התקף פסיכוטי

הכותרות הראשיות בכל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מוקדשות ליחסי טורקיה-ישראל. אתמול, בנמל התעופה של איסטנבול, הועברו במשך כשעתיים כמה עשרות ישראלים בדיקות ביטחון מקיפות ופולשניות, וכמה מעיתוני הבוקר צווחים על כך בקולי קולות.

בראש שורת הצווחנים ניצב "ישראל היום", שכותרתו הראשית קוראת "אקספרס של השפלות". בסרט "אקספרס של חצות", נזכיר, מתוארת מסכת הייסורים של אמריקאי שנתפס בטורקיה בניסיון להבריח סמים. הוא מושלך לכלא שבו הסוהרים נוהגים לאנוס דרך קבע את האסירים. על-פי הדיווח ב"ישראל היום" [אילן גטניו ושלמה צזנה], עשרות הישראלים שהושפלו אתמול בנמל התעופה הטורקי נדרשו, בין היתר, להיפרד לזמן מה מדרכוניהם, לעמוד בקבוצה נפרדת, לענות על שאלות ולעבור בדיקה גופנית. מכמה מהם דרשו הטורקים להתפשט.

הסגנון הקלישאתי-אסוציאטיבי-מתלהם מחלחל מהכותרת הראשית של "ישראל היום" אל הכפולה הפותחת, שלרוחבה מתנוססת הכותרת "להשפיל ישראלי ולנוח". הצעה לכותרת מחר: "הלחמעג'ון המג'נון".

כתבי העיתון מצטטים דברים שאמרה הנוסעת רבקה ברוך בשיחה עם ערוץ 10: "שמו אותנו בחדר חשוך, חלק מהנוסעים נדרשו להתפשט. אותי בדקו אפילו בחגורה של המכנסיים. מה אני אגיד? דבר לא נורמלי. מפחיד". העובדה כי פלח נכבד מהאוכלוסייה המבקרת בישראל ויוצאת מנתב"ג עובר דרך קבע הליך בדיקה דומה נדחקת אחר כבוד אל התת-מודע. טענות של טורקים בדבר מקרה ספציפי של בדיקות פולשניות ומשפילות בנתב"ג, שאירע יום לפני הבדיקות בטורקיה, מוזכרות בחלקו האחרון של הדיווח בכפולה הפותחת, אך לא בכותרת, בכותרת המשנה או בלידים. בכל זאת, טורקים. כולם נראים כמו טרוריסטים.

בכפולה הפותחת מתפרסם מאמר מאת בועז ביסמוט, עורך חדשות החוץ בעיתון, המסביר מדוע נכונה היתה ההחלטה של ישראל לא להתנצל על הרג אזרחים טורקים על סיפון המאבי-מרמרה (ביסמוט אינו מזכיר במאמרו את נסיבות דרישתם של הטורקים להתנצלות).

"לאלה הסבורים כי ישראל היתה צריכה להתנצל גם על חשבון נטילת סיכון", הוא כותב, "צריך להזכיר שקיים גם מושג כזה שנקרא כבוד לאומי. במזרח התיכון יש לו משמעות מיוחדת". לפי ביסמוט, "אלה שקראו להתנצלות של ישראל כנראה לא קוראים נכון את המפה האזורית. מה לעשות, הזמנים אינם טובים". במלים אחרות, לא עוד "וילה בג'ונגל", כי אם "ג'ונגל בג'ונגל".

לצד מאמרו של ביסמוט מתפרסם מאמר מאת דן מרגלית. "רג'פ טאיפ ארדואן החליט לכבוש מעמד בכורה בעולם הערבי על גבם של היהודים. אנטישמיות קלאסית", מבאר מרגלית את מצב העניינים באזורנו. משפט זה מופיע גם בשער העיתון, כחלק מתמצית טורו, תחת הכותרת "אנטישמיות קלאסית".

בהמשך הטור משווה מרגלית בין הקוראים כיום לפיוס עם טורקיה ובין יהודים קומוניסטים ובונדיסטים שהתנגדו לציונות וניסו להשתלב במדינות שבהן חיו. במשתמע, מרגלית משווה בין ארדואן ובין שני הרוצחים הגדולים של המאה העשרים – היטלר וסטלין.

כמו ביסמוט, גם מרגלית בדעה שהזמנים אינם טובים. הנה, לפי מרגלית, תמצית מציאות חיינו: "האזור אחוז התקף פסיכוטי של מחלת הנפש האנטישמית, מחלה כרונית שאין לה מרפא. כל שניתן לעשות הוא להוריד את גובה הלהבות ולשכך את הטירוף לתקופות ממושכות".

מוזר שהטור של מרגלית, והעיתון שבו הוא מתפרסם, אינם נענים להמלצתו להוריד את גובה הלהבות ולשכך את הטירוף. ההפך הוא הנכון. מרגלית והעיתון מלהיטים עוד יותר את המצב, במה שנראה כניסיון לרכוב על הטירוף. עד לאן? מה שיותר רחוק, אולי עד הבחירות הבאות.

כמו ערבים

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" – "הטורקים חיפשו חיילים קרביים" – נראית במבט ראשון רצינית יותר מזו של "ישראל היום". עיון בידיעה המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון [איתמר אייכנר, בנימין טוביאס, ליאור אל-חי ודוד רגב] מגלה כי היא מתבססת על כרעי תרנגולת.

דליה קליגר, אחת מהנוסעים שנבדקו בקפידה יתרה אתמול בטורקיה, מצוטטת בפתח הידיעה כאומרת: "הטורקים לקחו הצדה גברים צעירים ושאלו אותם איפה שירתו בצבא. הרושם שלנו היה שהם מחפשים חיילים קרביים או כאלה שקשורים להשתלטות על המרמרה". על בסיס רושם זה, של אחת הנוסעות, ללא כל ביסוס נוסף נראה לעין, נוסחה והודפסה כותרת ראשית שקוראיה מוזמנים לדמיין תסריטי אימים על אודות חיילים קרביים שמופרדים בסלקציה מיתר הנוסעים הישראלים ומושלכים לכלא טורקי (וכל מי שראה את "אקספרס של חצות" יודע מה הולך שם).

דמיינו עיתון במדינה זרה שהופך שאלה בסיסית בתחקור היומיומי של גורמי הביטחון בנתב"ג לכותרת ראשית דומה ותבינו עד כמה העיתונות כאן היסטרית במאמציה לשמור על הכבוד הלאומי. ידיעה נפרדת [איתמר אייכנר ובנימין טוביאס] מוקדשת לטענות נוסעים טורקים על מסע השפלה שעברו קודם לכן בנתב"ג.

עוד בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", דיווח מאת תלם יהב, שליח העיתון ואתר ynet לטורקיה, שנחת שם אתמול, ניסה להתסיס את האווירה, אך התקבל באדישות. "למרות אינספור נסיונות קנטור מצדי לקצין ביקורת הגבולות, הוא הביט בי במבט עייף והחתים לי את הדרכון ושיחרר אותי לדרכי", כותב יהב. למרות קבלת הפנים המשעממת, כותרת מודגשת בשער "ידיעות אחרונות" – שחור על גבי צהוב – מספרת על "הישראלי היחיד בביקורת הדרכונים באיסטנבול".

הטון ששולט במאמרי הפרשנות של "ישראל היום" על טורקיה צץ גם ברשימה ב"ידיעות" מאת רז שכניק, המתפרסמת במוסף "24 שעות", כחלק ממדור "ראש בראש" (חנוך דאום מציע הבוקר את העמדה ההפוכה). שכניק מסביר מדוע על אזרחי ישראל להחרים את טורקיה וכותב כך: "אני מכיר את התשובות שלכם, אנשי הדילים. אוהב במיוחד את ההסבר שלפיו 'הטורקי ברחוב לא אשם שהממשלה שלו כזו ואנחנו לא צריכים להעניש אותו'". שכניק מציג שלוש תשובות לטיעון זה. אפשר להסתפק בראשונה כדי להבין עד לאן הידרדר השיח הציבורי בישראל – "לא בטוח שאותו טורקי קטן לא אשם".

בעיתון "מעריב" מתייחסים לקוראיהם, ולמשבר עם טורקיה, ביתר רצינות. הכותרת הראשית מתעלמת מהאירוע בנמל התעופה של איסטנבול ומתמקדת ביחסים בין שתי המדינות: "טורקיה קיבלה החלטה אסטרטגית להתנתק מישראל", מצוטט "גורם בכיר מתוך דיוני השמינייה". בכפולה הפותחת מביא בן כספית ציטוטים ארוכים מפי אותו "גורם בכיר", המסביר מדוע טורקיה נקלעה למצב ביש בזירה הבינלאומית ונכון היה לא להתנצל "על תוקפנות שננקטה נגדה".

מנגד מצטט כספית גורם עלום אחר, התומך בהתנצלות ולועג למלחמת הכבוד של ישראל (ולכל הערבים באשר הם). "באמת כל הכבוד", אומר אותו אדם, "סוף-סוף נטמענו במזרח התיכון, הפכנו לערבים, פתאום מדיניות החוץ הישראלית מתבססת על כבוד. לפי זה, בקרוב נחוקק כאן חוק שמצדיק רצח על כבוד המשפחה". ידיעה על השפלת הנוסעים הישראלים באיסטנבול מתפרסמת בתחתית עמ' 3, על פני פחות ממחצית העמוד.

עיתון "הארץ" דוחק כותרת על היחסים עם טורקיה אל מתחת לקפל עמוד השער, ומכל מקום מתרכז בזירה המדינית ולא במלחמת הכבוד על חשבון האזרחים. "טורקיה גירשה את חברי הסגל הדיפלומטי הישראלי הבכיר", מדווחים ברק רביד, זהר בלומנקרנץ ורויטל חובל. מסע ההשפלות בן השעתיים של הנוסעים הישראלים מוזכר בשער רק בגוף הידיעה, אם כי מדווח בהרחבה.

גטו שחור

הכותרת הראשית של "הארץ" וכל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשות ל-160 תלמידים אתיופים מבית-הספר נר-עציון בפתח-תקווה, שנותרו בשנת הלימודים הנוכחית בבתיהם. טלילה נשר, כתבת החינוך החדשה של העיתון,מדווחת בהרחבה על נסיבות המצב. "בעיריית פתח-תקווה הסבירו גם אתמול את שיבוץ התלמידים בבתי-הספר הממלכתיים (רגילים ודתיים) בעיר ומחוצה לה בטענה כי 'בתי-הספר הפרטיים קולטים את הילדים העולים בצורה פחות הולמת'", היא כותבת. "עם זאת, מאחורי ההחלטה הפדגוגית לכאורה ניצבת דרישה של מנהלי בתי-הספר הפרטיים שלא לקלוט מספר רב של ילדים אתיופים".

גדעון לוי מלווה את הידיעה ברשימה נרחבת על "הגטו השחור של ישראל". "מציורי הקיר הססגוניים שמעטרים את קירות בית-הספר הממלכתי-דתי המטופח הזה ניבטים דיוקנאות של כליזמרים חסידיים; הם כולם לבנים", הוא מבחין. "[...] לא נעים לראות בית-ספר סגור, אבל דבר לא העיד אתמול על הדרמה שמתרחשת בין כתליו, ובעיקר מחוצה להם, דרמה ישראלית של גזענות ורגשות קיפוח, של דחיקת האתיופים וריכוזם בשכונות שחורות עם בתי-ספר שחורים, כמיטב המסורת של המפעל הציוני, שהקים לנו את ערי הפיתוח".

בראש מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" תצלום שבו נראה ילד אפריקאי אוחז בספל עשוי פח. כיתוב התצלום מתייחס לקטסטרופה המתרגשת בימים אלה על סומליה. "אתמול פירסם האו"ם דו"ח מדאיג במיוחד, ולפיו 750 אלף איש נתונים כעת לסכנת מוות מיידית, לעומת 350 אלף ביולי האחרון", נכתב.

במדור חדשות החוץ של "מעריב" ידיעה [סוכנויות הידיעות] על האסון בסומליה, וממנה עולה כי מאות בני-אדם מתים שם מרעב מדי יום. "מתוך ארבעה מיליון תושבים המאכלסים את אזורי הרעב", נכתב, "סוכנויות הסיוע יכולות להגיע למיליון אחד בלבד. זאת משום שרוב השטח נמצא בשליטת אל-שבאב, ארגון אסלאמי המקורב לאל-קאעידה, שאינו מאפשר העברת משלוחי מזון לרעבים".

יש עתיד לדנקנר

כל העיתונים והמוספים הכלכליים, למעט "גלובס", מקדישים את הכותרת הראשית להחלטת הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, בגין עבירות מרמה, קבלת שוחד והלבנת כספים.

את הדיווח הנרחב ביותר מספק "דה-מרקר", שלפני שנתיים עמד בראש הדורשים להעיף את דנקנר מהבנק. שלושה עמודים בפתח העיתון מוקדשים לפירוט החשדות נגד היו"ר לשעבר. גם "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מגיש סיקור נרחב יחסית של הפרשה – כל הכפולה הפותחת.

ב"כלכליסט" קוראת הכותרת הראשית "שוחד, מרמה והלבנת הון", לצד תצלום של דנקנר. הכפולה השנייה מוקדשת להתפתחות האחרונה בפרשה. עמוד אחד כולל דיווח על כתב האישום, עמוד אחר מוקדש לטור פרשנות מאת תומר זלצר. זלצר אינו מתמקד בדנקנר, אלא דווקא ב"רמזים של הפרקליטות". הוא תוהה מדוע הודיעה הפרקליטות על הגשת אישום נגד דנקנר לפני שהחליטה בנוגע למנכ"ל הבנק הנוכחי, ציון קינן. "עיון בהודעת הפרקליטות", כותב זלצר, "יכול לחזק את תומכי התיאוריה שלפיה פעולות המשטרה והפרקליטות נועדו להפעיל לחץ על קינן במטרה לחזק את התיק נגד דנקנר".

מעל הכותרת הראשית של "כלכליסט", על החשדות החמורים נגד דני דנקנר, מתפרסמת מודעה לקראת "הוועידה הכלכלית המרכזית של 'כלכליסט'", שעתידה להתקיים מחר. בלב המודעה, ומי שמוזכר ראשון ברשימת המשתתפים, נמצא אריה דרעי. לצד רשימת הפרשנות של זלצר מתפרסמת מודעה דומה, הכוללת תצלומי דיוקנאות של 35 מהמשתתפים בוועידה. תחת כל אחד מהם נכתב שמו ותפקידו. רק תחת תצלומו ושמו של דרעי לא נכתב דבר.

אפשר היה לכתוב שם משהו מעין זה: "הורשע בעבר בעבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, אותן עבירות שבהן חשוד כיום דני דנקנר, ההוא מהכותרת הראשית של העיתון". דנקנר יכול להתנחם כי גם במקרה הגרוע, שבו יועמד לדין ויורשע בכל העבירות שמיוחסות לו כיום, לא מן הנמנע שבעתיד יוזמן לככב בוועידה מכובדת של עיתון כלכלי מוביל.

ב"מעריב", שנמצא בבעלות נוחי דנקנר, בן דודו של דני דנקנר, עושים מאמץ יפה לא להתעלם מהחלטת הפרקליטות. הכותרת בשער מוסף "עסקים" אינה כוללת אמנם את הביטויים "קבלת שוחד", "מרמה" ו"הפרת אמונים" ומסתפקת ב"הפרקליטות: כתב אישום נגד דני דנקנר בכפוף לשימוע", אך לפחות זו הכותרת הראשית במוסף.

הדיווח, גם ביחס למוסף המקביל "ממון", קצר, אנמי, ונוטה לטובת דנקנר.יהודה שרוני מדווח על החלטת הפרקליטות על פני החלק העליון של עמ' 5. החשדות אינם מוזכרים בכותרת, בכותרת המשנה או בכותרת הגג, אלא רק בגוף הידיעה, בפסקה השנייה. בכותרת המשנה נמצא דווקא מקום לציטוט מפי פרקליטיו של דנקנר ("במעשיו לא נפל רבב").

ניתן לקבל בהבנה ובצער את האילוצים הלא מקצועיים שמכתיבים ל"מעריב" את סיקור החלטת הפרקליטות. המצב ב"גלובס", לעומת זאת, פחות ברור. "במדינה שבה שר אוצר לשעבר נמצא בכלא, כנגד ראש ממשלה לשעבר מתנהל משפט וייתכן מאוד שגם שר חוץ ימצא את עצמו על ספסל הנאשמים – במדינה כזו קשה להתרגש מכך שיוגש כתב אישום נגד יו"ר בנק גדול", כותב עירן פאר בפתח רשימה פרי עטו ב"גלובס", לפני שהוא מסביר מדוע ההחלטה של הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד דנקנר היא בכל זאת "אירוע מטלטל".

אולי עורכי "גלובס" קראו רק את המשפטים הראשונים ברשימה של פאר. הכותרת הראשית בעיתון שחולק אמש למנויים נוגעת לכשלונה של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בבחירות אזוריות ולירידות בבורסה הישראלית. על פני המחצית העליונה של השער תצלום [רויטרס] של מרקל הנראית מעווה את פניה לכדי פרצוף המזכיר קרפדה.

כותרת בינונית על דנקנר מודפסת מתחת לתצלום של מרקל, והדיווח על החלטת הפרקליטות נדחק לכפולה החמישית(!). פרשני "גלובס" מתייחסים אל האירוע בחומרה. "דנקנר היה יו"ר בנק שמחזיק 240 מיליארד שקל מפקדונות הציבור ומנהל עוד 650 מיליארד שקל מכספי הציבור בניירות ערך. אותו דנקנר, שנאשם עכשיו ב'לקיחת שוחד ובפגיעה בניהול תקין של עסקי הבנק', היה אחראי על 900 מיליארד שקל מכספי הציבור. כן, זה אירוע מטלטל", כותב פאר.

"מתחת לרובד הפלילי, התגלתה בחקירת המשטרה מערכת שלמה של התנהלות מסואבת של אנשי הבנק, בניגוד לכל כלל בסיסי של מינהל תקין",כותב יובל יועז. "הדירקטוריון, יש לזכור, אמור לשמש מנגנון הבקרה המרכזי בפעילותו של כל תאגיד עסקי, בוודאי תאגיד בנקאי מסוגו של הפועלים. מנגנון הבקרה הזה קרס; לא רק שהוא לא מילא את חובותיו, אלא אף היה שותף לפעילות המושחתת. לכאורה".

בהמשך מאמרו מוסיף יועז: "במערכת האכיפה מייחסים חשיבות עצומה למנגנוני הבקרה והרגולציה הרכים, הכוללים לא רק את הממשל התאגידי, אלא גם עיתונות חוקרת עצמאית". אחרי הנקודה בסוף משפט זה לא מופיעה המלה "לכאורה" וגם לא הביטוי "ז"ל".

רצוי ומצוי

ביום רביעי האחרון פירסם "ידיעות אחרונות" רשימה של יישובים בישראל המדורגים לפי הסכום שמושקע בהם בחינוך ילדים. במקום הראשון עמדה טירת-כרמל, עם הוצאה שנתית של 14,837 שקל לתלמיד. במקום ה-89 עמדה טירה, עם הוצאה שנתית של 2,608 שקל לתלמיד. במקום ה-70 עמדה קריית-טבעון, עם הוצאה של 5,524 שקלים לתלמיד. כל הרשימה התבססה על נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהופקו לבקשת המועצה הלאומית לשלום הילד, והיו נכונים לשנת 2008.

הבוקר מתפרסמת בתחתית עמ' 24 של "ידיעות אחרונות" ידיעה מוזרה מאת ליאור אל-חי תחת הכותרת "ראש מועצת טבעון: 'החינוך הוא בראש סדר העדיפויות שלי".

אל-חי מדווח כי דודי אריאלי, ראש מועצת קריית-טבעון, אמר כך: "הצבתי את החינוך בראש סדר העדיפויות שלי באופן מעשי ופעיל ולא כסיסמה". עוד מדווח כי בשנה האחרונה הושקעו מאות אלפי שקלים בציוד לימודי מתקדם. בסיום הידיעה מתקן אריאלי את הנתונים שהוצגו בשבוע שעבר בעיתון. "הסכום המדויק שהשקענו באותה שנה בתלמיד היה 10,337 שקל", אומר לו אריאלי, שתצלום נאה שלו מתפרסם צמוד לידיעה.

האם אריאלי הוא ראש המועצה היחיד שזעם על מיקום היישוב שלו ברשימה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות"? האם הוא היחיד שבאמתחתו נתונים סותרים, מחמיאים יותר, על השקעתו בחינוך? סביר להניח שלא. בכל זאת, הוא היחיד שזוכה לידיעת תיקון בעיתון. תגובת הלמ"ס אינה כלולה.

בגלל היוקר

"ישראל היום" החל לפרסם אתמול, באיחור של כשלושה חודשים, טור קבוע על אודות יוקר המחיה בישראל. "למה יקר כאן?", שמו. אתמול סיפקה הילה יעקבי נתונים על מחירי הביצים בישראל, בהשוואה לאנגליה וארה"ב. "מחיר הביצים, שנמצא בפיקוח משרד החקלאות, זהה לפי בדיקתנו למחיר המקסימלי המוצע על-ידי משרד החקלאות", כתבה. "מחיר הביצים בארץ דומה למחיר באנגליה, אך נמוך מאוד מזה בארה"ב". כוונתה היתה שהמחיר גבוה מאוד לעומת זה שבארה"ב, אך לא זה העיקר.

העיקר הוא הניסיון לתרץ את המצב הכלכלי העגום של אחוז ניכר מאזרחי מדינת ישראל בנסיבות אובייקטיביות, שאינן תלויות לכאורה במדיניות ממשלתית. "המחיר בארץ אינו בר-השוואה לזה בארה"ב היות שהלולנים בארץ מייבאים את התשומות מארה"ב", הסביר אתמול יעקב כהן, מזכ"ל ארגון מגדלי העופות. "זאת, לעומת החקלאי האמריקאי, שאינו צריך לספוג את עלות הובלת הגרגירים. גורם נוסף שמשפיע על המחירים הוא גודל החוות בארה"ב".

הבוקר בודק המדור את מחירו של גביע יוגורט יופלה, הגבוה מאשר באנגליה וארה"ב. לפי תגובת חברת תנובה, הכלולה בידיעה, "מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה ב-30%–40% ממחיר החלב הגולמי בעולם, ולכן הפערים".

תפקידה של התקשורת

"ישראל היום" הוא העיתון היחיד הבוקר המקדיש ידיעה לשיגור קסאם מרצועת עזה לישראל.

"מעריב" הוא העיתון היחיד הבוקר המקדיש ידיעה לדרישתו של ח"כ זבולון אורלב שגלי-צה"ל יימנעו משידור הופעה של הזמר היווני יורגו דלארס, בשל דברים שהשמיע לפני כמה שבועות.

"נוכח התבטאויותיו האנטי-ישראליות החריפות של יורגו דלארס", מצוטט אורלב בידיעה מאת שגיא בן-נון, "השידור של גלי-צה"ל הוא מעין תמיכה, עידוד ולגיטימציה לדעותיו. לכן יש מקום להתערבות של שר הביטחון, כדי להבהיר למפקד גלי-צה"ל כי תפקידה של התחנה הוא לתמוך במדינת ישראל וחייליה ולא במי שפוגע במדינת ישראל, תומך באויביה ומגנה את חייליה".

מה אמר דלארס שכה הזעיק את ח"כ יהלום? "אומה שלמה שסבלה מפשיזם מתנהגת בצורה פשיסטית". והיכן פורסמו הדברים הללו? במוסף "סופשבוע" של "מעריב", שהבוקר מפרסם בשערו האחורי את הידיעה על הדרישה למנוע את שידור המופע של הזמר היווני תחת הכותרת "דלארס תוקף את ישראל, גל"צ נותנת לו במה".

אפשרת רק לדמיין מה היתה תגובת "מעריב" אילו לאחר פרסום הראיון עם דלארס היתה מופיעה בעיתון מתחרה כותרת בנוסח "דלארס תוקף את ישראל, 'מעריב' נותן לו במה".

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" על החלטת רשות השידור להפוך את ערוץ 33 לערוץ חדשות ותרבות. "בקרב רבים ברשות השידור מתקבלת לעת עתה ההחלטה בספקנות רבה", היא כותבת. "[...] זה שנים ארוכות שערוץ 1 נכשל בהעמדת לוח שידורים ראוי ובניתוב תקציבים הולמים להפקת תוכן, וכלל לא ברור כיצד תעמוד רשות השידור ביצירת מאסה של תוכן טלוויזיוני חדש לשני הערוצים".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי ברשות השנייה בוחנים חשד לניגודי עניינים אצל חברי המועצה יוסי אליטוב, איל דה-פאו, מירב אלוש-לברון ועליזה לביא. לפי הידיעה בעיתון, "הרשות מעבירה בימים אלה את ממצאיה למשרד התקשורת והחלטה סופית בעניינם צפויה להתקבל בעשרת הימים הקרובים על-ידי שר התקשורת, משה כחלון. מקורבים לאירועים הביעו תמיהה על העיתוי שנבחר לבדיקה והעלו השערות כי הוא נובע ממלחמות אגו ושליטה בתוך המועצה, בניסיון לפגוע בחברי מועצה הנוטים לאופוזיציה".

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי יוסי מימן הביע כוונה להישאר בעל השליטה בערוץ 10.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מתורגמת מאת דן סבג מ"הגרדיאן" על קרבתו של טוני בלייר למשפחת מרדוק.