סקופ (יופוסט)
אתר חדשות ואקטואליה
סדר יום: עיתונות אזרחית
נוסד: ינואר 2006. נסגר ב-2010
עוד משהו: בעקבות עתירה של האתר לבג"ץ הכריזה לשכת העיתונות הממשלתית כי תבחן מחדש את הנהלים לקבלת תעודות עיתונאי
היום האחרון של שנת 2010 היה גם היום האחרון של אתר חדשות הגולשים "סקופ". עם כניסתה של השנה האזרחית החדשה ירד השאלטר על שני גלגוליו של האתר, "סקופ" (2006–2008) ו"יופוסט" (2009–2010), והוא חדל מלפעול.
"סקופ" עלה לרשת בינואר 2006 עם יומרה גדולה: לתת לגולשים לעשות את החדשות במקום העיתונאים. האתר קיבל את כל הידיעות שלו מגולשים מרחבי הארץ והעולם. הידיעות עברו אימות ועריכה של עורכים מקצועיים טרם פרסומם. לי היתה הזכות לכהן כעורכו השני של האתר במשך כמעט שנתיים. שלושה חודשים לאחר השקתו החלפתי את רונית סלע, שי גולדן היה עורכו השלישי, ומיכאל וייס, שהיה מיוזמי האתר, מינכ"ל אותו לכל אורך הזמן הזה. כעבור שלוש שנים שינה האתר את המיתוג שלו והפך ל"youpost".
כלי התקשורת בישראל ראו בנו איום. יום לאחר ההשקה כבר ידענו שאנחנו עושים עבודה טובה. אחת הידיעות שנחשפה באתר כיכבה בעמוד הראשון של אחד המוספים הכלכליים היומיים, ללא קרדיט לאתר או לכותביו. בשבועות ובחודשים שלאחר מכן זה הפך לשגרה. ידיעות שפורסמו לראשונה ב"סקופ", ונשלחו אלינו על-ידי אזרחים רגילים – מחשדות לשחיתות בעיריית שדרות ועד לתפנית בחקירת רצח הילדה תאיר ראדה – כיכבו במהדורות החדשות בטלוויזיה, בעמודים הראשונים של העיתונים ובתוכניות בוקר נידחות, כל זאת ללא מתן קרדיט לכותבי הידיעה ול"סקופ".
מצד אחד זו היתה גושפנקה מקצועית לכך שהכתבים שלנו יודעים לזהות סיפורים טובים ולעשות עבודה עיתונאית. מאידך, התאכזבנו שוב ושוב מההתעלמות המופגנת מאיתנו. התחושה שלנו היתה שלא מדובר בהתעלמות רגילה. התקשורת, כך גרסנו, הרגישה מאוימת. העובדה שאנשים "רגילים" יכולים להריח סיפורים טובים, לכתוב כתבות, לפרסם סקופים ולצלם תמונות וסרטונים חדשותיים איימה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליה.
לנו, מייסדי האתר ועורכיו, היתה אחריות לתחושות הללו. בחודשים הראשונים שלאחר העלייה לרשת לא הסתרנו את שאיפתנו להפוך לכלי תקשורת מוביל ומרכזי בישראל, בדיוק כמו האתר הדרום-קוריאני ohmynews, ששיכלל את התפיסה של עיתונות אזרחים והיה לגורם דומיננטי בדרום-קוריאה.
כשנה וחצי לאחר שעלינו לאוויר חקר צוות חוקרי תקשורת בהנחייתו של ד"ר צביקה רייך מאוניברסיטת בן-גוריון את הפרסומים באתר. הוא השווה אותם על-פי כמה פרמטרים לאייטמים שהתפרסמו בכלי תקשורת המעסיקים עיתונאים. הממצאים הפתיעו אפילו אותנו. בעוד שבכלי התקשורת הרגילים היו למעלה מ-50% מהידיעות שפורסמו במדורי החדשות יוזמה של יועצי תקשורת ואנשי יחסי-ציבור, אצלנו עמד שיעור הידיעות הללו על פחות מ-4%.
למען האמת, היומרה שלנו היתה גדולה יותר: רצינו לשנות את סדר היום הישראלי. האמנו שסדר היום הפוליטי-בטחוני הוא סדר יום לא נכון. אייטמים שמגיעים מאזרחים עוסקים באופן טבעי בנושאים שנדחקים מהכותרות לטובת פוליטיקאים וקצינים: איכות חיים, חינוך, בריאות, איכות סביבה, רווחה ושלטון מקומי. הצלחנו להביא את הסיפורים, נכשלנו ביומרה שלנו להיות כלי תקשורת מוביל. הסיבות לכישלון שלנו הן רבות. מנקודת המבט שלי כמי שהיה אחראי על התוכן של האתר במשך תקופה לא קצרה, נראה שההתעלמות שלנו מסדר היום המדיני-פוליטי-בטחוני היתה בעוכרינו. לחדשות המגיעות מגולשים ומאזרחים יש ייחודיות וחשיבות; במציאות הישראלית הן אינן יכולות לעמוד בפני עצמן.
אבל היתה לנו הצלחה אחרת. הצלחנו ליצור קהילה של אזרחים שהתחייבה לרעיון. רוב האנשים שכתבו כתבה אחת ל"סקופ" המשיכו הלאה וכתבו עוד ועוד – ללא כל תמורה. לא הקרדיט והכבוד הניעו אותם, אלא הרצון לשנות. כתבות רבות שפורסמו ב"סקופ" הובילו לשינוי. בין עשרות האלפים שקראו אותנו מדי חודש היו גם מקבלי ההחלטות, והפרסומים גרמו להם לא אחת לשנות את המציאות של האזרח הקטן ולתקן את העוול.
הקהילה הזו חיה ונושמת עד היום. כמה מהכותבים הצטרפו למערכות תקשורת שונות ברחבי הארץ וממשיכים בעבודה, אחרים כותבים באתרים לא ממוסדים, רובם ממשיכים לנסות לשנות לשפר את המציאות הישראלית באמצעות פרסום וחשיפה, בעיקר באינטרנט.
חלק מרכזי בקרדיט למה שהיה "סקופ" מגיע למייקל אייזנברג, שהשקיע מאות אלפי שקלים מהונו האישי במיזם. אייזנברג מימן את האתר גם כאשר מפרסמים ואנשי עסקים סגרו בפניו את הדלת שוב ושוב. "סקופ" אמנם כבר לא יהיה איתנו, אבל רוחו חיה ובועטת וממתינה למשוגע לדבר הבא שייתן לה את ההזדמנות.
יוסי סעידוב כיהן כעורכו של אתר חדשות הגולשים "סקופ" בשנים 2006–2009