עיקרי הכרעת הדין

בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים ת"פ 4830/98
לפני סגן הנשיא י' נועם

 בעניין: מדינת ישראל
ע"י עו"ד שמעון דולן, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה
עו"ד סיגל עתיר, עוזרת ראשית לפרקליטת המדינה
פרקליטות המדינה - המחלקה הכלכלית המאשימה

נ ג ד

1. יעקב כץ
2. יואל צור
3. זלמן ברוך מלמד
4. שולמית מלמד
5. יאיר מאיר
6. חגי סגל
7. גדעון שרון
8. אדיר זיק
9. דוד שפירא
10. שאול אבני
11. ש.פ.ה פרסום בע"מ
12. ארץ הצבי – ערוץ 7 בע"מ
13. בית אל ספנות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד דן סלע, גיורא אדרת ונתן שמחוני הנאשמים

בנסיבות העניין נדונו עבירות רבות משתתפים, של נאשמים אשר הפעילו תחנת שידורי רדיו ("ערוץ 7") וביצעו שידורים, ובהם מנהלים בחברות שהפעילו את התחנה, עורכי תכניות, שדרנים וטכנאי שידור. בדונו באחריותם של הצדדים השותפים לעבירה רבת משתתפים ציין ביהמ"ש כי אחריות זו הוסדרה בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994. נפסק כי ההבחנה העיקרית הינה בין שותפים ישירים לבין שותפים עקיפים. השותפים הישירים נוטלים חלק בביצוע העיקרי של העבירה והם המבצעים בצוותא או המבצעים באמצעות אחר, ואילו השותפים העקיפים נוטלים חלק עקיף בביצוע העבירה והם המסייעים והמשדלים. ההבחנה בין צורות השותפות – הישירה והעקיפה – היא פונקציונלית, ונעשית עפ"י התפקיד השונה שיש לשותפים השונים בהגשמת המזימה העבריינית המשותפת.

נפסק כי השותפים הראשיים בביצוע עבירה רבת משתתפים הם המבצעים בצוותא. המבצעים בצוותא פועלים כגוף אחד לביצוע המשימה העבריינית, מהווים יחדיו יד אחת השולטת על הביצוע וכל אחד מהם הוא חלק מהמשימה העבריינית עצמה. החוק רואה במבצעים בצוותא גוף אחד, הפועל באמצעות זרועות שונות. פעולתה של כל זרוע משוייכת לגוף כולו ולכל אחד ממשתתפיו.

לעניין השותף העקיף, הרלוונטי אף הוא בנסיבות העניין, נפסק כי המסייע, כשותף עקיף לפעילות העבריינית, הוא גורם חיצוני המצוי מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. תרומתו מתבטאת במעשי עזר, הנפרדים מביצוע העבירה ע"י העבריין העיקרי, אשר מסייעים ביצירת התנאים לביצוע העבירה. הוא אינו חלק פנימי של המשימה העבריינית, אין הוא מחליט על הביצוע ואין הוא שולט בו. ההבחנה בין השותפות הישירה לבין השותפות העקיפה במקרים קשים נבחנת עפ"י נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

עוד נפסק כי היסוד העובדתי בעבירת הסיוע הוא "המעשה" ו"הנסיבה". ה"מעשה" הוא התנהגות מסייעת שיש בה כדי לאפשר להקל או לאבטח את ביצוע היסוד העובדתי של העבירה העיקרית ע"י המבצע העיקרי. ה"נסיבה" בעבירת הסיוע היא הפליליות של ההתנהגות אשר לה מהווה הסיוע גורם משני ועקיף. היסוד הנפשי הנדרש מהמסייע כשותף עקיף דורש, בנוסף לדרישת המודעות לטיב ההתנהגות המסייעת ולנסיבות הרלוונטיות, אף מצב נפשי של מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי, מתוך כוונה ומגמה לתרום תרומה מסייעת לביצוע העיקרי.

נפסק כי בחוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994 הוגדר היסוד הנפשי של "המחשבה הפלילית" בעבירת התנהגות בין השאר כמודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות הנמנים על פרטי העבירה. ההסדר החקיקתי שבחוק הרחיב את מושג "המודעות" מעבר למשמעותו המילולית-גרעינית והחיל בעניינו את כלל "עצימת העיניים", שלפיו רואים אדם שחשד בטיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם.

הכלל בדבר עצימת עיניים חל על התייחסותו ההכרתית-סובייקטיבית של עושה העבירה למציאות האובייקטיבית, בכל הנוגע לרכיבים ההתנהגותי והנסיבתי שביסודות העבירה. הכלל קובע כי חשד מצד עושה העבירה בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות שקול ושווה ערך למודעות בפועל, וזאת אם נמנע עובר למעשה מלבררם. התעלמות מודעת מטיב ההתנהגות ומאפשרות קיום הנסיבות, על-אף החשד בדבר התקיימותם, והימנעות עובר למעשה מבדיקת החשד לאשורו, ייראו כמעשה המלווה במודעות בפועל.

הרציונל של הכלל, שלפיו עצימת העיניים הינה שוות ערך למודעות בפועל, מורה כי מודעות לאפשרות קיום הנסיבה שבה תלויה העבירה מחייבת את האדם לבדוק, עובר לביצוע מעשהו, את המצב בכל הנוגע לאותה נסיבה, כדי להימנע ממנו במקרה שקיום הנסיבה מתאושש. אם, חרף החשד, לא עשה האדם כן, בין משום שבכל תנאי היה מנוי וגמור עמו לעשות את המעשה, ובין משום שהיה לו נוח יותר שלא לדעת או מכל שיקול אחר, פירוש הדבר שהשלים גם עם דבר קיומה של הנסיבה. לכן שקולה ההתעלמות המודעת מאפשרות הקיום של מערכת נסיבות כנגד מודעות לעצם קיום זה, שהרי מערכת נסיבות זו עמדה לנגד עיני האדם, אלא שלא טרח לבדוק את מצב הדברים כדי לבררם. אם מתברר בדיעבד כי הנסיבות הרלוונטיות אכן התקיימו, שקולה המודעות לאפשרות קיומן עקב החשד בכך, כנגד מודעות לעצם קיומן. היסוד הלוגי של הכלל מורה כי האנטי-חברתיות הגלומה בהתנהגות של נאשם, שחשד באפשרות שמא מתקיימת נסיבה שיש בה כדי להפליל את מעשהו אך הוא בחר לפעול מבלי לבדוק אם היא אכן מתקיימת אם לאו, שקולה כנגד פעולה מתוך מודעות בפועל לקיום אותה נסיבה.

לעניין רמת החשד ציינה הפסיקה כי לצורך קיום מצב של "עצימת עיניים" די בחשד ממשי ואין נדרש חשד ברמה גבוהה. עם זאת, תיתכנה עבירות של מחשבה פלילית, אשר נוכח מהותן ומאפייניהן אין זה ראוי להסתפק במסגרתן בחשד ממשי כתחליף למודעות בפועל.

נפסק כי בעבירות הנדונות לפי פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972 וחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990, של הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא רישיון וללא זיכיון, די בחשד ממשי לצורך החלת כלל עצימת העיניים, ואין טעמים המצדיקים דרישת חשד בדרגה מוגברת יותר.

מתוך הכרעת הדין

פרק א': מבוא

פתח דבר

1. תחנת הרדיו, המכונה בשם "ערוץ 7" (להלן - "ערוץ 7" או "התחנה"), משדרת לציבור משלהי שנות השמונים. היא מופעלת על-ידי אשכול של שלוש חברות - הנאשמות מס' 11 ו-13.

לתחנה אולפני שידור בים וביבשה. אולפן השידור בים ממוקם באניית "הצבי" (להלן - האנייה), ואולפני השידור ביבשה - שמהם מבוצעים אף שידורים חיים - מצויים בבית-אל. בנוסף, יש לתחנה אולפנים ברמת-גן, המשמשים בעיקר להקלטות.

אין חולק, כי לערוץ 7 לא נופקו ההיתרים והזיכיונות, הנדרשים על-פי דין להפעלת תחנת שידור בתחומי המדינה ובאזורי יהודה והשומרון וחבל עזה.

2. לטענת המאשימה, בתקופה הרלבנטית לאישום - מחודש ינואר 1995 ועד לחודש ספטמבר 1998 - קיימה התחנה שידורים לציבור ללא היתר כחוק וללא זיכיונות כדין. על-פי הנטען, השידורים לציבור מן האנייה נעשו בעת שזו נמצאה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, קרי - במרחק שלא עלה על 12 מייל ימי מהחוף, והשידורים לציבור מן היבשה בוצעו ממערך של משדרים ותחנות ממסר שהוצבו באתרים שונים ברחבי הארץ.

לגרסת הסנגוריה, שידורי ערוץ 7 לציבור נעשו מהאנייה בלבד, בעת שזו נמצאה מחוץ לתחום מי החופין, ולא בוצעו שידורים כלשהם של התחנה מן היבשה.

[...]

5. המחלוקות באישומים הנדונים מתמקדות בשאלות: האם שידורי התחנה מן האנייה נעשו מתחום המים הטריטוריאליים, או מחוצה לו; האם בוצעו שידורים לציבור גם מן היבשה, אם לאו; ומה אחריותו בפלילים של כל אחד מהנאשמים לשידורים אלו - אם התשובה לאחת מן השאלות הראשונות הנה חיובית.

המחלוקת באישום השני, בעניין הכזב שבתצהירים, כרוכה, בין השאר, בהכרעה בפלוגתאות הנדונות באישום הראשון.

[...]

הנאשמים והאישומים

[...]

האישום הראשון
9. המאשימה טוענת באישום הראשון, כי שידורי ערוץ 7 נעשו הן מתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, והן מן היבשה - מתחומי המדינה ומאזור יהודה ושומרון; וזאת ללא היתרים וזיכיונות כדין.

לטענת המאשימה, השידורים מן הים קויימו מאניית הצבי, עת זו עגנה במרבית התקופה מול חופי תל-אביב בתחום המים הטריטוריאליים. השידורים מן היבשה בוצעו, על-פי הנטען, ממשדרים שהוצבו במספר אתרים בישובים הבאים: ירושלים, חיפה, ינוח, קשת יהונתן, אלוני הבשן, בית-אל, פסגות והר ברכה.

[...]

11. אין מחלוקת בין הצדדים, כי לערוץ 7 לא ניתנו היתרים, רשיונות וזיכיונות, לביצוע שידורים משטח המדינה - לרבות מתחום מי-החופין - ומאזור יהודה ושומרון. לא ניתן לו זיכיון מאת מועצת הרשות שמונתה לפי חוק הרשות השניה לטלווזיה ורדיו, התש"ן-1990, ואף לא ניתן לו רשיון לשידור מאת הממשלה. לערוץ 7 גם לא ניתן היתר מן הממונה, כמשמעו בצו בדבר שידור ואיתות (אזור הגדה המערבית) (מס' 97), תשכ"ז-1967, ולא נופק לו רשיון בהתאם לצו בדבר תיקון תקנות הטלפון (תיקון מס' 2) (יהודה ושומרון) (מס' 951), תשמ"ב-1981. השימוש שנעשה על-ידי התחנה בתדרים שפורטו לעיל, היה מבלי לקבל הקצאה לתדרים אלו מאת הגוף המוסמך על-ידי הממשלה.

הסנגוריה טוענת, כי שידורי ערוץ 7 נעשו מן הים בלבד, ומחוץ לתחום המים הטריטוריאליים, וכי התחנה לא נזקקה, אפוא, לגרסתה - להיתרים, לרשיונות ולזיכיונות כלשהם, וממילא לא הפרה הוראת כל דין בעניין ביצוע השידורים.

[...]

האישום השני
16. באישום השני הואשם הנאשם מס' 1 בשתי עבירות של שבועת שקר - לפי סעיף 239 לחוק העונשין, ובשתי עבירות של עדות שקר לפי סעיף 237 לחוק הנ"ל, בעניין שני תצהירים שהגיש לבית המשפט הגבוה לצדק.

[...]

בתצהיריו ציין הנאשם מס' 1, בין היתר, כי ערוץ 7 אינו משדר מן היבשה, וממילא אין לו משדרים בתחומי המדינה ובאזור יהודה והשומרון; וכי התחנה גם לא רכשה או קיבלה משדרים המופעלים מן היבשה. עוד ציין הנאשם מס' 1 בתצהיריו, כי שידורי ערוץ 7 מבוצעים אך ורק מאניית הצבי, המצויה דרך קבע בזמן השידורים מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, וזאת בהתאם להנחיות מפורשות שניתנו לקברניטיה, על-מנת שלא לעבור על החוק. בנוסף, ציין הנאשם מס' 1 בתצהיריו, כי אולפן ערוץ 7 בבית-אל הנו אולפן הקלטות בלבד, ואין במקום משדר כלשהו.

בכתב האישום נטען, כי ההצהרות האמורות, וכן הצהרות נוספות שהועלו בתצהירים בעניין מיקום ביצוע השידורים, היו כוזבות, שכן ערוץ 7 שידר הן מן היבשה - באמצעות משדרים שרכש, החזיק והפעיל; והן מהאנייה - שעגנה בתחומי המים הטריטוריאליים מבלי שניתנו למפעיליה הוראות שלא להיכנס לתחום מי-החופין בשעת השידורים.

יריעת המחלוקת ומתווה הדיון

מארג ראיות המאשימה

17. המאשימה פרשה לפני בית-המשפט מארג של ראיות רבות ומגוונות - ישירות ונסיבתיות - לשם הוכחת ביצועם של שידורי התחנה מתחום המדינה ומימיה הריבוניים.

המחלוקת בסוגיית השידורים מן הים התמקדה בשאלת מיקומה של אניית הצבי במהלך השנים הרלבנטיות לאישום. להוכחת גרסתה, כי האנייה עגנה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים בעת ביצוע השידורים, השמיעה התביעה עדים רבים, וביניהם: שוטרי יחידת השיטור הימי, קציני מערך השליטה והבקרה הימית של חיל הים, אנשי יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת, עדים שצפו באנייה ועובדים ששרתו בה או שסיפקו לה שירותים.

לצורך הוכחת ביצוע שידורי ערוץ 7 מן היבשה, הניחה המאשימה תשתית ראייתית ניכרת בהיקפה, ישירה ונסיבתית. תשתית ראייתית זו נסמכת, בין השאר: על עדויותיהם של מספר עדים - אנשי יחידת הפיקוח האלחוטי של משרד התקשורת וכן אזרחים - רובם מומחים בתחום שידורי רדיו ואיכונם, שאיתרו את מקור השידורים מן האתרים השונים בבדיקות רבות ומגוונות שביצעו במהלך השנים; על ממצאים רבים, לרבות ציוד שידור ואנטנות, שנתגלו באתרים על-ידי יחידת הפיקוח האלחוטי וחוקרי המשטרה; על ראיות בדבר רכישת ציוד שידור עבור תחנת ערוץ 7, התקנתו ותחזוקתו; ועל ראיות נוספות בעניין זיקתה של התחנה לאתרי השידור שהופעלו ברחבי הארץ.

תמצית גרסת הסנגוריה

18. בפתח הדיון תובא, בקליפת אגוז, תמצית גרסת הסנגוריה באשר לאישומים הנדונים ולתשתית ראיות המאשימה.

לגרסת הסנגוריה, את הרעיון להקמת תחנת השידור ערוץ 7 הגה הנאשם מס' 3 בשלהי שנות השמונים, יחד עם הנאשמים מס' 1 ו-2, וביסוד הרעיון עמדה השאיפה להקים "תחנת שידור ציונית-לאומית", שבין השאר "תשדר לציבור המתיישבים דברי חיזוק ועידוד". (סיכומי הסנגוריה עמ' 3-7; עדות הנאשם מס' 1 עמ' 1244).

הנאשמים טוענים, כי הקונספציה שנתגבשה - להגשמת הרעיון ולהוצאתו לפועל - הייתה לבצע את השידורים מאנייה בלב ים, מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של המדינה; וזאת, על-מנת שלא לעבור על החוק. (הנאשם מס' 1 - עמ' 1260, 1414; הנאשם מס' 2 - עמ' 1818; הנאשם מס' 3 - עמ' 1770). לגרסתם, הם לקחו כמודל לחיקוי את תחנת הרדיו "קול השלום", שהופעלה על-ידי אייבי נתן מאנייה שעגנה בים התיכון, בהניחם כי היא משדרת כחוק מחוץ לתחום מי-החופין.

19. באשר לשידורים מן הים, טוענת הסנגוריה, שלא עלה בידי המאשימה להוכיח - בנטל הרובץ עליה במשפט פלילי - כי בתקופה הרלבנטית לאישום נמצאה אניית הצבי בתחום המים הטריטוריאליים של המדינה בעת ביצוע השידורים לציבור, וכי אף אם בוצעו שידורים מתחום מי-החופין - לא הוכחה על-ידי המאשימה מודעותו של כל אחד מהנאשמים לכך.

לגרסתה, ככלל נמצאה האנייה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים, למעט מקרים חריגים, כמו: מצב ביטחוני המחייב התקרבות לחוף, סערות בים והצורך להיכנס לנמלים לשם טיפול באנייה ובמשדרים.

אקדים ואציין כבר עתה, כי הסנגוריה נמנעה מהבאת ראיות קבילות להוכחת גרסתה בשאלת מיקומה של האנייה. העדות היחידה מטעמה בעניין זה הייתה של הנאשם מס' 2, שנתחוור כי היא מבוססת על סברות ושמועות בלתי קבילות. הנאשמים נמנעו מלהזמין לדוכן העדים את רבי החובלים ואת המכונאים ששירתו באנייה, לאישוש טענתם האמורה.

20. בכל הנוגע לשידורים מן היבשה, גורסת הסנגוריה, כי אין בראיות הרבות שהושמעו מטעם המאשימה כדי לבסס - מעבר לספק סביר - מסקנה בדבר ביצוע שידורים של התחנה מן היבשה. היא טוענת, כי לא הוכחה עובדת הימצאותו של ציוד שידור באתרים השונים ברחבי הארץ, וקיומם בפועל של שידורים מן היבשה; ולחלופין - כי לא הוכח שניתן לייחס את ציוד השידור לערוץ 7, ואף לא הוכחה מודעותו של כל אחד מהנאשמים לביצוע השידורים מאתרים אלו.

לטענת הסנגוריה, בעדויות התביעה נפלו פגמים רבים - הן פגמים בתיעוד הבדיקות והממצאים, והן פגמים המצביעים על אי-מהימנות חלק מהעדים. לפיכך, היא גורסת, כי אין בראיות התביעה, אף לא בהשתלבותן, כדי להביא למסקנות המפלילות הנטענות - בנטל הרובץ לפתחה של המאשימה - בדבר קיום שידורים על-ידי ערוץ 7 מן היבשה.

הסנגוריה מוסיפה וטוענת, כי ערוץ 7 לא שידר מן היבשה שידורים לציבור או שידורי ממסר כלשהם. בהתייחסה לאתר בבית-אל, היא טענה, כי השידורים החיים מהאולפנים הועברו לאנייה באמצעות טלפון סלולרי ("פלאפון" - בלשון הנאשמים) שהיה באולפן באניית הצבי, ומשם שודרו לציבור באמצעות משדרי האנייה. דא עקא, שגם טענה זו לא הוכחה בראיות קבילות, והיא נסמכה רק על עדות שמיעה וסברה בלתי קבילה שהושמעה מפי הנאשם מס' 2. הסנגוריה נמנעה מלאשש התזה הנטענת, בדבר אופן העברת השידורים החיים מבית-אל, באמצעות עדויות של צוות המערך הטכני של התחנה, ומתן פרטים אלמנטריים - בעדות קבילה - על ה"פלאפון" ששימש על-פי הנטען כעורק תקשורת עם האנייה, ועל מתכונת העברת השידורים החיים מהאולפנים בבית-אל באמצעותו.

21. באשר לאישום השני - שבו מואשם הנאשם מס' 1 במסירת תצהיר שקר ועדות שקר בעניין שידורי ערוץ 7 - טוענת הסנגוריה, כי משלא הוכח קיום השידורים מתחום מי-החופין ומן היבשה, ולחלופין - משלא הוכח כי הנאשם מס' 1 היה מודע לשידורים אלו, נשמט הבסיס מטענת הכזב שביסוד האישום.

[...]

מתווה הדיון

24. הדיון בהכרעת הדין יחולק לארבעה חלקים עיקריים: השידורים מן הים; השידורים מן היבשה; שאלת אחריותם של כל אחד מהנאשמים לשידורים מתחום המים הטריטוריאליים ומן היבשה - אם קיומם הוכח; וסוגיית עדות השקר ותצהיר השקר המיוחסת לנאשם מס' 1.

נוכח היקפה הניכר של התשתית הראייתית - המתייחסת למספר רב של אירועים שהתרחשו ובדיקות שבוצעו במהלך ארבע השנים הרלבנטיות לאישום - אדון בניתוח הראיות ובהסקת המסקנות בסדר הדברים שהועלה על-ידי המאשימה בסיכומיה בכתב (כפי שגם נהגה הסנגוריה).

פרק ב': השידורים מאניית הצבי

מבוא

1. המאשימה טוענת, כי שידורי ערוץ 7 מאניית הצבי בוצעו, רובם ככולם, מתוך תחום המים הטריטוריאליים של המדינה; דהיינו - במרחק של פחות מ-12 מייל ימי מקו החוף. לגרסתה, בתקופה הרלבנטית לאישום עגנה האנייה בדרך כלל באזור קבוע במרחק של כ-3-4 מייל מערבית לחופי תל-אביב, ומשם בוצעו השידורים. עוד נטען על-ידי המאשימה, כי לעיתים בוצעו השידורים גם מטווחים אחרים בתחום מי החופין, וכי במקרים נדירים אף יצאה האנייה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים, וזאת כאשר שאלת מיקומה עוררה "הד תקשורתי" או נחקרה על-ידי הרשויות.

אין חולק, והדבר אף עולה מהראיות, כי שידורי ערוץ 7 מאניית הצבי נעשו בכל ימות השנה ובכל שעות היום, למעט בשבתות ובחגי ישראל. על כן, ההכרעה בשאלת מיקום האנייה, תהווה גם הכרעה בסוגיית מיקום ביצוע השידורים מן הים.

להוכחת גרסתה בשאלת מיקום האנייה בארבע השנים הנדונות, וכפועל יוצא - גם בשאלת מיקום השידורים מן הים בתקופה זו, השמיעה המאשימה עדים רבים. מדובר, בין השאר: בשוטרי יחידת השיטור הימי, קציני מערך השליטה והבקרה הימית של חיל הים, עובדי יחידת הפיקוח האלחוטי במשרד התקשורת ועדים שהועסקו באנייה או שסיפקו לה שירותים.

מנגד, נמנעו הנאשמים מלהשמיע בפרשת ההגנה עדות קבילה כלשהי מטעמם, ולו אחת, שתצביע על מיקומה של האנייה בעת ביצוע השידורים מן הים במהלך ארבע השנים הנדונות באישום. הסנגוריה לא הזמינה למתן עדות את מי ששימשו במשך התקופה כרבי-חובלים וכמכונאים באניית הצבי, לתמיכה בטענתה כי האנייה שהתה תדיר מעבר לתחום המים הטריטוריאליים. גם הנאשם מס' 10, ששירת במשך התקופה כאחד מרבי-החובלים של האנייה, בחר שלא לעלות לדוכן העדים למסירת גרסה בנושא. העדות היחידה מטעם הנאשמים, שהתייחסה למיקום האנייה, הייתה זו של הנאשם מס' 2; ואולם, בחקירתו נתחוור, כי מדובר בגרסה הנסמכת על שמועות וסברות בלתי קבילות.

אקדים ואומר כבר עתה, כי הראיות שהובאו על-ידי המאשימה - הישירות והנסיבתיות - משתלבות זו בזו ומחזקות האחת את רעותה. הן מהוות מארג ראייתי, היוצר תמונה ברורה וחד-משמעית, בדבר מיקום האנייה בתחום המים הטריטוראליים, בעת ביצוע השידורים ממנה במרבית התקופה הנדונה.

[...]

42. התשתית הראיתית העניפה שהובאה לעיל בשאלת מיקום האנייה, מורכבת כאמור מעדויות רבות: הן של עובדי רשויות המדינה - חיל הים, יחידת השיטור הימי ויחידת הפיקוח האלחוטי; הן של גורמים שהועסקו על-ידי הנאשמת מס' 12 באולפן הצף או באספקת שירותים לאנייה; והן של גורמים אחרים - כמו עובד המכון לחקר הימים והאגמים . הערכת מיקום האנייה ביחס לחוף, כפי שניתנה על-ידי העדים, נסמכה על ניסיונם המקצועי והעשיר בתחום הימאות, וכן על מדידות שבוצעו במכ"מים ובמכשיר איכון לווייני (G.P.S). לעדויות אלו נתווספו כרשומה מוסדית, גם תווייני חיל הים, המשקפים את רישומי מערכת השליטה והבקרה הממוחשבת (השו"ב) של הזירה הימית.

מארג הראיות האמור מוביל למסקנה ברורה וחד-משמעית, כי החל מיום הפעלתה, ובכלל זה בארבע השנים הרלבנטיות לאישום, נמצאה האנייה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים, ולרוב במרחק של כ-3-5 מייל ימי מהחוף; וכי מתחום זה אף שודרו - מהאולפן שהוקם על סיפונה - שידורי ערוץ 7 לציבור. עוד עולה ממכלול הראיות, כי כאשר הרימה האנייה עוגן והפליגה אל מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים, היה זה בדרך כלל לתקופות קצרות, והדבר נעשה בעקבות חקירות שנפתחו בעניין מיקום השידורים והתהודה התקשורתית בנושא.

[...]

43. התרשמותי מהראיות הנה, כי יוזמי הקמת תחנת ערוץ 7 ומפעילה ביקשו לאמץ כמודל להפעלת התחנה את מתכונת תחנת השידור "קול השלום" שהופעלה על-ידי אייבי נתן מאניית "קול השלום". משראו המפעילים, כי במשך שנים רבות נמנעו הרשויות מלאכוף את החוק בכל הנוגע לשידורי רדיו המופצים מאניית שידור הנמצאת בתחום המים הטריטוריאליים - הן לגבי אניית "קול השלום" והן לגבי אניית "הצבי" - כלל לא עמד נגד עינם הצורך להשיט את האנייה ללב ים אל מעבר לתחום מי החופין של המדינה, וממילא לא ניתנו על-ידם הוראות בעניין זה לרבי-החובלים. בנסיבות אלו הם הופתעו מהגשת האישום בעניין שידורי האנייה כתשע שנים לאחר הפעלת השידורים מהאולפן הצף מתחום המים הטריטוריאליים, ובפרט כשעובדת עגינת האנייה במים הריבוניים הייתה כל העת בידיעת כל הרשויות, וביניהן: חיל הים, משטרת ישראל ומשרד התקשורת.

44. ולסיכומם של דברים בעניין מיקום האנייה: ממכלול הראיות הרבות והמגוונות שהובאו לפניי, הוכח - מעבר לכל ספק סביר - כי בתקופה הרלבנטית לאישום נמצאה אניית "הצבי" בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, ולרוב - במצב של עגינה בטווחים של כ-3-5 מייל ימי מערבית לחופי תל-אביב, וכי שידורי ערוץ 7 מהאולפן שהוקם בה נעשו, אפוא, מתחום המים הריבוניים שלא בהיתר על-פי דין. רק במקרים נדירים ויוצאי דופן שייטה האנייה בתקופה הרלבנטית לאישום אל מחוץ לתחום מי החופין, קרי - מעבר לטווח של 12 מייל ימי מהחוף, וזאת בעיקר בתקופות שבהן נפתחה חקירה בעניין השידורים, או כאשר היה הד תקשורתי בשאלת מיקומה של האנייה.

השידורים מן היבשה

פרק ג': מבוא - על עדי התביעה ושיטות האיכון

מבוא

1. מערך השידורים של ערוץ 7 התבסס, בתקופה הרלבנטית לאישום, על שני מוקדי שידור: האחד - מהאולפן באניית הצבי, והשני – מן האולפנים בבית-אל. השידורים כללו, בין השאר, שידורים חיים שבוצעו משני מוקדים אלו.

מהראיות שהובאו לפניי, אשר תפורטנה בהרחבה בהמשך, עולה כי שידורי ערוץ 7 בתקופה האמורה נעשו הן מן האנייה, והן מאתרי שידור שהוצבו על-פני היבשה בישובים הבאים: ינוח, חיפה, קשת, אלוני הבשן, פסגות, הר ברכה, בית-אל וירושלים.

[...]

מתקני השידור על-פני היבשה הוקמו על-ידי תחנת ערוץ 7 הן לשם הרחבת אזורי הקליטה של השידורים, והן על-מנת להפיץ שידורים שמקורם באולפנים בבית-אל.

[...]

המאשימה הניחה תשתית ראיתית ניכרת בהיקפה ובמשקלה, להוכחת קיומם של שידורי ערוץ 7 מן היבשה, קרי - השידורים מבית-אל, והשידורים מהאתרים הנוספים שנפרשו ברחבי הארץ להפצת השידורים מן האולפנים בבית-אל ומן האנייה. תשתית ראייתית זו נסמכת, בין השאר: על עדויותיהם של מספר עדים, רובם מומחים בתחום שידורי רדיו ואיכונם, שאיתרו בבדיקותיהם את מקור השידורים מן האתרים; על ממצאים שונים, לרבות ציוד שידור ואנטנות, שנתגלו באתרים; על עדויות בדבר רכישת ציוד שידור עבור תחנת ערוץ 7; ועל ראיות נוספות בעניין זיקתה של התחנה לאתרי השידור.

2. מול התשתית הראייתית הענפה שהניחה המאשימה להוכחת ביצוע שידורי ערוץ 7 מן היבשה באתרים השונים במהלך השנים, נמנעו הנאשמים מהשמעת עדות קבילה כלשהי שתערער את ממצאי בדיקות האיכון של עדי התביעה והמסקנות הנובעות מהם, שתזם ותפריך את העדויות בדבר ציוד השידור והאנטנות שנתגלו באתרי השידור, או שתתן הסבר אחר לפשרם של הממצאים המפלילים שנמצאו באתרים אלו.

בחקירתם במשטרה בחרו הנאשמים בזכות השתיקה, עת הוחשדו בביצוע שידורים מן היבשה. במהלך עדותם במשפט הם טענו, כי הבינו, מהסברים כלליים שקיבלו מהנאשם מס' 2, שערוץ 7 אינו מבצע שידורים כלשהם מהיבשה. דא עקא, שבחקירתו הנגדית של הנאשם מס' 2 מסר הלה, כי גרסתו האמורה נסמכת על סברות ועדויות שמיעה בלתי קבילות מפי הנאשם מס' 5. נאשם זה בחר שלא להעיד במשפט, והסנגוריה אף נמנעה מלבקש להפריד את הדיון בעניינו על-מנת להעידו מטעם יתר הנאשמים.

[...]

פרק י"א: האולפנים ואתר השידור בבית-אל

מבוא

1. ערוץ 7 הפעיל בבית-אל בתקופה הרלבנטית לאישום אולפני שידור, שמהם בוצעו, בשלושת ערוצי התחנה, הן שידורים חיים והן שידורים מוקלטים. המחלוקת בין הצדדים בעניין השידורים מן האולפנים בבית-אל נסבה בשאלה - באיזו דרך הופצו שידורים אלו.

לטענת המאשימה, השידורים מן האולפנים של הערוץ הראשי והערוץ התורני הופצו באמצעות שידורי לינק בתדרי UHF מבניין הישיבה בבית-אל לאתרי שידור נוספים של התחנה ביבשה ובאנייה, ושם הומרו לשידורים לציבור בתדרי FM או לתדרי לינק אחרים לשם ביצוע ממסר נוסף. על-פי גרסת המאשימה, מאתר השידור בבית-אל אף בוצעו החל מאמצע שנת 1997 שידורי התחנה לציבור בערוץ לעולים בתדר 97.3 FM.

הסנגוריה טוענת, כי בבית-אל לא הופעל ציוד שידור כלשהו, וכל שידורי ערוצי התחנה מן האולפנים הועברו בקו טלפוני של טלפון סלולרי לאנייה, ומשם, ורק משם, הופצו לשידור.

2. ממכלול הראיות שהובאו לפניי, אשר תפורטנה בהמשך, הוכח כי ערוץ 7 הפיץ את שידוריו מבית-אל בשידורי רדיו אלחוטיים, וזאת באמצעות מערך של משדרים ואנטנות שהותקנו על גג בניין הישיבה. הראיות כוללות, בין השאר, עדויות בדבר שבע בדיקות שבוצעו בבית-אל על-ידי מספר עדים במהלך השנים 1996-1998.

מנגד, הסניגוריה נמנעה מלהשמיע עדות קבילה, ולו אחת, בדבר מערך הפצת שידורי התחנה, לרבות הדרך שבה שודרו לציבור השידורים מהאולפנים בבית-אל - בכלל, והשידורים החיים - בפרט.

[...]

פרק י"ח: השידורים מן היבשה - סיכום

1. ממארג הראיות הרבות והמגוונות שהובא לעיל, עולה כי בתקופה הרלבנטית לאישום, בנוסף לשידורים מן האנייה (שבוצעו כאמור בעת שזו עגנה בדרך כלל בתחום המים הטריטוריאליים), בוצעו שידורי רדיו אלחוטיים של תחנת ערוץ 7 מאתרי שידור שונים שהוצבו על-פני היבשה במקומות שונים ברחבי הארץ.

מתקני השידור על-פני היבשה הוקמו והופעלו על-ידי התחנה הן לשם הרחבת אזורי הקליטה של השידורים מן הים, והן על-מנת להפיץ שידורים שמקורם באולפנים בבית-אל. הרחבת אזורי הקליטה, באמצעות הממסרים והמשדרים על-פני היבשה, נעשתה בין השאר גם בתדרי UHF, ששימשו כתדרי קישור (תדרי "לינק") בין אתרי השידור השונים של ערוץ 7 ברחבי הארץ ובאנייה. פרישת אתרי השידור ביבשה הייתה הדרגתית ודינמית, ובמהלך השנים אף הועתקו משדרים וממסרים למקומות חלופיים. אתרי שידור פעילים נחשפו במועדים שונים בתקופה הרלבנטית לאישום בישובים: ינוח, חיפה, קשת, אלוני-הבשן, פסגות, הר-ברכה, בית-אל וירושלים. השידורים האמורים מהאתרים ביבשה נעשו מטעם ערוץ 7, במסגרת מערך מתואם ומשולב של הפצת השידורים לכל רחבי הארץ. במסגרת מערך זה, רכשו החברות הנאשמות מס' 11-13 ציוד שידור רב שכלל בין השאר משדרים ואנטנות, התקינו את הציוד באתרי השידור השונים והפקידו את מלאכת תפעול האתרים והחזקתם בידי הנאשם מס' 5.

2. את דבר ביצוע השידורים מן היבשה הוכיחה המאשימה, מעבר לכל ספק סביר, בתשתית ראייתית ניכרת בהיקפה ובמשקלה, שכללה ראיות רבות ומגוונות שהשתלבו זו בזו ותמכו האחת ברעותה. תשתית ראייתית זו נסמכה, בין השאר: על עדויותיהם של מספר עדים, רובם מומחים בתחום שידורי רדיו ואיכונם, שאיתרו בבדיקותיהם את מקור השידורים מן האתרים; על ממצאים שונים, לרבות ציוד שידור ואנטנות, שנתגלו באתרים; על עדויות בדבר רכישת ציוד שידור רב עבור תחנת ערוץ 7; ועל ראיות רבות נוספות בעניין זיקתה של התחנה לאתרי השידור, ובכללן תיעוד שנמצא במסמכי החברות הנאשמות מס' 11-13.

3. מול התשתית הראייתית הענפה שהניחה המאשימה להוכחת ביצוע השידורים של ערוץ 7 מן היבשה באתרים השונים במהלך השנים, נמנעו כאמור הנאשמים מהשמעת עדות קבילה כלשהי שתערער את ממצאי בדיקות האיכון של עדי התביעה והמסקנות הנובעות מהן, שתזם או תפריך את העדויות בדבר ציוד השידור והאנטנות שנתגלו באתרי השידור, או שתתן הסבר אחר לפשרם של הממצאים המפלילים שנמצאו באתרים השונים. הנאשמים, אשר נמנעו מלמסור גרסה בחקירתם במשטרה, טענו בעדותם במשפט כי הבינו, מהסברים כלליים שקיבלו מהנאשם מס' 2, כי ערוץ 7 אינו מבצע שידורים כלשהם מהיבשה. ואולם, בחקירתו הנגדית של הנאשם מס' 2 מסר הלה, כי גרסתו האמורה נסמכת על סברות ועדויות שמיעה בלתי קבילות מפי הנאשם מס' 5. כאמור, הנאשם מס' 5 בחר שלא להעיד במשפט, והסנגוריה אף נמנעה מלבקש להפריד את הדיון בעניינו על-מנת להעידו מטעם יתר הנאשמים.

[...]

פרק כ"ה: הנאשם מס' 6 - חגי סגל

הנאשם מס' 6, העבירות המיוחסות לו ויריעת המחלוקת בעניין אישומו:

1. הנאשם מס' 6, חגי סגל, הנו עיתונאי ואיש תקשורת, ומשמש כמנהל מחלקת החדשות של תחנת ערוץ 7 משנת 1992. עבודתו בתחנה נעשתה באולפנים בבית-אל, והיקפה עמד על שלושה עד ארבעה ימים בשבוע. בפעילותו האמורה הוא ערך את החדשות, הגיש מעת לעת את יומני החדשות, השמיע דברי קישור וראיין אנשים שונים בנושאי אקטואליה. מרבית התכניות - שערך, שהגיש ושהיה מופקד על הפקתן ושידורן - הופצו בשידור חי. במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת החדשות, הוא היה אחראי על צוות של כחמישה עד שמונה עובדים (עמ' 2169-2170, 2200, 2208).

הנאשם מס' 6 הואשם בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון - לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ושל קיום והפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי. העבירות האמורות יוחסו לו בעניין התכניות שערך והגיש מן האולפנים בבית-אל.

2. הסנגוריה - שחלקה כאמור על עובדת ביצועם של שידורים מן היבשה - טענה בסיכומיה, לחלופין, כי אף אם ייקבע על-ידי בית המשפט, שערוץ 7 הפיץ שידורי רדיו אלחוטיים מן היבשה ובכלל זה את השידורים מן האולפנים בבית-אל, אזי לא הוכח כי הנאשם מס' 6 היה מודע לדרך הפצה זו של השידורים. בעניינו של הנאשם מס' 6, כמו בעניינם של יתר השדרנים, היא צמצמה בסיכומיה את המחלוקת אך לשאלת הוכחת היסוד הנפשי של העבירות.

3. כפי שנקבע לעיל, בפרקים שדנו בשידורים מן היבשה, בתקופה הרלבנטית לאישום הופצו מהאתר בבית-אל שידורי רדיו אלחוטיים של כל התכניות ששודרו מן האולפנים בשלושת ערוצי התחנה, ובכלל זה כל התכניות בשידור חי. כאמור, הפצת השידורים נעשתה בתדרי לינק באפנון UHF לאתרי שידור נוספים ביבשה ובאנייה, שבהם נעשתה המרה לשידורים לציבור בתדרי FM או לתדרי לינק אחרים לשם ביצוע ממסר נוסף. החל משנת 1997 החלה התחנה גם להפיץ ישירות מבית-אל שידורים לציבור בתחום ה-FM - בתדר 97.3 בערוץ לעולים בשפות הרוסית והצרפתית. כל השידורים האמורים נעשו ללא זיכיון וללא רשיון על-פי דין. נקבע גם, כי גרסתם הכבושה של הנאשמים - לפיה כל השידורים מבית-אל הועברו לאנייה "בפלאפון" - הייתה גרסת בדים שבאה לעולם לאחר האישום ובעקבותיו. כאמור, הסברם של הנאשמים - על "השידור הפלאפוני" - לא הוכחה בראייה קבילה כלשהי, נסתרה בעדויות המאשימה, לא אוזכרה על-ידי מי מהנאשמים בחקירה המשטרתית ולא הועלתה על-ידי הנאשם מס' 1 בתצהיריו לבג"צ משנת 1998 (שבהם הסתיר את דבר קיומם של השידורים החיים מבית-אל, וטען כי כל התכניות מבית-אל מועברות לאנייה לשידור בסלילי הקלטה באמצעות ספינות מהמרינה בתל-אביב).

4. משנקבע לעיל, כי התכניות ששודרו מבית-אל הופצו מן היבשה בשידורי רדיו אלחוטיים ללא רשיון וללא זיכיון, יש לראות בפעילותו של הנאשם מס' 6 - כמנהל מחלקת החדשות, כמי שהיה אחראי על עובדי המחלקה וכעורך החדשות - משום ביצוע עיקרי של היסוד העובדתי של העבירות של קיום תחנת שידור וקיום תחנת טלגרף אלחוטי. כמו-כן, יש לראות בפעילותו כשדרן וכמגיש חדשות ותכניות אקטואליה, משום ביצוע עיקרי של היסוד העובדתי של העבירות של קיום שידורים וקיום מכשירי טלגרף אלחוטיים והפעלתם. בנוסף, הואיל והעבירות הנדונות בענייננו הנן עבירות רבות משתתפים, יש לראות במכלול פעילותו האמורה של הנאשם מס' 6 משום "ביצוע בצוותא" של היסודות העובדתיים של העבירות - כמשמעות המונח בסעיף 29(ב) לחוק העונשין - כמי שעשה מקצת המעשים לביצוע העבירות, עת פעל עם חבריו כגוף אחד להגשמת המשימה העבריינית המשותפת. (ע"פ 2769/95 פלונים נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 388; ע"פ 4389/93 מרדכי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3)239). לפיכך, הוכח לגביו היסוד העובדתי של העבירות, ומכאן נותרת בעניינו להכרעה אך שאלת היסוד הנפשי, דהיינו - שאלת מודעותו להפצת תכניותיו בשידורי רדיו אלחוטיים מבית-אל.

5. על-פי גרסת המאשימה, לנאשם מס' 6 הייתה מודעות של ממש להפצת השידורים מן היבשה בשידורי רדיו אלחוטיים; ולחלופין - הוא נתפס כמי שהיה מודע לכך מכוח כלל "עצימת העיניים", הואיל וחשד שהשידורים מופצים מן היבשה ונמנע מלברר זאת.

6. הסנגוריה טוענת, כי הנאשם מס' 6 סבר, בין השאר על סמך מידע שקיבל ממנהלי ערוץ 7 ומטכנאים בתחנה, שתכניות התחנה מבית-אל שודרו מן האנייה בלבד ומעבר לתחום מי החופין, והועברו אליה עד לשנת 1995 באמצעות סלילי הקלטה, ומאותה השנה - בקו של "פלאפון".

הצהרותיו של הנאשם מס' 6 בחקירתו במשטרה

7. גרסתו הנטענת של הנאשם מס' 6 - בדבר העברת השידורים מן היבשה ללב ים באמצעות טלפון סלולרי - לא הוזכרה על-ידו בהודעתו במשטרה מיום 23.6.98 (ת/478), עת נחקר כחשוד בביצוע שידורים שלא כחוק במסגרת פעילותו כשדרן באולפנים בבית-אל.

בהודעתו במשטרה בחר הנאשם מ' 6 בשתיקה חלקית. בפתח ההודעה הוא רשם, בכתב ידו, הצהרה בת שלושה עמודים, שבה העלה ביקורת כנגד עצם החקירה ומניעיה, והודיע כי בכוונתו שלא להשיב לשאלות החוקרים ולא לסייע להם בחקירתם. בהצהרתו האמורה ציין הנאשם, בין השאר, כי עבודתו בתחנה היא בעלת אופי עיתונאי מובהק, כי הוא אינו מעורה כלל בהיבטים הטכניים של הפעלת הערוץ, כי נתן אמון במנהליו אשר טענו ש"אין סתירה בין פעילות הערוץ לבין חוקי מדינת ישראל", וכי התחנה - שלא כתחנות פיראטיות - מקפידה לשדר מהאנייה על-מנת שלא לעבור על החוק. עוד הוא ציין בהצהרתו, כי עצם הסכמתם של אישים שונים להתראיין בתחנה, כמו גם בתחנת קול השלום, שכנעה אותו שהפעלת השידורים אינה מנוגדת לחוק. בהתייחסו למידע שקיבל ממנהליו על אופן הפצת השידורים מבית-אל, ועל הסיבה שבעטייה בחר שלא לשתף פעולה בחקירה המשטרתית, ציין הנאשם מס' 6 בהצהרתו כדלהלן:

"תמיד גם נאמר לי על-ידי מנהליי, שהאולפנים בבית-אל (שם ממוקמת מחלקת החדשות) עולים בקנה אחד עם החוק, ושהתמסורת בין אולפנים אלה לאנייה אף היא תקינה מבחינה חוקית. ובכלל, במהלך עבודתי העיתונאית בערוץ, לא ראיתי צורך להתעמק יותר מדי בסוגייה זו, כיוון שהאמנתי שמדינת ישראל היא מופת לחופש הביטוי, חופש העיתונות וכו'. עתה מתברר שטעות הייתה בידי. עצם פשיטת המשטרה על מתקני ערוץ 7, מוכיחה שישראל היא רק דמוקרטיה למקוטעין. יש כאלה שרשאים להינות מכל מנעמי חופש הביטוי, ויש כאלה שמוזמנים להחקר במשטרה בעקבות דברים שהם כתבו או שידרו. אשר על כן, אני מתייחס לכל החקירה הזאת כניסיון לסתום פיות, ומשום כך אינני רוצה לעזור לך/לכם לבצע אותה, וככלל אשמור על זכות השתיקה המוקנית לי".

8. בהמשך הודעתו במשטרה בחר הנאשם מס' 6 בשתיקה סלקטיבית. הוא השיב למקצת השאלות, אך סירב להשיב לשאלות בעניין חוקיות השידורים ואופן העברתם, וכן למסור פרטים על הממונים עליו והכפופים לו בתחנה; וזאת - כלשונו - מתוך "חוסר חשק לעזור (למשטרה) בביצוע חקירה אנטי דמוקרטית" (לעיל, עמ' 8 ש' 17). כאשר נשאל, אם היה מודע לכך שהתחנה פועלת ללא רשיון כדין, גייס את זכות השתיקה, לטענתו - לא למענו אלא על-מנת שלא לסייע למשטרה בהפללת חבריו:

" אני לא מוכן לענות על השאלה הזאת, כדי לא לעזור לכם בחקירה הלא דמוקרטית המתנהלת נגד הערוץ. השאלה הזאת גם איננה נוגעת לי אישית, ואני לא הולך להפליל פה אף אחד" (לעיל, עמ' 5 ש' 15-17).

כאשר נדרש הנאשם מס' 6, בהמשך הודעתו במשטרה, להתייחס לשאלת חוקיות השידורים, אישר כי "ההתעניינות התקשורתית" בשאלה זו אכן עלתה לדיון, אך טען כי לא מצא מקום להתעניין בסוגיה זו, בין השאר מן הטעם שלדידו - כעיתונאי - לא קיים כלל מושג של כלי תקשורת בלתי חוקי:

"מפעם לפעם הייתה התעניינות תקשורתית בנו, ואז מדרך הטבע שוחחנו גם אנו על הנושא הזה. כעיתונאי, דווקא כעיתונאי, אני לא מכיר בכלל במושג (כלי תקשורת בלתי חוקי), וממילא לא ראיתי צורך עמוק כלשהו להתעניין יותר מדי בסוגייה זו. רוב היום אני עסוק בעריכת חדשות, בעיבוד מידע ואין לי זמן וראש לדברים אחרים" (לעיל, עמ' 5 ש' 1-6).

[...]

גרסתו של הנאשם מס' 6 בבית המשפט

9. בעדותו בחקירה הראשית נתבקש הנאשם מס' 6 על-ידי בא-כוחו להתייחס לטענה, כי ביצע שידורים לציבור מן האולפנים בבית-אל. הלה השיב, כי לא היה בקי בפרטי העברת השידור: "אני מוכן לאשר שאני נמצא בקצה האחד של השידור - הקצה של המיקרופון, ואני יודע שבצד השני יש מאזינים... איך זה מגיע ממני לאוזני המאזינים - אני לא בקי בפרטים הללו" (עמ' 2171). לדבריו, עם הצטרפותו לצוות התחנה, נאמר לו שהשידורים מופצים מאנייה הנמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים, והנחת היסוד שלו הייתה שהשידורים אכן מופצים מהאנייה, שאם לא כן - לא הייתה כל תכלית לרכישת האנייה ולהפעלתה. עוד הוא ציין, כי כאשר פנה למנהליו - הנאשמים מס' 1, 2 או 4 - בעקבות טענות שהועלו מעת לעת על-ידי "אויבים פוליטיים – אם זה חברי כנסת או בעלי טורים בעיתונות", נענה ששידורי הערוץ נעשים על-פי החוק ("אנחנו חוקיים"), ולא מצא כל סיבה לפקפק בכך. לדבריו, למד בשעתו מפרוטוקול דבריה בכנסת (נ/26) של שרת התקשורת דאז, לימור לבנת, כי הערוץ משדר כחוק מחוץ לתחום מי החופין. על-פי עדותו, גם העובדה שאישי ציבור בכירים ורמי מעלה הסכימו להתראיין לערוץ 7 במהלך השנים - לרבות ראש הממשלה, שרים וחברי-כנסת - חיזקה אותו בדעתו כי בהפעלת התחנה אין משום עבירה על החוק (עמ' 2171-2173). עם זאת, הוא אישר בחקירתו הנגדית, לאחר התחמקויות והתפתלויות, כי לא אמר למרואיינים - אשר עמם שוחח בטלפון - כי השידור נעשה מבית-אל: "אני לא טרחתי להגיד להם... אם אני יושב בבית-אל או באנייה. אני גם לא ראיתי צורך ליידע אותם, אני לא מסתובב עם איזה תסביך נחיתות מפני החוק..." (עמ' 2210).

10. כאשר נתבקש הנאשם מס' 6 על-ידי הסנגור להתייחס לכתבת התחקיר של עיתון מעריב מחודש דצמבר 1996 (ת/522), בעניין ביצוע השידורים מן היבשה, אישר כי קרא את הכתבה. לטענתו, בעקבות הפרסום שוחח עם הנאשם מס' 1 או עם הנאשם מס' 2, אשר אמרו לו שאין אמת בפרסום. על-פי עדותו, הוא לא מצא מקום לפקפק באמינות התשובה הלקונית האמורה והסתפק בה, מבלי לערוך בירורים נוספים (עמ' 2185-2188).

11. את תזת "השידור הפלאפוני" הזכיר הנאשם מס' 6 לראשונה רק לקראת סוף חקירתו הראשית, עת השיב לשאלת הסניגור, כיצד הגיעו שידוריו למאזינים: "אני יודע שבגדול, יש קשר בין האולפן לבין האנייה, הקשר הזה... התבצע באמצעות טלפון או פלאפון או איזה שיפור של טלפון, כך נאמר לי וכך לפי מיטב ידיעתי גם היה" (עמ' 2189). על-פי עדותו, מידע כללי זה נמסר לו על-ידי הנאשם מס' 2 (לעיל).

בחקירתו הנגדית, טען הנאשם מס' 6, כי על העברת השידורים מן האולפנים לאנייה באמצעות "פלאפון" שמע מהנאשמים מס' 2 ו-4 עוד בשנת 1992 עם כניסתו לתפקידו בתחנה. משהוצגה לו התמיהה, כי בשלב כה מוקדם הועברו השידורים באמצעות "פלאפון", ציין שעד לשנת 1995 לא בוצעו שידורים חיים מן היבשה, ושלאנייה הועברו שידורים מוקלטים בלבד - בדרך כלל על-ידי העברת סלילי הקלטה בדרך הים, ובחלק מהמקרים אף באמצעות קו של "פלאפון" - לפי שיקול דעתם של הטכנאים. הנאשם מס' 6 העיד, כי רק משנת 1995 ואילך הועברו כל השידורים מבית-אל לאנייה ב"פלאפון", לרבות התכניות שהיה מופקד עליהן, ובכללן התכניות היומיות בשידור חי. הוא לא ידע למסור פרטים על מספר הקו ועל דרך ההתקשרות לאנייה, וטען כי הנושא היה בטיפולם הבלעדי של הטכנאים (עמ' 2193-2205).

12. כאשר נשאל הנאשם מס' 6, האם העתירה לבג"צ שהגיש חבר-הכנסת איתן כבל בעניין ערוץ 7 עוררה בלבו חשד שמא השידורים לא נעשים כחוק, הציג את כל מי שהעלה חשדות כנגד חוקיות השידורים - לרבות העיתונות, המשטרה והתביעה הכללית - כאויב התחנה: " הנה עוד אחד ... מחפש דרך לסתום לנו את הפה. יש כאלה שעושים את זה באמצעות התקשורת, יש כאלה ששולחים את המשטרה לפשוט עלינו, יש כאלו שמגישים נגדנו כתבי אישום. זה עוד אחד מאלה, סליחה שאני משתמש במילה קשה - קמים עלינו לכלותנו" (עמ' 2214).

עם זאת, הוא הוסיף וציין, שמדי פעם עלו בלבו ספקות בנושא חוקיות השידורים, אך לדבריו ספקות אלו הוסרו בדברי הרגעה כלליים ששמע מהנאשם מס' 1 או מהנאשם מס' 2, שבהם נתן אמון: "שאני זוכר בדיוק את המעמד שבו שאלתי את יואל צור או את כצל'ה (הנאשמים מס' 1 ו-2) ? זה רשום בגדול. מעת לעת כשעלו ספקות, התייעצתי עם יואל או עם כצל'ה, והם תמיד הביעו בטחון עצמי, שאנחנו צודקים ושאין לאף אחד שום עילה להגיש נגדנו כתב אישום או לפשוט עלינו. דיברו על זה בביטחון, ואפילו האשימו אותי באיזושהי דאגת יתר... בין להאמין ליואל צור, להאמין לאיתן כבל - אז אני מאמין ליואל צור" (עמ' 2215).

על-פי עדותו של הנאשם מס' 6 - גם לאחר קריאת כתבת התחקיר של עיתון מעריב ואף בהזדמנויות נוספות כשהנושא עלה לדיון בתקשורת - הוא הסתפק בדבריו הלקוניים של הנאשם מס' 2, שהתנהלות השידורים הנה חוקית ותקינה, ולא ראה צורך "להתעמק יותר מדי בסוגייה זו" (עמ' 2219-2220). בהמשך החקירה הנגדית ציין הנאשם מס' 6, כי עיקר פניותיו לבירור שאלת חוקיות השידורים היו לנאשם מס' 2, וכי פנה אליו בעניין זה "כמה עשרות פעמים" במהלך השנים, בעיקר בעקבות פרסומים בעיתונות. לא היה בפיו מענה לשאלה - מדוע נדרש לעשרות רבות של בירורים עם הנאשם מס' 2, אם לטענתו נתן בו אמון מלא ובלתי מסוייג (עמ' 2222-2223).

13. בהמשך חקירתו הנגדית הופנה הנאשם מס' 6 להודעתו במשטרה, שבה טען כי מנהליו "תמיד" מסרו לו "שהתמסורת בין האולפנים לאנייה תקינה מבחינה חוקית". הוא נשאל, פעמיים, למי ממנהליו הפנה שאלה לגבי חוקיות התמסורת, והשיב: "אני יודע מהידע האישי, שאני מדבר בפלאפון ובטלפון זה לא עבירה על החוק" (עמ' 2232).

כשנדרש הנאשם מס' 6 לשאלה - מדוע ציין בהודעתו במשטרה "שהתמסורת בין האולפנים לאנייה היא תקינה מבחינה חוקית", ורק בעדותו ציין לראשונה שהשידורים הועברו בקו של "פלאפון" - השיב: "נכון, אני לא חשתי אז צורך גדול לשתף את המשטרה בכל הידע שלי. אמרתי לך שהחקירה הזאת די קוממה אותי, אבל מצד שני לא היה לי מה להסתיר, ולכן שמרתי על זכות השתיקה רק באופן חלקי. שמרתי גם על זכות המחאה באותה חקירה, איך שבא לי אז". לשאלה נוספת - מדוע השתמש במונח "תמסורת" ולא במונחים "פלאפון" או "טלפון" - ענה: "לא יודע. אני לא זוכר עכשיו. אל תייחס לזה חשיבות" (עמ' 2233).

14. הנאשם מס' 6 ציין בעדותו, כי לאחר החקירה המשטרתית המשיך בשידוריו מבית-אל, משום שהאמין שמדובר בשידורים חוקיים (עמ' 2239). כאשר נשאל פעם אחר פעם - האם לאחר הגשת כתב האישום וחשיפת חומר החקירה לסנגוריה ניסה לברר או לבדוק שמא בוצעו שידורים מן היבשה - לא השיב לשאלה באופן ישיר, ורק טען כי אינו מאמין שאנשי ערוץ 7 מיקמו משדרים ביבשה (עמ' 2231).

[...]

28. על יסוד האמור לעיל, הוכח כי הנאשם מס' 6 היה מודע לכך שתכניות החדשות והאקטואליה שערך והגיש מן האולפנים בבית-אל הופצו מן היבשה בשידורי רדיו אלחוטיים, וזאת שלא כדין - ללא רשיון וללא זיכיון. לפיכך, הוכחו, מעבר לכל ספק סביר, יסודות העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

[...]

פרק כ"ז: הנאשם מס' 8 - אדיר זיק

הנאשם מס' 8, האישום נגדו ויריעת המחלוקת בעניין אישומו:

1. הנאשם מס' 8, אדיר זיק, שימש אף הוא - כמו עמיתיו הנאשמים מס' 6-9 - כשדרן בתחנה. הוא בעל השכלה פורמלית בתחום התקשורת והעיתונאות, עוסק בתחום זה מעל לשלושה עשורים ועבד בעבר שנים רבות בטלוויזיה הישראלית. הוא היה מהוגי הקמת תחנת ערוץ 7, והצטרף לשורותיה כשדרן בשנת 1992, לדבריו - על רקע אידיאולוגי ומתוך הכרת השליחות שבדבר. מאז החל את עבודתו בתחנה, הוא מגיש בה תכנית שבועית בת כ-45 דקות בכל יום שישי. עד לשנת 1996 הוקלטו תכניותיו מראש, ומאז אותה שנה שודרו התכניות על-ידו בשידור חי מן האולפנים בבית-אל (עמ' 2303-2309).

[...]

גרסתו של הנאשם מס' 8

8. את גרסתו בעניין פעילותו בתחנה והעבירות המיוחסות לו, העלה הנאשם מס' 8 לראשונה בעדותו בבית המשפט, שכן בחקירתו במשטרה בחר לשתוק וסירב להשיב לשאלות חוקריו, כמו יתר חבריו לתחנה.

בחקירתו במשטרה מיום 22.6.98, הודע לנאשם מס' 8 כי הוא חשוד בביצוע עבירה לפי חוק הרשות השנייה בכך שקיים שידורים של ערוץ 7 שלא כחוק, וכי בחומר החקירה ישנן ראיות לכך שביצע עבירות של ביצוע שידורים ללא זיכיון (ת/ 477 עמ' 1 ש' 1-6, 27; עמ' 2 ש' 19-21). הנאשם מס' 8 הצהיר בפתח חקירתו, כי הואיל והחקירה היא פוליטית, הוא שומר על זכות השתיקה ולא ישיב לשאלות חוקריו. כאשר נשאל - מה הוא יכול לומר "על אולפני השידור של ערוץ 7 הנמצאים בבית-אל, בפסגות ובהר ברכה" - הגיב: "אילולא הייתה זו חקירה פוליטית ואני שומר על זכות השתיקה, הייתי עונה לך בשמחה על שאלה זו ואחרות" (ת/477 עמ' 2 ש' 1-3). כמו יתר חבריו הנאשמים, הוא ניצל את זכות השתיקה שלא לתכליתה – החסיון מפני הפללה עצמית, וחזר על הצהרתו האמורה במענה לכל השאלות שהופנו אליו על-ידי חוקריו בעניין עיסוקו בערוץ 7, השידורים שביצע והיכרותו את בעלי התפקידים הנוספים בתחנה.

9. את שתיקתו במשטרה, הסביר הנאשם מס' 8 בעדותו בבית המשפט כמחאה על כך שהחקירה נבעה להערכתו ממניעים פוליטיים, וגלשה למימדים לא פרופורציונליים ביחס למהות העבירות. הוא הוסיף וציין, כי העבירות שיוחסו לערוץ 7 היו פעוטות ערך, ולא הצדיקו חקירה כלשהי, לא כל שכן - מאמץ חקירתי כמו שנעשה במקרה הנדון על-ידי היחידה הארצית לחקירת פשעים. לדבריו, ראה את החקירה כמסע פוליטי נגד ערוץ 7, לא סמך על המשטרה ולא האמין ביושרם של החוקרים; ועל כן - מחוסר אמון מוחלט ברשויות החקירה ומתוך אמון מלא במערכת המשפט - החליט לשתוק בחקירתו ולמסור גרסתו בעתיד בבית המשפט (עמ' 2316-2319, 2341-2345).

10. בעדותו בחקירה הראשית ציין הנאשם מס' 8, כי עד לשנת 1995 הוקלטו תכניותיו מראש, והחל מאותה השנה נתאפשר לו לשדר את תכניתו השבועית בשידורים חיים מבית-אל. הוא העיד, כי לא היה בקי בפרטי דרך העברת השידורים, ואף לא התעניין בהיבטים הטכניים של הפצתם, ואולם הבין כי השידורים החיים מבית-אל מועברים לאנייה לשידור באמצעות טלפון או פלאפון. לטענתו, מקור ידיעתו הכללית בעניין זה, מבוסס על תשובות שקיבל מטכנאי התחנה ומהנאשם מס' 2, אך לא פירט - מה היו השאלות, באילו נסיבות הן הועלו ומה אמר לו כל אחד מהשניים (עמ' 2310). כאשר נדרש הנאשם מס' 8 להתייחס לנושא זה בחקירה הנגדית, ונשאל על ההסברים שקיבל בדבר אופן העברת השידורים החיים מבית-אל, וממי קיבל ההסברים, השיב כי נאמר לו עם תחילת ביצוע השידורים החיים, על-ידי הטכנאי שמואל פלדמן, שהקשר עם האנייה מושג באמצעות טלפון או פלאפון, אך הוא לא קיבל ממנו פרטים נוספים ואף לא התעניין בכך (עמ' 2331-2332). בסיום חקירתו הנגדית הוא העיד, כי השידורים מן האולפנים, בצרפתית, באנגלית וברוסית, הועברו בקו של טלפון לאנייה, כפי שבוצע באולפן שלו. ואולם, בהמשך דבריו אישר, כי מעולם לא ראה את המכשירים, וציין כי דבריו האחרונים נסמכו על הסבר כללי שקיבל מהטכנאי פלדמן ומהנאשם מס' 2 (עמ' 2355).

11. הנאשם מס' 8 אישר בעדותו בחקירה הראשית, כי קרא את כתבת התחקיר בעיתון מעריב בחודש דצמבר 1996 (ת/522) - שבה צויין כאמור כי ערוץ 7 משדר בין השאר מן היבשה - אך טען כי היה רגיל ל"השמצות", ועל כן הכתבה לא הטרידה אותו ולא הניעה אותו לעשות דבר: "לאור העובדה שערוץ 7 היה מושמץ כל הזמן, אז זה לא גרם לי לשום דבר מיוחד" (עמ' 2311). לשאלת בא-כוחו - מה עשה בעניין ההשמצות הללו - מסר הנאשם מס' 8 תשובה שלא התייחסה לבירור ישיר של המידע שפורסם בכתבה, אלא לשיחות שקיים עם הנאשמים מס' 1 ו-2, בדבר תלונות של מאזינים על קשיים בקליטת שידורי התחנה, אשר מהן הסיק כי שידורי התחנה מבוצעים מן האנייה בלבד: "אני בלבלתי כל הזמן את המוח ליואל צור ולכצל'ה (הנאשמים מס ' 1 ו-2), ואמרתי להם: 'תראו, אם באמת משמיצים אותנו, אז למה לא קולטים אותנו בארץ?' טענות שאני שומע כל הזמן... אמרו לי: 'אדיר תשמע, זה המקסימום שאנו יכולים לעשות... זה המכסימום שהאנייה יכולה לשדר'... אז אם אני שואל את כצל'ה: 'תשמע, למה לא קולטים?', והוא עונה שזה מה שאפשר לשדר מן האנייה, היה ברור לי שהשידורים מהאנייה בלבד" (עמ' 2312-2314).

12. בחקירתו הנגדית שב וטען הנאשם מס' 8, כי מעולם לא עלתה במוחו המחשבה, שמא חלק מהשידורים מבוצעים שלא כחוק, וסבר לתומו כי כל השידורים מופצים מן האנייה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים. לדבריו, למרות שהתייחס לכתבת מעריב ככתבה פוליטית, שאל את הנאשם מס' 1 או את הנאשם מס' 2 האם יש ממש באמור בכתבה, ונענה שהערוץ מקפיד על שמירת החוק ומשדר מן האנייה בלבד (עמ' 2330-2331).

13. כאשר נשאל הנאשם מס' 8 בחקירתו הנגדית - האם בעקבות החקירה המשטרתית מחודש יוני 1998 התעורר בלבו חשד כלשהו בדבר חוקיות שידורי התחנה - השיב בלאו מוחלט (עמ' 2345). לשאלה נוספת - האם בעקבות החשדות שהוצגו לו בחקירתו במשטרה בעניין ביצוע שידורים מאתרים ביבשה מצא לנכון עד למועד עדותו לברר האם יש בחשדות ממש - השיב: "בהחלט לא. זה לא שטח שלי וזה לא מעניין אותי" (עמ' 2348).

14. בהתייחסו למיקומה של אניית הצבי, טען הנאשם מס' 8 בעדותו בחקירה הראשית, כי הניח שהיא משדרת מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים. הוא ציין בעדותו, כי היה מהוגי הרעיון לחקות את פרוייקט תחנת "קול השלום", והציע כי ערוץ 7 ישדר לצדה: "אמרתי לו (לנאשם מס' 1) הקדוש ברוך הוא סידר לך מימי בראשית את אייבי נתן, כדי שאתה תוכל להיתלות במה שהוא עושה. תעמיד אנייה לידו ותתחיל לשדר. וכך היה. ...אייבי נתן היה תקדים, שהוא היה עוגן מצויין לגבי ההכשר של ערוץ 7 כתחנה שמשדרת. אם מותר לאייבי נתן, מותר גם לכצל'ה (הנאשם מס' 1). (עמ' 2305-2306). כאן המקום להזכיר, כי עדות זו הלמה את הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניין מיקומם של שני כלי השיט בתחומי המים הטריטוריאליים במהלך השנים. בחקירה הנגדית ניסה הנאשם מס' 8 להעתיק את רעיון הצבתן של אניית הצבי וספינת "קול השלום" ללב ים, ושינה את גרסתו בעניין הרעיון שהוצע על-ידו לנאשם מס' 1: "אמרתי לו ... זה רעיון מצויין, אתה באמת יכול לקחת כדוגמא את אייבי נתן. קח אנייה, תעמיד אותה ליד האנייה של אייבי נתן, תעמיד אותה בלב ים, תתחיל גם אתה לשדר" (עמ' 2321). בהמשך דבריו, נאלץ הנאשם מס' 8 לאשר, כי ספינת "קול השלום" עגנה בדרך כלל ליד החוף (עמ' 2322, 2326) ולא בלב ים, ועל כן טען כי המלצתו להעמיד את אניית הצבי ליד ספינת קול השלום לא נתקבלה, וכי האנייה עגנה למיטב ידיעתו בלב ים (לעיל).

15. כאשר נשאל הנאשם מס' 8 - האם בירר את שאלת מיקום האנייה לאחר שנאמר לו בחקירתו במשטרה כי זו משדרת מתחום מי החופין - השיב בתחילה, שלא לשאלה, ואמר: "לא התייחסתי לכל השאלות. הם יכלו לשאול מה שהם רוצים, איך שהם רוצים, באיזה שפה שהם רוצים. יכלו לעמוד על הראש ולנפנף באזניים. אני החלטתי שאני שם לא מדבר, כי החקירה היא פוליטית. אני לא התייחסתי עניינית לאף אחת מהשאלות". משהוער לו, כי לא השיב לשאלה – האם לאחר החקירה המשטרתית (עת המשיך בשידוריו) ניסה לברר היכן נמצאת האנייה – השיב בשלילה: "לא היה צורך לברר... לי היה ברור שהאנייה נמצאת מחוץ למים הטריטוריאליים" (עמ' 2350). הוא הוסיף וטען, כי החקירה אף לא העלתה בלבו צל של חשד בעניין ביצוע השידורים מתחום מי החופין, משום שהאנייה נועדה לשדר מחוץ למים הטריטוריאליים "ואם ערוץ 7 היה משדר מתוך המים הטריטוריאליים, אז הוא לא היה נמצא על האנייה, היה נמצא בבית- אל". (עמ' 2350-2353).

[...]

25. בסיכומם של דברים, הוכח כי הנאשם מס' 8 היה מודע לכך שתכניותיו השבועיות בשידור חי מן האולפנים בבית-אל הופצו מן היבשה בשידורי רדיו אלחוטיים, וזאת שלא כדין - ללא רשיון וללא זיכיון. אשר על כן, הוכחו, מעבר לכל ספק סביר, יסודות העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

[...]

פרק ל': הנאשם 1 - יעקב כץ - והעבירות המיוחסות לו באישום הראשון

הנאשם מס' 1 ותפקידו בערוץ 7

1. יעקב כץ, הנאשם מס' 1, עומד בראש התאגידים המפעילים את ערוץ 7 ומשמש כמנהל התחנה. הוא נכה צה"ל בעקבות פציעתו הקשה במלחמת יום הכיפורים, ועיקר פרנסתו משתי תחנות דלק שבבעלותו וממשכורת (סמלית לטענתו) מעבודתו בחברה לפיתוח קריית הישיבה בבית-אל (שהנה תאגיד בעל שליטה בחברות הנאשמות מס' 11-13). הנאשם מס' 1 נמנה עם ראשי ההתיישבות ביש"ע, היה בין מקימי גוש אמונים ותנועת אמנה ונטל חלק פעיל ומרכזי במפעלי התיישבות רבים. במסגרת פעילותו האמורה, הוא היה ממקימי היישוב בית-אל ומוסדות החינוך שבו, ועמד בראש הפרוייקט להקמת ערוץ 7 והפעלתו. (עמ' 1241-1244).

2. הנאשם מס' 1 העיד על עצמו, כי היה זה שהוציא לפועל את חזונו של הנאשם מס' 3 להקמת "תחנת רדיו לאומית ציונית", המיועדת לציבור הישראלי - בכלל, ולציבור המתיישבים - בפרט (עמ' 1244). הלה ייסד את שלוש החברות הנאשמות מס' 11-13 שבאמצעותן הופעלה תחנת השידור, נטל על עצמו את החלק הדומיננטי והמרכזי בהקמת התחנה ובהפעלתה - על שלוחותיה הן באניית הצבי והן באולפנים - והיה מי שייצג את ענייניה כלפי הרשויות בעת הצורך. הוא שימש - יחד עם הנאשמים מס' 2 ו-3 - כמנהל בתאגידים הנ"ל, אשר נוהלו כגוף אחד לתכלית הפעלת שידורי ערוץ 7 (עמ' 1293, 1501-1503). במסגרת פעילותו האמורה, הוא שימש, בין השאר, כמנהל הכספי של החברות, וטיפל הן בגיוס כספים עבור התחנה והן בהוצאותיה (עמ' 1245-1248, 1358, 1820). הוא היה בקשר מתמיד עם יתר המנהלים, והשתתף עמם בישיבות שבועיות שבמהלכן אף חתם יחד עם הנאשמים מס' 2 ו-3 על השיקים שהוצאו על-ידי התאגידים לשם הפעלת התחנה. במסגרת חלוקת תחומי הפעילות בין המנהלים, הוא התמקד בפרט בתחום הפיננסי, הנאשם מס' 2 - בעיקר בתחום הלוגיסטי, והנאשמת מס' 4 - בתכני השידורים (עמ' 1250-1251).

[...]

6. פעילותו הדומיננטית והמרכזית של הנאשם מס' 1 בהקמת תחנת ערוץ 7 ובהפעלתה - כמנהל בתאגידים שהפעילו אותה וכמי ששימש כאחראי על התחום הפיננסי שלה - מהווה ביצוע עיקרי של מעשי העבירות שהואשם בהן: קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון, ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להקצאתם ולהועדתם.

[...]

70. על יסוד האמור לעיל, ומשנקבע כי הנאשם מס' 1 היה מודע לשידורי התחנה שהופצו הן משטח המדינה ומתחום איו"ש והן מן המים הטריטוריאליים, הוכחה, מעבר לספק סביר, אשמתו של הלה בעבירות שהואשם בהן באישום הראשון.

[...]

פרק ל"ב: סוף דבר

אחריתם של דברים

1. תחנת הרדיו "ערוץ 7" ביצעה בתקופה הרלבנטית לאישום - בשנים 1995-1998- שידורי רדיו אלחוטיים, הן מתחום המים הטריטוריאליים של המדינה, והן מאתרי שידור בשטח המדינה ובאיו"ש. את תכניותיה היא שידרה בשלושה ערוצים: הערוץ הראשי, הערוץ התורני והערוץ לעולים. השידורים הופצו כשידורי רדיו אלחוטיים בשלושה תדרי FM (105.2, 97.3 ו-98.7), וכן בתדרי AM שונים לרבות תדרי UHF ששימשו כתדרי קישור (לינק) בין אתרי השידור.

השימוש בתדרי הרדיו בתחום המדינה ומימיה הריבוניים נעשה שלא בהתאם להועדתם על-פי דין, ללא רשיון לפי פקודת הטלגרף האלחוטי וללא קבלת זיכיון לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. השידורים שהופצו מאיו"ש נעשו ללא היתרים כדין לפי הצו בדבר תיקון תקנות הטלפון (תיקון מס' 2) (יהודה והשומרון) (מס' 951), תשמ"ב-1981, והצו בדבר שידור ואיתות (אזור הגדה המערבית) (מס' 79), תשכ"ז-1967.

2. השידורים מן הים בוצעו מאניית הצבי, בעת שזו עגנה בדרך כלל בתחום מי החופין של המדינה, ולרוב - בטווחים של כ-3-5 מייל ימי מערבית לחופי תל-אביב. רק במקרים נדירים ויוצאי דופן שייטה האנייה בתקופה הרלבנטית לאישום אל מחוץ לתחום המים הריבוניים, קרי - מעבר לטווח של 12 מייל ימי מהחוף, וזאת בעיקר בתקופות שבהן נפתחה חקירה בעניין השידורים, או כאשר היה הד תקשורתי בשאלת מיקומה של האנייה.

3. בנוסף לשידורים מן האנייה, ביצעה התחנה שידורי רדיו אלחוטיים מאתרי שידור שונים שהוצבו על-פני היבשה במקומות שונים בתחומי המדינה ובאיו"ש.

מתקני השידור על-פני היבשה הוקמו והופעלו על-ידי התחנה הן לשם הרחבת אזורי הקליטה של השידורים מן הים, והן על-מנת להפיץ שידורים שמקורם באולפנים בבית-אל. הרחבת אזורי הקליטה, באמצעות הממסרים והמשדרים על-פני היבשה, נעשתה בין השאר גם בתדרי UHF, ששימשו כתדרי קישור (תדרי לינק) בין אתרי השידור השונים של ערוץ 7 ברחבי הארץ ובאנייה. פרישת אתרי השידור ביבשה הייתה הדרגתית ודינמית, ובמהלך השנים אף הועתקו משדרים וממסרים למקומות חלופיים. אתרי השידור הופעלו במועדים שונים בתקופה הרלבנטית לאישום בישובים: ינוח, חיפה, קשת, אלוני-הבשן, פסגות, הר-ברכה, בית-אל וירושלים. השידורים האמורים מהאתרים ביבשה נעשו מטעם ערוץ 7, במסגרת מערך מתואם ומשולב של הפצת השידורים לכל רחבי הארץ.
4. ואלו אתרי השידור ביבשה, שמהם הפיצה תחנת ערוץ 7 שידורי רדיו אלחוטיים:

א. האתר בינוח הותקן על גג ביתו של תושב הכפר, סולימאן נזאל. הוא היה פעיל במחצית השנייה של שנת 1996, עד לפירוקו בעקבות כתבת התחקיר בעיתון "מעריב". באמצעות מתקני האתר, הופצו שידורי ערוץ 7 לציבור בצפון הארץ בשני תדרי FM, לאחר שנקלטו במקום בתדרי לינק באפנון UHF.

ב. האתר בחיפה הופעל בבניין מגורים ברח' לסקוב 3 על רכס הכרמל. הוא נועד לשפר את שטח הכיסוי של קליטת שידורי ערוץ 7 באזורי הכרמל והגליל, והופעל במחצית הראשונה של שנת 1997 בתכוף לאחר פירוק מתקן השידור בכפר ינוח. אתר השידור הנדון קלט את השידורים מהאולפנים ומן האנייה בדרך של ממסר בתדרי לינק, והפיצם לשידור לציבור בשני תדרי FM אשר נקלטו על-ידי הציבור מאזור חוף הכרמל וצפונה.

ג. האתר בקשת שברמת-הגולן שימש במהלך שנת 1996 להפצת שידורי ערוץ 7 בתדר 105.2 FM לאזור צפון מזרח המדינה, לאחר המרתם משידורי UHF שנקלטו במקום מכיוון הר-ברכה. פעילות אתר זה הופסקה, ביוזמת התחנה, עם חשיפתו בתחקיר עיתון מעריב בסוף חודש דצמבר 1996, ובמקומו הופעל אתר שידור חדש – בהר בני-צפת ליד ישוב אלוני-הבשן.

ד. האתר באלוני-הבשן הותקן בביתן שנמצא במתחם טורבינות הרוח "רוחות-הגולן" על הר בני-צפת, והופעל במחצית הראשונה של שנת 1997. האתר קלט את שידורי התחנה באפנון UHF ושידרם לציבור לאזור רמת הגולן וצפון הארץ בתדר FM. פעילותו הופסקה בסמוך לחודש יוני אותה שנה, בתכוף לאחר איתורו על-ידי אנשי משרד התקשורת והמשטרה.

ה. האתר בפסגות פעל ברציפות בשנים 1996-1998, ושימש להפצת שידורי ה-FM של תחנת ערוץ 7. הוא נועד לשפר את איכות קליטת שידורי התחנה, ולהרחיב את שטחי הכיסוי של השידורים באזורי פסגות, בית-אל וירושלים. שידורי האתר בוצעו ממשדרים ומאנטנות שהותקנו בבניין של המועצה המקומית מטה בנימין, המשמש כמרכז להתפתחות הילד. באתר נקלטו שידורים בתדרי לינק שונים באפנון UHF ששודרו בחלקם מהר-ברכה. שידורים אלו הומרו באתר לשידורים לציבור בשלושת ערוצי התחנה (הערוץ הראשי, הערוץ התורני והערוץ ברוסית) בתדרי FM. האתר פורק עם חשיפתו על-ידי המשטרה ומשרד התקשורת בחודש יוני 1998, ומאותו מועד החל ערוץ 7 להפעיל אתר שידור חלופי לאזור ירושלים - על גג בניין רב-קומות בשכונת קריית משה בירושלים.

ו. האתר בירושלים הופעל על-ידי ערוץ 7 בחודשים יוני עד ספטמבר 1998 על גג בניין מגורים ברח' ריינס 6. באתר נקלטו שידורי ערוץ 7 בתדרי לינק UHF מכיוון אניית הצבי, אשר הומרו לשידורים לציבור לאזור ירושלים בתדרי FM. האתר הותקן בחודש יוני 1997 בתכוף לאחר איתורו ופירוקו של האתר בפסגות, והוא פעל כשלושה חודשים עד לחשיפתו ותפישת ציודו על-ידי המשטרה ומשרד התקשורת.

ז. האתר בהר ברכה הופעל בשנים 1996-1998 מביתן אשר ניצב בסמוך לחדר האוכל של ישיבת ההסדר. המקום שימש בעיקר כמוקד להפצת שידורי ערוץ 7 ביבשה בתדרי UHF שונים, שהשתנו מעת לעת, אשר נועדו לשמש כשידורי לינק לאתרי שידור אחרים של התחנה ברחבי הארץ. באתר נקלטו שידורי ערוץ 7 בתדרי FM אשר הומרו לשידור בתדרי UHF, וזאת לצורך העברתם לאתרי שידור אחרים (כמו למשל: קשת, אלוני-הבשן, ינוח, חיפה ופסגות) שמהם הופצו שוב לציבור בתדרי FM. בשלב מסוים, החל משנת 1997, אף בוצעו מהאתר שידורים לציבור בתדר FM בערוץ לעולים של התחנה.

ח. באתר בבית-אל היו הן אולפני שידור, שמהם בוצעו, בשלושת ערוצי התחנה, שידורים חיים ושידורים מוקלטים מראש, והן מתקן שידור שהוקם על גג בניין הישיבה שכלל מערך של משדרים ואנטנות. בשנים 1996-1998, הופצו מבניין הישיבה בבית-אל שידורים של ערוץ 7 בתדרי UHF שונים, ששימשו כתדרי לינק לאתרי שידור אחרים של התחנה ביבשה ובאנייה, ושם הומרו לשידור לציבור בתדרי FM או לתדרי לינק אחרים לשם ביצוע ממסר נוסף. מקור השידורים המופצים - חלקם שידורים חיים - היה באולפנים. בנוסף לשידורי הלינק האמורים, הופצו מבית-אל שידורים לציבור בתחום ה-FM בערוץ לעולים.

באופן האמור הפעילה תחנת ערוץ 7 במהלך התקופה הרלבנטית לאישום את מערך הפצת שידוריה ברחבי הארץ, לרבות הפצת השידורים מן האולפנים בבית-אל; וזאת תוך ניסיון להסתיר את דבר ביצוע שידורי הרדיו האלחוטיים מן היבשה, ויצירת מצג לפיו כל שידורי התחנה מופצים מהמשדרים שבאנייה, ומהם בלבד.

5. אחריותם הפלילית של הנאשמים - לעבירות שיוחסו להם באישום הראשון בעניין שידורי התחנה - הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ומן הדין להרשיעם כדלהלן:

א. הנאשמים מס' 1 ו-2 יעקב כץ ויואל צור - ששימשו כמנהלי התחנה וכדירקטורים בתאגידים שהפעילו אותה - בעבירות הבאות: קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון - לפי סעיפים 32(א) ו-90(א) לחוק הרשות השנייה; קיום תחנת טלגרף אלחוטי והפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; ושימוש בתדרי רדיו שלא בהתאם להועדת התדרים ולהקצאתם - לפי סעיפים 5ד' ו-10(ב) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בהתייחס לכלל השידורים שבוצעו על-ידי התחנה מתחום המדינה ומימיה הטריטוריאליים ומשטח איו"ש.

ב. הנאשם מס' 3 הרב זלמן מלמד - שכיהן כדירקטור בתאגידים שהפעילו את התחנה - בעבירה לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השנייה, בשילוב עם סעיפים 90(א) ו-98 לחוק, בכך שהקים תחנת שידור והפעילה ללא זיכיון כדין מתחום היבשה ומאזור מי החופין של המדינה.

ג. הנאשמת מס' 4 שולמית מלמד - ששימשה כמנהלת האולפנים ומערך תכניות השידור - בעבירות אלו: הפעלת תחנת שידור וקיום שידורים ללא קבלת זיכיון מאת המועצה, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, וקיום תחנת טלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וכל זאת, בהתייחס לשידורים מתחום היבשה בלבד - הן מבית-אל והן מאתרי השידור הנוספים.

ד. הנאשם מס' 5 יאיר מאיר - שסיפק לתחנה יעוץ ושירותים טכניים ובכללם התקנת מערך המשדרים ותחזוקתו - בעבירת הפעלת תחנות שידור וקיום שידורים ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השניה, ובעבירת קיום תחנת טלגרף אלחוטי ומכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; הכל - בהתייחס הן לאתרי השידור ביבשה והן לשידורים מתחום מי החופין.

ה. הנאשם מס' 6 חגי סגל - ששימש כמנהל מחלקת החדשות של התחנה - בעבירה של קיום שידורים ותחנת שידור ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירה של קיום תחנת טלגרף אלחוטי ושל קיום והפעלת מכשיר טלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בזיקה לתכניות החדשות והאקטואליה שהיה מופקד עליהן ואשר הופצו לשידור מן האולפנים בבית-אל.

ו. הנאשמים מס' 7-9: גדעון שרון, אדיר זיק ודוד שפירא - שהועסקו כשדרנים ועורכי תכניות באולפנים בבית-אל - בעבירת קיום שידורים ללא זיכיון, לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השנייה, ובעבירה של הפעלת וקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון, לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי; וזאת בגין התכניות שערכו ושידרו מן האולפנים בבית-אל.

ז. הנאשם מס' 10 שאול אבני - ששימש כרב-החובל של אניית הצבי - בעבירות שלהלן: סיוע להפעלת תחנת שידור ללא זיכיון - לפי סעיף 32(א) בשילוב עם סעיף 90(א) לחוק הרשות השניה, ובצירוף סעיף 32 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסיוע לקיום תחנת טלגרף אלחוטי, להפעלת מכשירי טלגרף אלחוטי ולקיום מכשירים לטלגרף אלחוטי ללא רשיון - לפי סעיף 7(א) לפקודת הטלגרף האלחוטי בצירוף סעיף 32 לחוק העונשין; הכל – בהתייחס לשידורים שבוצעו מן האנייה מתחום המים הטריטוריאליים של המדינה.

ח. הנאשמות מס' 11-13 - החברות שהקימו את התחנה והפעילו אותה - בשלוש העבירות שבוצעו על-ידי הנאשמים מס' 1 ו-2, וזאת מכוח חבות התאגידים למעשי מנהליהם לפי תורת האורגנים שנתגבשה בסעיף 23 לחוק העונשין.

באשר לעבירות שבוצעו על-ידי הנאשמים באיו"ש, מתווספות להוראות החיקוק הנ"ל (בהיות הנאשמים מס' 1-10 רשומים במרשם האוכלוסין ובהיות החברות הנאשמות מס' 11-13 רשומות בישראל) גם הוראות החיקוק שלהלן: סעיף 2(א) לחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשל"ח-1977, והצווים שלהלן: הצו בדבר תיקון תקנות הטלפון (תיקון מס' 2) (יהודה והשומרון) (מס' 951), תשמ"ב-1981, והצו בדבר שידור ואיתות (אזור הגדה המערבית) (מס' 79), תשכ"ז-1967.

6. בעניינו של הנאשם מס' 1 אף הוכחה - מעבר לכל ספק סביר - אשמתו בשתי עבירות של עדות שקר - לפי סעיף 237 לחוק העונשין, ובשתי עבירות של שבועת שקר - לפי סעיף 239 לחוק הנ"ל, אשר יוחסו לו באישום השני; בכך שטען בכזב, בשני תצהירים שחתם עליהם ואשר הוגשו על-ידו לבג"צ, כי ערוץ 7 משדר ושידר רק מעבר לתחום המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל ולא קיים אי-פעם שידורים מתחום המדינה ומשטח איו"ש.

7. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות האמורות.
ניתנה היום, כ"ד בתשרי התשס"ד, (20.10.03), בנוכחות ב"כ המאשימה, הסנגורים והנאשמים.

לקריאת הכרעת הדין המלאה