אולם העצרת הכללית של האו"ם, שלשום (צילום: UN Photo/JC McIlwaine, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

"יִתָּכֵן שֶׁבְּאַרְצֵנוּ לֹא הַכֹּל הוֹלֵךְ כְּמוֹ שֶׁאָמוּר הָיָה לָלֶכֶת.
אֲבָל אִישׁ אֵינוֹ יָכֹל לְפַקְפֵּק בְּכָךְ שֶׁהַתַּעֲמוּלָה טוֹבָה.
אֲפִלּוּ הַגּוֹוְעִים בָּרָעָב חַיָּבִים לְהוֹדוֹת
שֶׁשַּׂר הַתְּזוּנָה מֵיטִיב לְדַבֵּר".

הטקסט שלעיל, מתוך שירו של ברטולט ברכט "חשיבות התעמולה", מודפס הבוקר מעל ראיון קצר שערכה מיה סלע עם יצחק לאור עבור "גלריה", מוסף "הארץ" (תרגום השיר מגרמנית: ליאורה בינג-היידקר).

העילה – הוצאת גיליון מס' 27 של כתב-העת "מטעם", בעריכת לאור, המוקדש כולו לברכט. ובעצם העילה היא מציאות חיינו היומיומית, שבה פחות גוועים ברעב מאשר בגרמניה של היטלר שעליה כתב ברכט, ובכל זאת דומה כי לא ניתן לפקפק בדבר איכות התעמולה וחשיבותה.

כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות למאמץ המדיני של ישראל לקראת הכרה אפשרית של ארגון האומות-המאוחדות במדינה פלסטינית עצמאית. "רגע ההכרעה", מכנה זו הכותרת הראשית של "ישראל היום", עלון התעמולה של מפלגת השלטון. כותרת המשנה לראשית מסתיימת בציטוט מפי שר הביטחון ולפיו ישראל הצליחה לשכנע את ניגריה להימנע בהצבעה.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווחים שלמה צזנה ויוני הרש כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יצא אתמול לניו-יורק "כדי להשתתף במאמצים הדיפלומטיים להכשיל את המהלך הפלסטיני ולפנות אל העצרת הכללית".

"הרבה יותר קל להיכנע ללחצים", מצוטט נתניהו בידיעה, "הרבה יותר קל לזכות בתשואות ממנהיגי העולם על ויתורים מפליגים שאחר-כך אנחנו יודעים עם מה אנחנו נשארים. אנחנו נחושים לעמוד על האינטרסים שלנו ולעמוד על האמת שלנו. יש הכרה גוברת בעולם בצורך לפתור את הבעיות תוך שמירה על הדברים החיוניים. אנחנו רוצים שלום אמיתי על הקרקע, עם סידורי ביטחון, שלא ייפרם טרם חתימתו".

לידיעה מתלווה מאמר פרשנות מאת דן מרגלית, תחת הכותרת "אבו-מאזן – סרבן שלום". אחד המסרים העולים ממאמרו הוא כי אבו-מאזן והפלסטינים מעוניינים לא רק במדינה פלסטינית בשטחי הגדה המערבית, אלא במדינה פלסטינית גם בשטחי מדינת ישראל. מסר זה משמש כותרת ("הפלסטינים רוצים שתי מדינות לעם אחד") למאמר מאת אופיר אקוניס, סגן יו"ר הכנסת ויו"ר צוות התגובות של הליכוד, המתפרסם בהמשך הגיליון של "ישראל היום".

כיצד קורה שהפרשן הבכיר של "ישראל היום" מהדהד מסר שעולה מהדובר לשעבר וכיום ראש צוות התגובות של מפלגת השלטון? זה ברור: כשיש אמת אחת ניצחת, היא מופיעה מאליה בטקסטים מאת מחברים שונים. דחוף יותר לקבל תשובה לשאלה מדוע ראש צוות התגובות של הליכוד מקבל דרך קבע מקום לשטוח את עמדותיו בעמודי החדשות של "ישראל היום". האם לא נכון היה יותר, ולו למראית עין, לשים את מלותיו בפי עוד פרשן או שניים מן השורה?

בשולי הכפולה הפותחת של "ישראל היום" מביאה ידיעה קצרצרה מאת שלמה צזנה ומתי טוכפלד את עמדתו של השר משה (בוגי) יעלון בדבר התגובה הישראלית הרצויה למהלך הפלסטיני – "העובדה שהם מפירים את אוסלו ובוחרים בדרך חד-צדדית תחייב נקיטת צעדים חד-צדדיים מצדנו בהתאם לחומרת פנייתם", מצוטט יעלון. "[...] מדינה לא תצא להם מזה, אבל תוצאות קשות וחמורות כן. הם צריכים לדעת שיש למעשים שלהם מחיר ושהם יצטרכו לשלם אותו".

את המושגים המעורפלים "תוצאות קשות" ו"מחיר" פורט שר החוץ אביגדור ליברמן ב"ידיעות אחרונות". "ליברמן: הקואליציה תתפרק אם נתניהו לא יעניש את הפלסטינים", קוראת הכותרת הראשית של העיתון, ובעמ' 8 מפרט שמעון שיפר את דרישות שר החוץ: ביטול הסכמי אוסלו, סיפוח גושי ההתיישבות לישראל, הקפאת הכספים שישראל גובה עבור הפלסטינים, ביטול תעודות מעבר של בכירי הרשות כך שלא יוכלו לצאת לחו"ל או להיכנס לישראל, ומהלך להעברת החלטה בקונגרס האמריקאי שתפסיק את הסיוע של ארה"ב לרשות (בינתיים הכחיש שר החוץ את הפרסום).

"נתניהו יצא לניו-יורק: 'לא מצפה לקבלת פנים חמה'" היא כותרת ידיעה מאת ברק רביד, המתפרסמת בכפולה הפותחת של "הארץ". ראש ממשלת ישראל מצוטט בה כמי שאמר אתמול לתומכיו בסיעת הליכוד, כמה שעות לפני שיצא לנתב"ג, כך: "אני יודע שקבלת הפנים שאני מקבל כאן היא הרבה יותר חמה מזו שאקבל בעצרת האו"ם, ודווקא בגלל זה אני חושב שצריך ללכת לשם ולהציג את האמת שלנו, של עם שמותקף פעם אחר פעם על-ידי אלה שמתנגדים לעצם קיומו. זו האמת הבסיסית ביותר".

"נתניהו: מחכה לי קבלת פנים קשה באו"ם", היא כותרת ידיעה [אלי ברדנשטיין ואריק בנדר] בכפולה השנייה של "מעריב".

"נתניהו מתאר את הנסיעה שלו לניו-יורק כביקור קשה בסביבה עוינת", כותבנחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "האמת היא שהוא נהנה מכל רגע. זהו מסע הסברה. את הקרבות האלה, שהתחמושת בהם היא מלים והניצחון במחיאות כפיים, נתניהו אוהב ויודע. האו"ם יהיה לו במה – אל דעת הקהל בישראל, אל יהודי ארצות-הברית, אל המערכת הפוליטית האמריקאית ואל התקשורת העולמית".

לצד רשימתו של ברנע מתפרסם לוח-זמנים לנאומים באו"ם. היום יישא נשיא ארה"ב נאום, מחר נשיא איראן וראש ממשלת טורקיה, וביום שישי – יו"ר הרשות הפלסטינית וראש ממשלת ישראל.

"אני תומך במדינה פלסטינית על בסיס גבולות 67' עם תיקוני גבול, אבל רק לאחר משא-ומתן", מצטט בכפולה הפותחת של "מעריב" שלום ירושלמי, שליח העיתון לעצרת האו"ם, מתוך הנאום שאובמה טרם נשא.

בהמשך הידיעה מצטט ירושלמי גם מנאומו העתידי של נתניהו. "אנחנו מודעים לחולשה שלך", יאמר ראש ממשלת ישראל ליו"ר הרשות הפלסטינית מעל בימת האו"ם. "חמאס חותר תחתיך. בוא נדבר על שלום, שלום אמיתי. נשב לשיחות ישירות ונגמור את הכל, בלי תנאים מוקדמים. בסוף התהליך אנחנו נכיר במדינה פלסטינית ואתם תכירו במדינה יהודית ובצורכי הביטחון של ישראל. זה לא פשוט עבורנו. אנחנו קואליציה ימנית, אבל תמורת שלום מלא בין שני העמים אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף, אם גם אתם תשימו קץ לסכסוך".

"מוּבָן: גַּם אִם נְאוּמִים מְאַפְשְׁרִים הַרְבֵּה
הֵם לֹא מְאַפְשְׁרִים הַכֹּל. אֲחָדִים
כְּבָר שָׁמַעְנוּ אוֹמְרִים: חֲבָל
שֶׁהַמִּלָּה בָּשָׂר כְּשֶׁלְּעָצְמָהּ לֹא מַשְׂבִּיעָה, וַחֲבָל
שֶׁהַמִּלָּה חֲלִיפָה מְחַמֶּמֶת כָּל כָּךְ מְעַט".

(ברטולט ברכט, "חשיבות התעמולה")

האספרסו בוושינגטון, הרהיט בבית

"ביום שישי בסופשבוע: גבי אשכנזי שלא הכרתם", מבטיחה מודעה שמוצאת את מקומה בשער גליון "מעריב". ברקע הכותרת, תצלום [ללא קרדיט] של אשכנזי מניף לראווה דג, תצלום שפורסם בתחילת השנה ב"ידיעות אחרונות". מיהו אשכנזי שלא הכרנו? "הכרישים בקריביים. האספרסו בוושינגטון. הטלפון הבהול בשדרה החמישית שהחזיר לתמונה את הרפז. וההמתנה לדו"ח המבקר", נכתב בתחתית המודעה העצמית של "מעריב". לא נכתב אם בן כספית הוא העיתונאי שישתף אותנו ב"חייו החדשים של האזרח אשכנזי", או כתב אחר של העיתון.

בינתיים אפשר להסתפק באושיה חלופית מעולם הידוענות – בר רפאלי מעניקה ראיון בן 101 שאלות למוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות", שיוצא היום ב"גיליון חגיגי ענק".

"את אוהבת להתראיין?" היא השאלה הראשונה שסמדר שיר מפנה אל הדוגמנית. "זה נחמד לשמוע שאלות מקוריות", משיבה רפאלי, "שגורמות לי לחשוב על דברים שמעולם לא עברו לי בראש".

עם 100 השאלות הנוספות נמנות, בין היתר, השאלות הבאות: "את מאמינה באהבה ממבט ראשון?"; "את אוהבת מוזיקה ים-תיכונית?"; "איזה רהיט את הכי אוהבת בבית?" ו"מה זאת אהבה?".

בנוגע לטענות הקונספירציה

לפני כחודש, לאחר שרשרת הפיגועים בגבול מצרים-ישראל שגבתה את חייהם של שמונה אזרחים ישראלים וחמישה שוטרים מצרים, הפנתה ישראל אצבע מאשימה לעזה. במשרד הביטחון, כך דווח, העריכו כי המחבלים שהוציאו לפועל את הפיגועים הגיעו מרצועת עזה. הערכה זו הובילה לתקיפה ישראלית בעזה נגד הארגון שנחשב לאחראי לפיגוע – הוועדות העממיות – להריגת חמישה מבכיריו (וילד בן שנתיים) ולפתיחת סבב הסלמה שגבה את חייהם של 27 פלסטינים וישראלי אחד.

הערפל שפיזרה ישראל סביב זהות המחבלים תרם לתיאוריה [עידן לנדו ואחרים] שלפיה ישראל תקפה בעזה אף שהמחבלים לא היו עזתים, ואף לא קיבלו הוראות מעזה.

הבוקר מדווח אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" על ממצאי התחקיר הצה"לי לבדיקת האירוע, שהושלם לפני ימים אחדים. לפי דיווחו, התחקיר קובע כי ארגון הוועדות העממיות בעזה יזם את הפיגוע, גייס את המחבלים בסיני, "הדריך, אימן וצייד אותם, וגם שימש להם עורך לוגיסטי". המחבלים עצמם, קובע התחקיר, היו כולם אזרחי מצרים. מובן כי בדיווח לא מוסבר על סמך אילו ראיות הגיע צה"ל למסקנות.

ביג דיל

"רוצה לתרום לנוחי דנקנר?", שואלת קופאית בקריקטורה היומית של "הארץ" [ערן וולקובסקי], אך לא כולם שותפים לדעה כי דו"ח הביניים של "ועדת הריכוזיות", שפורסם שלשום, יוביל בסופו של דבר את דנקנר למצוקה כלכלית גדולה.

ב"גלובס", למשל, ניתחה אתמול סטלה קורין-ליבר את המפסידים והמרוויחים מהמלצות הוועדה. על דנקנר כותבת קורין-ליבר כי הוא "צריך לרוץ להשתטח על קברי הצדיקים ש'הרנטגן', הרב איפרגן, ישלח אותו אליהם", שכן דנקנר הוא "הניצול הכי גדול של ועדת הריכוזיות. [...] נוחי דנקנר חייב, כך קבעה הוועדה, למכור את כלל-ביטוח. ביג דיל. הוא בין כה, כבר יותר משנה, רוצה למכור אותה. עכשיו יש לו ארבע שנים להוריד מחיר. וחוץ מזה, הכל כרגיל" (בינתיים מדווח כי העסקה שהתגבשה למכירת כלל נפלה).

ונוחי משתטח. כתבת השער של המוסף היומי של "מעריב", "המגזין" [עורך:סימון טטרו], וכל הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשות לרב חיים עמרם איפרגן, אחיו הבכור של הרב יעקב ישראל איפרגן. בעוד האח הצעיר, המקורב לבעל העיתון, מכונה "הרנטגן", האח הבכור, מדווח יונתן הללי, מכונה "האולטרסאונד", בשל יכולתו לסייע לנשים להרות. הללי מספר על נפלאות יכולותיו של "האולטרסאונד", ומציין כי הרב מעניק את ברכתו "לכל מי שפונה אליו".

בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מתפרסמים שני מאמרים, מאת מירב ארלוזורוב ורותם שטרקמן, המתמקדים בהשפעת דו"ח "ועדת הריכוזיות" על חברות בעלות מבנה פירמידיאלי (אי.די.בי של דנקנר היא הדוגמה המובהקת לחברה כזו). מיד לאחר פרסום מסקנות הביניים של הוועדה, טענו תומכיה הנלהבים כי ההמלצות על הפרדה בין אחזקות ריאליות לפיננסיות מבורכות, אך בכל הקשור לפירוק חברות הפירמידה הוועדה לא היתה נחרצת דיה. הבוקר הניתוח מעלה מסקנות שונות.

"מה שעשה את הכותרות של אתמול היו ההמלצות על הפרדת האחזקות הריאליות מהפיננסיות [...] אלא שנראה שבתחום הפירמידות טמון חומר נפץ אמיתי", קובע שטרקמן, ומסביר מדוע.

"בכמה נקודות יהיו הגבלות על התרחבות הפירמידות", מבהירה ארלוזורוב. "[...] ישנה פרשנות אחרת הקובעת כי מכלול המגבלות שהטילה הוועדה על פעילות הפירמידות מצטבר למאסה כזו שהיא נהפכת להפרעה של ממש. משמע, יש מי שסבורים כי המלצות ועדת הריכוזיות מפרקות בפועל את הפירמידות העסקיות – על אף שהוועדה נזהרה מלומר זאת באופן מפורש. [...] נותר רק להמתין ולראות עד כמה הוועדה עצמה וכנסת ישראל לאחריה יהיו נועזות באימוץ מסקנות הוועדה".

"גפני: 'החוק יעבור שינויים'", מבטיחה כותרת לידיעה על "החוק להגברת התחרותיות במשק", המתפרסמת ב"עסקים", המוסף הכלכלי של "מעריב". טל שחף מדווח כי יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, צופה כי החוק יאושר, אבל "עם הרבה שינויים". מקום לתקווה עבור מי שעלול להיפגע מהחוק? לא ברור. גפני אומר כי "העקרונות של הוועדה בהחלט מקובלים עלי", ציטוט שלא מוצא את מקומו בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה או בפסקת הפתיחה.

זוטות

בעמודי החדשות של "ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר על אדם שזכה בהגרלת הלוטו. הידיעה, שעל עצם פרסומה מומלץ לקרוא בבלוג של יובל דרור, מצורפת גם לניוזלטר היומי של העיתון, הכולל רק את המיטב של המיטב ש"ישראל היום" מציע מדי יום לקוראיו.

עמוד שלם בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מוקדש לדיווח מאת איתמר אייכנר על אורי ויינשטיין, שנסע לאריתריאה כדי לומר קדיש על קבר אביו, בפעם הראשונה לאחר 70 שנה .

ב"הארץ" מדווח אלי אשכנזי על תנאי הלימוד של תלמידים ערבים במדינת ישראל. תלמידי כיתה ז' בדבורייה לומדים במסדרון נטול מזגן או מאוורר, ליד השירותים.

ענייני תקשורת

סמדר פרי מדווחת במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" כי ודאח חנפר, מנכ"ל ערוץ החדשות אל-ג'זירה, הודח אתמול מתפקידו. פרי מזכירה כי לפני שבועיים בלבד נחשף מברק שהודלף לאתר ויקיליקס ולפיו חנפר קיים קשר עם בכירים אמריקאים והתייעץ איתם בנוגע לשידורי התחנה. לפי המברק, הם אף הכתיבו לו הוראות לשידורים.

ב"הארץ" מופיע תרגום ידיעה מאת איאן בלאק מ"הגרדיאן" על פרישתו של חנפר מהתפקיד. הטענות בדבר הקשר למברק שפירסם ויקיליקס שוליות בהרבה ביחס למקום שהן תופסות בידיעה של פרי. לעומת זאת, בידיעה של "הגרדיאן" מוזכר כי חנפר הוא יליד ג'נין, וכי מי שמונה למחליפו הוא אחד מבני משפחת המלוכה הקטארית, השיח' אחמד בן-ג'אסים אל-תאני, ששימש עד כה מנהל בכיר בחברת הגז של הנסיכות.

עוד במדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות", ידיעה [סוכנויות הידיעות] על תחנת רדיו בסומליה שנשלטת על-ידי הארגון האסלאמי הקיצוני א-שבאב, שערכה חידון קוראן נושא פרסים. הזוכה, בן 17, קיבל 600 דולר, ספר דת ורובה קלצ'ניקוב. הזוכה במקום השני קיבל 400 דולר ורובה קלצ'ניקוב. "הזוכה במקום השלישי נאלץ להסתפק בשני רימוני רסס ו-300 דולר", מדווח. בידיעה מוזכר כי הארגון שולט ברוב סומליה ומנסה להשליט בה את חוקי האסלאם. לא מוזכר בידיעה כי הארגון מונע בשבועות האחרונים מתושבי המדינה לקבל סיוע בינלאומי למצוקת הרעב שמעמידה מאות אלפי סומלים בסכנת מוות מיידית.

בכפולה הפותחת של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת ברק רביד תחת הכותרת "הזוג נתניהו יישאר בניו-יורק כדי להצטלם בגראונד-זירו". בידיעה עצמה, לעומת זאת, מצוין כי "לא ברור אם הרקע לדחיית החזרה לארץ [של בני הזוג נתניהו] הוא הרצון לקיים את הטקס [של הנחת זר בגראונד-זירו]".

ב"גלובס" משוחח רועי ברק עם טובי פולק על יוזמתו להקים כלי תקשורת עצמאי בבעלות קואופרטיב של עיתונאים. "99% שזה לא יצליח", אומר לו פולק, "אבל אם לא ננסה את האחוז היחיד שנותר, אז מה נגיד אחר-כך?".

במוסף "פירמה" של "גלובס" מתפרסם ראיון של ליאת רון עם כתב "חדשות 10", ברוך קרא, שבו הוא מתייחס בין היתר, למשפט גלט-ברקוביץ' נגד הארץ. "נהגתי בפרשה הזו באופן שאני שלם איתו לגמרי מאל"ף עד ת"ו", אומר קרא. "[...] הדבר החשוב שהבנתי היה שאתה לא יכול להגן על המקור מפני עצמו". עוד בגיליון, פרידה של יובל נתן מהמגזין שהקים, "רייטינג".

מרבית מוסף "ספרים" של "הארץ" מוקדשת לסקירת ספרים שעתידים לראות אור בשנה הקרובה. בין היתר מצוין כי הוצאת האוניברסיטה הפתוחה תוציא לאור את ספרו של אורן סופר "תקשורת המונים בישראל", וכי הוצאת מודן תוציא לאור את ספרם של תמר ליבס וזוהר קמפף, "טרור ומלחמה בעין המצלמה: התקשורת בעתות חירום". בלי קשר לתקשורת, הוצאת יד-ושם עתידה להוציא לאור את ספרו פורץ הדרך של ראול הילברג על "השמדת יהודי אירופה", שראה אור לראשונה בשנת 1961. בשעה טובה.

"וְעוֹד מַשֶּׁהוּ לְמַחְשָׁבָה
בְּעִנְיַן תַּכְלִיתָהּ שֶׁל הַתַּעֲמוּלָה: כְּכָל שֶׁיֵּשׁ בְּאַרְצֵנוּ יוֹתֵר תַּעֲמוּלָה
כָּךְ יֵשׁ לָנוּ פָּחוֹת מִן הַשְּׁאָר".

(ברטולט ברכט, "חשיבות התעמולה")