ברשימתם "יחסי יריבות" כותבים חיים פרנקל וניסים כ"ץ כי על גאולה אבן לחדול מסיקור התחום הפוליטי בשל נישואיה לפוליטיקאי בכיר – גדעון סער, שר הפנים ואחד מבכירי מפלגת השלטון. "ניתוח אתי של הסוגיה מעלה את הדרישה הברורה מאליה שאבן תפרוש מכל עיסוק עיתונאי שיש בו מגע עם גורם פוליטי וכי תייחד את כישוריה מעתה ואילך לעשיית דברים מועילים עבור הערוץ הציבורי", כתבו השניים. אל מול גישה פסקנית זו אנסה להציג תמונה אחרת – מורכבת יותר – של מכלול השיקולים הכרוכים בדיון על אודות המשך או הפסקת מעורבותה של אבן בעבודה עיתונאית פוליטית.

בטור קודם, שעסק בשאלת פסלותו האפשרית של הכתב הצבאי של גלי-צה"ל, טל לב-רם, מלדווח על פרשת גלנט, סקרתי שיקולים מאזנים שונים. גם שם עלתה תמונה מורכבת ורב-ממדית של זכויות אל מול חששות וחובות מקצועיים. שם גם עלה המבחן שבו עושים שימוש בבחינת המקרה המתאים לפסלות שופט, והוא "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

כאן עלינו לשאול, בעניינו של מי אנו צופים חשש למשוא פנים מצדה של אבן. האם רק בעניינו של סער, או גם בעניין חבריו למפלגה, שכמה מהם מתחרים בו? האם בעניין שותפים בקואליציה, או אולי בעניין חברתו הקרובה יו"ר האופוזיציה שלי יחימוביץ'? ואולי בגלל הקרבה של יחימוביץ' לסער היא תהיה דווקא לצנינים בעיני אבן? נדמה כי גם החוששים אינם יכולים להצביע על חשש ממוקד אחד, ורוב עיסוקם הוא בספקולציות רבות תרחישים ומשתתפים.

כדוגמה לחששות מביאים פרנקל וכ"ץ שני סעיפים מתוך תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. הראשון, סעיף 4ב', עוסק בהימנעות של עיתונאי או עיתון מלפרסם מידע שיש עניין ציבורי בפרסומו בשל הפעלת לחץ שמקורותיו שונים – כלכליים, פוליטיים ואחרים. בכל הכבוד לטיעון חשוב זה – קשה להעלות על הדעת כי במקרה הנוכחי יש סכנה למניעת מידע בשל הקשר בין אבן לסער. אבן אינה עיתונאית מדווחת, אלא עוסקת בהרחבת סוגיות הנמצאות כבר על סדר היום הציבורי לאחר שפורסמו. לרשות השידור יש כתבים שונים, שאין כלפיהם טענת מניעות או פסלות, והם עוסקים בדיווח בנושאים פוליטיים. די אם נציין את איילה חסון ואחרים העושים עבודת שטח, נפגשים עם מקורות ומביאים ידיעות מן השטח במידה רבה יותר משעושה זאת גאולה אבן.

ראוי לזכור: רשות השידור, שאבן מועסקת בה, היא גוף מורכב ורב-תככים כשלעצמו. השר הממונה על הרשות וראש הממשלה, שעליו מדברים רבות בהקשר של מעורבות והשפעה על הרשות, הם אמנם חבריו של סער בצמרת הליכוד ומציגים מצג ליכודי כלפי חוץ, אך גם בנוגע להם מתעוררים מדי פעם רינוני יריבות ומלחמות ירושה. האם אלו – המושכים בחוטי הרשות לכאורה יותר מאבן, שאין לה השפעה מכרעת על התנהלות הרשות – יכולים דווקא להזיק לשר הפנים יותר מהאופן המוגבל שבו אשתו יכולה להועיל לו? אין להפחית בחשיבות טיעונים אלו.

הסעיף השני שטורד את מנוחתם של פרנקל וכ"ץ הוא סעיף 6ג', הקובע כי פרסום עיתונאי יהיה הוגן וללא הטיה. גם כאן מניחים המחברים את המבוקש. הם יוצאים מנקודת ההנחה שבנקודת הבחירה שבין האישי לציבורי – תעדיף אבן אוטומטית את "הקשר האישי והעז" שיש לה עם בחיר לבה החדש, שר הפנים. אכן, חשש כזה קיים, אך מעת שהוא גלוי לעין כל, ייתכן כי הוקהה עוקצו, שכן גם צרכני התקשורת יוכלו לעקוב באוזניים כרויות ודרוכות אחרי שאלותיה של אבן כמראיינת ולאתר את ויתוריה, מגמתיותה או הימנעויותיה במהלך הראיון.

הידיעה כי היא נמצאת תחת זכוכית מגדלת צרכנית ודאי תחלחל גם לתודעתה של אבן עצמה, ככל שהיא מבקשת לשמר מוניטין מקצועיים בתחום התמחותה – הראיון הפוליטי. גם היא תדע לבטח כי סטייה ניכרת ומתמשכת מאמות המידה המקצועיות ומשורת המקצוע המסומנת גם על-ידי קולגות ויריבים מקצועיים תפגע בה ובאמינותה כאשת מקצוע.

אולי היה צריך להטריד את המחברים סעיף אחר, רלבנטי יותר בתקנון האתיקה לעניין שלפנינו. זהו סעיף 15א לתקנון האתיקה, הקובע כי "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב שבו קיים חשש לניגוד עניינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר". זהו למעשה הסטנדרט המכתיב את מבחן ניגוד העניינים הרלבנטי. על-פי מבחן זה, אכן לאבן יש בעיה משמעותית מבחינה אתית – שכן החשש לניגוד עניינים קיים ויש לו צדדים בלתי אפשריים. אך מה על חופש העיסוק שלה, זכות עצמאית במעמד על-חוקתי? האם ויתור על תחום העיסוק העיתונאי שבו התמחתה שנים רבות כל-כך ומעבר לתחום אחר הם בגדר פגיעה מידתית? האם הם עומדים בתנאי חוק היסוד (אחד מהם הוא שהגבלת חופש העיסוק צריכה להיעשות בחוק ולא בכללי אתיקה למשל)? הדילמות אכן קשות ומורכבות. די ברור לכולנו כי רצוי שאבן תימנע מראיונות פוליטיים עם סער עצמו, אך כל מה שמעבר לזה – ברור פחות.

גם ועדת האתיקה של רשות השידור לא קבעה מסמרות בעניין זה. כפי שדיווח נתי טוקר, הוועדה קבעה בהחלטתה מהימים האחרונים כי "יש חשש לטעם לפגם בכך שאחת ממגישות האקטואליה הבכירות בטלוויזיה הציבורית נשואה לאישיות בכירה בשלטון, ומתוקף כך, בקשרים אישים עם בכירי הפוליטיקה בישראל. החיבור המוחשי כל-כך בין שלטון ועיתונות, במיוחד במוסד תקשורת ציבורי, יוצר בעייתיות". למרות חששות אלו ציינה הוועדה גם כי "הגב' אבן הפגינה לאורך השנים מקצוענות וטיפול מאוזן בחדשות והיא צברה ניסיון עיתונאי רב-ערך. מעלות אלו ראויות לעמוד לנגד עינינו בבואנו לשקול מהי הדרך הראויה מן הבחינה האתית בסיטואציה שנוצרה". על-פי אותו דיווח, הוועדה החליטה כי תזמן את אבן כדי שתביע את עמדתה. מעניין יהיה לקרוא את טיעוניה של אבן ואת האופן שבו היא תופסת את מצבה החדש ואת חובותיה המקצועיות והאפשרות למלא אותן בנאמנות במצב שנוצר.

אודה ואתוודה – אין לי תשובה ברורה לסוגיה הזאת, שהשיקולים המאזנים בה מגוונים ורבים. יש הנוטים להפריז גם בחשיבותו המוצהרת של הקשר הפורמלי. מדוע שונה המצב כעת, כשאבן נשואה לסער, מהתקופה שהיו בני זוג לא נשואים, או מחזרים? והאם מצב שבו עיתונאי פוליטי מעריץ בסתר פוליטיקאי או מפלגה אינו רצוי פחות מקיומו של קשר ידוע, פורמלי וניתן לניטור?

היו לנו כבר לא מעט עיתונאים מדווחים שהיו חברים של פוליטיקאים, מקורבים שלהם ואפילו מעריצים שוטים שלהם. היו לנו עיתונאים שהפכו בעצמם לפוליטיקאים תוך גילוי חסר או מאוחר. האם כל אלה טובים יותר מאבן? כלל לא בטוח. מה שבטוח הוא שמעתה והלאה, יהפכו מבקריה של אבן כל אבן בחפשם אחר פסול במעשה העיתונאי שלה. ככל שיצליחו להוכיח זאת – תהיה להם כל זכות לקרוא להדחתה. עד אז אולי כדאי להעניק לה את חזקת החפות המינימלית.