בשבוע שעבר התנהל דיון מקדמי בתביעה שהגישה חברת פרסום-רקפת בע"מ, המוציאה לאור את המקומון "חדשות אלעד", נגד עיריית היישוב הדתי-חרדי אלעד. לטענת החברה, עיריית אלעד חדלה לפרסם מודעות במקומון משום שזה סיקר אותה באופן בלתי מחמיא. העירייה מכחישה.

על-פי התביעה, שהוגשה לפני כשנה, עיריית אלעד התחייבה בעבר כי "פרסומי הרשות המקומית ישווקו למערכות העיתונים בצורה שוויונית", אך הפרה הסכם זה ופסקה מלפרסם במקומון "חדשות אלעד". כשחברת ההוצאה לאור פנתה לעירייה, היא נענתה על-ידי מנכ"ל העירייה, מתי אבני, כי לא היה כל הסכם המחייב אותה לפרסם במקומון מעבר לשנת 2007.

אבני הוסיף כך: "לצערי ממשיך עיתונכם לדבוק בנוהג [...] לפיו הנכם מפרסמים כתבות הסוקרות לכאורה את הנעשה בעירייה, וזאת ללא כל בסיס עובדתי. עובדה ידועה לעוסקים בתקשורת כי כתיבת חצאי אמיתות כמוה כאינפורמציה שגויה, מטעה וכזו העלולה להתפרש כשקרית, גם אם לא זו היתה הכוונה מלכתחילה. יש לציין ולהדגיש שאין בכוונתנו לקנות כתבות חיוביות על העירייה על-ידי מתן פרסומות ואיני תולה אחד בשני.

"חשוב לי כאחד שעומד בראש המערכת לפרסם בעיתונים אמינים שלא מסלפים נתונים, כדי לשמור על אמינות העירייה כמפרסמת בעיתון כזה. כאשר תחליטו לעבוד בצורה עיתונאית ראויה, תוך מתן האינפורמציה האמיתית לתושב, לטוב ולרע, אשקול את המשך העבודה בשנית".

שר הפנים אלי ישי בביקור בעיריית אלעד. מאחור: ראש העיר יצחק עידן (צילום: מרקו)

שר הפנים אלי ישי בביקור בעיריית אלעד. מאחור: ראש העיר יצחק עידן (צילום: מרקו)

בחברת פרסום-רקפת בע"מ ראו בדברי מנכ"ל העיריה דווקא הודאה בקשר בין הפרסומים להפסקת המודעות. החברה העמידה את סכום התביעה על 319,125 שקל, עיקרם סכומים שהיו אמורים להגיע לרשותה לו הפרסום בעיתון היה ממשיך בשנים 2009-2008 כפי שהיה בעבר.

תכלית התביעה, טענה העירייה בכתב ההגנה, היא "הוצאת כספים מהקופה הציבורית וניסיון התעשרות שלא כדין". העירייה הכחישה את עיקרי טענות התביעה וקבעה כי "מדובר בתביעה קנטרנית ונטולת כל בסיס ודינה להידחות הן על הסף והן לגופה".

"העירייה ביקשה למנוע מאיתנו להפיץ את חופש המלה", טען בשבוע שעבר שמוליק ליאני, מנהל פרסום-רקפת, כך לפי פרוטוקול עדותו בבית-משפט השלום בפתח-תקווה. ליאני הוסיף כי העירייה פעלה למען "התערבות מוחלטת בתוכני העיתון, בלי קשר לתוכן המודעות שלהם. אנו כתבנו בעיתון ביקורת על העירייה, והעירייה לא הכחישה, אך ביקשה למנוע את הפרסום [...] לא הסכמנו שיכפו עלינו לשנות את תוכני העיתון. אנחנו עיתון חופשי, וכמובן נתנו להם את זכות התגובה. אז הם עצרו. [...] הפרסומים נעצרו".

עוד ציין ליאני, לגבי טיב המקומון, כך: "הקמתי את העיתון כפרסומון. אני משתמש בכתיבה שלו לצד הרוחני של הנשמה שלי ואני עוזר לאנשים".

גזבר העיירה, אמנון מקסימוב, טען בעדותו כי "העירייה לא חוששת מביקורת". לדבריו, היא "מבוקרת בכל העיתונים לאורך כל התקופה. תמוהה לי הטענה מדוע העירייה החליטה להפסיק את הפרסום דווקא בעיתון זה ולא בעיתונים אחרים שגם ביקרו אותה".

השופטת, אשרית רוטקופף, הציעה כי אם יצליח המשא-ומתן בין העירייה לעיתון לחידוש הפרסומים בשנת 2011, הנתבעת תפרסם אצל התובעת מעבר לפרסומים השוטפים בסכום נוסף של 50 אלף שקל. באי-כוחם של הצדדים הסכימו לשקול את הצעת בית-המשפט, והתחייבו להודיע בתוך כמה שבועות על החלטתם.