"אין לנו נייר עבודה מסודר שבו נבהיר מה אנחנו רוצים מהממסד הישראלי", אומר פאאז שתיווי בכעס כשהוא נדרש לדרך שבה כיסתה התקשורת הערבית את הבחירות לכנסת ה-19, ובתוך זה את נבחרי הציבור הערבים. שתיווי, העורך הראשי של העיתון "כל אל-ערב" ואתר האינטרנט "אל-ערב", מדבר בגלוי על משבר ההנהגה הערבית בישראל. לטענתו, זו האחרונה אינה מצליחה לעצב תוכנית אסטרטגית לחברה הערבית ומתקשה להתוות דרך להתמודדות עם אתגרי ההשתלבות של המיעוט הלאומי במדינת ישראל. לריק הזה נשאבה במהלך מערכת הבחירות הנוכחית התקשורת בשפה הערבית, שמצאה עצמה לפתע בתפקיד המבוגר האחראי.
בסיקור מערכת הבחירות התגייסו כלי התקשורת בשפה הערבית לתפקיד מחנך בשני צמתים – בתקופה שקדמה להגשת הרשימות לכנסת ובשבוע האחרון לפני הבחירות. בצומת הראשון תבעו כמה מכלי התקשורת הבולטים משלוש הרשימות הערביות המרכזיות – חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל – להתאחד לרשימה אחת. תביעה כזאת התפרסמה, למשל, בנובמבר במאמר המערכת של העיתון "כל אל-ערב", אחד משלושת השבועונים המרכזיים בערבית היוצאים לאור בישראל.
כמה שעות לפני המועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות קיימה תחנת הרדיו האזורי א-שמס, התחנה היחידה שמשדרת בישראל בשפה הערבית באופן חוקי נוסף לקול-ישראל בערבית, מפגש רדיופוני בין ראשי המפלגות הערביות, שבו נתבעו אלו שוב ושוב להסביר מדוע אינם מתאחדים.
מנחי המשדר, העיתונאים ג'קי ח'ורי וזוהיר בהלול, הטיחו בפוליטיקאים כי ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם אינם צריכים להיות מכשול בפני האיחוד, שכן האתגר המרכזי של החברה הערבית אינו המתווה לשילובה בפתרון הבעיה הפלסטינית, אלא העדר חזון ותוכנית אסטרטגית לבעיותיה העכשוויות. מנחי התוכנית אף הגדילו לעשות ובנו את "נבחרת החלומות" הפוליטית של המגזר. כל שנותר לראשי המפלגות היה להסכים, אך הם, כידוע, לא נענו.
נקודת ההתגייסות השנייה חלה כשבוע לפני מועד הבחירות, ובעוצמה גדולה עוד יותר. רוב כלי התקשורת קראו בצורה חד-משמעית לציבור הבוחרים לצאת ולממש את זכותו הדמוקרטית. רף ההתגייסות נע בין קריאה כללית לצאת ולהצביע לבין קריאה מובהקת לבחור במפלגות הערביות. בישראל פועל רק יומון אחד בשפה הערבית, "אל-איתיחאד", בטאונה של המפלגה הקומוניסטית, וכל יתר העיתונים הם שבועונים. לפיכך, ההתגייסות החלה בסוף-השבוע, אך התעצמה בימים הבאים ובאה לידי ביטוי בעיקר בעיתונים המקוונים ובתחנת הרדיו א-שמס.
סוהיל כראם, מנכ"ל א-שמס, פתח מיוזמתו בסוף-השבוע שלפני הבחירות במסע פרסומי מיוחד, לאחר שסקרים שהזמינה התחנה גילו כי שיעור ההצבעה עתיד להיות נמוך מ-50%. לשיטתו, על אזרחי ישראל הערבים להשתתף בבחירות משום ש"למגזר יש תפקיד בחיי המדינה", ועל הרדיו לפעול למען מטרה זו. בראיון איתו מסביר כראם כי "רדיו א-שמס הוא לא סתם רדיו, אלא רדיו עם אג'נדה", או כדבר זמריר (ג'ינגל) התחנה: "רדיו א-שמס, שליחות ופיקדון".
במסגרת אותו קמפיין שודר זמריר מיוחד שקרא להצביע כדי להתמודד עם האיומים שנשקפים לאזרחים הערבים: הפגיעה בלגיטימיות, הלכי רוח גזעניים בחברה הישראלית ואיום בטרנספר. בשידורי התחנה שעסקו בקריאה להצביע הודגש כי ביום הבחירות, קול יהודי שווה כמו קול ערבי. ברקע עמד הייאוש מחדלונה של ההנהגה להתמודד עם אתגרים אלה. כראם רתם את שמו שלו עצמו למהלך, כשבסופו של הזמריר אמר בקולו כי הוא קורא להצביע בבחירות לכנסת ומבטיח גם הוא לעשות כן, כדוגמה אישית.
מהלך דומה ביצע אתר החדשות המקוון "בּוּכּרא", אתר חדשות מרכזי, שלא עומד מאחוריו כלי תקשורת מסורתי (עיתון או רדיו). בסדרת סרטונים בהפקה עצמית פנו מגישים ועורכים העובדים באתר החדשות לרגשות הגולשים בקריאה לצאת ולהצביע. אגב, בסרטונים בלט הניגוד בין האכסניה – אתר אינטרנט – לבין דרך הפנייה המיושנת: אנשים מבוגרים יושבים על כיסא ומקריאים הודעה, גם אם היא נאמרת בדם לבם.
שתיווי מ"כל אל-ערב" התגאה בגולת הכותרת של המאמצים לעידוד ההצבעה – מפגש משולש של מנהיגי המפלגות הערביות הגדולות במשרדי העיתון בקריאה משותפת לצאת ולהצביע. הידיעה והתמונה הופיעו בראש האתר ובשער העיתון המודפס בסוף-השבוע שקדם לבחירות.
מתוך הסרטונים באתר "בוכרא"
"צאו להצביע למפלגות הערביות" (מתוך האתר "אל-ערב")
בעוד שבא-שמס לא הביעו עמדה בשאלה עבור איזו מפלגה להצביע, "כל אל-ערב" ו"בוכרא" קראו להצביע למפלגות הערביות. על-פי שתיווי, האתר "אל-ערב" פועל לשמירה על האינטרסים הלאומיים של אזרחי המדינה הערבים, ולכן "יש לי אינטרס לאומי שהייצוג הערבי יהיה גדול וטוב". לכך הוסיף את הטענה כי במפלגות היהודיות לא היה ייצוג הולם לאזרחי המדינה הערבים.
יש להעיר כי רוב אנשי התקשורת הערבים ציינו בראיונות לאחר הבחירות באכזבה את עובדת העדרו של אזרח ערבי מרשימת יש-עתיד, שהתבררה, כידוע, כהפתעת הבחירות. שתיווי גם התמרמר על כך שיאיר לפיד כלל לא פנה לעיתון בבקשה לפרסם בו מודעות קמפיין. מחמד ותד, עורכו של "בוכרא", טען כי לפיד התחמק מלהתראיין באתר, וכמוהו גם ראשי התנועה ומפלגת העבודה.
דבריהם של אנשי התקשורת הערבים על ההתגייסות לעידוד ההצבעה לכנסת טבולים בפרדוקס. מחד, המרואיינים לכתבה לא חסכו בביקורתם על ההנהגה ואישי הציבור בחברה הערבית. מאידך, הפתרון שהציעו פירושו להצביע עבור אותם אנשים. נראה שמה שהניע את המהלך היה רצון עמוק ויסודי יותר; כך, הנקודות החשובות שכלי התקשורת שהתגייסו למלאכת עידוד ההצבעה הדגישו היו מימוש הזכות האזרחית ולקיחת חלק בציבוריות הישראלית, ולא התמקדות בהגדלת כוחן של המפלגות הערביות דווקא.
יוצא הדופן בסוגיית ההתגייסות היה בסאם ג'אבר, ראש קבוצת "פנורמה". ג'אבר לא התגייס מיוזמתו למהלך ואף דחה פניות שהגיעו מגופים פוליטיים וציבוריים לצרף את שמו ליוזמות שונות לעידוד ההצבעה. את סירובו הסביר ל"העין השביעית" בסיבות אתיות: "אני העורך הראשי של 'פאנט' וקבוצת 'פנורמה', איני מסכים להיות כלי בידי שום גורם, גוף פוליטי יהודי או ערבי, כדי לקדם עניין מסוים. אנו רואים את עצמנו כמדיה שמסקרת, מדווחת ומפרסמת, ולא כמי שצריכים לדאוג לכך שאנשים יצביעו יותר או פחות".
ג'אבר סירב להתייחס לכיסוי הבחירות באופן אידיאולוגי, והסביר כי השיקול הכללי שהנחה אותו היה מדד הפופולריות, וכי אחרי שגילה כי הנושא מושך תשומת לב ומוביל לעלייה בכניסות לאתר, הגביר את הכיסוי. ואכן, באתר האינטרנט "פאנט" ניתן מקום נרחב ומודגש למערכת הבחירות במאמרים וראיונות כתובים ובראיונות משודרים באולפן הטלוויזיה של האתר.
את תרומתו להעלאת שיעור ההצבעה רואה ג'אבר בעצם הכיסוי הנרחב שניתן לבחירות באתר "פאנט". לג'אבר גם חשוב להדגיש ש"פאנט" לא תיפקד כאתר חדשות מגזרי, אלא כאתר כלל-ישראלי. כל הפוליטיקאים התראיינו אצלו, החל מראשי המפלגות הערביות, עבור בשלי יחימוביץ', שאול מופז וזהבה גלאון וכלה באריה דרעי. הוא אפילו פירסם הודעות לעיתונות שהגיעו אליו ממפלגת הימין עוצמה-לישראל.
כלי התקשורת שהתגייסו לעידוד ההצבעה הציגו גם את עמדת הנגד, זו הקוראת להימנע מהצבעה, במאמרי דעות או בראיונות עם מובילי מגמת ההחרמה, בעיקר פעילים המזוהים עם התנועות בני-הכפר והפלג הצפוני של התנועה-האסלאמית. כלי התקשורת היחידים שלאורך כל הדרך קראו להחרמת הבחירות היו עיתון הפלג הצפוני "סות אל-חק ואל-חריה" ("קול הצדק והחירות") ואתר האינטרנט שלו, שהציגו עמדה זו במאמרי המערכת והדעות.
החיבור בין מערכת בחירות לתקשורת מביא עימו גם את נקודת המבט הכלכלית – הפרסום. כך מחמד ותד מ"בוכרא" טוען בראיון איתו כי הופעל עליו לחץ כלכלי מצד כמה מפלגות לא-ערביות שהתנו ראיונות עם מועמדים לכנסת בתמורה לפרסום מודעות. ככלל, הוא אומר, המפלגות היהודיות "לא ספרו" את המדיה הערבית, המעיטו בפרסומים ובראיונות ולא השתמשו בתקשורת הערבית כבמה לפנייה לציבור הערבי.
בראיון איתו הצביע סוהיל כראם על בעיה נוספת שנגעה ישירות לא-שמס – האיסור לשדר תעמולת בחירות ברדיו. לטענתו, תקציבי הפרסום זרמו לטלוויזיה, אך לחברה הערבית בישראל אין ערוץ משלה והערוצים הכלל-ישראליים אינם דווקא רלבנטיים עבורה. יש לזכור כי הלא טי.וי, הערוץ הייעודי בשפה הערבית שעלה לאוויר לפני כשנה, אינו מתפקד זה כמה חודשים ונמצא בתהליכי דעיכה מתקדמים.
לאור ההעדפה של אנשי השיווק של הקמפיינים את המדיה המשודרת, ניצלו רוב אתרי החדשות את ההזדמנות ולאורך תקופת הבחירות העמיקו תהליך שכבר מתרחש בהם זה זמן ממילא (בדומה לאתרי החדשות בעברית) – שילוב תכנים משודרים בהפקה עצמית. ב"פאנט" ניצלו את ההזדמנות והשיקו אולפן חדשות מיוחד, שעתיד לשמש בסיס להפקת תכנים טלוויזיוניים לאתר. ג'אבר הקפיד שהמרואיינים יגיעו להתראיין באולפן, שנמצא בטייבה, ואף יזם פנייה – שלא נענתה – לראיין בו את ראש הממשלה נתניהו.
בכל זאת, נותר חלל מבחינת היצע התכנים הטלוויזיוניים בשפה הערבית, ואליו נכנס שחקן חדש ובינתיים לא מוכר לציבור הרחב: "אִחְנא TV", אתר אינטרנט המשדר תכנים שהופקו על-ידי חברת ההפקות הארז. החברה עמדה מאחורי הפקת תשדירי התעמולה של המפלגות הערביות, שגם בהם ניתן לצפות באתר.
מתוך המערכון של סמת-בדן ("אחנה TV")
מנכ"לית האתר, רוקיה צבאח, הסבירה בשיחה איתה כי בתקופת הבחירות המשיכו בהפקת תכנים טלוויזיוניים למבחר ערוצים בינלאומיים, ערביים ומערביים, שעסקו במערכת הבחירות מהפן של החברה הערבית בישראל. לצד זאת, גם היא כעמיתיה פעלה לעידוד האזרחים להצביע כחלק מחינוך החברה הערבית לערכים דמוקרטיים. כדי ליישם זאת הופקו תכנים לציבור הערבי בישראל, ששודרו באתר ועסקו בעידוד ההצבעה לכנסת בכלל ולמפלגות הערביות בפרט, בין אם בדמות כתבות רציניות ובין אם בדמות מערכון של סַמֵת-בּדַן (מילולית, באסה), צמד סטיריקנים מקומי שקרא להצביע בבחירות למפלגות ערביות.
כדי להשלים את התמונה, יש לציין כי ועדת הבחירות המרכזית עצמה לא הפיקה תשדירים מיוחדים לעידוד ההצבעה בציבור הערבי, והסתפקה בהטמעת כתוביות לתשדיריה בעברית. ובאשר לשידור הציבורי במדינת ישראל: רשות השידור סירבה לאפשר למנהל הטלוויזיה בערבית, שלמה גנור, ולמנהל קול-ישראל בערבית, יאסר עטילה, להתראיין לכתבה.