"אני כל הזמן חיה את החשש הזה ואת הידיעה הזו שיש סכנה בכתיבה ובצורת הכתיבה, שהלבן הכובש כותב עליהם, יש הסכנה של החפצון שלהם, של הפיכת הפלסטינים לאובייקט או הפיכת המדוכא שכותבים עליו לאובייקט, לאמצעי, למכשיר בשבילי. זה דבר שתמיד מדריך אותי כשאני כותבת, איך לא ליפול בפח הזה", כך אמרה עיתונאית "הארץ" עמירה הס בדברים שנשאה לרגל קבלת פרס על-שם ישעיהו ליבוביץ מטעם תנועת יש-גבול ושצולמו על-ידי הטלוויזיה החברתית.

הס, שקיבלה את הפרס לפני כחודש על עבודתה העיתונאית המתמשכת בסיקור הסכסוך, הוסיפה כי עבור עיתונאי המסקר דרך קבע את הפלסטינים החיים תחת הכיבוש הישראלי קיימת מנגד גם סכנה אחרת, הפוכה – "הזדהות יתר עם הקורבן כיוון שהוא הקורבן".

"אני קוראת לזה הסכנה של הפלסטיניאידיות", אמרה, "זאת אומרת לתאר את המציאות כאילו אתה או את פלסטיני. מהראייה שלהם, עם הסיסמאות שלהם ועם המלים השחוקות, שלפעמים נאמרות כיוון שבאמת אין מלים, כיוון שזה כל-כך קשה לתאר. אבל גם הפלסטינואידיות היא סוג של חפצון, שמפרק את הבן-אדם – גם אם הוא במקרה קורבן – מהעצמיות שלו, מהיכולת שלו גם לפעול ולשנות. כי אין אף קבוצה מדוכאת שהיא רק מקבלת פסיבית של הדיכוי. היא גם יכולה וצריכה וחייבת לשנות את זה".

הס הדגישה בהמשך דבריה כי "בוויכוחים שלי עם פלסטינים, כשהם אומרים לי, 'אבל זה אתם שצריכים לשנות כיוון שאתם החזקים', אני אומרת: 'לא נכון. לישראל יש כל האינטרס להמשיך בסטטוס-קוו הזה כיוון שאנחנו מרוויחים ממנו. לכם יש האינטרס לשנות אותו. לכן יותר הגיוני שהשינוי יתחיל מכם". לדבריה, כדי שיהיה סוף למצב הקיים יש צורך במרי אזרחי פלסטיני שיגרום לישראלים להפסיד מהכיבוש.

בהמשך דבריה התייחסה הס לכוחה של המצלמה בתיעוד המעשים בשטחים. לדבריה, באחרונה נפגשה עם מתנדבת של ארגון בצלם בחברון, מוסלמית דתייה מאוד, שקיבלה מארגון זכויות האדם מצלמה. הס סיפרה כי המתנדבת אמרה לה: "את יודעת, מאז שיש לי את המצלמה אני שמתי לב שהמתנחלים האלה מפחדים מהמצלמה יותר מאשר מרובה". הס הוסיפה: "התיעוד הזה לא ביטל את הכיבוש כמובן, הוא לא הפך את הכיבוש, הוא לא עצר את הכיבוש, אבל הוא נותן כוח לאנשים".