הבוקר התפרסמה, על פני כל עמ' 9 של עיתון "הארץ", כתבה מאת עמוס הראל על המשפט המתנהל בימים אלה בין סרן ר' לעיתונאית אילנה דיין. סרן ר' הגיש נגד דיין תביעת דיבה בעקבות כתבה ששודרה בתוכנית "עובדה" בסוף שנת 2004, שעסקה באירוע שבו נהרגה ילדה בת 13 מרפיח. לפני כשלוש שנים זוכה ר' בבית-דין צבאי מאשמת וידוא הריגה של הילדה, וכעת הוא מבקש מבית-הדין האזרחי פיצוי בסך שלושה מיליון שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה משידור הכתבה.

הראל צפה ביום חמישי האחרון בכארבע שעות מחלקה הראשון של החקירה הנגדית, כפי שהתנהלה בבית-המשפט המחוזי בירושלים, והביא את רשמיו בהרחבה יוצאת דופן. לא בכל יום זוכה מקרה פרטי לדף שלם בעמודי החדשות של "הארץ". למען האמת, עד היום התקשורת כמעט שלא סיקרה את תביעת הדיבה שהגיש סרן ר' נגד אילנה דיין. אף פעם לא פשוט לסקר הליך משפטי נגד עיתונאי עמית, ובמיוחד כשעמית זה בכיר ובעל ותק כאילנה דיין, שלאורך השנים שזרה קשרים מקצועיים עם כמה אנשי תקשורת הנמצאים כיום בעמדות מפתח בעיתונות הכתובה והאלקטרונית.

תחת הכותרת "לוחמה בשטח בנוי: סרן ר' נגד אילנה דיין בביהמ"ש" תיאר הראל את החקירה, כיצד התובעים מתעקשים על כל פסיק קטן בכתבה, ואילו דיין מנסה להבהיר להם את מורכבות המלאכה העיתונאית. "הרושם שהתקבל מהדיון ומהתצהיר של ר'", כתב הראל, "הוא שהפרקליטים מבקשים לאכוף סטנדרטים נוקשים, כמו משפטיים, על עבודה עיתונאית". בהמשך ציין כי "דיין נסחפת, בעל כורחה, להרצאות מלומדות, מבוא לעיתונות", וכי היא הסבירה לעורך-הדין של ר' כי לו היתה מפעילה את אמת המידה שלו, ספק אם היתה משדרת את רוב הכתבות החשובות שלה. הרושם שעלה מהכתבה היה כי יש פער בלתי ניתן לגישור כמעט בין התפיסה של שני הצדדים את מהות החובות והזכויות של כל עיתונאי.

ככל שסקירתו של עמוס הראל את מהלך הדיון בבית-המשפט נראית עניינית והוגנת, רצוי לזכור כשקוראים אותה שראש מערכת החדשות של "הארץ" כיום, אבי זילברברג, היה בתפקידו האחרון עורך התוכנית "עובדה". האם לעובדה זו היה משקל בהחלטת "הארץ" להקדיש מקום כה נרחב לישיבה שבה נחקרה דיין? ובכלל, מעניין לעקוב אחר האופן שבו התקשורת מסקרת את ההליך המשפטי הזה, המכוון נגד אחת העיתונאיות הבולטות ביותר בברנז'ה.

זילברברג מסר כי כלל לא טיפל בכתבה של הראל, אלא העביר אותה לטיפולו של סגנו, ניר חסון.