עיקרי הפסיקה

בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בנצרת
ברע 000213/09

בפני: כב' סגן הנשיא אברהם אברהם
תאריך: 19/01/2010

בעניין: ישראל מושקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד א. אמיר ואח'
המבקש

נ ג ד

וואלה! תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד הרצוג ואח'
המשיבה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בבית שאן (סגנית הנשיא ע' מרדכי) מיום 31.5.2009

המבקש פנה לבימ"ש קמא בבקשה לכפות את זיהוי המגיבים (טוקבקיסטים) שלטענתו הוציאו דיבתו רעה באתר של המשיבה. בימ"ש קמא קבע כי דברי המגיבים לא עולים כדי לשון הרע ודחה את הבקשה. מכאן הבקשה לרשות ערעור.

ביהמ"ש דחה את הבקשה וקבע כי:

שאלת זיהוי גולשים ברשת האינטרנט המוציאים לשון הרע לא הוכרעה בבתי המשפט, וקיימות כמה גישות: הגישה האחת גורסת, כי לעובדת היות הפרסום ברשת האינטרנט דווקא, אין כדי להשליך על ההכרעה בשאלת החשיפה, ואם אדם פרסם פרסום פוגע עליו לשאת באחריות. לכן יש לחשוף את זהותו אם עולה בידי התובע לשכנע בקיומה לכאורה של עוולה נזיקית העולה מן הפרסום; בקוטב הנגדי עומדת הגישה לפיה משום מאפייניה הייחודיים של הרשת, רק אם מגיע הפרסום כדי מעשה פלילי יש מקום לחשיפת זהותו של המפרסם; גישת הביניים גורסת, כי בשל מאפייניה של הרשת, וחשיבותה של האנונימיות שבגלישה, יש להוסיף על המבחן השני "דבר מה נוסף", שיסייע בקביעת נקודת האיזון בין ההגנה על שמו הטוב של האדם לבין חופש הביטוי.

ביהמ"ש גורס כי את משוואת האיזון שבין חופש הביטוי, זכותו של אדם לשמו הטוב, הזכות לפרטיות ועוד, יש לבחון בתוך המסגרת המיוחדת של רשת האינטרנט, משום מאפייניה הייחודיים, בהשוואה לעולם החומר שידענו עד היום. הסוגיה הנדונה עניינה בפרסום האנונימי (בכלל, וברשת בפרט). לאנונימיות היבטים חיוביים ושליליים. מעלותיה של האנונימיות ברשת עולים על מגרעותיה, ויש לראותה כנגזרת של חופש הביטוי והזכות לפרטיות.

במקרה הנדון ייתכן כי פרסומי המגיבים מהווים לשון הרע, ויש לבחון אם יש מקום לחשוף את זהותם: מדובר על פרסום תגוביות לכתבה, שלא חזרו על עצמן; התגוביות, על התוכן ועל השפה העילגת המאפיינת אותן, מלמדות על פגיעה אפשרית פחותה מאוד במבקש; התגוביות מדברות על עבודתו הקלוקלת כביכול של המבקש כעיתונאי, העומד להיות מפוטר, אך המבקש ממשיך ועובד בעבודתו; לצד התגוביות המלעיזות פורסמו שלל תגוביות, המשבחות את המבקש ואת עבודתו העיתונאית, עובדה הממעיטה עוד יותר את האפשרות לפגיעה בשמו הטוב של המבקש כתוצאה מפרסום שלוש התגוביות הפוגעות. כשכל אלה מובאים בחשבון, ועל רקע החשיבות של האנונימיות לגלישה ברשת, אין מקום לחשיפת זהותם של המגיבים.

לקריאת פסק הדין המלא