עוד בטרם נספר הפתק הראשון, ניתן לקבוע כי המפסידים במערכת הבחירות לכנסת ה-18 היו הסוקרים, שניסו לחזות את התוצאות והציגו נתונים סותרים לכל אורך הדרך.

הקביעה הזו תקפה גם אם הסקרים של מוצאי יום הבחירות יחזו נכונה את התוצאות בפועל. מבט כולל ומקיף בתוצאות הסקרים שהתפרסמו בכלי התקשורת לאורך החודשים האחרונים (הערוצים 1, 2 ו-10; העיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ", "ישראל היום" ו"גלובס"; התוכניות "משעל חם" ו"הכל דיבורים". בסך-הכל כ-80 סקרים מסוף אוקטובר) מגלה כי מה שנטען מדי פעם בעיתונות נכון לגמרי: הסקרים זיגזגו. אחדים הכתירו לעתים את קדימה כמובילה, ובאותו השבוע, ולפעמים אפילו באותו היום, הציגו אחרים את הליכוד כמוביל. נוסף לכך, גם כאשר הסקרים הצביעו על אותה המגמה, הפערים בין המנדטים שניתנו לכל מפלגה גדולה היו גדולים בהרבה מ"טווח הטעות הסטטיסטית".

ב-27 באוקטובר למשל פירסם "ידיעות אחרונות" סקר שלפיו קדימה זוכה ב-29 מנדטים, בעוד שהליכוד מסתפק ב-26. שלושה ימים לאחר מכן פורסם סקר של שווקים-פנורמה בתוכנית הרדיו "הכל דיבורים", שקבע שהליכוד הוביל עם 26 מנדטים. קדימה קיבלה רק 23. באותו היום הכריז "הארץ" על תיקו בין שתי המפלגות והעניק לכל אחת מהן 31 מנדטים. ב-25 בנובמבר הוביל הליכוד בפער ניכר על כל מתחרה אחר עם 37 מנדטים, על-פי סקר גיאוקרטוגרפיה שפורסם ב"מבט". קדימה הסתפקה ב-25 מנדטים, ומפלגת העבודה כמעט נמחקה עם שבעה מנדטים בלבד. שבוע לאחר מכן איבד הליכוד חמישה מנדטים בסקר שפורסם בערוץ 2.

בניגוד לפערים הגדולים בניבוי מספרי המנדטים, דיברו הסוקרים בקול אחד בבואם לזהות תנודות בדעת הקהל. המגמה הבולטת מכולן היא זאת שהתקשורת הכתירה כ"הפתעת הבחירות", זינוקה של מפלגתו של אביגדור ליברמן ישראל-ביתנו. תוצאות הסקרים בסוף השבוע של ה-6–7 בפברואר, האחרונים להתפרסם במערכה הזו, הציגו הסכמה רחבה בין הסוקרים: ליברמן יכניס לכנסת 18–19 ח"כים. ישראל-ביתנו, שהחלה את מערכת הבחירות עם צפי של 8–10 מנדטים, זינקה ל-12–14 כבר במהלך הימים הראשונים של מבצע "עופרת יצוקה". עם סיומו של המבצע, ובייחוד לאחר הפרסומים על ההתפתחויות בחקירות המשטרה נגד יו"ר המפלגה ומעצר מקורביו, היא המשיכה בעלייתה המטיאורית.

מגמה אחרת שאובחנה אצל כל הסוקרים היא התנודות במעמדה של מפלגת העבודה: עלייה מתחתית הסקרים, ובהם כאלה שהעניקו לה תוצאה חד-ספרתית, עד למיקומה בין 14 ל-17 מנדטים בסקרי סוף השבוע האחרון. נקודת המפנה היתה, שוב, המבצע בעזה. מגמה מובהקת נוספת: לכל אורך הדרך שמרו ש"ס, יהדות-התורה ואפילו מרצ על יציבות בסקרים: הן קיבלו בהתאמה עשרה, שישה ושישה מנדטים כל אחת.

מה שעולה בחינם

מהן הסיבות לפערים הגדולים בין הסקרים? תלוי את מי שואלים. הפרשנים בכלי התקשורת האשימו את שיעור הקולות הצפים, הגדול מהרגיל. הפרשנים אף הדגישו שהסוקרים עמלים שעות נוספות כדי לפצח את סוד הקול הנעלם ולנבא כיצד יתחלק בקלפי. אחת השיטות היא להגיע לפילוח הקולות הצפים על-פי הצבעות קודמות; שיטה אחרת היא לנבא על-פי תשובות לשאלות המוצגות לנסקר במגוון של נושאים.

אבל בדיקה של שיטות העבודה שבאמצעותן נערכים הסקרים עבור כלי התקשורת מצביעה על סיבות אחרות לעיוותים. הסקרים שמפרסמים כלי התקשורת לוקים במקצועיותם, נמנעים מלהציג הסתייגויות, ממהרים לחפש את השורה האחרונה, וכך גולשים מתחום המדע לתחום הנבואה, שידוע למי ניתנה.

ס', העובדת במוקד טלפוני של חברה ששירותיה מושכרים לחברת סוקרים, מספרת כי בניגוד לסקרים המוזמנים על-ידי חברות מסחריות רגילות, הסקרים המוזמנים על-ידי כלי התקשורת שטחיים יותר, מספר השאלות העוסקות בדעות פוליטיות הוא דל, ובדרך כלל הן מודבקות ומזדנבות בסופם של סקרים המוקדשים בכלל לנושאים אחרים. "הסקר הוא לא בנפרד", היא מסבירה. "בסוף סקר אחר שואלים שתי שאלות, למי הצבעת בבחירות האחרונות, ולמי תצביע בבחירות הקרובות".

ביום שבו עצרה המשטרה את בתו של ליברמן ואת עורך-דינו, הזמינו יועציו סקר ענק שבדק את עמדות הציבור כלפי החקירה נגדו ובאשר למסרים שעל ישראל-ביתנו לחדד בהמשך מערכת הבחירות. משך הזמן הדרוש להשיב לסקר נאמד בכרבע שעה, ומתוך עשרות השאלות שהוא כלל, רק אחת היתה פתוחה. ביתר השאלות התבקשו הנסקרים לבחור מתוך מאגר תשובות מצומצם. בין השאר נשאלו הנסקרים על עמדתם ביחס לגיוס בחורי ישיבות ולמתן דמי ביטוח לאומי לערבים. כעבור ימים אחדים השתמשו יועציו האסטרטגיים של ליברמן בממצאי הסקר, וההיגדים הפופולריים בסקר החלו להופיע במודעות הבחירות של ליברמן.

וכך, בעוד כלי התקשורת מקציבים סכומים זעומים יחסית לסקרים שהם מפרסמים מטעם עצמם ומסתמכים על סקרים שבודקים בעיקר את יחס הציבור למוצרי צריכה, השקיעו המפלגות מאות אלפי שקלים לפענוח הלכי הרוח של הציבור בהקשר למערכת הבחירות.

במרבית המקרים, הסקרים שהזמינו כלי התקשורת ושאותם פירסמו תואמים את אופיים: מחפשים את הכותרת ולא מתמקדים בפרטים הקטנים. כך, למשל, לוחצת התקשורת על הסוקרים לנבא את הצבעות המתלבטים. התוצאה: סקרים סותרים, במקרה הטוב, וסקרים שאינם מצליחים לחזות את התוצאה, במקרה הרע. לעתים כלי התקשורת אף אינם משלמים על הסקרים. חברת הסקרים מוסיפה שאלה מיוחדת שמזמין אצלה כלי תקשורת, ובתמורה היא מקבלת קרדיט על פרסום הסקר.

תפוס אותי בנייד

"הסקר לא משקף את המציאות, אלא משפיע על המציאות", מסביר ערן בן-ימיני, המתמודד על מקום בכנסת מטעם התנועה הירוקה מימד. במהלך מערכת הבחירות בחנה תנועתו את סיכויי ההצלחה שלה: במסגרת סקר שנערך לכלל האוכלוסייה שאלו הסוקרים, "האם תצביע לתנועה הירוקה כאשר אתה לא יודע אם היא עוברת את אחוז החסימה?". 3% השיבו בחיוב. כאשר נשאלו "האם תצביע לתנועה הירוקה כאשר אתה יודע כי היא תעבור את אחוז החסימה", מספר העונים בחיוב הכפיל את עצמו ועמד על 7%. בעקבות תוצאות הסקר פתחה התנועה בקמפיין שהציג אותה כמי שנאבקת על המנדט השלישי.

פרופ' אשר אריאן, המנהל המדעי של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר את הסטיות הגדולות בין הסקרים: "אם אתה משווה דבר משובח לדבר מקולקל, אין פלא שיש סטיות, וגם דבר משובח הוא לא מדויק; אנחנו לא יודעים מה המציאות, לכן יש לנו הערכות. אחת הבעיות הגדולות היא לתרגם את התשובות למנדטים. הסוקר נמצא תחת הלחץ של העיתונאי שדורש ממנו לספק מספרים במנדטים, הסוקר עושה את זה, ואז זה הופך ממדע לנבואה". אריאן מוסיף כי "לפני בחירות יש מכוני מחקר כמו פטריות אחרי הגשם, ובעידן הטלפון והמחשב אפשר לעשות סקר בזול.

"בסקרים בעיתונים לא ספרו אותנו בכלל", טוען בן-ימיני, "הם עשו סלט גדול בין כל המפלגות הירוקות. בילבלו בין הירוקים לבין עלה-ירוק לבין התנועה הירוקה". לדבריו, השאלות בסקר הן שאלות סגורות, והמפלגות הקטנות והחדשות ממוקמות בסוף השאלון, כך שהסוקר כלל אינו מגיע אליהן. "גם כאשר הנסקר השיב כי הוא יצביע לתנועה הירוקה, המוקדן בטלפון מתבלבל ומסמן מפלגה 'ירוקה' אחרת. הסקרים יוצרים מציאות בעיני הציבור שלא מכיר את העיוותים של הסקרים.

"הסקרים יכולות לצפות מגמות במפלגות הגדולות, אבל לא בקטנות", הוא ממשיך. "אחוז החסימה עומד על 2%, בעוד שטווח טעות הדגימה של הסקרים עומד על 4%. הסקר יכול לתת תוצאות מהימנות רק כאשר החברה הסוקרת עובדת בצורה מושלמת. היום הטלפנים מתקשרים רק לטלפונים נייחים ולא לטלפונים ניידים. יש להם הסכמים עם בזק והוט, וכך האוכלוסייה הצעירה, שלרבים מתוכה אין טלפון קווי אלא רק טלפון נייד, אינה באה בחשבון של הסוקרים".

ס' מאששת את טענותיו של בן-ימיני. לדבריה, להוציא סקרים של חברות סלולריות, כל הסקרים הם לטלפונים קוויים. "השיחות לטלפונים ניידים יקרות פי עשרה, לכן אנחנו מתקשרים רק לטלפונים קוויים. הטלפונים הניידים חסומים. זה משפיע על קבוצות הנסקרים. אנחנו מתחילים לעבוד בשעה ארבע אחרי הצהריים, כאשר אנשים חוזרים הביתה, אבל אנחנו מתקשים להגיע לגברים. רוב המשיבות הן נשים, הגברים מגיעים הביתה רק אחרי שש, והם לא משתפים פעולה בקלות. אצל המגזר הרוסי זה לא ככה, את הגברים יותר קל לסקור, אין לי מושג למה. גם חרדים הם אוכלוסייה שקשה לסקור, והם לא משתפים פעולה. גם הצפונים מתל-אביב קשים לסקירה והם טורקים את הטלפון".

וכך, בעוד סקרים אחדים בלבד "הכניסו" את התנועה הירוקה לכנסת, מרבית הסקרים העניקו אפס מנדטים ל"ירוקים", ללא כל הפרדה בין המפלגות "הירוקות".

על מידת אי-ההתאמה של הסקרים למפלגות הקטנות ניתן ללמוד מנתוני המפלגות הערביות בסקרים. בתחילת מערכת הבחירות נמדדו שלוש המפלגות הערביות כמקשה אחת והוצגו כ"המפלגות הערביות". הן קיבלו כעשרה מנדטים. במהלך חודש ינואר, בעקבות הוראתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט אליעזר ריבלין, החלו כלי התקשורת להציג את נתוני שלוש המפלגות הערביות בנפרד. וכך, בכמה סקרים, שתיים מהמפלגות הערביות כלל לא עברו את אחוז החסימה, כאשר רק חד"ש הצליחה להיכנס כביכול לכנסת.

גם היריבות בפינה הימנית של המפה הפוליטית, הבית-היהודי והאיחוד-הלאומי, נמצאות במצב מעורער על-פי הסקרים בתקשורת. לעתים שתיהן מחוץ לכנסת, לעתים רק אחת מהן מצליחה להיכנס ולעתים שתיהן בפנים, כשהמובילה מבין השתיים משתנה מדי סקר.

ולכן הציבור ישלם

למצב המעוות שבו הסקרים חורצים גורלות לחסד או לשבט אחראים גם הסוקרים, גם כלי התקשורת וגם ציבור האזרחים. הסוקרים נענים באופן מופרז לתכתיביה של התקשורת. העובדה שאינם מתעקשים על פרסום הסתייגויותיהם צמוד לסקרים, בעוד הם עורכים סקרים בצורה שאינה מקצועית דיה, מציגה אותם באור נלעג כבר במהלך מערכת הבחירות ופוגעת באמינותם.

כלי התקשורת המחפשים את הכותרת המהירה, את המהפך, את התבוסה ואת הפתעת הבחירות, גורמים לתוצאות הסקרים להיראות שונות משבוע לשבוע. בכנס העיתונות האחרון באילת סיפר ד"ר קמיל פוקס כיצד ישב באולפן ערוץ 1 דקות לפני סגירת הקלפיות וקיבל לידיו את תוצאות המדגם שערכה חברתו באותו יום. התוצאות הראו על שוויון בין המועמדים ללא יכולת הכרעה, בגלל טווח טעות הדגימה. חיים יבין, לדבריו, דחק בו להכריז על מנצח ומפסיד. הוא הימר על פרס, והפסיד יחד איתו.

גם צרכני התקשורת והמצביעים אחראים לביצועים הגרועים של הסוקרים: הם אינם צורכים את הסקרים בביקורת הראויה, מייחסים לתוצאותיהם חשיבות רבה מדי, ובמידה לא קטנה מעניקים לסקרים משקל מכריע בהחלטתם למי להצביע. מסקנה: במקום להסתפק בהטחת האשמות בתקשורת על אמינות הסקרים שהיא מפרסמת, מוטב שהציבור הרחב לא יתחשב בהם יתר על המידה ולא יניח להם לעצב את המציאות הפוליטית.