אלי יונס, מנכ"ל בנק מזרחי-טפחות (צילום: דודי ועקנין)
אשמת העשירים מדי
עיתון "מעריב" מתגייס הבוקר לתמיכה בהצעת החוק של חברי-הכנסת שלי יחימוביץ' וחיים כץ, שנועדה להגביל את שכר הבכירים בחברות ציבוריות לסכום השווה פי חמישים לכל היותר מהשכר הנמוך בחברה. רובו של שער העיתון וכל הכפולה הפותחת שלו מוקדשים לסיקור תומך של ההצעה, שתעלה היום בוועדת השרים לענייני חקיקה. "לעשות סוף להשתוללות", קוראת הכותרת הראשית של העיתון; "לעצור את החגיגה", קוראת כותרת הידיעה על ההצעה; "להגיד די לחזירוּת", לשון כותרת טור פרשנות מאת בן כספית. כותרת המשנה לראשית מצביעה על הכוח הפועל לסיכול הצעת החוק: "ועדת השרים לענייני חקיקה תכריע היום: האם להיכנע ללחץ שמפעילים הטייקונים – או לעצור את חגיגת השכר של בכירי המשק".
הטייקונים, כיאה למעמדם של מושכים בחוטים, נותרים ברקע. בחזית נמצאים מקבלי השכר הגבוה. על שער העיתון מודפסים תצלומיהם ונתוני עלות שכרם של חמישה משתכרים בכירים: אלי יונס, דוד קמיניץ, ניר גלעד, אבי גבאי ואפי רונהויז. בין 738 אלף שקל בחודש ל-1.552 מיליון שקל בחודש כל אחד. העשירים מדי, יש להניח, מעדיפים לראות את דיוקנם ורמת השכר המופרכת שלהם בטבלאות סיכום חגיגיות המתפרסמות בעיתונות הכלכלית, לא בשערי טבלואידים המכוונים לציבור הרחב. גם בלא הצגת הטייקונים שעומדים מאחוריהם מדובר בעמדה אמיצה מטעם עיתון מסחרי התלוי בהון להישרדותו לא פחות מאשר באהדת ההמונים.
המשתכרים הבכירים מוצגים ב"מעריב" כאשמים. עוד מעט ותופיע תחת דיוקנם המלה "מבוקש". בעמודים הפנימיים העיתון מופיעים נתונים נוספים לצד דיוקנאות כמה מהם. למשל, כמה מרוויח המשתכר הנמוך בחברה שהם מנהלים (בין 4,000 ל-5,000 שקל) וכמה יפסידו אם יעבור החוק (מאות אלפי שקלים בחודש). "לפי בדיקת 'מעריב'", מדווחים מיה בנגל ואריק בנדר בכפולה הפותחת של העיתון, "צפוי קרב צמוד בהצבעה בוועדה". נראה כי "מעריב" עושה כל שביכולתו כדי ליצור לחץ ציבורי על השרים שעדיין מתלבטים.
"אזרחי ישראל נקראים לעקוב היום אחר דיוני ועדת השרים לחקיקה", פותח בן כספית את טורו בהוראה ישירה, ושם את הדגש במיוחד על השר משולם נהרי, המכהן בממשלה מטעם ש"ס, ושרי ישראל-ביתנו, משום שלדבריו אלו שתי מפלגות שבין מצביעיהן תושבי פריפריה רבים וכאלה המשתכרים שכר נמוך (האם אי-אפשר להגיד דבר דומה על מצביעי הליכוד? ובעצם, האם לא מצביעי כל המפלגות הם ברובם המכריע בעלי שכר נמוך במידה משמעותית מזה של בכירי המנהלים במשק?).
"מדובר בשילוב ישראלי מצליח של הפקרות, חזירות וחוצפה", כותב כספית על תנאי השכר של הבכירים. "20 מיליון שקל בשנה למנהל של חברה בורסאית זו חריגה פראית, מסוכנת, לא מוסרית, אנטי-דמוקרטית, שפוגעת ומסכנת את כולנו", מוסיף כספית ואף מכנה את שכבת המשתכרים הבכירה במשק הישראלי בשם "חונטה".
יהודה שרוני, הפרשן הכלכלי, מוסיף טור משלו וכותב כי פער כה גדול בין המשתכרים "עלול לגרום לתחושות קיפוח בקרב מרבית משקי הבית, ומעבר לזה גם מגדיל את הפערים באוכלוסייה עד כדי תחושות ייאוש קשות". לדעתו, "מגבלת שכר המוצעת כיום על-ידי ח"כ שלי יחימוביץ', של פי 50 מהשכר הנמוך ביותר, היא סבירה בהחלט".
באמת, פער עצום במשכורות, המגיע למידה של פי 50 בין המנכ"ל לעובד הזוטר, נראה לפתע הגיוני וסביר בהחלט לעומת פער של מאות מונים. אולי זה המקום לציין כי אף חברת מעריב נסחרת בבורסה, ועל כן מחויבת לפרסם את שכר מנהליה ועורכי העיתון הבכירים – למעלה ממיליון שקלים בשנה, פי 20 בערך מעיתונאי, גרפיקאי, משכתב או פקיד זוטר בעיתון המקבל משכורת של 5,000 שקל בחודש. פער כזה הוא פחות ממחצית הפער הסביר בעיני הכותבים בעיתון, ונראה שאינו גורם לתחושות קיפוח וייאוש קשות.
לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים
"דה-מרקר", שכבר בשבוע שעבר סיקר בהרחבה, תוך גילויי תמיכה, את הצעת החוק של יחימוביץ' וכץ, יוצא מגדרו הבוקר כדי לעודד את ההצבעה בעד הצעת החוק. את דיוקניהם של חמשת מקבלי השכר הגבוה מחליפים ב"דה-מרקר" דיוקניהם של חמישה שרים ש"עתיד המשק והדמוקרטיה בידיהם" (הרצוג, ארדן, שטייניץ, נאמן ובגין). "למען הדמוקרטיה, התחרות והצמיחה של המשק הישראלי", קוראת הכותרת הראשית הפומפוזית של העיתון, כותרת המובילה למאמר מפורט מאת גיא רולניק, שבו מסביר המייסד והעורך הראשי של "דה-מרקר" מדוע הצעת החוק חיונית.
על-פי רולניק, "התנפחות שכר הבכירים היא סימפטום בולט, ברור, דוקר את העין, לכמה מהמחלות הקשות ביותר של המשק הישראלי", שאותן הוא מפרט במאמרו. המחלה הראשונה ברשימה היא "ריכוזיות גדולה", שעליה כותב רולניק כי "האירוע שהדליק אצל הנגיד את נורות האזהרה לגבי הסכנה שבריכוזיות הגדולה במשק לא היה המשבר הפיננסי, אלא המאבק הקשה שניהל להדחתו של דני דנקנר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים, ובמהלכו גילה הנגיד מי באמת שולט במשק הישראלי". לריכוזיות הגדולה מוסיף רולניק, בין היתר, את שיתוק הדירקטוריונים, תגמול על קשרים במקום כישורים וסירוס המוסדיים.
"הצעת החוק של יחימוביץ' וכץ", מציין רולניק בהמשך המאמר, "לא מטפלת בשורשי המחלה של המשק ועלולה ליצור עיוותים. לכן בעבר התנגדנו כאן ב-TheMarker להתערבות מסוג זה בשכר המנהלים במשק. אבל הניסיון של השנים האחרונות לימד אותנו כי המחוקקים, השרים, הרגולטורים ואפילו הציבור אדישים לרוב התופעות שתיארנו, אולי בשל מורכבותן הרבה. לעומת זאת, שכר המנהלים דוקר את עיניהם של רבים ולכן אפשר לגבש סביבו קואליציה לביצוע השינויים הנדרשים במשק ובשוק ההון". זו נקודה חשובה. רולניק, למעשה, מודה בפופוליזם, אך משתמע מדבריו כי המטרה מקדשת במקרה הנוכחי את האמצעי.
בהמשך "דה-מרקר" ראיון נרחב עם יחימוביץ' [צבי זרחיה], ואף ראיון עם "איש האימונים הכלכליים ומנחה תוכנית הטלוויזיה 'משפחה חורגת'", אלון גל, המביע אף הוא תמיכה בהצעת החוק. יחד עם זאת, בעיתון מתפרסם גם מאמר מאת מירב ארלוזורוב, המסרבת להתלהב מהצעת החוק. "אם תאושר הצעתה של יחימוביץ' צפויות להיות לכך שתי תוצאות עיקריות", כותבת ארלוזורוב. "האחת, התפתחות של תעשייה עוקפת מגבלה (המנהל יקבל את שכרו כחברה פרטית, העובדים בעלי השכר הנמוך יועברו לחברות קבלן וכד'), כיד הדמיון הטובה על המוח היהודי. השנייה, התנפחות בשכר העובדים מסיבות שאינן כלכליות". במקום הצעת החוק הנוכחית ממליצה ארלוזורוב על פתרון אחר – מיסוי. "במקרה הרלבנטי מיסוי המאיון העליון, ומס ירושה", כלשונה.
אם אתה לא שם, אתה לא קיים
"גלובס", שכמובן לא יצא אמש, התייחס בשבוע שעבר בהרחבה להצעת החוק להגבלת שכר הבכירים, כולל כותרת ראשית ("מי יעצור את ההתפרעות") ומאמר פרשנות תומך. על רקע זאת בולטת עוד יותר ההתעלמות של "ידיעות אחרונות", ועיתון הכלכלה מבית "ידיעות אחרונות", "כלכליסט", מהצעת החוק.
עורך החדשות ב"כלכליסט", שאול אמסטרדמסקי, פירסם בסוף השבוע פוסט בבלוג הפרטי שלו, המאשים את יחימוביץ' ברדיפה אחר כותרות קלות, ואת העיתונות הכלכלית בשיתוף פעולה עם רדיפתה. אמסטרדמסקי תהה מדוע לא הבשילה הצעת חוק דומה שהגישה יחימוביץ' בכנסת הקודמת והביע התנגדות עקרונית להצעה הנוכחית, משום שהיא "מבטאת התערבות לא חכמה בכוחות השוק". לדבריו, "השוק יידע לעקוף אותה בקלות יתרה" (נימוק דומה לזה שמביעה הבוקר ארלוזורוב ב"דה-מרקר").
"כל האמור לעיל משקף את דעתי ודעתי בלבד, ולא את דעת מערכת העיתון בו אני עובד", ציין אמסטרדמסקי בסוף הפוסט, אך נראה כי גם במערכת העיתון שבו הוא עובד אין התלהבות יתרה מהחוק. למעשה, אין כל התייחסות הבוקר לסוגיה, לא לחיוב ולא לשלילה. אין הצעה לפתרון אחר לבעיית הפער הגדול מדי במשכורות, ואפילו אין טענה כי הפער אינו גדול מדי. ב"כלכליסט" וב"ממון", מוסף הכלכלה של "ידיעות אחרונות", מתעלמים לחלוטין מהצעת החוק, כאילו שיש בכך כדי להעלימה גם מהמציאות.
עוד הערה בענייני כלכלה
במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסם ראיון קצר שקיים יהודה שרוני עם אליעזר פישמן, מאנשי העסקים החזקים במשק ובעלי "גלובס". "20 משפחות שולטות במשק הישראלי? הצחקתם אותי", אומר פישמן לשרוני. בהמשך מצביע איש העסקים על מי שפגעה, לטענתו, בהנאתו מעשיית עסקים בישראל – דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
לדברי פישמן, לחמן-מסר "הוציאה את החשק לעשות עסקים בארץ [...] כרגולטורית תחת דגל הריכוזיות היא מיררה לנו את החיים, נאבקה בנו בכל הנוגע לתעשיית הכבלים והכבידה על הפעילות בענף". נקודה למחשבה בפעם הבאה שאתם קוראים ביקורת תקיפה על לחמן-מסר מעל דפי העיתון של פישמן.
מחדשות האילומינטי
בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה [ישראל מושקוביץ] על היעלמותו של פעמון במשקל 400 ק"ג מבית-לחם הגלילית. הפעמון הוצב במקום על-ידי מייסדי היישוב, הטמפלרים, שנים רבות לפני שהיגרו לאוסטרליה. "לפי הערכות, את הפעמון גנבו באישון לילה סוחרי מתכות, שמתכוונים להתיכו, או חובבי עתיקות שמודעים לערכו ההיסטורי", כותב מושקוביץ, ומסיים את דיווחו במשפט הבא: "עם זאת, יש גם תיאוריית קונספירציה: הגניבה הוזמנה באוסטרליה".
מוזר לראות דיווח חדשותי המצטט שמועה בלתי בדוקה, גם אם מדובר בהלצה בלבד. יחד עם זאת, משפט הסיום של מושקוביץ נראה תמים לעומת הכותרת שמופיעה הבוקר בראש עמ' 27 של "ישראל היום", במדור חדשות החוץ של העיתון. "מות הנשיא: הקונספירציה", מכריזה כותרת לידיעה מאת דן לביא וסוכנויות הידיעות, העוסקת בנסיבות מותו של נשיא פולין והנהגת המדינה ובסברות בדבר קשירת קשר לחיסולם.
"האם מישהו מנסה לחזק את תיאוריות הקונספירציה סביב מותו של לך קצ'ינסקי או שאין עשן בלי אש?", נשאל בפתח הידיעה, שאלה שעליה לא ניתנת כמובן כל תשובה. הדיווח ב"ישראל היום" מתבסס על סרטון שהועלה לאינטרנט, שבו נראים לכאורה ניצולים של התרסקות המטוס נרצחים. עוד מדווח כי "ברוסיה נפוצו שמועות, שכמובן לא זכו לכל אימות רשמי, שלפיהן האדם שצילם את שרידי המטוס לאחר ההתרסקות, אנדריי מנדירז', נרצח בידי מתנקשים". לביא מצטט בהמשך גם דיווחים שהתפרסמו "בבלוגים ברחבי הקווקז".
ייתכן שיש בתיאוריית הקשר ממש. קשה לקבוע, בייחוד לאור הדיווח החלקי, האנונימי והבלתי מבוסס שמתפרסם בעיתון. ברור כי ל"ישראל היום" אין היכולת לשלוח צוות תחקירנים לרוסיה כדי ללמוד מקרוב על נסיבות התרסקות המטוס, אך ברור גם כי יש לו היכולת לסקר באופן אחר, אחראי יותר, את תיאוריית הקשר הנפוצה בימים אלה ברחבי הקווקז. במחשבה נוספת, הדיווח מספק תשובה אפשרית לשאלה המוצגת בתחילתו. יש מי שמנסה לחזק את תיאוריות הקונספירציה סביב מותו של לך קצ'ינסקי – "ישראל היום".
פרס דיווח הביזאר
עם כל הכבוד לתשומת הלב הרבה שמוקדשת הבוקר בעיתונים למטיאור שנחת אמש בחוף בת-ים וככל הנראה כלל אינו מטיאור, את פרס דיווח הביזאר של הבוקר קוטף "ידיעות אחרונות" על עיסוק רכילותי בנושא רציני. בשער העיתון מוצג תצלום [שוש מיימון] של שולה זקן, אשת מפתח בחקירות השחיתות שמנהלת משטרת ישראל, כשהיא מבלה במסיבה בלוס-אנג'לס. בקדמת התצלום נראים שניים – זקן וגבר בעל זקן צרפתי המניח יד על כתפה ומסמן בידו השנייה לאות וי. על-פי כיתוב התצלום, אותו גבר הוא "חבר ישראלי המכונה 'שוקי אינטרנשיונל'".
על פני המחצית התחתונה של עמ' 5 מופיע דיווח מאת מיימון, שבילתה ב"חפלה מזרחית" במועדון בוקה לצד זקן. גם בעמוד זה מתפרסם תצלום של זקן ואותו "שוקי אינטרנשיונל", אך משום מה כינויו של החבר הושמט. הדיווח עצמו רכילותי לכל דבר ועניין: "לאורך כל הערב היא [זקן] ניסתה לשדר עסקים כרגיל, פיזרה חיוכים למצלמות וזכתה להקדשה אישית של שני שירים", כותב מיימון. "הקהילה המקומית עטפה אותה בחום, ורבים ביקשו להצטלם איתה. זקן, משוחררת ושמחה, פיזזה על רחבת הריקודים".
פסל-מונטאז'
אלי ברדנשטיין מדווח בכפולה המרכזית של "מעריב" כי המועצה לשימור אתרים ומבנים תקים במקווה-ישראל פסל בגובה של שבעה מטרים שינציח את המפגש שהתקיים במקום בין בנימין זאב הרצל לקיסר הגרמני וילהלם השני. "רבים מכירים את התמונה המפורסמת של הרצל, שבה הוא אורב לקיסר הגרמני רכוב על סוסו הלבן בכניסה למקווה-ישראל", כותב ברדנשטיין מתחת לתצלום דגם של הפסל, הדומה מאוד לתמונה המפורסמת, אך לא מציין כי התמונה ההיא אינה אלא זיוף – פוטומונטז' ששילב שתי תמונות.
ענייני תקשורת
צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" כי ועדת השרים תתנגד להצעת החוק של ח"כ מרינה סולודקין להגביל את הפצת החינם של עיתון יומי ארצי לתקופה של שנה אחת בלבד. כמו כן תתנגד הוועדה להצעה של ח"כ דוד רותם, שנועדה למנוע מאזרח זר להיות הבעלים של עיתון יומי בישראל.
אופיר בר-זהר מדווחת באותו עיתון כי העסקה לרכישת 30% מחברת מעריב על-ידי זכי רכיב לא יצאה אל הפועל, אף שהמועד שנקבע לה חלף. על-פי הדיווח, רכיב ביקש דחייה של שבוע לשם השלמת העסקה.
בכפולת העמודים 22–23 של "דה-מרקר" מתפרסם ראיון [אמיתי זיו] עם עדי אייל, מנהל חטיבת האונליין במיקרוסופט, וגיא אליאב, מנכ"ל נענע 10. העילה לראיון – הקמת גוף בשם MASA, המציע שטחי פרסום משולבים בשני הפורטלים ועתיד לייצג את פייסבוק בישראל. בכפולת העמודים 24–25 של "דה-מרקר" מתפרסמת מודעה מטעם MASA.