בר און-חברון

עו"ד רוני בר-און מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה ביום שישי, ה-10 בינואר 1997. יומיים אחר-כך החליט על התפטרותו, נוכח טענות שנשמעו על אי-התאמתו לתפקיד הרם מבחינה מקצועית, על הבעייתיות שבקשריו הפוליטיים כיו"ר אגודת בית"ר ירושלים ועל העובדה ששר המשפטים צחי הנגבי היה מתמחה במשרדו. "פגעו קשות בי ובבני משפחתי, הפכו אותי לפושטק", אמר בר-און בהסבירו את התפטרותו. באותו היום עמד בג"ץ לדון בעתירה נגד המינוי.

ב-22 בינואר 1997 חשפה כתבת ערוץ 1 איילה חסון את המהלכים שלכאורה קדמו למינוי, ושהעלו חששות כבדים לפעולות לא-כשרות במהלך מינויו של האיש האחראי על התביעה במדינת ישראל ולפגיעה חמורה בשלטון החוק. לדבריה, המינוי נולד כיוזמה של ח"כ אריה דרעי ושל מקורביו, שהביאו את ההצעה בפני אנשיו של ראש הממשלה. העסקה, כפי ששורטטה בשידור, היתה כי היועץ החדש יציע לאריה דרעי לסיים את המשפט המתנהל נגדו בעסקת טיעון שאין עימה קלון, ובתמורה תסיר ש"ס את התנגדותה ל"הסכם חברון", שלפיו ייצא צה"ל מחלקיה הפלסטיניים של העיר. כך נולד השם "בר-און תמורת חברון".

כל המעורבים, ובהם שר המשפטים הנגבי ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אביגדור ליברמן, הכחישו את הטענות נגדם. ראש הממשלה נתניהו טען שמדובר ב"קשקוש", אולם פנה למשטרה וביקש לפתוח בחקירת העניין. בהוראתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל נפתחה חקירה בפיקודו של ראש אגף החקירות ניצב סנדו מזור. בין הנחקרים היה נתניהו עצמו, שהיה בכך לראש הממשלה הראשון בישראל שנחקר במשטרה בחשד לעבירה פלילית. עם תום החקירה המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו ואת הנגבי באשמה של הפרת אמונים, ואת דרעי ואת ליברמן באשמה של מעורבות בסחיטה והפרת אמונים. לגבי בר-און לא הומלץ לנקוט צעדים כלשהם.

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין (שמונה לאחר התפטרותו של בר-און) והפרקליטה ארבל הודיעו ב-20 באפריל שלא יעמידו לדין את נתניהו, הנגבי וליברמן, בשל העדר ראיות מספיקות; כי הסכם חברון לא היה חלק מעסקה, אם היתה; וכי נתניהו לא היה מודע לקשר בין דרעי לבר-און, אף ש"מהתנהגות ראש הממשלה עלו תמיהות". כן הוחלט להגיש כתב אישום – בכפוף להליך של שימוע והסרת חסינות – נגד דרעי.

ראש הממשלה הגיב על ההחלטה באומרו: "טעיתי בהליך הבחירה, אך לא ביצעתי כל עבירה". נתניהו תקף בחריפות את אמצעי התקשורת על טיפולם בפרשה וטען כי "כמה מאנשי התקשורת, במיוחד בערוץ הראשון, אינם מוכנים להשלים עם החלטת הבוחר בבחירות האחרונות". בכך כיוון למה שיכונה לימים "שנאת נתניהו". לעומתו קבע היועץ המשפטי כי "בסופו של דבר מילאה התקשורת תפקיד חיובי בחשיפת נושא קשה וכאוב. נעשה שירות לאינטרס הציבורי, אם גם לא תוך עמידה על דיוק בפרטים".