מידע ובחירות

"דואר רשום", מכריז הדוור בקריקטורה של גיא מורד, הנדפסת במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". הדוור, גבר מבוגר עטור זקן לבנבן וכובע מצחייה אדום, הוא מבקר המדינה יוסף שפירא. הוא עומד עם עגלת הדואר מחוץ לבית משפחת נתניהו בקיסריה ובידו דו"ח בנושא הטיפול הממשלתי בבעיות הדיור. "אני לא בבית, תנסה שוב אחרי הבחירות", בוקע קול מהאינטרקום.

"לקראת דו"ח הדיור: מלחמת 'הכל בכל'", מודיעה כותרת בולטת המתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום". ארבעה מכתביו של החינמון נדרשו כדי להביא לקוראים תמצית מתוך דברים שהצהירו אתמול פוליטיקאים במסגרת כנס של העיתון הכלכלי "גלובס". "מחדל הדיור, שלב ההאשמות", קוראת כותרתו הראשית של "גלובס", המפנה את הקוראים להרחבה בעניין הצהרותיהם של הנבחרים.

"הממשלה הבטיחה דיור מוזל, אך המכרזים תקועים", מודיעה הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "חודשיים חלפו מאז הושקה תוכנית מחיר מטרה לבניית דירות בהנחה של 20%, משרד הבינוי פרסם כי המכרזים יצאו לדרך – אך בפועל לא הופצו המסמכים לאף מכרז", נכתב בכותרת המשנה. "עוד שנה אבודה בשוק הדיור", קובעת כותרתו של טור פרשנות שראשיתו נדפסת בשער.

"פרסום דו"ח הדיור ישפיע על תוצאות הבחירות", מתריעה כותרת הנדפסת במדור הכלכלה קצר היריעה של "מעריב", ציטוט מפיו של השר יאיר שמיר. "לדברי שר החקלאות, דו"ח המבקר יכול להמתין לאחר הבחירות מאחר שממילא מחירי הדיור לא יושפעו ממנו, אלא רק תוצאות הבחירות", נכתב בכותרת המשנה לכתבתו של יהודה שרוני. "המדובר בהתערבות גסה במערכת הבחירות", אומר לשרוני השר שמיר, העומד לפרוש בקרוב מהפוליטיקה וממפלגתו, המסובכת בפרשיית שחיתות מסועפת.

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שאינה מוקדשת לעתים קרובות לנושאים כלכליים, עוסקת גם היא בטיפול הממשלתי במשבר הדיור. "אחת מכל 6 דירות חדשות – בשטחים", זועקת הכותרת. "לקראת דו"ח המבקר על משבר הדיור, נחשפות תוכניות משרד השיכון: בניית 279 אלף דירות, מתוכן 63 אלף בשטחים", מפרטת כותרת המשנה. "ובינתיים פרסם השמאי הממשלתי נתונים רשמיים ולפיהם מחירי הדירות זינקו השנה ב-5 אחוזים".

בתחתית שער "ידיעות אחרונות" שובצה הפניה למאמר מאת יועז הנדל. "לפני שנתיים וחצי מונה מבקר המדינה שפירא על-ידי נתניהו", כותב הנדל. "נדמה היה שמדובר במינוי מחושב, שנועד לתת אוויר לראש הממשלה. בניגוד למבקר הקודם, שפירא נתפס כדמות רגועה, נוחה לתמרון ונוחה לממשל. בתקופה הארוכה הזו היה לשפירא זמן ללמוד את הבעיות של מדינת ישראל, לעיין בדו"חות קודמים על הוצאות וחריגות, לנוח, לישון על זה, להתעורר, לשקול ולהחליט".

"יש טעם לפגם כשהמבקר מפרסם דו"חות ערב בחירות", הוא כותב בהמשך המאמר. "יש טעם לפגם בחוסר היכולת שלו לזהות את הבעייתיות שבתזמון. כל אדם ישר חייב לשאול, מה קרה לשפירא עד היום? איפה הוא היה? לחצים וחששות לא מספקים הסבר טוב. בשורה התחתונה, המבקר התעורר לפתע משנת החורף ולכן מי שטוען שהתזמון בעייתי צודק בהחלט. את הדו"ח על יוקר הדיור ניתן לפרסם אחרי הבחירות".

הנדל, לשעבר יחצן בכיר בכוורת הצמודה לנתניהו וכיום ראש מכון מחקר ופובליציסט, כבר אינו נמנה עם תומכיו האוטומטיים של ראש הממשלה. ובכל זאת, הוא חושש מפני מצב שבו דין וחשבון על עבודת הממשלה שחוּבר מטעם מוסד ביקורת ממלכתי ישפיע על תוצאות הבחירות באופן לא הוגן. על התפיסה הזאת, שצצה לאחרונה ביתר שאת סביב עיתוי פרסומו של דו"ח המבקר על אופן ניהול המעון הרשמי, ראוי להתעכב.

לפי הגישה הבעייתית הזאת, פרסום של מידע ביקורתי על התנהלותה של הממשלה זמן לא רב לפני הבחירות משול לחבלה בתהליך הדמוקרטי: המידע עלול לבלבל את הציבור, לגרום לו למאוס בנבחריו ולהעניק יתרון לא הוגן למתמודדים שעליהם לא נמתחה ביקורת. אף שניתן להבין מדוע מושאי הביקורת וסביבתם הקרובה יאמצו גישה מסוג זה, המועילה למטרותיהם המיידיות, נדמה שלאחרונה היא נפוצה גם בקרב עיתונאים ואנשי תקשורת, האמורים לבכר חשיפה מהירה ומלאה של מסמכים על פני חששותיהם (המוצדקים) של הגורמים המוזכרים בהם.

זהו אספקט נוסף של הפיכת הסיקור הפוליטי לכזה המזכיר סיקור של מירוץ סוסים, סיקור המתמקד בטקטיקה שמיישמים שחקניו ובאופן שבו היא משפרת או פוגעת בסיכויי הזכייה שלהם, ולא בעמדותיהם ומעשיהם: עצם הדיון במהות המעשים, העומד במרכזם של דו"חות מבקר המדינה, פוגם בנסיונותיהם של המתמודדים לרקום מצג שלעתים אינו עולה בקנה אחד עם המציאות. הדו"חות, כמו דיווחים עיתונאיים על מצוקה כלכלית ותחקירים על התנהלותם של חברי הממשלה, לא רק עלולים להשפיע על תוצאות הבחירות – למעשה, זו תכליתם.

הגישה שהציגו בשבועות האחרונים ראש הממשלה בנימין נתניהו, נציגיו הרשמיים והלא-רשמיים ועורכי "ישראל היום", מייצגת עולם הפוך, שבו בשם השמירה על חוסנו של השלטון חל צורך בצמצום מנעד המידע העומד לרשות האזרחים.

במשטר דמוקרטי שאזרחיו קובעים אילו נבחרי ציבור ייצגו אותם במוסדות השלטון, הפצה של מידע אמין ורלבנטי על תפקודה של מערכת השלטון ממלאת צורך בסיסי מאין כמוהו: הנהרת אופן התנהלותם של נבחרי הציבור כך שכל אזרח ואזרח יוכל להחליט באופן מושכל באילו מועמדים ברצונו לתמוך, ובאילו לא. את העובדה הזאת, הבסיסית עד כדי גיחוך, יש מי שמנסים להשכיח.

הדו"חות שבדרך

בניגוד לעמדות שהביעו בשבועות האחרונים גורמים בסביבת ראש הממשלה, המאמר של הנדל אינו חד-ממדי. המשכו מוקדש לדו"ח אחר, מטעם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, העוסק במבצע "צוק איתן". לטענת הנדל, המסמך מוכן אך מוחזק על-ידי שני חברי-כנסת מהליכוד, זאב אלקין ויריב לוין, שאינם מעוניינים בפרסומו לפני הבחירות. "בניגוד לדו"ח על יוקר הדיור ועל הוצאות מעון ראש הממשלה, את הסיכום של 'צוק איתן' אי-אפשר לדחות", הוא כותב.

"איש אינו יודע מתי תתחולל המלחמה הבאה בדרום, זה לא תלוי בהחלטה ישראלית וגם לא במאזן כוחות. [...] בדו"ח יש חלקים גלויים וסמויים, אבל בלי הפרסום שלו אי-אפשר יהיה להפיק לקחים. את התיקון הגדול של הצבא אחרי מלחמת לבנון השנייה חוללו כמה פרקים בדו"ח וינוגרד. נתניהו היה מאלה שדחפו, בצדק, לחקירה ולפרסום מהיר של הדו"ח. במקרה של 'צוק איתן' הוחלט בממשלה על חקירה בוועדת החוץ והביטחון. חצי שנה עברה והדו"ח לא מתפרסם באצטלה של תזמון", מוסיף הנדל. "האם דו"ח כזה ישפיע על הבחירות? ייתכן", הוא מעיר בהמשך.

"'צוק איתן': החקירה מתרחבת", מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כתבת המשפט טובה צימוקי, בכותרת הנמתחת מעל דיוקנו של המבקר שפירא. "מבקר המדינה יבדוק את המבצע על-פי המשפט הבינלאומי. תיבדק גם סוגיית מתן הביטחון לתושבי המדינה", נכתב בכותרת המשנה. "המבקר כבר נפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שרי הקבינט. הבדיקה מתמקדת בתהליכי קבלת החלטות בדרג הצבאי והמדיני ועוסקת גם בנושא המנהרות", מציינת צימוקי בידיעה.

הגרעין האיראני

כל העיתונים מדווחים בשעריהם על התפתחויות שחלו במשא-ומתן על הסכם הגרעין בין איראן למעצמות המערב. "ההסכם המתגבש במו"מ הגרעין: איראן תוכל להפעיל אלפי צנטריפוגות אבל לא ברמה שתאפשר לה לפתח פצצה", נטען בשער "ידיעות אחרונות". "ישראל: ההסכם גרוע, מזה חששנו", נכתב בהמשך כותרת המשנה. ב"ישראל היום", כנהוג, מאמצים את עמדת הממשלה ומגישים אותה לקוראים כעובדה. "מתגבש: הסכם רע", קוראת הכותרת הראשית של החינמון.

"לא סתם נתניהו צעק 'זאב, זאב'", מודיעה כותרתו של טור פרשנות מאת בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ של "ישראל היום". "אנחנו מכים על חטא", כותב ביסמוט. "טעינו, זה לא הולך להיות הסכם רע, זה הולך להיות הסכם גרוע. למה קוראי 'ישראל היום' לא מופתעים? כי אנחנו היינו אולי כלי התקשורת הישראלי שאמר כל הזמן את האמת, בזמן שהאחרים העדיפו להפוך את איראן לעניין פוליטי ואת נשיא ארה"ב למי שבטוח אפשר לסמוך עליו. אמרו כי נתניהו טרחן שמקלקל את המסיבה האיראנית בהפקת אובאמה. גם אמרו עלינו שאנחנו מגזימים עם הכותרות הראשיות על איראן. שאנחנו סתם מ-פ-ח-י-ד-י-ם. מה לעשות שהמציאות מוכיחה כי מסתמן לנו הסכם יותר איראני מאיראני".

דן מרגלית, בטור נוסף שבו הוא משלב ביקורת זהירה על נתניהו, מחרה מחזיק אחרי ביסמוט. "אין ספק שההסכם הגרעיני ההולך ונרקם בין ארה"ב לבין איראן רע לישראל ולמערב ומצדיק מאמץ רציף לסיכולו", הוא כותב. הכותרת מוקדשת לניגוח יריבו המרכזי של נתניהו בבחירות הקרובות, יצחק הרצוג. מעל טורו של מרגלית נדפסים ציטוטים מפי כמה מהדמויות האמריקאיות שב"ישראל היום" נוהגים לגייס מעת לעת לצרכים התדמיתיים של העיתון ושל נתניהו ‒ אלי ויזל, ג'ון מקיין, הנרי קיסינג'ר, רודי ג'וליאני ואחרים.

"כישלון לנסיונות ההסברה הישראלים", קובע ביובש עורך השערים של "מעריב" באחת הכותרות המוקדשות לשיחות.

בכל העיתונים למעט "הארץ" מוזכר פרויקט תחקירי רחב היקף של אל-ג'זירה וה"גרדיאן", המבוסס על מסמכים שהודלפו ממערך המודיעין של דרום-אפריקה. הגילוי המרכזי שמצוטט בדיווחים הנכללים הבוקר בעיתונים עוסק בהערכה של המוסד שלפיה איראן אינה מפתחת יכולות תקיפה גרעיניות – הערכה שהופצה חודש לפני שהתריע נתניהו כי פניה של איראן לפיתוח נשק גרעיני.

"בניגוד לרמזים, רשת אל-ג'זירה לא השיגה מסמך מקורי של המוסד", כותב יוסי מלמן ב"מעריב", בטור פרשנות שזכה לכותרת "איטריות מחוממות". "מה שהם פרסמו אמש (יחד עם ה'גרדיאן') הוא מסמך של הביון הדרום-אפריקאי (SSA) שנסמך כנראה על תדרוך של אנשי המוסד באחד המפגשים בין שני שירותי הביון. המסמך מ-2013 לא מכיל שום סודות, וכל מי שעקב אחר הפרסומים בתקשורת או קרא את דו"חות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) הכיר את הפרטים המופיעים בו", הוא מוסיף.

"הציבור בישראל לא זקוק לביון הדרום-אפריקאי, לאל-ג'זירה או ל'גרדיאן' ולכותרות המטעות שלהם כדי לדעת שיש הבדלים בין תפיסת המודיעין הישראלי לזו של נתניהו", כותב מלמן בהמשך המאמר. "אין ביניהם מחלוקת על העובדות והפרטים שנוגעים לתוכנית הגרעין של איראן. חילוקי הדעות נובעים מהפרשנות וההשלכות של המידע והעובדות".

טרור

1. כל העיתונים מדווחים הבוקר על תביעה שניהל בארצות-הברית ארגון שורת-הדין הישראלי, שהסתיימה אתמול בהצלחה: הרשות הפלסטינית ואש"ף חויבו לשלם פיצויי עתק בשל אחריותם לשישה פיגועי טרור שבוצעו בשטח ישראל לפני כעשור.

ב"ידיעות אחרונות" מביאים איתמר אייכנר ואליאור לוי את תגובתה של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר הארגון שהוביל את התביעה. "גורמי טרור יודעים עתה כי להרג אזרחים חפים מפשע באוטובוסים ובבתי-קפה יש מחיר", אומרת דרשן-לייטנר. "הנתבעים התרברבו זה מכבר כי יערערו על ההחלטה וכי לעולם לא יגבו מהם את הפיצוי שנפסק. אם לאש"ף ולרשות יש אמצעים לשלם למשפחות המתאבדים, יש להם אמצעים לשלם למשפחות הקורבנות של אותם מתאבדים".

2. "חמאס, סניף טורקיה", קוראת כותרת בולטת ב"ידיעות אחרונות". "חשיפה: בראש הבסיס הקדמי שהקים ארגון הטרור בטורקיה עומדים מחבלים ששוחררו בעסקת שליט", נכתב בכותרת המשנה. "אנשי הזרוע הצבאית של הארגון עוברים אימונים צבאיים על אדמת טורקיה, בידיעה, בתמיכה ובסיוע השלטונות המקומיים", מציין מחבר הידיעה, הפרשן הצבאי אלכס פישמן. מקור המידע שעליו נסמך הגילוי אינו מוזכר.

"חמאס הקים את 'מפקדת הגדה וירושלים' באיסטנבול מיד אחרי שסולק מדמשק ב-2011", כותב פישמן. "ב-2013 נערך רה-ארגון בחמאס, והורחבה פעילותה של המפקדה בטורקיה, שבראשה עומד סלאח ערורי, אשר גורש בעבר מישראל. למדינה הגיעו 20 פעילים צבאיים ששוחררו בעסקת שליט, ביניהם רוצחים כמו זוהר ג'בארין וג'יהאד יע'מור שהיו מעורבים ברצח נחשון וקסמן".

בהמשך הידיעה מוסיף פישמן: "'מפקדת הגדה וירושלים' של חמאס באיסטנבול מפעילה סוכני איסוף מודיעין בגדה, המעבירים אליה דיווחים קבועים. המפקדה הזאת אחראית לחלק מהאירועים האלימים שהתרחשו בירושלים ובהר הבית בחודשים האחרונים. גם שלושת רוצחיהם של הנערים איל יפרח, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער ז"ל הופעלו על-ידי המפקדה בטורקיה".

3. "חייזרים שמשתלטים על כדור הארץ, ספינות חלל שמאיימות להשמיד את האנושות, אזרחים נמלטים בפאניקה למקלטים. זה איננו חלק מטקס האוסקר האחרון, אלא חלק מאימון שנערך השבוע בצה"ל", מדווח ב"ידיעות אחרונות" רותם אליזרע. אדם בשם "סא"ל מאיר" אומר לו כך: "החלטנו להתאים את התרגיל לדור ה-Y, שאוהב אתגרים, ולכן גם הכנו סיפור מסגרת של פלישת חייזרים". מיד לאחר הסבר זה מוסיף כתב "ידיעות אחרונות" הבהרה משל עצמו: "התרגיל נערך על רקע נסיונות פריצה של ארגוני טרור למערכות תקשורת אזרחיות במהלך 'צוק איתן'".

שקיפות וצנזורה (1)

"החשאיות בקצא"א: לפיד נטל סמכויות מבכירה שפעלה להדק את הפיקוח על החברה", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ". בידיעה עצמה, שעליה חתומים כתב האנרגיה אבי בר-אלי, כתבת החינוך ירדן סקופ והעורך הראשי אלוף בן, נמצא מקום להכללת תזכורת ארס-פואטית: "פרסום מידע על קצא"א כפוף לצנזורה על-פי צו ממשלתי מ-1968. עמותת אדם, טבע ודין עתרה לבג"ץ בדרישה להסרת החיסיון, ובמקביל מתבררת בבית-המשפט העליון עתירה של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון שורת-הדין, בדרישה שהממשלה תודיע אם היא מנהלת הליכי בוררות נגד איראן. נתניהו חתם על תעודת חיסיון שלפיה גילוי המידע על הבוררות יפגע בבטחון המדינה וביחסי החוץ שלה".

שקיפות וצנזורה (2)

שלושת הטבלואידים, "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", מדווחים בקצרה על מינויה של צנזורית צבאית ראשית חדשה, אריאלה בן-אברהם, שתחליף בקרוב את הצנזורית הנוכחית, סימה ואקנין-גיל. לקוראים לא מוסבר דבר על מהותם יוצאת הדופן של הגוף ושל התפקיד, שאינה שגורה במדינות דמוקרטיות: פיקוח ודילול של כל המידע המתפרסם בעיתונות בנושאי צבא וביטחון (וגם, כפי שהדגימו ב"הארץ", נושאים נוספים), המתבצע תוך שיתוף פעולה הדוק עם המערכות.

מבחינת המסגור והמבנה שלהן, הידיעות על מינוי הצנזורית החדשה נראות כמו ידיעות שגרתיות על מינוי קצינים בכירים בזרועות האחרות, הרגילות, של הצבא הישראלי: ב"מעריב" זו ידיעת תמונה קצרצרה ודלת תוכן, ב"ידיעות אחרונות" מרחיבים מעט על נסיונה המקצועי של הקצינה, וב"ישראל היום" מדגישים דברים בשבחה שהפיץ אתמול שר הביטחון, משה יעלון. מכך ניתן להסיק כי עבור העיתונאים הישראלים המסקרים ענייני צבא וביטחון, המסגרת החריגה והמגבילה שבה הם נדרשים לעמוד באופן יומיומי הפכה זה מכבר שקופה.

פרשות נתניהו

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" ממשיכים לפרסם בהרחבה ידיעות מעקב על השתלשלויותיה של פרשת ההוצאות של משפחת נתניהו. על הפרק הבוקר: חשיפה ששודרה אמש בתוכנית "עובדה" בערוץ 2, ולפיה בני משפחת נתניהו שיפצו על חשבון תקציב המדינה את הווילה שלהם בקיסריה, וזאת בניגוד לנהלי משרד ראש הממשלה. ב"מעריב" הידיעה בנושא מגיעה לשער, ב"ידיעות אחרונות" היא נדפסת בעמ' 8, ללא הפניה מהשער. לפי תחקירם של ניר שחק ונעמה פרי, היקף ההוצאה שהשיתו בנימין ושרה נתניהו על הציבור עומד על 52 אלף שקל. ב"ישראל היום" החשיפה כלל אינה מוזכרת.

בידיעה אחרת המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" מדווחים איתמר אייכנר וירון דורון על התפתחות בעניינו של עזרא סיידוף, המסתמן כאיש המפתח בפרשות שבהן עסק מבקר המדינה ובאלו שנחשפו במסגרת תביעתו ועדויותיו אב הבית לשעבר מני נפתלי. סיידוף, מציינים כתבי "ידיעות אחרונות", "נערך לאפשרות שתיפתח נגדו חקירה פלילית" ו"שכר עו"ד פלילי".

ידיעה קצרה בנושא המתפרסמת ב"ישראל היום" נושאת את הכותרת "חסכתי כסף למדינה", ציטוט שהובא אתמול בחדשות ערוץ 2 מפי סיידוף, ש"מכחיש את הטענות נגדו". בידיעה לא מוזכר ולו ברמז באילו "טענות" מדובר: חשיפתו של אייכנר אתמול ב"ידיעות אחרונות", למשל, ולפיה נציבות שירות המדינה אסרה על סיידוף לעסוק בענייני כספים משום שבעברו הרחוק הורשע בלקיחת שוחד. במערכת "ישראל היום" לא נמצא העיתונאי שיואיל לחתום על הידיעה הפגומה, והיא ירדה לדפוס בחתימת "כתב 'ישראל היום'".

בידיעה נוספת המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" מדווחים טובה צימוקי וירון דורון על תלונה שהגיש אדם בשם אברהם גבאי נגד נפתלי, ולפיה "נפתלי נהג להביא לבני משפחתו ארגזי מזון, שאותם גנב לכאורה ממעון ראש הממשלה". לפי דיווח שהתפרסם אתמול במהדורה המרכזית של חדשות ערוץ 2, המתלונן, תושב עפולה, לא ראה את נפתלי גונב ולמעשה כלל לא ברור כיצד הסיק שהמצרכים גנובים. עורך דינו הוצג על-ידי הכתב, משה נוסבאום, כקרוב משפחה של חברת-הכנסת מהליכוד גילה גמליאל.

ב"ישראל היום", כמצופה, התלונה מעוררת התמיהות של גבאי זוכה לסיקור נרחב ‒ הפניה בשער ורוב שטחו המערכתי של עמ' 11, שהכותרת המרכזית בו מתייחסת לטענות כפשוטן: "תלונה: 'ראיתי את מני נפתלי סוחב ארגזי מצרכים ‒ כל שבוע'". הידיעה המוזרה, שעליה חתומים ארבעה כתבים ‒ דני ברנר, מתי טוכפלד, צבי הראל ואיציק סבן ‒ אינה כוללת את הפרט הבסיסי שהוא העילה לקיומה: טענתו של גבאי שלפיה נפתלי גנב את אותם "ארגזי מצרכים". במקום זה, לקוראים נמסר כי גבאי "התלונן במשטרה" נגד נפתלי, בלי להסביר באיזו עילה.

התהיות המתבקשות בנוגע לטענה הלא ברורה שבבסיס התלונה גם הן אינן זוכות לביטוי כלשהו ב"ישראל היום", המספק הבוקר דוגמה נוספת לאלו הטוענים כי בכל הנוגע לסיקור ראש הממשלה נתניהו ‒ "ישראל היום" יעשה הכל כדי לשרת אדם אחד, גם כשהדבר בא על חשבונם של מאות אלפי קוראיו.

מלחמת "ישראל היום"

"ישראל היום" הוא העיתון היחיד המדווח הבוקר על הדיון בעתירתו של עו"ד שחר בן-מאיר לוועדת הבחירות המרכזית בדרישה להכיר בחינמון של שלדון אדלסון כתעמולת בחירות אסורה בשירות ראש הממשלה נתניהו. כפי שניתן לצפות מכלי תקשורת הכפוף כולו לצרכים תדמיתיים מוכחשים, אף שבזירת העיתונות המודפסת מדובר בדיווח בלעדי – גם תוכנו של דיווח זה לוקה בחסר, ונראה שלא נועד לעדכן את הקוראים בהתפתחויות, אלא לשרת את קו ההגנה של החינמון.

הידיעה, שעליה חתום הכתב בכנסת גדעון אלון, מתפרסמת בתחתית עמ' 21 תחת כותרת שהיא ציטוט מפיו של עורך-הדין שייצג את העיתון בדיון ("עו"ד קלגסבלד: 'העתירה נגד 'ישראל היום' שערורייתית'"). טענותיו של עו"ד בן-מאיר מובאות בתמצות שאינו מאפשר לקוראים להתרשם מתוכנן.

גוף הידיעה מוקדש ברובו לתגובות שמסרו נציגי "ישראל היום" והליכוד, ולהערות נזיפה שהשמיע יו"ר ועדת הבחירות, השופט סלים ג'ובראן, בעקבות שניים מניסוחיו של עו"ד בן-מאיר. הערת נזיפה שכיוון השופט לעבר עו"ד קלגסבלד ("תן את הכבוד לשני העמיתים המכובדים שיושבים מולך ומסתכלים לך בעיניים ומחייכים") אינה מוזכרת. כשירות לקוראי "ישראל היום", ושאר העיתונים, מוגש כאן קישור לסיקור המלא של הדיון, שאותו פרסם אמש באתר זה אורן פרסיקו.

עושים לביתם

גם היום מקדישים עורכי "ידיעות אחרונות" שטח מערכתי נרחב לקידום קמפיין תדמיתי הממומן על-ידי גורמים חיצוניים. רוב שטחו של עמ' 26 בקונטרס החדשות של העיתון מוקדש לשכנוע הקוראים לקחת חלק פעיל בתחרות "המורה של המדינה", שאותה מקדמת קבוצת התקשורת במימון מפעל הפיס והסתדרות המורים.

"תנו המלצה למורה", נכתב בכותרת לרשימה השיווקית מאת איריס בר-לב, ומתחתיה נמשך העידוד לפעולה: "גם אתם חושבים שהמורה שלכם ראוי להוקרה ולפרס? הזדרזו, ההרשמה נסגרת בסוף השבוע". ממעל נדפסים זכרונותיהם של ארבעה ידוענים המספרים על ארבעה מורים שהותירו בהם חותם (צחי קומה וחבצלת דמארי).

ענייני תקשורת

איך פועלים המנגנונים. במוסף "השוק" של "גלובס" מראיין לי-אור אברבך את מתן חודורוב, הכתב והפרשן הכלכלי של ערוץ 10, המכהן במקביל כיו"ר ועד העובדים. חודורוב מספר לאברבך, בין היתר, על גילוי מעניין בנוגע לרצונותיהם של הצופים. "שמנו לב ממחקרים ומתגובות שיש צמא בציבור להבין לעומק איך פועלים המנגנונים הכלכליים שקוברים את הכסף שלנו, האנשים העובדים", הוא אומר. "אנשים רוצים להבין את המשחק המתוחכם שיביא לכך שמעטים כאן יתעשרו וייהנו בעוד שהרוב יישאר בלי דירות, בלי עבודות מהוגנות, בלי פנסיה. אנשים משלמים המון מס ומרגישים שהם מקבלים תמורה מאוד מצומצמת לכספם".

"אתה משתמש במלה 'שיטה', שלקוחה מתוך העולם הקונספירטיבי. אתה באמת סבור שיש שיטה שמופעלת ומטרתה אחת לקחת לנו יותר כסף?", שואל אותו אברבך בהמשך. "אני לא חושב שיושבים שלושה שרים יחד עם שלושה טייקונים, ושואלים את עצמם 'איך נדפוק את הציבור היום'", משיב חודורוב. "השיטה נוצרת בתוך אווירה של מחדל. כשרשויות השלטון לא פעילות מספיק כדי לדאוג לציבור, וכשהאינטרסים של הציבור שמחפש עדיין לקנות את דירתו הראשונה לא באים בחשבון, גורמים אחרים – מעטים, עשירים ושבעים יותר – מנצלים את הוואקום שנוצר ומפתחים שיטות להעביר את הכסף אליהם".

חדשות ערוץ 10 (ו"דה-מרקר"). ב"דה-מרקר" מדווחים נתי טוקר ודניאל שמיל על שיתוף פעולה מעורר עניין שמקיימת חברת החדשות של ערוץ 10 עם "מותג המוניות ושיתוף כלי הרכב אוּבּר". "החברה מקיימת כיום שיתוף פעולה עם חדשות 10 בפרויקט 'מונית הקלפי' במהדורה, שבמסגרתו קיבלה החברה חשיפה שאסורה לכאורה על-פי כללי הרשות השנייה", נכתב בידיעה.

מעבר לאפשרות הסבירה שלפיה החשיפה שמקבלת החברה במהדורת החדשות היא בגדר פרסום סמוי, שהשימוש בו כאמור אסור, כתבי "דה-מרקר" מתבלים את דיווחם בספקולציה לא משכנעת: בפינה שבה מופיעות המוניות של חברת אובר משתתפים פוליטיקאים על תקן נהגים, המתבקשים לשכנע את הנוסעים להצביע עבור מפלגתם תוך כדי נסיעה. "שיטת אובר לחדור לישראל: שיתוף פעולה עם חדשות 10 – וגישה לפוליטיקאים", נכתב בכותרת הידיעה.

"שיתוף הפעולה הזה אף מאפשר לחברה גישה ישירה לפוליטיקאים שעשויים לקבוע את עתידה בישראל", טוענים טוקר ושמיל בידיעה עצמה, אם כי לא מסבירים כיצד העובדה שמועמד פוליטי נוהג במכונית השייכת לחברה מסוימת במסגרת פינה טלוויזיונית מעניקה לאנשי החברה "גישה לפוליטיקאים" או השפעה עליהם ועל החלטותיהם. באותה מידה יכולים היו לטעון שתאגיד טויוטה הבינלאומי – שמכונית מתוצרתו נראית בתצלום ששובץ בידיעה – בוחש כעת בהכרעותיהם העתידיות של נבחרי ציבור ישראלים.

צנזורה עצמית. בעמודי החדשות של "מעריב" מדווחת קארין רוזקובסקי על תביעת לשון הרע שהגישה מנהלת של בית-ספר יסודי בכרמיאל נגד הורים שקראו לפיטוריה ונימקו את קריאותיהם באמצעות ביקורת על תפקודה המקצועי. "הרקע לתביעה הנו משבר אמון חריף ביותר בין הורים לתלמידים בבית-הספר, על רקע ניהול כושל של המנהלת שהוביל למצב משברי קשה בבית-הספר", מצטטת רוזקובסקי מתוך כתב ההגנה. מסיבה שאינה מוסברת בידיעה, שמה של התובעת נחסך מהקוראים, וכך גם שמו של בית-הספר.

בצרפת. "אחרי שישה שבועות של היעדרות מהדוכנים, גיליון חדש של 'שרלי הבדו' צפוי לצאת מחר תחת הכותרת 'שוב זה מתחיל'", מדווחת ב"ידיעות אחרונות" הכתבת בפריז ליאור זילברשטיין. "על השער של הגיליון החדש חתום המאייר לוז, והוא מציג בו כלבלב חביב שבפיו גיליון של 'שרלי הבדו' והוא נמלט מעדר כלבים מאיימים עם פניהם של מרין לה-פן, הנשיא לשעבר ניקולא סרקוזי, ג'יהאדיסט חמוש והאפיפיור". הרקע להעלבה החוזרת (והצפויה למדי) של החברים החדשים של "שרלי" נפרש באריכות כאן, באתר "העין השביעית", בשבוע שעבר.