיעים לשטחה של ישראל ומסוגלים לשאת נשק גרעיני. [...] אמש הושגו ככל הנראה הבנות בנושא, אך לא ברור אם הוחלט על מידה זו או אחרת של פיקוח, או שהמערב ויתר על הדרישה".
בסך-הכל, מהדיווח ב"ידיעות אחרונות" עולה כי נכון לעכשיו המעצמות לאו דווקא נענות לדרישותיה מרחיקות הלכת של איראן, ואף עולה אפשרות כי הן מנסות לשמור על האינטרס הישראלי. האם אכן מדובר ב"הונאה", כפי שמבקשים לטעון ב"ישראל היום"? ב"ידיעות אחרונות" לא מחווים דעה.
ב"מעריב", עיתון שבו ידיעה על המשא-ומתן המתמשך בלוזאן דחקה אתמול מהכותרת הראשית את הדיווח על הרשעת ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת שחיתות, העדכון על המגעים עם האיראנים תופס היום פינה בינונית בתחתית השער.
על פניו, הבחירה מוצדקת: הדיווח שעליו חתום שליח העיתון ללוזאן, גדעון קוץ, הוא הקצר ביותר מבין דיווחי העיתונים, ואינו כולל פרטים על ההסכם המתגבש. האם ייתכן שהבחירה של "מעריב", ככל שהיתה זו בחירה, דווקא מתאימה לסוג התמרונים הדיפלומטיים והתקשורתיים המתרחשים בלוזאן?
את החור בגזרת פרטי ההסכם סותם קוץ בדברים שאמר לו חמיד באידינג'אד, מנכ"ל משרד החוץ האיראני ומי שעומד בראש משלחת המומחים לשיחות. "ההדלפות האמריקאיות היו מוקדמות מדי ולא מדויקות", אמר האיראני לקוץ. "לא רק שאין הסכם סופי על תוכנה של ההצהרה, אלא אפילו לא על מתכונת פרסומה".
יוסי מלמן, בטור פרשנות נלווה, מאמץ את הקו ומתריע מפני ספינים. "הפרטים שנלעסו בימים האחרונים עד זרא – מספר הסרכזות, כמויות האורניום, תקופת ההסכם, סוגיות של מחקר ופיתוח – הם אמנם חשובים, ואין ספק שהם הכריעו בסופו של דבר את המתדיינים, אך הם פחות רלבנטיים כעת".
הכנסת ה-20
אתמול הושבעה הכנסת ה-20. ב"ידיעות אחרונות", בהמשך לסיקור השטחי הרגיל של בית-המחוקקים, מגישים הבוקר לקוראים את מנת הזוטות המתבקשת (חברי-כנסת חדשים מצטלמים עם בני משפחותיהם, "דרעי התעקש להצהיר אמונים כמכלוף").
ב"ישראל היום", השופר הלשכתי, מבליטים את דבריו של ראש הממשלה ולא שוכחים תמונה. ב"מעריב", היחיד מבין העיתונים שהעניק למאורע את הכותרת הראשית, מתמסרים גם כן למסר היומי של נתניהו ("המשימה הראשונה: לאחות הקרעים בעם"). ב"הארץ" מסתפקים ברשימת צבע אפרורית מאת יוסי ורטר, ולצדה סיכום של אירועי היום. "חברי הכנסת ה-20 הושבעו – ומיד יצאו לפגרה של חודש", מסכמים ב"דה-מרקר".
הכנסת, אתמול (צילומים: נתי שוחט ומרים אלסטר)
הזרים
במעלה שער "הארץ" חתום אילן ליאור על ידיעת המשך לחשיפה שלו מאתמול. "גירוש מבקשי המקלט יחל כבר בימים הקרובים; מי שיסרב ייכלא", נכתב בכותרת. "רשות האוכלוסין וההגירה הודיעה כי בימים הקרובים יתחיל מהלך לגירוש מבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן לשתי מדינות באפריקה, שאינן מדינות מוצאן", כותב ליאור, ומציין כי שתי מדינות היעד הן אוגנדה ורואנדה, "שאליהן שלחה ישראל כ-1,500 מבקשי מקלט בשנה החולפת".
המסגור ב"הארץ", כיאה לעיתון ששם לו למטרה להילחם את מלחמתם של חסרי המעמד, ביקורתי במובהק. לדיווח של ליאור נלווה טור פרשנות מאת אייל גרוס, הקובע כי התוכנית הממשלתית אינה רק בלתי מוסרית, כי אם בלתי חוקתית.
"עקרון אי-ההחזרה, שאוסר לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, הופר כאשר המדינה מעבירה אנשים ללא הסכמים גלויים וערבויות ברורות לכך שהם יזכו להגנה גם במדינות היעד", כותב גרוס, המבהיר כי "עיקרון אי-ההחזרה הוכר גם בבג"ץ והוא מעוגן הן במשפט הבינלאומי והן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". את האיום שלפיו מבקשי המקלט שיידונו לגירוש ייכלאו ללא הגבלת זמן מגדיר הפרשן המשפטי כ"יריקה בפרצופו של בג"ץ והתעלמות בוטה מקביעותיו".
בידיעה שפורסמה אתמול בעיתון הובהר כי ברשות האוכלוסין וההגירה, הפועלת במסגרת משרד הפנים, סירבו להתייחס לממצאים. אתמול, כך עולה מדיווחו של ליאור, נכנעו בגוף הממשלתי והוציאו הודעה רשמית בנושא, מטעם הרשות ומטעם השר גלעד ארדן. ב"ישראל היום", עיתון שהוא כולו הודעה לעיתונות, מתפרסמת ידיעה המורכבת כולה מתוכנה של הודעת רשות האוכלוסין ומהודעה אחרת שהופצה אתמול מטעם ארגוני סיוע למבקשי מקלט.
אף ששלושה כתבים (יורי ילון, עדנה אדטו ויעל ברנובסקי) חתומים על הידיעה, לא נמצא הכתב שייכנס לאתר "הארץ" ויגלה כי שתי מדינות היעד של פרויקט גירוש הזרים הן אוגנדה ורואנדה. אולי לכן הם חשים בנוח לאמץ כלשונה את טענת רשות האוכלוסין, ולפיה מבקש מקלט שיגורש יועבר ל"מדינה שלישית בטוחה". לידיעה לא נלווה טור פרשנות משפטי.
כמו ב"ישראל היום", גם ב"מעריב" מתפרסמת ידיעה המבוססת ברובה על ההודעה שהפיצה אתמול רשות האוכלוסין, ללא ציון שמותיהן של מדינות היעד. בניגוד ל"ישראל היום", שם נמנעים מלפרש את השלכותיה של היוזמה הממשלתית החדשה, ב"מעריב" מתמקדים באלו הצפויים ליהנות ממנה. "בדרום תל-אביב מקווים כי 'יש כאן בשורה אמיתית'", מודיעה הכותרת לדיווחו של משה כהן.
במקום פרשנות משפטית מפי בר-סמכא בתחום המשפט, ב"מעריב" מגישים לקוראים פרשנות משפטית מפיו של "ראש תחום ההסברה במרכז למדיניות הגירה ישראלית", עמותה הנאבקת בהגירה בלתי חוקית. "למדינה יש זכות מלאה, גם על-פי החוק הבינלאומי, להוציא מסתננים לא חוקיים משטחה, כל עוד היא מבטיחה שלא נשקפת להם כל סכנה במדינת היעד", גורס היחצן. "אוסטרליה חתמה על הסכם דומה עם קמבודיה".
בתור משלמת מסים
"בתור ישראלית משלמת מסים, ובעיקר בתור אמא לתינוקת, אין נורא ממותו של תינוק, בעיקר כשזה מוות מיותר. גם אני הזלתי אתמול דמעות על תמונתו של התינוק מרהאוי בן הארבעה חודשים. אֲבָל – " (אתי אברמוב, "ידיעות אחרונות", בטור שבו מוסבר מדוע הממשלה אינה צריכה לממן גנים ותינוקיות לילדי העובדים הזרים).
תקשורת כלכלית איכותית
"ישראל היום", 1.4.15
השד הגיאוגרפי
יפעת ארליך חולקת עם קוראי מדור הדעות של "ידיעות אחרונות" תקרית שאירעה לה לאחרונה. "שבוע שעבר. עשר בלילה. הנייד מצלצל. 'היי, זה אופיר מחדשות 2. אנחנו מעלים במהדורת הלילה אייטם על מני נפתלי, ואני מחפש מישהו שיגיד שעכשיו, אחרי הבחירות, אין כבר טעם בעיסוק בפרטי הפרטים של הפרשה, וזו סתם אובססיה של התקשורת להמשיך לעסוק בזה", כותבת ארליך, תושבת ההתנחלות עפרה.
"הנה מה שעניתי לאופיר, כמעט מלה במלה. היי, אופיר, הגעת למקום הנכון, יפעת – מתנחלת מחמד או עלה תאנה (מחקו את המיותר). אגיד כל מה שתרצה. אני מאוד נרגשת ומרגישה חשובה עד מאוד שחדשות 2 מדברים איתי סוף-סוף. השעה עכשיו עשר בלילה. מונית תוכלו לשלוח? את השאלה הזו זרקתי רק כבלון ניסוי. התשובה היתה ידועה מראש. 'מונית?', גימגם אופיר, 'קשה לי להאמין, זה קצת בעייתי'".
ארליך מציינת כי מדובר בסיטואציה קבועה המוכרת לא רק למתנחלים, אלא גם לתושבי הדרום והצפון, ומסבירה כי אם – ברוח הזמן – כלי התקשורת אכן מעוניינים לקדם ביזור וגיוון, עליהם להתאמץ ולהשקיע משאבים בהבאת תושבי הפריפריה לאולפנים, או להקים אולפנים בפריפריה. "אין כסף? אז שישלמו פחות לטאלנטים".