חברת מקסימום, רשת שבועונים בע"מ, מנהלה סימון בילינסון, העורך והכתב הראשי בשבועון "מקסימום", דניאל בילינסון, וכתב השבועון דימיטרי אייזן יפצו את חבר מועצת העיר אשדוד, בוריס גיטרמן, בלמעלה מ-150 אלף שקל בגין הוצאת לשון הרע. כך קבע בשבוע שעבר חיים חדש, סגן נשיא בית-משפט השלום באשדוד.

"מקסימום", מקומון בשפה הרוסית היוצא באשדוד, פירסם במהלך 2008, לקראת הבחירות המקומיות בעיר, סדרה של פרסומים שלטענת גיטרמן הוציאו דיבתו רעה. בעקבות הפרסומים הגיש יחד עם חברתו לסיעה, מאיה סלוצקי, תביעת לשון הרע בסך חצי מיליון שקל.

גליון עיתון של חברת מקסימום

הנתבעים טענו להגנתם כי התביעה מופרכת ועיקרה יצירת "מאזן אימה" מול הנתבע דניאל בילינסון, שהתכוון להגיש בעצמו תביעה נגד בוריס גיטרמן בשל המחאה בסך כ-200 אלף שקל שקיבל ממנו. עוד טענו הנתבעים כי הפרסומים אינם מכילים לשון הרע, אלא ביקורת לגיטימית על אנשי ציבור המועמדים בבחירות מקומיות, כי במקרה שיש בהם לשון הרע, עומדות להם ההגנות הקבועות בחוק, וכי אם יוחלט שלא כך הדבר, הרי שעל הפיצויים להיות סמליים לכל היותר. בשונה מהמקובל, הנתבעים החליטו לא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, ועל כן לא זכו להזדמנות להוכיח את גרסתם ונאלצו להסתפק בחקירת עדי התביעה.

השופט חדש בחן את עשרות הפרסומים שהוגשו על-ידי התביעה, ומצא כי בחלקם אכן פורסמו דברי לשון הרע על חבר המועצה גיטרמן. בין היתר פורסמו במקומון "מקסימום" כתבות שבהן נטען כי גיטרמן הוא שקרן ורמאי.

באחת הכתבות הוצע לחבר המועצה גיטרמן לעבור טיפולי חוקן, כשלצד הטקסט פורסם תצלום של חוקן רב-פעמי שנלקח מהאתר ויקיפדיה. "אינני מוציא מכלל אפשרות כי הנתבעים התכוונו, מלכתחילה, למטפורה בחלק זה של הכתבה", כתב ביחס לכך השופט חדש, "אולם אם ניתן היה אולי 'לעכל' אמירות מטפוריות כגון: 'חוקן פוליטי', הרי שילוב תמונה של מכשיר לביצוע חוקן רב-פעמי, בתוספת פניו של התובע, חורג מכל מטפורה, ונועד אכן להשפיל את התובע בעיני הציבור, לבזותו, לפגוע באופן אנוש בסיכוייו בבחירות, במשרתו – ולעשותו מטרה ללעג או לבוז".

בפרסום אחר הבטיח המחבר כי בידיו מידע על גיטרמן, "אך אני לא אכתוב על זה היות ובזמן הזה היינו רק שנינו, אני וגיטרמן, במשרד, ולצערי לא אוכל להוכיח דברים אלו. אבל אם מישהו מאוד מעוניין, תבואו למערכת עיתון 'מקסימום' ותשמעו הכל ממני. תאמינו לי, יהיה מה לשמוע...". השופט חדש מצא ביחס לפרסום שכלל שורות אלו כי "בעיני 'האדם הסביר', 'הקורא הסביר', יפורשו דברים אלו כדברים הפוגעים בכבודו ושמו של אדם, מרמזים להעדר טוהר מידות, כוחנות, אלימות ורמייה – והם אכן עלולים להביא להשפלתו ולביזויו בעיניהם".

בכתבה אחרת התרברב המחבר כך: "אני יכול להבטיחכם, קוראים נכבדים, שגיטרמן לא ילך לתבוע אותי על הוצאת דיבה ולשון הרע וניסיון ללכלך את 'שמו האמין', כי הוא יודע שאני דובר אמת". עוד נכתב בכתבה זו כך: "אנחנו מוכנים, בכל פורום ציבורי, להוכיח בעובדות שגיטרמן לא ראוי לא רק להיות חבר מועצת העיר או סגן ראש העיר, אלא אפילו להתמודד על תפקידים אלו. גיטרמן יודע שהוא יפסיד! יפסיד לא רק במשפט שאליו הוא אף לא ילך, אלא, גם בבחירות שגם לא כדאי לו ללכת... בגלל שאי-אפשר לכבוש אמונה ותמיכה אמיתית של העם באמצעות שקרים וטריקים זולים".

אולם, כאמור, הנתבעים החליטו שלא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, וממילא לא הוכיחו את העובדות הכלולות בפרסומיהם.

השופט מצא כי בשמונה מבין הפרסומים נכללה לשון הרע כנגד התובע, אך באף אחד מהם לא נכללה לשון הרע נגד התובעת. בשל כך חייב את התובעים לשלם לגיטרמן בלבד 156 אלף שקל, לא כולל הוצאות, ונוסף על כך 20 אלף שקל עבור שכר טרחת עורכי-דין.

ת"א (אשד') 899-08