טרור

שתי תקיפות טרור שביצעו אתמול שני מחבלים פלסטינים תופסות הבוקר את כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים. "שני אירועי דקירה ביממה: צעירה וחייל נהרגו ושניים נפצעו", נכתב בכותרת הראשית האינפורמטיבית של "הארץ", מעל תצלומיהם של הנרצחים, דליה למקוס ואלמוג שילוני. הניסוח המאופק, ללא השורש ר.צ.ח, נשמר גם בכותרות המשנה ובפתיח.

"גוברת המתיחות הבטחונית ברחבי הארץ", נכתב בפתח הדיווח (יניב קובוביץ, חיים לוינסון, גילי כהן, עידו אפרתי, ג'קי חורי ושירלי סיידלר). "שני פיגועי דקירה, בתל-אביב ובשטחים, גבו את חייהם של שני ישראלים".

בשני הטבלואידים הנפוצים בישראל, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", קוראים ל"מתיחות הבטחונית" של "הארץ" בשמה: "גל פיגועים" (סטמפה, שער "ידיעות אחרונות") ו"טרור ללא גבולות" (כותרת ראשית, "ישראל היום"). כוללני אמנם, עילג אולי, אך גם נאמן יותר למציאות (ב"מעריב", שעורכיו טרם החליטו אם לדבוק בקו הטבלואידי או בזה האינפורמטיבי, הכותרת הראשית הבוקר היא "בדם קר", בליווי הסטמפה המהוהה "טרור ברחובות").

"שני פיגועי הדקירה הקשים אתמול, בגוש עציון ובתל-אביב, מצטרפים לשרשרת של תקריות אלימות על פני השבועות האחרונים", כותב ב"הארץ" הכתב והפרשן הצבאי עמוס הראל, בטור שראשיתו מתפרסמת על השער. "בתוך פחות משלושה שבועות נרצחו שישה ישראלים בארבעה פיגועים שונים. בגל המהומות בקרב ערביי ישראל, מאז הריגת הצעיר מכפר-כנא בידי שוטרים ביום שישי האחרון, התעמתו מאות מפגינים עם המשטרה, הושלכו אבנים ובקבוקי תבערה והותקף ונפצע קל שלשום יהודי שנקלע עם מכוניתו ללב המון זועם בטייבה".

"סדרת התקריות האחרונה", הוא כותב בהמשך מאמר הפרשנות, "דומה למדי למה שאירע בגדה, בירושלים ובתחומי הקו הירוק לפני שנה בדיוק. גל 'פיגועי יחידים' – מחבלים היוצאים לרוב על דעת עצמם לפגוע באזרחים ישראלים ובכוחות הביטחון. אלא שהמתיחות לפני שנה, שגם לה הודבקה אז תווית אפשרית של אינתיפאדה שלישית, גוועה בתוך כחודשיים. נדמה שהסיבה העיקרית לכך היתה שלפעילות המחבלים הבודדים לא היה גב ציבורי חזק בצד הפלסטיני, והיא לא לוותה בהפגנות גדולות.

"המצב הפעם שונה למדי: ייתכן שבציבור הערבי בישראל הרוחות יירגעו בהמשך, אבל מזרח ירושלים רותחת כבר תקופה ארוכה, וכעת ישנה סכנה שהפיגועים יגלשו גם לגדה".

הפגנה בזירת הפיגוע בגוש עציון, אמש (צילום: נתי שוחט)

לטענת הראל, הסיבה העיקרית להבדל בין גל "פיגועי היחידים" הקודם לגל הנוכחי היא "התחזקות המרכיב הדתי בסכסוך". "המתח סביב הר-הבית והחשש הפלסטיני מפני שינוי חד-צדדי בסטטוס-קוו שם שתנהיג ישראל, חרף הכחשות הממשלה, מפרנסים בעקביות את האש", הוא כותב.

"החרדה הזאת מלובה כל העת בהסתה חריפה של החמאס והג'יהאד-האסלאמי (ושניים מהמחבלים האחרונים שרצחו ישראלים היו אכן חברים בארגונים הללו, והרוצח בגוש עציון אף שוחרר מהכלא הישראלי לפני עשור)", מוסיף הראל. "הרשות הפלסטינית, למרות ההתקפות הכמעט פבלוביות של אחדים משריו של נתניהו אמש, עדיין לא בעסק. בצה"ל דווקא מדברים בעקביות על תיאום בטחוני הדוק עם מנגנוני הרשות ועל הנחיה חד-משמעית שנתן היו"ר מחמוד עבאס (אבו-מאזן) לאנשיו למנוע מעשי טרור".

בן כספית, במאמר המתפרסם ב"מעריב", מעריך כי למערכת הביטחון אין כלים של ממש למניעת פיגועים מסוג זה – תפיסה המתפרסמת בהבלטה גם ב"ידיעות אחרונות", בטור פרשנות מאת הכתב הצבאי יוסי יהושוע, שכותרותיו ממתגות את "פיגועי היחידים" כ"פיגועים שאי-אפשר למנוע" וכ"אתגר החדש והבלתי אפשרי של צה"ל והשב"כ".

כמו הראל, גם יהושוע מייחס לממשלה הישראלית חלק בליבוי ההתפרצות האלימה. "ראשי מערכת הביטחון לא יאמרו דבר בפומבי נגד הגורמים הפוליטיים ש'מתדלקים' את האירועים בהצהרותיהם ובמעשיהם, אבל הם היו שמחים מאוד לו אלה היו חדלים מכך", כותב יהושוע, ובפסקת הסיום הוא חורץ כי "הממשלה צריכה לבחור בין אחריות לאומית לבין התלהמות פומבית והישרדות פוליטית. כי מול טרור כזה כל מה שיכולה מערכת הביטחון לנסות לעשות זה להחזיק את האצבע בסכר. פתרון של ממש, לא היא יכולה לספק".

"החל מחטיפת שלושת הנערים, דרך הדשדוש במבצע 'צוק איתן' שנמשך 50 יום וגל אירועי הטרור האחרונים – הממשלה מתייצבת על מדרון חלקלק של אובדן הקרדיט הבטחוני שנתן בה הציבור", הוא כותב בפתיח טורו.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו (צילום: מרים אלסטר)

"באוויר יש ריח חריף של בחירות", כותב ב"מעריב" יוסי מלמן, בטור שרובו מוקדש גם הוא להתמודדות של מערכת הביטחון עם יוזמות הטרור. "אנו רואים את המראות ושומעים את הקולות של נפתלי בנט, שלא מחמיץ אף פיגוע כדי לרקוד על הדם ולקדם את שאיפתו להגיע למעון ברחוב בלפור בירושלים, ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחושש לאבד את ביתו שם", הוא כותב. "באווירה שכזו, הציפייה להתעשתות של ההנהגה היא חסרת סיכוי".

אלכס פישמן, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", מאשים גם הוא את ממשלת נתניהו בתרומה לתסיסה. במאמר המתפרסם בעמודי החדשות של היומון מכנה פישמן את יוחנן דנינו "מפכ"ל מצועצע" ואת יצחק אהרונוביץ' "שר לבטחון פנים שמברבר את עצמו לדעת". "ובראש הפירמידה: ראש הממשלה נתניהו, שאין לו מושג מה לעשות. אז כמו תמיד הוא משחרר לאוויר להט לאומני שנועד להרחיק מעצמו אחריות ולחמם גזרות".

תחת הכותרת "הטוקבקיסט מרחוב בלפור" מתפרסם ב"הארץ" טור מאת הכתב המדיני ברק רביד, המייחס לנתניהו את המוטו "אם לא התלהמת, לא עשית". יואל אסתרון, מו"ל "כלכליסט", מפרסם הבוקר מאמר שהוא עיבוד לדברים שנשא אתמול בכנס של היומון הכלכלי, ומכנה את נתניהו "קברניט עיוור". הרשימה כולה מוקדשת ל"פירומניה הירושלמית של קנאים מהבהבים ופוליטיקאים ציניים" ולהשלכותיה על החברה ועל הכלכלה.

בכל העיתונים מתפרסמת היום אמירה מתסיסה שהשמיע אתמול ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. לפי הדיווחים, נתניהו קרא לערבים ישראלים המפגינים נגד המדיניות הישראלית לעבור לשטחי הרשות הפלסטינית ולרצועת עזה, והאשים את הרשות הפלסטינית בהסתה. "לכל אלה שמפגינים וקוראים קריאות בגנותה של מדינת ישראל ובזכות המדינה הפלסטינית, אני אומר דבר פשוט: אתם מוזמנים לעבור לשם, לרשות הפלסטינית או לעזה. לא נערים עליכם שום קשיים", אמר נתניהו בישיבה של סיעת הליכוד בכנסת.

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

ב"ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" זוכה האמירה הבוטה של ראש הממשלה לכותרות בולטות; ב"ישראל היום" היא מצליחה להעפיל רק אל כותרת המשנה של ידיעה שכותרתה מוקדשת ל"מבצע ארצי נגד שוהים בלתי חוקיים" (תקציר של דבריו מתפרסם גם בסיום כותרת המשנה של הפניית השער).

"ישראל היום" הוא היום גם העיתון היחיד שבו לא קושרים בין התבטאויותיהם הפומביות של נתניהו ושל שותפיו לקואליציה לבין האירועים האלימים ברחבי ישראל והשטחים שבשליטתה. ב"ישראל היום", הדבר הכי קרוב שיש למסר החוזר בטורים של עמוס הראל, יוסי יהושוע, אלכס פישמן, יוסי מלמן וברק רביד הוא טור מאת דן מרגלית, הפובליציסט הבכיר של החינמון, הקורא להידברות בין ההנהגה הישראלית להנהגה הפלסטינית.

מרגלית מצביע על נתניהו כגורם הישראלי האחראי להיתכנותה של אותה הידברות, ואף מונה אותו כאחד מהפוליטיקאים הישראלים ש"התגייסו להעביר את מסר הרגיעה לקלי הדעת המבקשים לממש במלואה את הזכות הבלתי מוטלת בספק של יהודים לעלות להר-הבית". עם זאת, מציין מרגלית, "ישראל שטופה בהלך רוח של בחירות מוקדמות – ובתנאים אלה הקריאה הכמעט נואשת לריסון ולהבלגה אינה נופלת על אוזניים קשובות בימין המובהק".

בטור פרשנות המשובץ הבוקר בכפולה השנייה של החינמון, בינות לדיווחים על הפיגועים, גורס הפרשן הצבאי של "ישראל היום", יואב לימור, כי לנתניהו אין פרטנר.

מהנעשה בחזית הדרום

"יש כל הזמן בומים, ומדי פעם גם יש נפילות במועצה האזורית אשכול. זו מועצה גדולה, אנחנו הרבה מאוד קיבוצים ומושבים, והמצב ממש לא שקט. בכל פעם מספרים לנו ברדיו ובכל מקום – כשאתה רוצה לדעת מה היה – שגם הפעם זאת היתה אזעקת שווא. איזה שווא ואיזה בטיח" (טל רוזנברג, חברת קיבוץ נירים, ששכלה את בעלה בפיצוץ פגז מרגמה, מספרת לכתבי "ידיעות אחרונות" יהודה שוחט ונעם ברקן על הנעשה בחזית הדרום במסגרת ראיון משותף עם נאוה עציון, אלמנתו של רכז הביטחון של הקיבוץ, שנהרג ביום האחרון של מבצע "צוק איתן").

עוד כותרת

כל העיתונים מדווחים על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, להורות על "בדיקה" משטרתית של השמועה שהשמיע אהוד אולמרט באוזני שולה זקן, ולפיה אהוד ברק קיבל שוחד בהיקף של עשרות מיליוני שקלים במסגרת עסקאות נשק.

"מדובר בעלילה מתועבת היונקת מעומק הביבים של שחיתות שאליהם הידרדר מר אולמרט ומהווה חלק ממאמץ מעורר בחילה להיחלץ מזרועות החוק וממשפט הציבור", מסר ברק בתגובה המתפרסמת כלשונה בכל העיתונים.

אהוד ברק בביקור בבסיס של חיל האוויר, 11.3.13 (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

תקציב המדינה

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת הבוקר להצעת תקציב המדינה לשנת 2015, שהוגשה אתמול לחברי-הכנסת זמן קצר לפני שעלתה להצבעה בקריאה ראשונה. "בלי שקיפות ובלי אינטרנט: ספרי התקציב הופצו דקות לפני תחילת הדיון", נכתב בכותרתו של טור מאת כתב "דה-מרקר" מוטי בסוק.

האופן הבהול שבו נמסר הנוסח המלא של ההצעה לחברי-הכנסת השפיע לרעה גם על יכולתם של כתבי הכלכלה לסקר את תוכנה. מתחריו של העיתון הכלכלי מבית "הארץ", "כלכליסט" (שכמו "דה-מרקר" יורד לדפוס בשעות הערב) ו"גלובס" (שיורד לדפוס בשעות אחר הצהריים), ויתרו על הניסיון להגיש לקוראיהם סיכום מקיף של הצעת התקציב. ב"דה מרקר", בדרך כלשהי, הצליחו הבוקר להקדיש לתקציב, לנתונים הכלולים בו ולסיפורים נלווים את כתבת השער ואת כל התוכן המערכתי הנדפס בחמש הכפולות הראשונות.

שר האוצר, יאיר לפיד, לוחץ את ידו של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין במעמד הגשת הצעת תקציב המדינה לשנת 2015. הכנסת, 10.11.14 (צילום: יונתן זינדל)

הקיצוץ בצה"ל

"האם הקיצוץ בצה"ל מוצדק?", נכתב בראש מדור המאמרים היומי של "24 שעות", המוסף המגזיני של "ידיעות אחרונות". התשובות, "כן" (אריאלה רינגל-הופמן) ו"לא" (משה רונן), עושות עוול לסוגיה, שכלל לא בטוח שתיאורה בעיתון נאמן למציאות. מקריאת שני המאמרים עולה כי הטענה שלפיה בצה"ל חל "קיצוץ" חרף הגדלת תקציב הביטחון (הכולל את תקציב צה"ל) מבוססת על ידיעה שפורסמה אתמול ב"ידיעות אחרונות", ולפיה "מתחילת השנה עובר צה"ל התכווצות דרסטית".

שר הביטחון, משה (בוגי) יעלון (צילום: פלאש 90)

בידיעה מאתמול, שפורסמה בחתימת הכתב הצבאי יוסי יהושוע, לא צוינו נתונים מתבקשים דוגמת גודלו של תקציב צה"ל השנה, בשנים קודמות ובשנה הבאה, ולא צוין בה היקף הקיצוץ המתוכנן. כן הובאו בה אזכורים של פיטורים רחבי היקף, ויתור על חיילי מילואים וצמצום פרק הזמן של שירות החובה – מהלכים המלמדים אולי על התייעלות הקשורה בכורח כלכלי או על הסטת תקציבים מתחום אחד למשנהו, אך אינם מוכיחים כי אכן חל "קיצוץ בצה"ל".

עבור משה רונן, המתנגד לקיצוץ המדובר, הטענה כבר הוכחה. "תגידו, אתם מנותקים מהמציאות?", הוא תוהה בפתח מאמרו. "לא קראתם עיתונים? לא שמעתם מה קורה סביבנו? למרות שתקציב הביטחון גדל והאיומים מתרבים, החליטו לקצץ את צה"ל ולהקטין את סדר הכוחות". אריאלה רינגל-הופמן, הסבורה שמדובר ב"התייעלות מבורכת", מקבלת גם היא כפשוטה את הטענה שלפיה תקציבו של צבא ישראל אכן נמצא בעיצומו של תהליך קיצוצים.

"התקציב הגבוה ביותר ב-2015, כמדי שנה מאז קום המדינה, יהיה תקציב משרד הביטחון – 52.6 מיליארד שקל. תקציב זה אינו כולל את התוספת של 6 מיליארד שקל שמערכת הביטחון קיבלה ל-2015, בהתאם לסיכום שהושג לאחרונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר לפיד. בנוסף, יעמדו לרשות מערכת הביטחון בשנה הבאה 7.8 מיליארד שקל כהוצאה מותנית בהכנסה", כותבים מוטי בסוק וצבי זרחיה בסקירה המתפרסמת ב"דה-מרקר".

"סך תקציב הביטחון ל-2015, כולל התוספת, יהיה 66.4 מיליארד שקל – שיא חדש, והיד החותמת על הצ'קים לתקציב הביטחון עוד נטויה", נכתב בהמשך הדיווח. "תקציב הביטחון כולל גם העברה של 1.6 מיליארד שקל לפרויקט למעבר צה"ל לנגב, וסכום קטן יותר של 200 מיליון שקל למעבר תע"ש לנגב. שר הביטחון, משה יעלון, סבור כי הכספים לפרויקטים אלה לא צריכים לבוא מתקציב הביטחון. באוצר סבורים אחרת".

בידיעה נוספת על תקציב הביטחון מציין בסוק כי "החל מ-2007 נחלק תקציב הביטחון המוגש לכנסת לשני חלקים, נושאים צבאיים מסווגים ונושאים שאינם מסווגים". החלק המסווג אינו מוגש לכלל חברי-הכנסת, ואינו נגיש לציבור הרחב, ובכלל זה לציבור העיתונאים.

הערה על "מעריב"

חולשתו של הדסק הכלכלי ב"מעריב" מורגשת היום ביתר שאת: למעט ידיעה קצרה המבוססת על מידע שהפיצה חברת-כנסת, סיקור ענייני תקציב המדינה מתמצה בידיעה לא מעודכנת על כך ש"התקציב הובא להצבעה בקריאה ראשונה". אתמול לאחר השעה 23:00 אושר התקציב בקריאה ראשונה, והוא יועבר לדיון בוועדת הכספים של הכנסת ומשם להצבעה בקריאה שנייה ושלישית; קוראי "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" לא יצטרכו לחכות עד מחר כדי להתעדכן בפריט המידע החדשותי הזה.

לא ניתן לפרסום

"התעשייה האווירית ביצעה אתמול בהצלחה ניסוי במערכת ברק 8 ליירוט מטוסים ומטרות אוויריות", מדווח ב"מעריב" הכתב הצבאי נועם אמיר. הידיעה הקצרה והשגרתית על השיגור הניסויי, שנכונות פרטיה מן הסתם לא באמת הוכחה לעיתונאי, מדגימה בין שורותיה אנומליה מעניינת המאפיינת את התקשורת הישראלית.

"הניסוי נערך בשיתוף משרד הביטחון בשדה ניסויים שמיקומו לא ניתן לפרסום", מציין אמיר, אך אינו מרחיב בנוגע לשאלה המתבקשת: מדוע לא ניתן לפרסם את המידע המוסתר, והאם מדובר בהחלטה עצמאית של המערכת העיתונאית, או שמא בדרישה שנכפתה עליה על-ידי הצנזורה הצבאית או גוף בטחוני אחר.

נכונותם של עיתונאים ישראלים להכפיף את פרסומיהם באחד מתחומי הסיקור המרכזיים שלהם לפיקוחו גוף צבאי, ראוי להזכיר, היא הרגל יוצא דופן בהשוואה לעמיתיהם ממדינות דמוקרטיות אחרות. העלמת טביעות אצבעותיו של גוף זה מהתכנים החדשותיים, המתווספת לעצם הנכונות לשתף עימו פעולה, מסייעת בהטמעתה של הנורמה המסרסת.

ההחלטה של כתב "מעריב" ועורכיו לציין כי חלק מהמידע על הניסוי נאסר בפרסום אינה מובנת מאליה – ב"ישראל היום", לדוגמה, מתפרסמת הבוקר ידיעה בנושא ללא כל אזכור מסוג זה – אך היא עדיין מעידה על חולשה שאינה מחויבת המציאות. אם בכל מקרה של התערבות צבאית בתוכן החדשותי בישראל היה מתלווה לדיווח הסבר מפורש שלפיו "פרטים נוספים שהגיעו לידי המערכת נאסרו לפרסום על-ידי הצנזורה הצבאית", לצד הנימוקים שניתנו להחלטה, היתה מתכרסמת מעצמה הלגיטימציה שבה ספוגה התערבותו הקבועה של הגוף הצבאי במעשה החדשותי.

השלכה אפשרית אחת של מהלך כזה היא צמצום של אותה מעורבות צבאית, שלצד הגברת החופש העיתונאי של הכתבים, תסייע בידיהם גם לייצר דיווחים מקיפים ומפורטים יותר עבור קהל הקוראים, הצופים והמאזינים. וכמובן, ישנה תמיד גם האפשרות להתעלם מההסדר היוצא דופן בין כלי התקשורת לגוף הצבאי. אם לא באופן גורף, אז לפחות במקרים שבהם ברור שהפרסום אינו מייצר "ודאות קרובה" לפגיעה בבטחון המדינה – התנאי המרכזי שבו אמורה לעמוד מדיניות פסילת הפרסומים של הצנזורה הצבאית.

חוק "ישראל היום"

מחר הוא המועד המתוכנן להעלאתה של הצעת החוק להגבלת הפצתו החינמית של "ישראל היום" להצבעה בקריאה טרומית. יממה לפני ההצבעה, במערכת החינמון רב-התפוצה של שלדון אדלסון נרשם רפיון יחסי. הבוקר מוקצה לקמפיין עמוד מערכת אחד בלבד, בכפולה התשיעית של העיתון, המוקדשת לפרסומת לתנורי אפייה ולמאמר מאת גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי. למרגלותיו של הטור מתפרסמים 15 ציטוטים של ישראלים התומכים בחינמון ומתנגדים להצעת החוק (אפרת פורשר).

מודעה נגד "חוק 'ישראל היום'", המתפרסמת היום ב"ישראל היום" וב"הארץ"

גם היום, קוראי "ישראל היום" שיבקשו ללמוד על הצעת החוק מהמודעות הרבות הקוראות לבלימתה (חמישה עמודים ב"ישראל היום", ארבעה ב"דה-מרקר" ואחד ב"הארץ") יקבלו מידע מדויק יותר מזה המתפרסם מטעם האגף המערכתי של החינמון.

העורך הבכיר גינת חוזר הבוקר שוב, ויותר מפעם אחת, על הטענה השקרית שלפיה הצעת החוק מבקשת להורות על סגירת החינמון, ומדגיש את הקשר האפשרי אך הלא-מוכח בינה לבין המתחרה העיקרי של "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" של ארנון (נוני) מוזס.

מחר, הוא כותב, יצטרכו חברי-הכנסת "לשאול את עצמם איזה מנהיג הייתי: כזה שנכנע לדורסנות של מי שדורש לחזור להיות מונופול, של מי שרותח מזעם (אחרי שלפי קלטת אולמרט 'רקד משמחה' בחדרו כשחשב שאולמרט ינצח במשפטו) – או להיות אדם הגון. זו הברירה. להיות אמיץ והגון – או פחדן".

העורך ובעל הטור הבכיר של "ישראל היום", בבינאריות האופיינית לו, מתעלם מקיומה של אפשרות נוספת, שלישית: למנוע דורסנות של אדם אחד, אך במקביל לקדם במרץ דורסנות של אדם אחר, חזק פי כמה וכמה, הדוגל בתפיסות עיתונאיות בעייתיות אפילו יותר מאלו של מו"ל "ידיעות אחרונות".

התפיסות הללו, המיושמות מעל דפי "ישראל היום" כבר למעלה משבע שנים, כוללות, כפי ששב והמחיש הקמפיין הנוכחי, גם מסירה מכוונת ומתמשכת של מידע חלקי, מטעה ואף שקרי לציבור הקוראים. עיתון המשלב בין דפיו ביודעין דיס-אינפורמציה שנועדה להיטיב עם בעלי עניין אינו יכול להמשיך לטעון כי הוא כלי תקשורת המקדם גישה עיתונאית הוגנת.

מוחות גדולים

"שני דברים הפילו את יצחק שמיר מהשלטון ב-1992: גל הסכינאות של האינתיפאדה הראשונה, ובשיאו רצח הנערה הלנה ראפ בבת-ים בידי סכינאי פלסטיני" (בן כספית, "מעריב").

"נתניהו זוכר בוודאי את הרצח של הלנה ראפ בבת-ים, שהוביל להפסדו של שמיר בבחירות 92' ולעלייתו שלו לראשות הליכוד" (יואב לימור, "ישראל היום").

ענייני תקשורת

אהוד אולמרט בבית-המשפט, 29.9.13 (צילום: פלאש 90)

מנוף או שניים. במאמר שהתפרסם אתמול במדור הדעות של "מעריב" טען רן אדליסט כי אהוד אולמרט הביא לגניזת "כתבת פרופיל נשכנית" שחיבר עליו בעת שכיהן כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה. הכתבה היתה אמורה להתפרסם ב"מעריב", אז בשליטת עופר נמרודי, אך בסופו של דבר לא ראתה אור.

"אולמרט הפעיל מנוף או שניים, ונחשו לאן הגיעה הכתבה", כתב אדליסט. עורך העיתון באותה העת היה אמנון דנקנר, מחבריו של הפוליטיקאי המושחת ומראשי המגוננים עליו.

ללא עצמאות. "הקטלאנים החליטו: כ-80% בעד עצמאות", מודיעה כותרת במדור חדשות החוץ המצומק של "ישראל היום", הנפרש היום על פני חצי עמוד. בידיעה הקצרצרה (סאל אמרגי) לא מוזכרת העובדה שמדובר במשאל סמלי בלבד, שתוצאותיו אינן מחייבות את הממשל המרכזי בספרד.

האגרה גוססת, בהוט משתעלים. ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך על "מבצע גבייה" חדש מטעם רשות השידור, חודשים אחדים לפני המועד שבו עתיד גוף השידור הציבורי להיסגר. "בעקבות רפורמת ארדן שצפויה לבטל את האגרה החל משנת 2015, הציבור הפסיק לשלם אגרה כבר עכשיו", מוסבר בכותרת המשנה.

לפי אברבך, מתחילת 2014 גבתה רשות השידור 321 מיליון שקל בלבד, שהם 71.6% מיעד הגבייה שלה. "מבצע הגבייה", כותב אברבך, ילווה ב"קמפיין פרסומי". ללמדכם שגם ברגעיה האחרונים יימצא ברשות השידור מי שיוסיף ויבזבז את כספי הציבור.

עוד ב"גלובס": מפירותיה של מחאה צרכנית אחרת, רועשת יותר, נגד גוף טלוויזיוני גדול וחמסן, אם כי כזה שצריכת תכניו אינה נכפית על הציבור. כתבת יומון הערב הכלכלי אפרת אהרוני מגישה לקוראים סיכום של דיון שנערך אתמול בוועדת הכלכלה של הכנסת. במוקד: חברת הכבלים הוט ורמת השירות שהיא מעניקה ללקוחותיה.

"העליהום הזה חייב להיפסק. הוא מעורר זעם צרכנים לא רלבנטי", מצוטט בכותרת מנכ"ל החברה, אילן צחי. מלל נוסף המיוחס למנכ"ל, הפעם בעגה התאגידית החלולה שקשה להאמין שיש עוד מי שנוקטים בפורומים פומביים, הוא "אנחנו אוהבים את הלקוחות. לא הקנס מניע אותנו, רמת השירות מניעה אותנו. אנחנו קטליזטור לתחרות. אני מבקש, תנו ערך לעובדים שלנו".