קשה לקבל מידע על הנעשה ברשות השידור: אתר הרשות אינו שקוף ואינו כולל פרטי התקשרות עם נציגי הציבור שבמליאה (שמות החברים עודכנו באתר בעקבות פניית "העין השביעית"). הפרוטוקולים של דיוני נציגי הציבור במליאה ובוועדות המשנה נותרים חסויים. אפילו ההחלטות שמתקבלות בפורומים הללו אינן מתפרסמות, כמקובל באתר הרשות השנייה. על אף שרשות השידור היא כלי תקשורת ציבורי, הממומן מדי שנה במאות מיליוני שקלים מכספי משלמי האגרה, בהנהלת הרשות לא רואים בציבור הרחב גורם שיש לתת לו דין-וחשבון.
לכאורה אמור היה חוק חופש המידע להקל על המשימה. כל אדם יכול לבקש באמצעות הממונה על חוק חופש המידע ברשות השידור לקבל לידיו מסמכים ופרוטוקולים שמהם ניתן ללמוד, בין היתר, על טיב הניהול של כספי הציבור ברשות. בפועל, גם מי שבוחר לפסוע בנתיב זה נתקל במכשולים שמציבים בפניו מי שמחזיקים במידע ברשות השידור.
בדצמבר אשתקד פנתה התנועה לחופש המידע לרשות השידור בבקשה לקבל לידיה העתק מתקציבי רשות השידור לשנים 2008–2011, כולל דו"חות המפרטים את ניתוב הכספים שהוצאו בפועל. כעבור כחודשיים העבירה כרמלה ישראלי, שכיהנה כממונה על חוק חופש המידע ברשות השידור, את תשובתה. במקום תקציבים מלאים ודו"חות ביצוע, הועברו שבעה עמודים בלבד, ובהם "ריכוז דוחות" לשנים 2008–2011. גוף המעסיק אלפי עובדים ומנהל עשרות מחלקות ומשרדים תימצת את תקציבו לחמש שנים בפחות מעשרה עמודים. מאות מיליוני שקלים צומצמו לכמה שורות סתומות וחסרות פירוט של "הכנסות" ו"הוצאות". לדברי עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה, חרף בקשות חוזרות ונשנות, לא התקבלו עד היום התקציבים המפורטים שלפיהם פעלה רשות השידור בשנים האחרונות.
ביולי האחרון, בעקבות ההחלטה לצרף את מנחם בן להגשת התוכנית של קרן נויבך, שוב פנו מהתנועה לחופש המידע וביקשו לקבל מרשות השידור את הנוהל שאיפשר את שיבוצו של בן, את זהות האדם שאישר את המינוי, את הנימוקים למינוי ואת הפרוטוקולים של ועדת התוכן והמליאה שדנו בעניין. עד היום לא קיבלו דבר מהרשימה שלעיל, אומרת וינוגרד. בימים הקרובים מתעתדת התנועה להגיש התראה אחרונה לפני עתירה.
לאור זאת ניתן להעריך את הישגו של עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, שהצליח לקבל לידיו בפרק זמן קצר יחסית את שני הפרוטוקולים של ועדות המליאה שדנו בתוכניתה של נויבך. אמנם, גם זה לא בא בקלות. לא מעט מכתבים ופניות יצאו ממשרדו של מן עד שהרשות ניאותה, באיחור ניכר ובלי שביקשה הארכה בהתאם למנגנון הקבוע בחוק, להעביר לידיו את הפרוטוקולים.
בשלב מסוים אף נאמר למן כי הוסכם להציג בפניו את הפרוטוקולים, אך לא להעבירם לידיו. הוא הוזמן אחר כבוד ללשכת יו"ר הרשות כדי לעיין בפרוטוקולים שם. בהמשך הציעו לו לסור ללשכת הממונה על חוק חופש המידע ולבחון שם את הפרוטוקולים. רק לאחר העברת סוגיה זו לייעוץ המשפטי של הרשות הוחלט לפעול כחוק ולהעביר לידיו את הפרוטוקולים.
אמנם, בכך לא נגמר המסע אחר שקיפות ברשות השידור. הפנייה המקורית של מן כללה בקשה לקבל לידיו לא רק את הפרוטוקולים של הדיונים, אלא גם את קלטות האודיו שבהן תועדו (על-פי עדויות משתתפים בישיבות, הן הוקלטו). עד היום לא הועברו הקלטות לידי מן. זהבה פרנסה, הממונה הנוכחית ברשות השידור על חוק חופש המידע, כתבה למן בתשובתה הרשמית כי "באשר לקלטות, אין בידי הרשות קלטות אודיו של הישיבות".
מן, מצדו, לא מוותר. הוא שיגר לממונה על חוק חופש המידע בקשה לקבלת הבהרות; האם אכן התקיימו הקלטות? אם כן, מה קרה להן? מתי הושמדו ועל-ידי מי ובהתאם לאיזה נוהל? אם לא, כיצד עורכים פרוטוקולים ברשות השידור? "ככל שיתברר בסופו של דבר כי קלטות אלו לא נמסרו על אף קיומן או שהושמדו או הוסתרו בכוונה שלא למסרן", ציין מן, "תראה זאת מרשתי בחומרה ותפנה לקבלת הסעדים המתאימים מן הערכאות המוסמכות". בינתיים לא קיבל עו"ד מן תשובה על כך מרשות השידור.