לשווק את המגוחך

אלמלא היה מדובר בנושא שקשת התגובות המגוונות ביחס אליו אינה כוללת את המלה "מצחיק" (מייאש כן, מעורר זעם בוודאי, מחריד, מכעיס, מתמיה, אבסורדי, מגוחך – אין ספק. משעמם, מטופש, חשוב, שולי, חסר חשיבות, הרה גורל – לפעמים. אבל לא מצחיק), היה אפשר לכתוב כי הכותרות הראשיות של העיתונים היום, במיוחד אלו של "הארץ" ו"ישראל היום" (המייצגים שני קטבים בהתייחסות לתהליך השלום, כשם ש"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מול "ישראל היום" מייצגים שני קטבים בהתייחסות לראש הממשלה), ובכן, אלמלא זה, היה אפשר לקבוע כי הן מצחיקות.

לא כל-כך בגלל הסכסוך הישראלי-ערבי או תהליך השלום (שאינם מצחיקים), כמו בגלל האופן הקומי שבו חושפת הקשת הזאת את המוטיבציה האידיאולוגית של העיתונים (אלו שיש להם מוטיבציה כזו). כי הכותרות הראשיות של "ישראל היום" ו"הארץ" היום הן פשוט הפוכות, אף שהן מתייחסות לאותו אירוע בדיוק: נאומו של הנשיא האמריקאי ברק אובמה אתמול בוועידת איפא"ק (השדולה היהודית החזקה בארה"ב, בעלת האוריינטציה ה"ימנית"). הנאום הזה בא לאחר נאומו של אובמה מיום חמישי, אז אמר את המלים המפורשות "בחזרה לגבולות 1967", מה שגרר תגובה שלילית של נתניהו – וחילוקי דעות פומביים מיד אחרי הפגישה בין שני האישים ביום שישי האחרון. אתמול ניבאו רוב הפרשנים כי הנאום של אובמה היום יהיה נאום "מפייס".

נו, אז מה היו הכותרות? "אובמה מסביר עצמו: לא התכוונתי לקווי 67'", דבר הכותרת הראשית של "ישראל היום". "אובמה חזר על קביעתו: 'הגבולות יתבססו על קווי 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים". אז מה אמר אובמה? "אמרתי שארה"ב מאמינה שמשא-ומתן צריך להסתיים בתוצאה של שתי מדינות: גבולות קבע של המדינה הפלסטינית עם ישראל, ירדן ומצרים, וגבולות קבע של ישראל עם המדינה הפלסטינית. גבולות ישראל ופלסטין צריכים להתבסס על קווי 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים, כדי שגבולות בטוחים ומוסכמים ייקבעו לשתי המדינות", מצטט "הארץ".

אמר או לא אמר 1967? אמר. וביום חמישי, אמר חילופי שטחים? אמר. בטח שאמר. "אובמה התייחס לדבריו על גבולות המדינה הפלסטינית וציין כי לא היה בהם כל חדש וכי נשיאים אמריקאים קודמים העלו הצעות דומות. הוא מתח ביקורת מרומזת על נתניהו כשציין כי אינו 'אידיאליסט או נאיבי'", כותבים נטשה מוזגוביה וברק רביד בידיעה הראשית ב"הארץ", וטורחים להוסיף גם כי אובמה "לא התקפל, וחזר על הדברים [...] עם שינויים ותוספות קלות בלבד". "אובמה לא אמר דברים שונים מבחינה מהותית", חוזר ומדגיש "הארץ", כאילו בתגובה ישירה לכותרת של "ישראל היום", "אך הפעם מיהר ראש הממשלה נתניהו להביע דווקא הערכה לדבריו".

אז איך מסבירים ב"ישראל היום" את העובדה שעל נאום שבו חזרה האמירה על חזרה לגבולות 1967 הם מדווחים בכותרת ראשית שקובעת כי נאמר בו דבר הפוך? "אחרי שנתניהו הודיע כי קווי 67' אינם בני הגנה וכי מבחינת ישראל 'זה לא יקרה', בחר אתמול אובמה להבהיר בנאומו בוועידת השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק בוושינגטון כי המדינה הפלסטינית תצטרך להתחשב בשינויים הדמוגרפיים שאירעו בשטח ב-44 השנים האחרונות". "לדברי גורם מדיני בכיר בירושלים, 'היה ניכר שאובמה יוצא מגדרו להדגיש שקווי 67' הם לא קו הגבול'", מצטט צזנה מישהו מלשכת ראש הממשלה. אם כן, לא מצחיק, סתם מגוחך.

אתמול כתבו נחום ברנע ושמעון שיפר כי המחלוקת בין נתניהו לאובמה היא "משחק מכוון" של השניים. היום נראה כי אכן כך. "נאום אוהד", מכנים את הנאום בכותרת המשנה לראשית ב"הארץ". "אחרי העימות החזיתי עם נתניהו: הנשיא אובמה מחבק את ישראל, מבהיר שגבולות 67' יהיו רק הבסיס למשא-ומתן ומביע תמיכה בהשארת גושי ההתנחלויות", נכתב על שער "מעריב". "מרגיעים" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הסערה נרגעה" היא כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום". כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" מסכמת: "אובמה לא חזר מהדרישה להסכם על בסיס קווי 67', אבל מול הלובי הישראלי ריכך את הטון והבהיר: יהיו חילופי שטחים. נתניהו מיהר לברך".

"שביעות רצון בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעקבות 'נאום ההבהרות' של הנשיא אובמה", כותב צזנה ("עם פמליית רה"מ בוושינגטון" הוא התיאור הקולע שנכתב ליד שמו) בפתח הידיעה הראשית של "ישראל היום". "גורמים מדיניים בכירים ציינו אתמול כי הבהרותיו של ברק אובמה הן 'בעלות חשיבות רבה', וכי 'נתניהו הצליח להשפיע על הנשיא בפגישתם'". "עוד יום-יומיים נבין כולנו שראש הממשלה כופף את נשיא ארה"ב", כותבים נחום ברנע ושמעון שיפר (במפגן פתטי של גאווה ילדותית בוחרים העורכים לעטר את מרכז העמוד הפותח של "ידיעות אחרונות" בתמונתו של הראשון לוחץ את ידו של אובמה), אחרי שהם מדמים את נתניהו לקצין כבאות פירומן המכבה את הדליקות שהוא מבעיר, "השטן יהיה לסמרטוט. באתי, ראיתי, ניצחתי – זה יהיה המסר, ומי שלא מאמין לא מבין שום דבר בשיווק".

"נתניהו מכחיש שיש משבר, האמריקאים עדיין זועמים", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד בעמ' 3 של "הארץ". "לדברי גורמים ישראליים, בכירים אמריקאים השמיעו התבטאויות קשות וגידופים חריפים כלפי נתניהו", נכתב בכותרת המשנה.

"האם ישראל צריכה לקבל את מתווה אובמה לנסיגה לגבולות 67'?", שואלת השאלה היומית במדור "ראש בראש" שבפתח מוסף "24 שעות" של "ידיעות". התשובות: "כן", ו"לא". "מבול החדשות הרעות נעל את וול-סטריט בירידות", מדווח "דה-מרקר".

והנה שוב

"[...] לפיכך יש לנהל משא-ומתן על סוגיות הליבה של הסכסוך, והבסיס למשא-ומתן הזה ברור: מדינת פלסטין המסוגלת להתקיים בצורה עצמאית, וישראל בטוחה. ארה"ב סבורה כי המשא-ומתן צריך להסתיים בשתי מדינות עם גבולות קבועים ביניהן. הגבולות של ישראל ופלסטין צריכים להתבסס על קווי 1967 עם החלפת שטחים מוסכמת, כך יוקמו גבולות בטוחים ומוכרים בין שתי המדינות. לעם הפלסטיני צריכה להיות הזכות למשול על עצמו, ולממש את הפוטנציאל שלו במדינה ריבונית ורציפה" (נאום אובמה במשרד החוץ בוושינגטון, ביום חמישי שעבר, 20.5.11).

"[...] זה מה שאמרתי. כמובן שהתייחסותי לקווי 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים באופן הדדי היא זו שזכתה למירב תשומת הלב. ומאחר שהעמדה שלי לא הובנה כראוי, הריני להבהיר מהי המשמעות של 'קווי 1967 עם חילופי שטחים מוסכמים'. מתוקף הגדרתו (של תהליך השלום), הצדדים עצמם – ישראל והפלסטינים – ינהלו משא-ומתן על הגבול, שיהיה שונה מזה שהיה קיים ב-4 ביוני 1967. זוהי נוסחה מוכרת היטב לכל מי שעמלו על הנושא במשך שנות דור. היא מאפשרת לצדדים עצמם להתחשב בשינויים שחלו ב-40השנים האחרונות, בכללם המציאות הדמוגרפית החדשה בשטח והצרכים המשתנים של שני הצדדים. המטרה הסופית היא שתי מדינות לשני עמים: ישראל כמדינה יהודית ומולדתו של העם היהודי, ומדינת פלסטין כמולדתו של העם הפלסטיני; כל מדינה תהנה מהזכות להגדרה עצמית, הכרה הדדית, ושלום.

"אם קיימת מחלוקת, אז היא אינה מבוססת על תוכן. מה שעשיתי ביום חמישי היה לומר בפומבי את מה שזה מכבר היה ידוע באופן פרטי. עשיתי זאת כי איננו יכולים להרשות לעצמם להמתין עשור נוסף, או שניים או שלושה כדי להשיג שלום. העולם מתקדם מהר מדי. האתגרים היוצאים מן הכלל הניצבים בפני ישראל יכולים רק לגדול. כל עיכוב יערער את בטחונה של ישראל ואת השלום לו ראוי העם הישראלי" (מתוך נאום אובמה בוועידת איפא"ק, אתמול, 22.5.11).

אגב, ביום שישי היה "הארץ" מי שהביא את נוסח הנאום המלא של אובמה. היום "ישראל היום" מספק את השירות הזה לקוראים.

יצירה ישראלית

"סרטו של נורי בילה ג'יילאן, 'היו זמנים באנטוליה', היה יצירת המופת היחידה שהתחרתה על פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, שננעל אתמול. לעומת זאת, 'העור שבו אני חי' של אלמודובר מבריק אך חסר רגש ", קובעת כותרת המשנה לדיווח של אורי קליין מפסטיבל קאן ב"גלריה" של "הארץ". "משפחות במצוקה, ילדים במצוקה, גברים ונשים במשברים נפשיים – כל הנושאים האלה חזרו על עצמם ברבים מהסרטים שהוקרנו השנה בקאן", מסכם קליין. "לתוך כל זה חדר זכרון השואה, כנושא אחד מהסרטים וכחלק מהתנהגות בלתי הולמת של פון-טרייר. [פאולו] סורנטינו, כמו טרנס מאליק, קאוריסמקי, האחים דארדן וג'יילאן, מבקש לתאר עולם במשבר ולאתר בו מידה של חסד וגאולה. בניגוד לסרטיהם של עמיתיו, אצלו השאיפה הזאת מתמוססת לסרט שהצפייה בו מלווה בתחושת אי-נעימות גם כאשר הוא מעורר עניין".

"הישג היסטורי", נכתב על רקע מוזהב בכותרת משנה לרוחב תחתית שער "מעריב", "יוסף סידר זכה בפרס התסריט הטוב בפסטיבל קאן על סרטו 'הערת שוליים'". הכותרת שנבחרה היא "הנני קאן". לצד הכותרת, תצלום של "סידר על השטיח האדום" והפניה לשני טורים: של מבקר הקולנוע של העיתון ("הפתעה") ושל חנה לסלאו ("על המפה"). "כבוד בקאן" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות". אם כן, הגויים נתנו פרס לארטיסט משלנו. היסטוריה, הפתעה, על המפה, על השטיח.

"יש לא מעט חובבי מוזיקה שנוטים, ואפילו נהנים, לזלזל בחיה שנקראת רוק ישראלי. בעיקר בצליל שלו, שנשמע להם שטחי, שבלוני וצר אופקים; גרסה מדוללת של הרוק העולמי הכי בנאלי", כותב באותו מוסף בן שלו על "ברזל ואבנים", האלבום החדש של נעם רותם. "לפעמים הם צודקים, הקטיגורים האלה של הרוק הישראלי. לפעמים הם צודקים עד כאב. יותר מדי אלבומי רוק ישראליים באמת נשמעים שטוחים, שבלוניים וצרי אופקים", הוא ממשיך, ומוסיף: "אבל יש גם אלבומים אחרים".

בשורות טובות

"שליש מבכירי ענף הנדל"ן מעריכים: מחירי הדירות בישראל יירדו עוד השנה ב-10%. היעדים האטרקטיביים לרכישה: יבנה, חיפה ונתניה". מה זאת אומרת "שליש מבכירי ענף הנדל"ן"? אז ככה: חברת Deloitte ערכה סקר שבמסגרתו "40% מבכירי ענף הנדל"ן צופים שמחירי הדירות בארץ יירדו בשנה הקרובה". האם הסקר כלל את כל בכירי ענף הנדל"ן? ובכלל, מי הוא בכיר בענף הנדל"ן? ובאיזה ענף מענפי הנדל"ן? והאם אין ל"בכירים בענף הנדל"ן" אינטרסים העלולים להכתיב את תשובתם לשאלה על אודות השינויים במחירי הדיור בישראל? "ממון" מקדיש לסקר של Deloitte את העמוד הפותח וכותרת (פסקנית ומטעה) בשער. 40% "מבכירי ענף הנדל"ן" "אף מודים שיש בועה", נכתב בידיעה. עיתונות לא מדייקת היא בפירוש אחד הגורמים ליצירת בועה. גם בועה שלילית.

"ב-1 ביולי זה קורה", דבר כותרת משנה על שער מוסף "ממון", "מסלולי האוטובוסים בגוש דן משתנים לחלוטין – עם קווים מהירים יותר מערי הלוויין לתל-אביב וכרטיס חכם אחד לכל החברות". כפולת עמודים מוקדשת לסיקור "הפעימה השנייה והעיקרית של רפורמת התחבורה הציבורית בכרך העמוס והגדול במדינה", ואחד מהם מכוסה במפת מסלוליהם של קווי האוטובוס העתידיים בתל-אביב. אודי עציון מציג את עיקרי השינויים, בנימה אופטימית למדי. למרות ההסברים על עדכונים נחוצים במסלולי הקווים והבטחה לתדירות גבוהה יותר של אוטובוסים ("בלפחות 2 דקות"), לא ברור כיצד הרוח האופטימית מתיישבת עם שינויים עיקריים המוזכרים כלאחד יד בכתבה: מספר הקווים יירד בכמעט 30%, מ-82 ל-59, ומחיר נסיעה בערי הלוויין של תל-אביב יעלה מ-6 שקלים ל-6.40.

מדד הקוטג'

"רגע לפני שבועות: בממשלה נערכים לאשר את עליית מחירי החלב בפיקוח ב-5%–6%", מדווחת כותרת במוסף "עסקים". "המחלבות צפויות לייקר את שאר מוצרי החלב ימים ספורים לאחר מכן", מוסיפה כותרת המשנה. אתמול דיווח "הארץ" כי משרד האוצר דוחף לביטול מוחלט של הפיקוח על מעט מוצרי החלב שמחיריהם עדיין תחת פיקוח. עוד לפי הידיעה, צפויות התייקרויות גם של מוצרי הקפה, הסלטים, הפסטות המצוננות והממתקים של שטראוס, ושל הממרחים ומוצרי שמפו, עזרי אפייה, שמן, קצפות ושוקולד של יוניליוור. עוד ב"עסקים", דיווח כי "רישות המשכונות בישראל גדל ב-2010 ב-16% לכ-247 אלף". בשבוע שעבר דיווחה העיתונות גם על גידול בשיעור המשכנתאות בישראל.

"בעלי עובד 12 שעות ביום, מנסים לחסוך, אבל לשנינו ברור שאין לנו סיכוי לקנות דירה בעשור הקרוב בלי לשעבד את עצמנו. בינתיים אנחנו נאלצים לגור אצל ההורים. אין שום דבר חדש חוץ ממפלגות שקיבלו את תורן לשבת בממשלה ולחמם את הכיסא. הממשלות מתחלפות ואין שינוי", נכתב בציטוט בכותרת הראשית של "כלכליסט". מתחת לכותרת נכתב: "נשמע מוכר? מהפכת מעמד הביניים כבר התחילה, בספרד" (מיכל פופובסקי).

"ארוחת שחיתות" היא כותרת הטור השבועי "מיומנו של נהנתן" במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות". חלק גדול מהטור תופס תיאור המנות במסעדה תל-אביבית: "לובסטר שנשלק בחמאה, בשרו המתוק חולץ מהשריון והוגש על פסטה עדינה מקמח ועלי לבנדר טחונים. לידו מחית דלעת-שמן-כמהין-ופרמזן ואספרגוסים, ומתחתיו ביסק בניחוח למון גראס וג'ינג'ר", "טלה בשלוש וריאציות (צלע, אוכף וכתף), עם פלפלון ממולא רטטוי, ולידו תרד ובצל לינוז, פירה שורשים כתומים, סלק וזוקיני בייבי, שומר בזעפרן וציר טלה מצומצם", "לוקוס עם ספגטי כוסברה ולימון קונפי, ברוטב שמפניה ופסיפלורה", "פילה עגל עם ביצת שליו, פאי תפודים ולחי עגל עטופים בבצק דקיק, פירה שורשים לבנים ופטריות פורצ'יני". יש עוד, אבל הבנתם. פחות מאלף שקל לזוג.

ובינתיים, במשרד האוצר

אביב לביא משרטט במוסף "המגזין" של "מעריב" את "מפת האינטרסים, הקשרים והמניעים מאחורי סכנת הטביעה של מלונות ים המלח". "למה מעדיף משרד האוצר להזיז ממקומם את בתי-המלון? ואיך קרה ששני היריבים המושבעים, שר התיירות והשר לאיכות הסביבה, ימצאו את עצמם הבוקר מאחורי אותו שולחן?", שואלת כותרת המשנה.

"עוד בכיר עוזב את האוצר", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "אחרי מנהל רשות המסים והחשב הכללי, גם הממונה על התקציבים עוזב במפתיע: אודי ניסן פורש לאחר שנתיים בלבד בתפקיד. למה הם נוטשים?", שואלת כותרת המשנה על השער. "הרקע: מעורבות יתר של משרד ראש הממשלה בענייני האוצר", עונה כותרת המשנה לכתבה של גד ליאור. "אודי ניסן: אני פורש מסיבות אישיות", נכתב בכותרת דיווח של יוסי גרינשטיין במוסף "עסקים" של "מעריב".

ענייני תקשורת

"דו"ח הרשות השנייה המסכם את חמש שנות הזיכיון הראשונות של קשת ורשת מציג שנתיים של עשייה לעומת שלוש של אי-עמידה במחויבויות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של ערן סויסה ב"המגזין". "קשת ורשת חייבות להשלים הפקות מקור ב-100 מיליון שקל", מדווחת כותרת ידיעה של רז שכניק במוסף "ממון".

"שני מכשולים, סבך של אינטרסים", נכתב בכותרת על שער "כלכליסט", "גילעד נס מנתח מה מעכב את כניסת חברת החשמל לשוק התקשורת".

"כניסתה של חברת החשמל לשוק התקשורת מתעכבת", נכתב בכותרת גג לידיעה ב"עסקים". "משרד התקשורת: פרטנר לא תוכל להיות שותפה במיזם. בקרוב תיפול הכרעה על התמודדותו של איש העסקים פויו זבלודוביץ' על השליטה במיזם החדש", נכתב בכותרת המשנה. "מיזם התקשורת" הוא שם קוד להקמתה של "תשתית תקשורת חדשה על גבי סיב אופטי שתעבור על רשת החשמל ותאפשר לכל מנוי תקשורת טלפונית ונתונים בקצבים גבוהים של כ-100 מגה ויותר".

"מה את אומרת שנכבה את הטלוויזיה, ניכנס למיטה ונדליק את המחשבים שלנו?", שואל גבר מצויר אשה מצוירת בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" שמתפרסמת בשער האחורי של "גלריה".